ביאור:מ"ג דברים לב מא
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי[עריכה]
אם שנותי ברק חרבי. אם אשנן את להב חרבי כמו (יחזקאל כא) למען היה לה ברק פלנדו"ר (גלאנץ): ותאחז במשפט ידי. להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. ד"א ותאחז ידי את מדת המשפט להחזיק בה לנקום נקם: אשיב נקם וגו'. למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ותאחז במשפט ידי לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה מדת ב"ו זורק חץ ואינו יכול להשיבו והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבו כאילו אוחזן בידו שהרי ברק הוא חצו שנאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי והמשפט הזה לשון פורעניות הוא בלע"ז יושטיצא"ה (שטראפגערעכטיקייט):
ותאחז במשפט ידי. החרב משפט גבור מלחמה:
[מובא בפירושו לפסוק מ'] כי אשא אל שמים וגו'. פירוש לשון שבועה, שנשבע בנשיאות ידיו לשנן חרבו לנקום מצריו, והוא אומרו אם שנותי ברק וגו', ואומרו ותאחז במשפט פירוש יתקוף במידת הדין: או ירצה שתסכים גם מדת הרחמים ותתחזק במשפט להשיב נקם לצרי ה' שהם אויבי ישראל שאינם שונאים אותנו אלא על דביקותינו בה', ואומר ולמשנאי הם כת המעברת ישראל על דת:
אם שנותי. עבר במקום עתיד כדרך הנבואות, ופירוש אם אשנן אשיב נקם, ואינו לשון מסופק כי אם הבטחה ולשון ודאי. ושעור הכתוב שאשנן חרבי בשמים למעלה, ותאחז במשפט ידי למטה, והוא דברי הנביא (שם לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד. ובמדרש אם שנותי ברק חרבי, אמר הקב"ה אם אשנן אני את חרבי ברק חרבי אני מחריב עולם, ומה אעשה, ותאחז במשפט ידי, עד כאן:
אם שנותי. אף על פי שחדדתי נגד ישראל בימי הגלות את ברק חרבי. לא פי חרבי. ותאחז במשפט ידי. ואף על פי שאחר כך תאחז במשפט ידי נגדם, "כי ידין ה' עמו". מכל מקום אשיב נקם לצרי. הנקם שעשו בישראל, כאמרו "יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה" (יחזקאל כה, יב), אשיב להם אותו הנקם, כאמרו "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (שם שם יד). ולמשנאי אשלם. תשלומי מדה כנגד מדה, כאמרו "כאשר עשית כן יעשה לך, גמלך ישוב בראשך" (עובדיה טו).
[מובא בפירושו לפסוק מ"ג] בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה דורש כולה כנגד ישראל (...) רבי נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים: (...)אם שנותי ברק חרבי. הרבה אם יש שאינם תלויים כשאשנן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי וכו' כמו שפירשתי למעלה:
אם שנותי. מן שננו כחרב לשונ' יאמר כן. כמו כן סבב סכותי בכל נפש בית אביך. מן בלל בלותי בשמן רענן:
אם שנותי. מפעלי הכפל כמו וחנותי לבני בטני מגזרת חץ שנון:
אם שנותי. עבר במקום עתיד כדרך הנבואות (...)
