לדלג לתוכן

ביאור:דברים כד כא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כד כא.


דיני עוללות בכרם

[עריכה]

(דברים כד כא): "כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ - לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"

כשאתה בוצר את כרמך - אל תקטוף את העוללות (האשכולות הקטנים והצעירים), השאר אותם על הגפן ויהיו למאכל לגר ליתום ולאלמנה .

דקויות

[עריכה]

עולל הוא ילד קטן שלא התפתח, ובכרם עולל הוא אשכול קטן ולא מפותח. חכמי המשנה נתנו הגדרה מדוייקת: "איזוהי עוללת? כל שאין לה לא כתף ולא נטף" ( משנה פאה ז ד , רש"י ) . לאשכול מפותח יש צורה דומה למשולש: בשני הצדדים יש לו שתי כתפיים רחבות ובהן ענבים מונחים זה על-גבי זה, ולמטה יש לו צרורות של ענבים נוטפים (ראו ויקיפדיה, עוללות ) .  יש אשכולות שיש להם כתף בלי נטף (רחבים וקצרים), או נטף בלי כתף (ארוכים וצרים); כל אלה הם של בעל הבית. האשכולות המוגדרים כעוללות הם רק האשכולות שאין להם לא כתפיים ולא נטף - שהם גם קצרים וגם צרים:  "אם יש לה כתף או נטף - של בעל הבית, אם ספק - לעניים." (משנה שם) .

מדוע יש להשאיר לעניים דווקא את העוללות? אולי משיקולי יעילות כלכלית: התועלת השולית של העוללות לבעל-השדה היא נמוכה, אבל התועלת שלהן לעניים גבוהה הרבה יותר.

הקבלות

[עריכה]

המצוה נזכרת גם ב (ויקרא יט י): "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".  בספר דברים המצוה מתייחסת רק לשעת הבציר - " כי תבצור כרמך - לא תעולל", ובספר ויקרא המצוה כללית יותר ומתייחסת לכל כרם. חכמי המשנה הסבירו את הפסוקים בדרכים שונות ( ספרי , משנה פאה ז ז, מלבי"ם ) :

1. לפי רבי אליעזר, הפסוק כי תבצור כרמך מלמד, שיש להשאיר עוללות רק אם יש גם אשכולות נוספים שבעל-הבית יכול לבצור; אבל "כרם שכולו עוללות - לבעל הבית".    והפסוק כרמך לא תעולל מלמד, שאסור לבעל-הבית להסיר את העוללות מראש - לפני הבציר - למרות שהעניים עדיין לא זכו בהם.

2. אולם לפי רבי עקיבא, הפסוק כרמך לא תעולל מלמד, שיש להשאיר עוללות גם אם הכרם כולו עוללות: "כרם שכולו עוללות -... לעניים".  והפסוק כי תבצור כרמך מלמד, שמותר לעניים לבוא ולקטוף את העוללות רק בזמן הבציר: "אין לעניים בעוללות קודם הבציר".

אחריך - חכמי המדרש למדו מכאן, שבכרם חלים גם דין שכחה דברים כד יט  ודין פאה ויקרא יט ט: "אחריך - מלמד שיש לו שכחה.   אחריך - מלמד שיש לו פאה.   מכאן אמרו: איזו היא שכחה בעריס (=גפן מודלית)? כל שאינו יכול לפשוט את ידו (לאחור) וליטלה. וברגליות (=גפן סרוחה על הארץ)? משיעבור הימנה" ( ספרי , משנה פאה ז ח) .



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:דיני עוללות בכרם


מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2019-09-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-24-21