ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק עשירי
[עריכה]טומאת מדרס וטומאת מת בתיבות מכירה
[עריכה]תיבה שהיא מלאה כלים, וקבע לו כסוי – טמאה. היתה ריקנית וקבע לה כסוי - טהורה
למה זה דומה? לכדור ריקנית, שהיא מלאה רוח, שהיא טהורה.
תיבה שהיא טמא מת, וקבע לה מדרס - טהורה מכלל טומאה, ומקבלת טומאה מכאן ולהבא
תיבה שחציה פתוח וחציה נעול - טמאה מדרס, טמא מת
נפחתה מלמטה - ר"מ מטמא וחכמים מטהרין, מפני שבטל העיקר בטל הטפלה
חמת כלי לאכסון שהיו יושבים עליו שנפחתה - הרי זה טמאה, שבתחלה משמשת ישיבה ושכיבה עם מלאכתה
ועכשיו משמשת ישיבה ושכיבה, דר"מ
וחכ"א: מפני שבטל העיקר - בטל הטפלה
מודים חכמים לר"מ ולר"ש בכר וכסת של עור שנקרעו
שאע"פ שאינן מקבלין את מה שבתוכן - שהן טמאין
ואין צריך לומר בכרים ובשק. לא שהן טמאין משום קבול, אלא משום אריג
רבי יוסי אומר: תיבת הבלנין יוצאת מהכלל שלו במשנה ט שהיא גבוהה י' טפחים, ויש לה לזביז - טמאה
שמתחלה לכך נעשית: להיות עולה ויושב בראשה.
תיבה שמוכרין עליה שמן במרחץ - טמא מת וטמא מדרס
ואינו טמא אלא המשמש את הצורך.
ארבעה לווחין שבארבע זויותיה, אם היו רחבות טפח - טמאות.
טבלא העליונה שמרצים עליה את המעות, אע"פ שיש לה לזבז - טהורה
הביא טבלא אחרת וקבע לה לזביז להיות יושב עליה - טמאה
ואינו טמא אלא המשמש את הצורך.
סריד של חייטין, יש לו גפים – טמא. אין לו גפים - טהור
הביא נסר וקבע מלזביז לליזביז להיות יושב עליו - טמא מדרס
ואינו טמא אלא המשמש את הצורך.
שולחנות שבכרכין, שעיקר שימושם להציג עליהם סחורה שאוכלין עליהן, אע"פ שקבען במסמר – טמאין כי אוכלים עליהם ומזיזים אותם ממקום למקום
הביא כסא וקבע לו מלזביז ללזביז להיות יושב עליו - טמא
ואין טמא אלא המשמש את הצורך.
הכסאות שבבמה - הרי אלו טהורין, שלא נעשו אלא לשמש עם הקרקע
והגרדום – טהור, שאינו אלא ישיבת של צער.