ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ל
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ל
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
אכל
זאת המלה, הנחתה הראשונה בלשון ללקיחת בעלי חיים מה שיקחוהו מן המזון, וזה מה שאין צריך אליו משל. ואחרי כן ראה הלשון באכילה שני ענינים: העניין האחד הוא, אבדת הדבר הנאכל, כלומר הפסד צורתו תחלה. והעניין האחר, צמיחת הבעלי חיים במה שייקחוהו מן המזון, והתמדת עמידתן בו, והתמדת מציאותן ותקון כחות הגוף כולם בו.
ולפי העניין הראשון, הושאל לשון אכילה לכל אבידה והפסד, ובכלל לכל השמט צורה: "ואכלה אתכם ארץ אויביכם" (ויקרא כו, לח); "ארץ אוכלת יושביה" (במדבר יג, לב); "חרב תאכלו" (ישעיה א, כ), "תאכל חרב" (שמואל ב ב, כו); "ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" (במדבר יא, א); "אש אוכלה הוא" (דברים ד, כד) - כלומר, יאבד המורים בו כאבוד האש למה שישלוט עליו. וזה הרבה.
ולפי העניין האחרון, הושאל לשון אכילה לחכמה וללמוד, ובכלל להשגת השכליות אשר יתמיד בהם השארות הצורה האנושית על השלם שבעניינים, כהתמדת הגוף במזון על הטוב שבענייניו: "לכו שברו ואכולו" (ישעיה נה, א); "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב" (ישעיה נה, ב); "אכול דבש הרבות לא טוב" (משלי כה, כז); "אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק לחכך כן דעה חכמה לנפשך" (משלי כד, יג).
וזה נעשה ג"כ הרבה בדברי רז"ל. כלומר, שמכנים החכמה באכילה: "תא אכלו בשרא שמינא בי רבא" [2] (בבא בתרא כב, א). ואמרו: "כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה אינה אלא חכמה". ובקצת הנוסחאות: תורה.
וכן הרבה קראו החכמה מים: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה, א). ומאשר נעשה זה הרבה בלשון ונגלה עד ששב כאלו הוא ההנחה הראשונה, נעשה גם כן לשון הרעב והצמא בהעדר החכמה וההשגה: "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'" (עמוס ח, יא); "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" (תהלים מב, ג). וזה הרבה.
ותרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיה יב, ג) - "ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא" [3]. והשתכל פירושו "מים", שהוא חכמה שתגיע בימים ההם. ושם "מעיני", כמו – "מעיני העדה" (במדבר טו, כד). כלומר, הראשים והם החכמים. ואומרו "מבחירי צדיקיא", כי הצדק היא הישועה האמתית. וראה איך פירש כל מלה בזה הפסוק לענין החכמה והלימוד והבן זה.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ תמלול השעיעור:הפרקים הבאים קשורים לגמרא בחגיגה שמדברת על הארבעה שנכנסו לפרדס. והרעיון הכללי זה מי יכול להיכנס ולהרוויח ולדעת דברים בלי שזה ימית אותם, ומי שאינו יכול, מי חבל שינסה להיכנס לזה בגלל שהוא לא יצליח. כבר ראינו קצת בנושא של נדב ואביהו והבעיות שהיו להם שהם שלחו את הדעה שלהם להשיג דברים שהם מעבר ליכולת ההשגה שלהם וכאן, בפרק ל"ב’, הוא ידבר על הנושא, יביא את הגמרות, אבל כבר כאן הוא נכנס לזה וממשיך גם אחרי פרק ל"ב’. אנחנו בפרק ל’, אכל זאת המלה, הנחתה הראשונה בלשון ללקיחת