ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק עשירי[עריכה]

טומאת מדרס וטומאת מת בתיבות מכירה[עריכה]

(א)

תיבה שהיא מלאה כלים, וקבע לו כסוי – טמאה. היתה ריקנית וקבע לה כסוי - טהורה
למה זה דומה? לכדור ריקנית, שהיא מלאה רוח, שהיא טהורה.
תיבה שהיא טמא מת, וקבע לה מדרס - טהורה מכלל טומאה, ומקבלת טומאה מכאן ולהבא
תיבה שחציה פתוח וחציה נעול - טמאה מדרס, טמא מת

נפחתה מלמעלה – טמאה, מפני שהיא מקבלת מלמטה


ראו משנה יט, ז-י, וכן משנה כ, א.
בעניין החמת חכמים מקילים כבית שמאי, ראו עדיות ה, א.



נפחתה מלמטה - ר"מ מטמא וחכמים מטהרין, מפני שבטל העיקר בטל הטפלה
חמת כלי לאכסון שהיו יושבים עליו שנפחתה - הרי זה טמאה, שבתחלה משמשת ישיבה ושכיבה עם מלאכתה
ועכשיו משמשת ישיבה ושכיבה, דר"מ
וחכ"א: מפני שבטל העיקר - בטל הטפלה
מודים חכמים לר"מ ולר"ש בכר וכסת של עור שנקרעו
שאע"פ שאינן מקבלין את מה שבתוכן - שהן טמאין
ואין צריך לומר בכרים ובשק. לא שהן טמאין משום קבול, אלא משום אריג
רבי יוסי אומר: תיבת הבלנין יוצאת מהכלל שלו במשנה ט שהיא גבוהה י' טפחים, ויש לה לזביז - טמאה
שמתחלה לכך נעשית: להיות עולה ויושב בראשה.

(ב)

תיבה שמוכרין עליה שמן במרחץ - טמא מת וטמא מדרס

הביא נסר וקבעו מלזבז ללזביז להיות יושב עליה - טמאה


ראו שם. העיקרון הוא שאם נהוג לשבת על התיבה או על נסר המחובר אליה היא טמאה מדרס.



ואינו טמא אלא המשמש את הצורך.
ארבעה לווחין שבארבע זויותיה, אם היו רחבות טפח - טמאות.
טבלא העליונה שמרצים עליה את המעות, אע"פ שיש לה לזבז - טהורה
הביא טבלא אחרת וקבע לה לזביז להיות יושב עליה - טמאה
ואינו טמא אלא המשמש את הצורך.
סריד של חייטין, יש לו גפים – טמא. אין לו גפים - טהור
הביא נסר וקבע מלזביז לליזביז להיות יושב עליו - טמא מדרס
ואינו טמא אלא המשמש את הצורך.
שולחנות שבכרכין, שעיקר שימושם להציג עליהם סחורה שאוכלין עליהן, אע"פ שקבען במסמר – טמאין כי אוכלים עליהם ומזיזים אותם ממקום למקום
הביא כסא וקבע לו מלזביז ללזביז להיות יושב עליו - טמא
ואין טמא אלא המשמש את הצורך.
הכסאות שבבמה - הרי אלו טהורין, שלא נעשו אלא לשמש עם הקרקע
והגרדום – טהור, שאינו אלא ישיבת של צער.