ביאור:תוספתא/כלאים/א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת כלאים פרק ראשון
[עריכה]כלאיים במינים שונים
[עריכה]כל הזוגות שמנו חכמים אינן כלאים זה בזה
משנה א, א ערוכה בזוגות-זוגות, אבל יש כלאים בין חיטה לשעורה, למשל. |
ושאר ירקות השדה וירקות הגינה, מין במינו - אינן כלאים זה בזה.
השבת והגופנין הכוסבר והכרפס אע"פ שדומין זה לזה - כלאים זה בזה
הקשואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה, ותורמין ומעשרין מזה על זה, דברי ר' מאיר
ר' יהודה ור' שמעון אומרים: כלאים זה בזה, ואין תורמין ומעשרין מזה על זה
הוסיף רבי עקיבה השום והשומנית, והבצל והבצלצול, והתורמוס והפלוסלום
א"ר שמעון: לא היה ר"ע שונה בשני זוגות אלו, אלא: התורמוס והפלוסלום אינן כלאים זה בזה.
בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי אוזרר
מצאן תלמיד אחר, אמר להם: אסורין אתם. הלכו וקצצום
ובאו ושאלו ביבנה, אמרו: יפה אמר אותו תלמיד
בשוקי של ציפורי היו מרכיבין קריסתמין על גבי עוגס
מצאן תלמיד אחד, אמר להן: אסורין אתם. הלכו וקצצום
ובאו ושאלו ביבנה, אמרו: מי פגע בכם? אינו אלא מתלמידי שמאי.
רבי נחמיה אומר: דלעת ארמית ומצרית ויונית - כלאים עם הרמוסה
בניגוד למשנה א, ב. |
ה' דברים נאמרו בדלעת יונית: אסורה לסכך על גבי זרעים, עוקצה טפח,
אוסרת כל שהיא, ומביאה את הטומאה, וחוצצת בפני הטומאה,
והנודר מן הדלועין אין אסור אלא בדלעת יונית בלבד.
תרנגול טווס ותרנגול פסאני, אע"פ שדומין זה לזה - כלאים זה בזה
ראו משנה א, ו. |
ר' יהודה אומר: פרדה שתבעה זכר
אין מרביעין עליה לא מן הסוס ולא מן החמור, אלא מן הפרד
שור ושור הבר, חמור וחמור הבר, ערוד חזיר וחזיר הבר, אע"פ שדומין זה לזה - כלאים זה בזה.
חמשה דברים נאמרו בשור הבר: אסור משום אותו ואת בנו, וחלבו אסור,
וקרב לגבי מזבח, וחייב במתנות, וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים - אבל לא לבשר תאוה
והרי הוא כבהמה לכל דבר
ר' יוסי אומר: זהו "תאו" (דברים יד ה) האמור בתורה; ומותר משום אותו ואת בנו
וחלבו מותר, ופסול לגבי מזבח, ופטור מן המתנות,
וניקח בכסף מעשר לבשר תאוה - אבל לא לזבחי שלמים
והרי הוא כחיה לכל דבר
וחכ"א: תאו בריה לעצמו, שור הבר בריה לעצמו.
אין נוטעין שרביט של רמון ולא עקצים של רמון בצד סדן של שקמה
ואין נותנין זמורה בין שתי קורות כדי שתרבע ביניהן
ואין נותנין שני מינין בשפופרת אחת כדי שיבלעו זה מזה
ואין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן
ואין מרכיבין קשות על גבי האיזמא ולא תרד על גבי ירבוז מפני שהוא ירק בירק.
אין מרכיבין כשות על גבי האגא מפני שהוא ירק באילן. רבי יהודה מתיר ירק באילן
אילן בירק - רבן שב"ג מתיר משום ר' יהודה בן אגרא איש כפר עכו.
הנותן מינה של תורמוס בצד מינה של דלעת כדי שתבקע מפניה - חייב
אפילו אם לא התכוון להרכיבם, אלא זרעם ביחד כדי שהתורמוס יבקע את האדמה עבור זרעי הדלעת. |
הזורע דבר המצמיח כלאים על גבי בצעים ועל גבי חילת בבצה ובחולות, שאינם שדות - חייב
על גבי סלע ועל גבי אמת המים פטור .
הזורע והמנכש והחופה כלאים - עובר בלא תעשה
ת"ק בדעה שמותר לקיים כלאי זרעים שעלו מאליהם, והשוו משנה ח, א, כר' עקיבא. |
ר"ע אומר אף המקיים - עובר בלא תעשה
וזורעין זרע וזרעוני אילן
הזורע חרצנים עם החטים - הרי זה לוקה את הארבעים.
זרעים וכלאיים
[עריכה]כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר - ימעט
ראו משנה ב, א-ב. הרובע המחייב מיעוט הוא אפילו בזרעים קטנים שמספיקים 3-4 קבים לבית סאה, ולא 6. |
בד"א? בדברים הנופלים שלשה וארבע קבין לבית סאה
זרעוני הגינה שאינם נאכלים מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל למינו
בין שנפל לתוך אחרים בין שנפלו אחרים לתוכה.
היתה שדהו זרועה חטין ונמלך לזרעה שעורין - לא יזרע עד שיופך, לא הפך – ימתין עד שתתליע
ראו משנה ב, ג. בניגוד למשנה כאן יכול להפוך מייד אחרי הזריעה או להמתין שתתליע ולזרוע את המין החדש. |
עד שישהה שלשה ימים במקום הטינה, הרטיבות אבל לא במקום הגריד. מקצת היום ככולו
אין מחייבין אותו להיות חריש דק אלא חורש חריש גסה, כתלמי הרביעה
רבן שמעון אומר: "זנב הסוס" היתה נקרית החרישה הגסה
סוף עפרה נוגע בעפרה של זו
אם צימחה והוריד לתוכה בהמה וליקטתו - הרי זה מותר.
נטועה ונמלך לזורעה – מגריע גודע את העצים או הגפנים עד פחות מטפח וזורע ואח"כ משריש
גורע עד פחות מטפח ובא ומצא עלין ע"ג תבואה - מותר לשעבר ואסור לעתיד לבא
עוקר איזה מהן שירצה ומקיים איזה מהן שירצה.
שדה שעלו בו עשבים - אין מחייבין אותו להפך אלא חורש בשעה שמחפה והופך.
ראו משנה ב, ה. |
מכבכב ונוטל את הגס מלפני פועלין, ואין בזה משום מכסח.