בעלי חיים מה שיקחוהו מן המזון, וזה מה שאין צריך אליו משל כי כולם מבינים. ואחרי כן ראה הלשון באכילה שני ענינים: גם באכילה של בעל חיים יש שני דברים האחד שהוא מכניס לתוכו את האוכל שהוא אכל, הדבר השני זה שהוא השמיד את האוכל שנמצא בו. אז כשמדבר על אש אוכלה או אש אוכלת, זה לא שעכשיו האש שבע, זה עניין שהוא משמיד, כשמדבר על דברים מופשטים, זה עניין שאדם מכניס משהו, לומד משהו, והוא לא משמיד אותו. לדוגמא אומרים שהוא, שתה את מימי הדעת, זה לא אומר שכאשר הוא גמר, לא נשאר שום דעת, הכוונה היא, שהוא הכניס לעצמו. ולכן זה שני הצדדים של האכילה הפיזית הולכים לשני דברים האלה העניין האחד הוא, אבדת הדבר הנאכל, כלומר הפסד צורתו תחלה. והעניין האחר, צמיחת הבעלי חיים במה שייקחוהו מן המזון, והתמדת עמידתן בו, זה לא רק שהוא צומח, עצם החיות שלו זה תלוי במה שהוא שותה או אוכל. והתמדת מציאותן ותקון כחות הגוף כולם בו. ולפי העניין הראשון, שזה לכלות מה שנאכל הושאל לשון אכילה לכל אבידה והפסד, ובכלל לכל השמט צורה: שהצורה הולכת לאיבוד "ואכלה אתכם ארץ אויביכם" הפשוט שזה יפגע בכם. זה לא שאם יאכלו אתכם תביאו לקיום של האחרים "ארץ אוכלת יושביה" שהיא ממיתה את האנשים שנמצאים שם "חרב תאכלו" "תאכל חרב" שימותו בחרב החרב לא גדלה לפי המספר האנשים שנפגעו ממנה "ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" "אש אוכלה הוא" כלומר, יאבד המורים בו כאבוד האש למה שישלוט עליו. וזה הרבה. ולפי העניין האחרון כלאמר שצומחים מזה, הושאל לשון אכילה לחכמה וללמוד, ובכלל להשגת השכליות אשר יתמיד בהם השארות הצורה האנושית על השלם שבעניינים, כלומר, אדם רוצה להיות אדם ולא בהמה, אז הוא צריך ללמוד וכל דבר שהוא לומד, כל אמת מופשטת שהוא לומד, וודאי עניינים של תורה, זה מצמיד את צורתו האנושית כהתמדת הגוף במזון על הטוב שבענייניו: "לכו שברו ואכולו"שמעו שמוע אלי ואכלו טוב אכול דבש הרבות לא טוב בעניין הזה, הוא רומז לדברים שהוא יגיד לגבי אלו שנכנסו לפרדס. אמרנו שהפרקים האלה, החל מפרק ל, הם מדברים על מי צריך ללמוד סתרי תורה ומי לא צריך ללמוד. כלומר, יש דברים שהם טובים, אכול דבש אבל הרבות לא טוב, יש דברים שאם אתה אוכל זה מצמיח אותך, ואם אתה אוכל יותר מדי זה לא טוב, זה מקלקל. אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק לחכך כן דעה חכמה לנפשך , אם הרבות בזה זה לא טוב. וזה נעשה ג"כ הרבה בדברי רז"ל. כלומר, שמכנים החכמה באכילה: "תא אכלו בשרא שמינא בי רבא", בואו תאכלו בשר שמן בבית רבא, הכוונה היא ללמוד, ואמרו: "כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה אינה אלא חכמה". זה בקהלת רבא, כלומר מה שכתוב טוב לאכול דבש וכ"ו, כל זה עניין של חוכמה ובקצת הנוסחאות: תורה. כלומר, וכן הרבה קראו החכמה מים: "הוי כל צמא לכו למים ומאשר נעשה זה הרבה בלשון כלומר זה נעשה כל כך פשוט משתמשים בזה כל הזמן בעניין של הלימוד, זה לא איזה שימוש צדדי אז אפשר לצאת מזה לעוד רמה של משל ונגלה עד ששב כאלו הוא ההנחה הראשונה, נעשה גם כן לשון הרעב והצמא בהעדר החכמה וההשגה: כלומר זה כאילו שני שלבים, שלב ראשון היה אכילה ושתייה, אחר כך, כיוון שזה כאילו התאזרח בתוך הלשון, אז אחר כך נוספו גם הצמא והרעב וזה פשוט,"והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וזה הרבה. ותרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה: "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא כלומר מעיני הישועה אלו גדולי הצדיקים. והשתכל פירושו "מים", שהוא חכמה שתגיע בימים ההם בזמן הגאולה. ושם "מעיני", כמו – "מעיני העדה כלומר, יש משחק מילים, ואני חושב שזה יותר ממשחק, שבין המעיין ובין העיניים, העיניים שרואות, " כלומר, הראשים והם החכמים. ואומרו "מבחירי צדיקיא", למה צדיקיה, כלומר אם זה עיני העדה זה הסנדרין,כי הצדק היא הישועה האמתית. כלומר הישועה זה בא על ידי הצדק וראה איך פירש כל מלה בזה הפסוק לענין החכמה והלימוד והבן זה. יש כמה דברים פה, אחד זה, שתי המשמעויות של המילה עין, אז כאן בעמוד פ’, זה בפרק מ"ד, עין שם משותף. אגב, גם בפרק ל’ הוא מדבר על עין, גם בפרק מ"ד הוא מדבר על עין, וגם בחלק שלישי בפרק ב’ הוא מדבר על עין. עין שם משותף, הוא שם עין המים, על עין המים במדבר. והוא שם העין הרואה, העין של אדם או בעל חי "עין תחת עין", והוא שם ההשגחה, אמר על ירמיהו: "קחנו ועינך שים עליו" זה לא שהוא יקח את העין וישים עליו, אלא הכונה שהוא ישגיח עליו, עניינו שים ההשכחתך עליו. עניינו, שים השגחתך עליו. ולפי זאת ההשאלה נאמר בחוק האלוה בכל מקום: "והיו עיני ולבי שם כל הימים", השגחתי וכוונתי, כמו שהקדמנו עיני זה השגחתי וליבי זה הכוונה שלי; "תמיד עיני ה' אלהיך בה" השגחתו בה; "עיני ה' המה משוטטים", השגחתו כוללת בכל מה שבארץ גם כן, כמו שיוזכר בפרקים יבואו בהשגחה. אז למילה עין, יש שתי אפשרויות, יש עניין של מעיין, כמו עין המים, והוא גם כן העין של ההשגחה שרואה. מה הקשר בניהם? הרמב״ם רואה קשר הדוק. בחלק שלישי בפרק נ"ב.. אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועתו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך,. נכון אדם במושב המלך אז הוא צריך לדבר יפה. ומפני זה מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלהים באמת, יעור משינתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד הוא גדול מכל מלך בשר ודם אפילו היה דוד ושלמה, על מי הוא מדבר? על השכל השופע עלינו כלומר הקדוש ברוך הוא עצמו לא חופף עלינו. הקדוש ברוך הוא נבדל. מה שחופף עלינו זו השכינה. והשכינה זה דעת השם ודעת השם זה השגחת השם עלינו ודעתנו את השם. זה מה שצמוד אלינו. כמו שהוא אומר והמלך ההוא הדבק המחופף הוא השכל השופע עלינו, שהוא הדבוק אשר בינינו ובין הש"י השכל הוא לא האלוה. השכל זה דבר נברא. אבל זה הדבק, אשר בינינו ובין האלוה יתברך, וכמו שאנחנו השגנוהו באור ההוא אשר השפיע עלינו, כאמרו באורך נראה אור כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו, ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה כלומר, יש שפע שיורד, וההשגחה הולכת בצמוד לשפע, . הוא אמר את אותו הרעיון גם כן בפרקים לפני כן, בחלק שלישי פרק י"ז. הוא אומר, ואולם ההשגחה האלוקית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה היא נמשכת אחר השפע האלוקי