שנתי. חסר וי"ו שששה ימים נידונין הרשעים:
וכבר ידעת כי חרבו של הקב"ה הנזכרת בכל מקום היא מדת דינו (שם סו) ובחרבו את כל בשר, (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי, וכיוצא בהם, וראוי לאדם להיות מתפחד ונרתע מפניה, ופסוק מלא צווח (איוב יט) גורו לכם מפני חרב, באורו אתם בני אדם יש לכם לפחד מפני חרב של מעלה, כי העונות גורמין החמה והחרב למטה, ולמען זה יש לכם לדעת שיש דין ואין העולם מקרה. וכבר כתבתי בפסוק (בראשית ג) להט החרב, ובפסוק (דברים ז) לא יתיצב איש, כי חרבו הקשה של הקב"ה יש לו י"ו פנים, ומה שהזכיר כאן חרבי וסמוך לו מיד ותאחז לרמוז חרב י"ו, והרשעים נדונין בה והצדיקים מתפחדין ממנה אך היא מסורה בידם, וזהו שתמצא בשיר חדש לעתיד (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, קרי ביה י"ו פיות, וזה מבואר:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מהו "אם" כאן? מה וכו']
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:[עריכה]
אשיב נקם. טעם אשיב כאשר עשו לישראל וכן אשלם:
[מובא בפירושו לפסוק מ'] כי אשא אל שמים וגו'. פירוש לשון שבועה, שנשבע בנשיאות ידיו לשנן חרבו לנקום מצריו, והוא אומרו אם שנותי ברק וגו', ואומרו ותאחז במשפט פירוש יתקוף במידת הדין: או ירצה שתסכים גם מדת הרחמים ותתחזק במשפט להשיב נקם לצרי ה' שהם אויבי ישראל שאינם שונאים אותנו אלא על דביקותינו בה', ואומר ולמשנאי הם כת המעברת ישראל על דת:
אשיב נקם לצרי. כלומר אשיב להם גמול כאשר עשו לישראל
אם שנותי. אף על פי שחדדתי נגד ישראל בימי הגלות את ברק חרבי. לא פי חרבי. ותאחז במשפט ידי. ואף על פי שאחר כך תאחז במשפט ידי נגדם, "כי ידין ה' עמו". מכל מקום אשיב נקם לצרי. הנקם שעשו בישראל, כאמרו "יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה" (יחזקאל כה, יב), אשיב להם אותו הנקם, כאמרו "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (שם שם יד). ולמשנאי אשלם. תשלומי מדה כנגד מדה, כאמרו "כאשר עשית כן יעשה לך, גמלך ישוב בראשך" (עובדיה טו).
אשיב נקם לצרי. כלומר אשיב להם גמול כאשר עשו לישראל, והקב"ה קראם צריו, ולמעלה הזכיר פן ינכרו צרימו ולישראל יחזור הכנוי, ולמדך הכתוב כי צרימו של ישראל הם צריו של הקב"ה: וכן תמצא בגלות מצרים בשירת הים (שמות טו) תהרוס קמיך, והיה ראוי לומר קמינו, אבל הכתוב יורה כי הקמים עלינו כאלו קמים עליו יתעלה, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים פג) כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, קרא האומות אויביו ומשנאיו יתברך כשמערימים סוד ומתיעצים על ישראל שקראם צפוניך על שם שהם צפונים אצלו ותחת ידו, כענין (שמות יט) והייתם לי סגולה, כי הסגולה לא ימנה עליה המלך פקיד ומושל רק היא צפונה אצלו ותחת ידו, או קראם צפונים על שם שהם לבדם נוחלי גן עדן ורב טוב הצפון:
אשיב נקם וגו'. למדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר ותאחז במשפט ידי לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה מדת ב"ו זורק חץ ואינו יכול להשיבו והקב"ה זורק חציו ויש בידו להשיבו כאילו אוחזן בידו שהרי ברק הוא חצו שנאמר כאן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי והמשפט הזה לשון פורעניות הוא בלע"ז יושטיצא"ה (שטראפגערעכטיקייט):
והנה השירה הזאת נחמה גדולה והבטחה מבוארת בענין הגאולה ובאבדן עובדי גלולים ובנקמת ישראל מאויביהם ובכפרת ישראל מעונותיהם. ואולי מפני זה בא סימן ההפסקות לרבותינו ז"ל, הזי"ו ל"ך מתקנת עזרא הסופר הכהן הנביא שראה ברוה"ק שתהיה תקנתו בקריאת ס"ת בצבור תקנה קיימת בכל דור ודור, לא תבטל בזמן מן הזמנים, ותקן הסימן הזה בהפסקות הפרשה הזאת המקובלת אצלנו לבאר שיחזור הזיו והזוהר והכבוד והתפארת לישראל כמבראשונה, ושבו בנים לגבולם: