ביאור:משלי א כב
משלי א כב: "'עַד מָתַי, פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי, וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם, וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת!"
תרגום מצודות: עד מתי פתיים (פתאים, שוטים הנפתים מהר) תאהבו פתי? עד מתי לצים לצון חמדו להם? עד מתי כסילים ישנאו דעת?
תרגום ויקיטקסט: - "עד מתי אתם, הפתיים, תאהבו להתפתות?!, עד מתי תשמעו לפיתויי הלצים אשר חומדים (מתאווים) רק מעשי לצון לעג וזלזול, ולפיתויי הכסילים אשר שונאים כל דעת?!
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א כב.
דקויות
[עריכה]1. בקריאה ראשונה נראה שהחכמה קוראת לשלושה סוגים של נערי רחוב - פתיים, לצים וכסילים. אולם, בפסוקים אחרים נאמר שאין טעם להוכיח לצים (משלי ט7-8), וגם הכסילים אינם מבינים דברי טעם (משלי כג9). לכן, מסתבר שהחכמה קוראת רק לפתיים. החכמה אומרת להם להתרחק מהלצים ומהכסילים, ולשוב לספסל הלימודים. ואכן, היא פונה אל הפתיים בגוף שני תאהבו, ומדברת על הלצים והכסילים בגוף שלישי חמדו, ישנאו.
2. ואם הקוראת היא החכמה המופשטת, ייתכן שגם שלושת הטיפוסים הם מופשטים - משל לשלושת היצרים המרחיקים את האדם מן התורה: "בני אדם המרחקים עצמם מן התורה הוא מחמת שלושה עניינים: א' מחמת שנתפתו ביצרם לילך אחר תאוות העולם הזה... ב' מחמת שחפצים לדבר דברים בטלים [לצים]... ג' מחמת שתלמודם קשה עליהם ורוצים שתהא התורה באה מעצמה [כסילים]..." (הגאון מווילנה).
3. חכמי המדרש דרשו את הפסוק על תקופות בתולדות עם ישראל: "עד מתי פתים תאהבו פתי - אלו דור המדבר; ולצים לצון חמדו להם - אלו עדת קורח; וכסילים ישנאו דעת - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה" (מדרש משלי): - בני דור המדבר היו פתיים, התפתו והושפעו לרעה מה"ערב רב" וגורמים נוספים שהסיתו אותם; - עדת קורח היו לצים, זלזלו ולעגו למשה ואהרן; - ומלכות הרשעה - אולי מלכות שומרון, שמלכיה הרשעים רדפו את נביאי ה' כי שנאו דעת אלהים.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/01-22