איפה שיש שפע אלוקי, יש גם כן השגחה אלוקית - והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלוקית ושיערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש. אמנם אם טבעה הספינה ומה שבתוכה כמו שזכר ונפל הגג על מי שבבית אם היה זה במקרה לפי דעתנו אבל ברצון אלוקי - לפי הדין במשפטיו אשר לא יגיעו דעותינו לידיעת סדרם: . אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא משגיח רק על השפע שלו. איך משפיע דבר שהוא לא גשמי על דבר גשמי. איך הקדוש ברוך הוא מכניס כדור לתוך הרשת. בדרך כלל, כדי להזיז כדור, צריך משהו פיזי שיגע בכדור. אם זה יד, אם זה רגל, משהו פיזי. קדוש ברוך הוא, אין לו יד או רגל, אז איך הוא מכניס? אז הוא אומר שיש כאלה שאומרים שהוא אומר למלאכים, והמלאכים יש להם רגל כמו שכתוב, והם יכולים להכניס את זה. זה לא רציני. כלומר, יש השפעה של צורה על חומר, הצד היותר מופשט, מתלבש על החומר על ידי שפע. למה קוראים לזה שפע? בגלל ששפע זה כמו מים. מים כאשר נותנים להם להתפשט, הם מתפשטים בכל צד בשווה, ואם יש מספיק מים, זה נכון לכל מרחק. כלומר, לכן, השפע האלוקי מגיע לכל מקום שיש כלי שמתאים לקבל את השפע שיורד. וככה זה עולה. וזה לא רק הקדוש ברוך הוא, זה גם כן השפעה של המלאכים. עכשיו, אנחנו צריכים לחזור קצת על הראשונות. אנחנו כחיים בעולם, רואים את הכל כחומר. ההבדל בין בעל חיים ובין שולחן, זה המבנה של האטומים שלו של המולקולות שלו. ולכן, אם תסדר את זה אחרת זה יהיה משהו אחר לא צריכים איזה משהו נוסף. אפשר לסכם את הכל בראייה של המולקולות והאטומים. אבל לא כך חשבו הקדמומים, , אלא שכאשר יש חומר שמוכן לקבל צורה, אז הצורה מתלבשת על החומר. לדוגמה, מה הופך דומם להיות צומח? הרי הם עשויים מאותם סוגים של יסודות. מה ההבדל? אלא כאשר הוא נמצא במצב שהוא יכול לקבל את החיות של צומח, יש כוח מופשט בעולם שמשפיע עליו את החיות הזאת של הצומח. זה הכוונה. אם הוא מתפתח עוד, הוא נמצא במצב שהוא יכול לקבל את החיות של בעל חיים, אז יהיה את השפע של בעל חיים. וכן, כל דבר ודבר כזה. לדוגמה, לוקח הרבה זמן לעשות כיסא, לקחת בוק עץ לחתוך וללטש ולהדביק, זה הרבה עבודה. אבל הצורה של כיסא חל בשניה אחת, ברגע שיש משהוא שהוא כבר יכול להיות כיסא, אז ברגע הזה חלה עליו הצורה. זה עניין של השפע. וכן, הוא הולך לכל כיוון וכל צורה. מה הקדוש ברוך הוא ברא ביום השביעי. הוא ברא את המנוחה. מה זה המנוחה? כתוב ויכל מלשון כלי, הכוונה שהוא הפך את הכל לכלי. וזה לא עשייה. המהר"ל אומר דבר נעשה רק כשמפסיקים לעבוד עליו הוא אומר את זה בצורה כזו. כאשר הפטיש יורד על הסדן, מתי זה נגמר? בזמן הפעולה או בזמן שאין פעולה? כלומר, כל עוד שהפטיש יורד, זה לא נגמר. רק כאשר הוא מפסיק לרדת, שהוא עוצר, אז זה נגמר. אז המנוחה זה בריאת העולם. האב טיפוס לכל זה, זה בנין המשכן. כלומר, מי בנה את המשכן? האמת היא שאנחנו בנינו את הכלים שהקדוש ברוך הוא יכול להשרות את שכינתו במשכן, אבל מי שעשה את זה, זה כמו שאנחנו מבקשים, מהקדוש ברוך הוא שהוא ישרה את שכינתו במעשה ידינו. אם אנחנו לא עושים את זה טוב אז זה לא יהיה, וגם אם אנחנו עושים את זה טוב, ה תלוי בקדוש ברוך הוא אם זה יהיה או לא יהיה, זה העניין של השפע, וזה משל שנובע גם כן שוב ממים. נדבר על זה גם בחלק ראשון. בחלק שני פרק י"ב. הנה כבר התבאר שפעולת הגשמים כפי צורותם קצתם בקצתם תחייב הכנת החמרים, לקבלת פעולת מי שאינו גוף כלומר, כדי שההשפעה תבוא, אז צריך שהם יהיו מוכנים לקבל את הפעולה אשר הפעולות ההם הם הצורות. וכאשר היו מעשי השכל הנפרד השכל הנפרד זה לא הקדוש ברוך הוא. השכל הנפרד הכוונה היא למה שאריסטו קרא לו השכל הפועל, הרמב״ם אומר שזה מה שאנחנו קוראים שרו של עולם, כלומר, זה מה שנותן לכל דבר שנמצא בארץ את הצורה שלו, כאשר הדבר מוכן, הוא זה ששולח לו את הצורה בשפע, באופן טבעי, אז הוא אומר, וכאשר היו מעשה השכל הנפרד מבוארים גלויים במציאות והם - כל מתחדש בלתי מתחדש מגוף המזג לבד כלומר, מה שהתוספת שצריכים כדי להיות הדבר החדש, כלומר, להיות צמח זה לא להיות דומם צומח זה כבר קטגוריה שונה, יש דומם צומח חי, הצומח זה לא סוג משוכלל של דומם יש בו תוספת מיוחדת שאין בדומם. אז כל מתחדש בלתי מתחדש מגוף המזג לבד ידענו בהכרח שזה הפועל לא יעשה בנגיעה כלומר, זה לא כמו שצריכים רגל כדי לבעוט בכדור, זה לא עניין ולא על רוחק מיוחד מפני שאינו גשם. ויכונה לעולם פועל הנבדל ב'שפע' כלומר, הפועל של הדבר הנבדל, על החומרי, תמיד נקרא שפע, - על צד ההדמות בעין המים זה דומה לעין המים, וחוזרים חזרה לעניין שהתחלנו בו, אשר ישפע מכל צד ואין לו צד מיוחד שימשך ממנו או ימשיך לזולתו אבל מכולו הוא נובע ולכל הצדדים ירוה הקרובים אליו והרחוקים ממנו תמיד. כן זה השכל לא יגיע אליו כח מצד אחד ומרוחק אחד ולא יגיע כוחו לזולתו גם כן מצד מיוחד ועל רוחק מיוחד ולא בעת בלתי עת; אבל פעולתו תמיד כל אשר יזדמן דבר יקבל הפועל ההוא הנמצא על התמידות אשר כונה בשם 'שפע'. כן הבורא יגדל שמו כאשר התבאר שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל - פעלו ושהוא - סבתו הפועלת כמו שבארנו וכמו שנבאר נאמר שהעולם - משפע האלוה ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בו; זה עניין של השפע, גם כן עניין של המעיין, זה גם עניין של העין. כלומר, מה שיש לו יותר שפע אלוקי, ויותר אינטנסיביות, יש לו יותר השגחה. ככה זה הולך. אז ראינו בחלק שלישי, פרק י"ז, שהוא אומר שההשגחה הולכת אחרי השפע. והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלוקית ושיערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש. אמנם אם טבעה הספינה ומה שבתוכה כמו שזכר ונפל הגג על מי שבבית אם היה זה במקרה לפי דעתנו אבל ברצון אלוקי - לפי הדין במשפטיו אשר לא יגיעו דעותינו לידיעת סדרם: אז לכן, יש יותר השגחה בבני אדם, מאשר על מי שאינו אדם. האנושות היא יותר מושגחת. נעבור לפרק י"ח חלק שלישי ואחר מה שהקדמתיו מהיות ההשגחה מיוחדת במין האדם לבדו משאר מיני בעלי החיים אומר כי כבר נודע שאין חוץ לשכל מין נמצא, כלנו צריכים ללמוד את זה בעל פה. כלומר, שאין חוץ לשכל מין נמצא. איפה נמצאת האנושות? רק בשכל. למה? אבל המין ושאר הכלליות - דברים שכלים, כמו שידעת, וכל נמצא חוץ לשכל אמנם הוא איש או אישים. וכשיודע זה יהיה נודע גם כן שהשפע האלוקי הנמצא מדובק במין האדם - רצוני לומר השכל האנושי - אמנם הוא מה שנמצא מן השכלים האישיים יש שמואל ויעקב ורחל ולאה וכדומה, אבל אין אנושות. אנושות זה רעיון, והרעיון הוא עניין שכלי. יש בדיחה שאחד אומר אני אוהב מאוד את האנושות, רק בני אדם אני שונא העניין הוא שכשהוא אמר שהשפע יורד על המין האנושי, אז איך זה מתבטא בתוך העולם שלנו? כשאין מין אנושי בתוך העולם שלנו, יש רק פלוני ופלוני. אז הוא מסביר., וכשיודע זה יהיה נודע גם כן שהשפע האלוקי הנמצא מדובק במין האדם - רצוני לומר השכל האנושי - אמנם הוא מה שנמצא מן השכלים האישיים והוא מה ששפע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה: ואחר שהוא כן יתחייב לפי מה שזכרתיו בפרק הקודם כי אי זה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול כפי הכנת החומר שלו וכפי התלמדו מי שיותר מחובר לשפע תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח בגלל שההשגחה הולכת אחרי השפע. אם ההשגחה נמשכת אחר השכל כלאמר דעת אלוקים שבו, הכוח של הרצון והחוכמה האלוקית שדבק בה כמו שזכרתי; ולא תהיה אם כן ההשגחה האלוקית בבני אדם כולם בשוה אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה. ולפי זה העיון יתחיב בהכרח שתהיה השגחתו ית' בנביאים עצומה מאד ולפי מדרגותם בנבואה בגלל שהם ממש מחוברים לשפע האלוקי ולפי מדרגתם בנבואה, ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם - אחר שהשיעור ההוא משפע השכל האלוקי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים והוא אשר ישר מעשי הטובים והשלים חכמות החסידים במה שידעו. כלומר, אדם שהוא צדיק, זה מתוך השפע השכלי. באמת, הרי יש הרבה צדיקים שהם לא גאוני עולם. העניין הוא שהחיבור עם דעת אלוקים, כמו שדיברנו כמה פעמים, זה לא רק אינטלקטואלי. כאשר אדם אומר, אני יודע שזה אמת. איך אתה יודע, אני לא יודע לבטא את זה במילים. אבל אני מחובר, אני יודע, מאמין, זה חלק מהדעת הזהותית שלי. כמו לשמור שבת, זה זה אמת. הוא יודע, כיוון שהוא בזה מחובר אל השפע השכלי, מה שזה לא עניין כמו שאומרתי, שזה כח ניתוחי, אלא שפע זה אמת. זה החיבור עם האמת. אדם שמחובר עם האמת, יש לו יותר. השגחה, ואמנם הסכלים הממרים הכוונה היא בעיקר לגויים, בגלל שרואים משתמש בביטוי סכלים ממרים על הגוים, וגם על האדם הראשון, אחרי החטא, ראינו שהוא ירד להיות כבהמות, פסוק שנראה עוד מעט, ועם ישראל שעמד בהר סיני זוהמת הנחש ירדה מאיתנו, הוא אומר את זה, גם כן בפרקים האלה ואמנם הסכלים הממרים כפי מה שחסרו מן השפע ההוא היה ענינם נבזה וסודרו בסדר שאר אישי מיני בעלי החיים "נמשל כבהמות נדמו"; זה הפסוק שהוא הביא לתאר את האדם אחרי החטא בגן עדן ומפני זה היה קל להרגם אבל צווה בו לתועלת. וזה הענין הוא פינה מפינות התורה ועליו בנינה - רצוני לומר על שההשגחה באיש איש מבני אדם כפי מה שהוא: אבל באופן כללי, זה גם כן על הכל. נחזור לחלק שני, פרק י"ב, בסוף הפרק. והשפע הזה הוא אומר ככה אבל מה שזכרנוהו שספרי הנביאים השאילו ענין השפע גם כן לפועל האלוה - הוא אמרו "אותי עזבו מקור מים חיים" - הם השאילו את השפע לפועל האלוה כי אותי עזבו מקור מים חיים, הקדוש ברוך הוא מקור השפע הוא לא השפע רצונו לומר שפע החיים - כלומר המציאות אשר הוא החיים בלא ספק הרי במציאות יש גם דומם, אז למה הוא אומר שהמציאות הוא החיים בלא ספק? אלא הכוונה היא, שלולי השפע האלוקי, גם דומם לא היה. השפע בדומם הוא הרבה פחות מהדברים האחרים, אבל גם לדומם יש צורה. אז לכן, שפע החיים, כלומר המציאות, אשר הוא החיים בלא ספק וכן אמרו "כי עמך מקור חיים" - רוצה בו שפע המציאות אגב, הרמב״ם השתמש בזה, וכל מי שבא אחרי הרמב״ם משתמש בזה, את עניין השפע תמצאו גם במקובלים. גם הרמח"ל מדבר על זה וכן השלמת המאמר והוא אמרו "באורך נראה אור" כמו שראינו שם בפרק נ"ב בחלק שלישי הוא הענין בעצמו כי בשפע השכל אשר שפע ממך נשכיל ונתישר ונשיג השכל. והבינהו: אז איך זה הולך? כלומר כמו שדיברנו באורך נראה אור נכון זה מה שהוא אמר קודם לכן? בגלל שאיך אנחנו קולטים את האור שיורד עלינו בשכל שהוא בעצמו שפע כלומר בשפע שיש לנו יש שפע שמקבל שפע אז לכן הוא אומר בשפע השכל אשר שפע ממך אז יש כמה שלבים נשכיל שלב ראשון ונתיישר שלב שני ונשיג השכל, שלב שלישי. ככה פועלת ההשגה ראשית כל יש לך הברקה אחר כך אתה צריך לחשוב על זה ולהזדהות עם זה ולהבין את זה ואז בסוף מגיעים להשיג את השכל עכשיו העניין הוא ככה ראינו בעבר שעל אנשים חשובים יש שפע יותר גדול ועל בעלי חיים כמעט ואין שפע אבל כאן ראינו שאפילו על כל המציאות גם הדומם. בחלק ראשון פרק ע"ב כולם אומרים שהאדם הוא עולם קטן בסוף הפרק הוא עושה השואה בין האדם לעולם קדם כל הוא שואל למה לא אומרים שחמור הוא עולם קטן גם כן והמסקנה היא שלאדם יש הנהגה שכלית אז אדם שחסר אומרים שהוא כמו חמור אז הוא אומר ההקבלה מאוד מוצלחת אבל יש שלוש דברים שהאדם לא כל כך מקביל לעולם הדבר השלישי שבו האדם לא דומה לעולם הוא, כי זה הכוח המדבר כלומר הכוח השכלי של האדם הוא כוח בגוף ובלתי נפרד ממנו. כלומר זה שאנחנו יכולים בתוך המוח שלנו ככה בשכל ללמוד דברים זה כוח גופני והשם יתברך אינו כוח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם; והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו כלאמר ההשגחה האלוקית היא כללית חיבור נעלם ממנו תכליתו אנחנו לא יודעים להגדיר אותו, וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו; כי המופת יעמוד מצד אחד על הבדלו יתעלה מן העולם והנקותו ממנו, והמופת מצד שני יעמוד על מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו, ואפילו הדק הפחות; ישתבח מי שנצְחָנו שלמותו! אז כאן הוא אומר שהנהגתו וההשגחתו הם בכל חלק מחלקיו אפילו הדק והפחות אז איך אמרנו שההשגחה היא על רק הצדיקים הגדולים וככה וכך כוונה היא תסתכל זה לא אומר ההשגחתו פה מה אומר המופת יעמוד על מציאות מעשה הנהגתו אז יש הבדל בין ההנהגתו ובין מעשה הנהגתו הרמב״ם מדייק בכל מילה כל מילה ומילה צריכים לדייק מעשה הנהגתו וההשגחתו זה בכל העולם ההשגחתו זה לפי המדריגה הכוונה היא מה שקורה לפרעה תלוי בהשגחה על עם ישראל כלומר השפע היה על עם ישראל נגיד ככה נניח יש איזה רשע שצריך למות בגלל שהוא עושה צרות לעם ישראל אז הקדוש ברוך הוא עושה פאנצ’ר לאחד הגלגלים באמצע ירידה חדה אבל זה לא שהקדוש ברוך הוא גזר על הגלגל שזהו כלומר גזרנו על הגלגל הזה הכל משחק ברצון האלוקי של להשגיח על תיקון כלל העולם ולא רק זה למה יש יותר השגחה על הצדיק ועל עם ישראל בגלל שהשפע האלוקי שהוא מקור כל המציאות זה יותר חזק באנשים האלה נגיד ככה לכן מה שאנחנו אומרים שהצדיקים גם במותם נקראים חיים זה בגלל שהם דבקים כל הזמן עם השפע האלוקי גם אחרי שהם נפטרים מהעולם הרשעים בחייהם הם נקראים מתים בגלל שהם מנותקים מהשפע האלוקי אז הם כמו פיונים שמזיזים אותם למשהו אחר כמו את הדג שבלע את יונה הוא אכל את יונה וופס נראה שהוא נזכר שהוא לא ברך לפני כן לכן הוא גם הקיא את יונה זה לא הולך ככה ההשגחה זה על עם ישראל ומה שהיה צריך להיות בננוה זה כדי שיהיה גלות של עשרת השבטים יש הבדל בין השגחה למעשה השגחה מעשה השגחה כולל את כל העולם לא כל דבר בעולם שקורה זה סביב עם ישראל, העולם כמנהגו נוהג, הקדוש ברוך הוא, ברא חוקיות בתוך העולם. יש חוקיות וזה הטבע, אבל זה כאילו, כל החוקים האלה הם כלים שהקדוש ברוך הוא משתמש בהם כדי לקדם את העולם. מה שהו אומר שמעיני הישועה אלו גדולי הצדיקים, הצדק זה הישועה, זה בחלק שלישי. פרק י"א הוא מסבי למה הצדק זה הישועה אלו הרעות הנופלות בין בני אדם מקצתם אל קצתם לפי הכוונות והתאוות והדעות והאמונות, כולם גם כן נמשכות אחר ההעדר, מפני שהם כולם מחוייבים לסכלות, כלאמר מה שאנשים פוגעים אחד לשני, זה בעיקר בגלל שהם לא יודעים את האמת. נגיד מלחמות, אם כולם היו יודעים את התוצאה מראש של מלחמה, אז מי שהולך להפסיד, לא היה נכנס לזה ומיד היה מוציא דגל לבל, ר״ל מהעדר החכמה. כמו שהסומא, מפני שהוא חסר הראות, נכשל תמיד, מחבל בעצמו ועושה חבורות לזולתו גם כן, מפני שאין אצלו מי שיורהו הדרך, כן כתות בני אדם כל איש כפי סכלותו יעשה בעצמו ובזולתו רעות גדולות בחק אישי המין. ואילו היה שם חכמה אשר יחסה לצורה האנושית כיחס הכח הרואה אל העין,שכולם רואים את הנולד היו נפסקין נזקיו כולם לעצמו ולזולתו, כי בידיעת האמת תסור השנאה והקטטה ויבטל היזק בני אדם קצתם לקצתם. הרבה פעמים אומרים הפוך על הפסוק האמת ושלום אהבו בדרך כלל אומרים, שצריכים לבחור אחד מה שניים. כלומר, איש אמת, הוא תמיד במריבות ואיש שלום מטשטש את האמת. אבל זה עניין של פשרות כדי לעבור את החודש. מדברים על איך ישכון שלום באופן קבוע, רק על ידי שתיגלה האמת. כבר יעד אותו ואמר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ופרה ודוב תרענה ושעשה יונק ואחר כן נתן סבתו ואמר כי הסבה בהסתלק השנאות והקטטות וההתגברויות, הוא ידיעת בני אדם בעת ההיא באמתת השם, אמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. כלומר, מה מביא את הישועה? המים לים נכסים. זה הכוונה. כן, שוב, אותו המשל עם המים, אבל גם כן זה עניין של למה גדולי צדיקיה, הם מעיני הישועה, מה הקשר בין הצדיקים לישועה. הישועה מהצרות באה על ידי ידיעת האמת שהם הצדיקים רואים, זה ממש הפוך מקיסינג’ר שהיה אומר שצריכים למצוא משהו שמשתמע לשני פנים, כך ששני הצדדים יכולים לחתוך. אבל זה רק דוחה את הפצצה לעוד כמה שנים.
- ^ תרגום העורך: בואו אכלו בשר שמן בבית רבא.
- ^ תרגום העורך: ותקבלו תורה מחודשת בחדוה מבחירי הצדיקים.