ביאור:אם אפס
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
"אם אפס" מתאר את עקידת יצחק באופן פיוטי, ומטרתו להזכיר את הזכות הגדולה של אברהם אבינו שהסכים להקריב את בנו, ושל יצחק אבינו שהסכים לוותר על חייו, על-מנת שזכויותיהם של אבותינו יעוררו את רחמי ה', לתת לנו הזדמנות נוספת לתקן את דרכינו, בימי הסליחות והתשובה הבאים עלינו לטובה.
שם המחבר חתום בראשי הבתים - אפרים בר רב יצחק. התוספת "חזק" היא איחול שהמשורר מאחל לעצמו, שיתחזק ויזכה לכתוב שירים נוספים, והיא תוספת מקובלת לחתימות של פיוטים.
כל בית כולל ציטוטים מפרשת העקדה בתורה ובמדרשי חז"ל; השורה האחרונה בכל בית היא ציטוט של פסוק שבדרך כלל אינו קשור כלל לפרשת העקידה, אך התוכן שלו מתאים לתוכן הבית. זהו אמצעי אומנותי מקובל בפיוטי התפילה.
בית א
[עריכה]"אִם אָפֵס" - בטל - "רֹבַע" - רביצה, שכינת ה' - "הַקֵּן" - במזבח ה', הנמשל לקן (תהלים פד ד);
"אֹהֶל שִׁכֵּן" - אוהל מועד, שה' שכן בו - "אִם רִקֵּן" - התרוקן משכינת ה' עקב החורבן, ואי אפשר להקריב קרבנות שיכפרו עלינו -
"אַל נָא נֹאבְדָה, כִּי עַל כֵּן" -
"יֵשׁ לָנוּ אָב זָקֶן" - אברהם אבינו, יש לו זכויות רבות, ובזכותו ראוי שתתן לנו ארכה, ולא נאבד. הפסוק המקורי נאמר דווקא על יעקב אבינו - בראשית מד כ
בית ב
[עריכה]"פָּנִים לוֹ תַּכִּיר" - התנהג כמלך המכיר את פניו של אביו של הנאשם, ובזכות צדקתו, נותן חנינה לנאשם (לשופט אסור להכיר פנים - ראו דברים א יז , דברים טז יט,
"וְצִדְקוֹ לְפָנֶיךָ נַזְכִּיר" - בשיר זה נזכיר את צדקתו של אברהם, שהסכים לעקוד את בנו, כאשר אמרת לו:
""קַח נָא בֵּן יַקִּיר"" - "קח נא את בנך... אשר אהבת..." (בראשית כב ב)
""וְנִמְצָה דָמוֹ עַל הַקִּיר"" - "...והעלהו לעולה..." - ודמו ינטוף על קיר המזבח, כמו עוף המוקרב לעולה (ויקרא א טו).
בית ג
[עריכה]"רָץ" - אברהם - "אֶל הַנַּעַר" - יצחק - "לְהַקְדִּישׁוֹ" - להכינו לעקידה, כמו שמקדישים בהמה להקרבה על המזבח
"וְנָפְשׁוּ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ" - למרות שנפשו של אברהם היתה קשורה באהבה עצומה לנפשו של יצחק, בכל זאת רץ ומיהר להכינו להקרבה.הפסוק המקורי נאמר על יעקב ובנו בנימין - בראשית מד ל
"עִטְּרוֹ" - אברהם שם ליצחק עטרת, כתר - "בָּעֵצִים" - עצי עולה - "וישם על יצחק בנו..." (בראשית כב ו)- "וְאִשּׁוֹ" - ואת האש להבעיר על המזבח לקח עמו - "...ויקח בידו את האש".
"נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ" - העצים שהיו על ראש יצחק גרמו לו להיראות כמו נזיר קדוש לה' (במדבר ו ז).
בית ד
[עריכה]"יָחִיד" - יצחק, שנקרא "יחידך" (בראשית כב ב)- "הוּקַל כַּצְּבִי" - הלך במהירות וברגליים קלות כמו צבי (הדימוי נאמר במקור על עשהאל בן צרויה - שמואל ב ב יח).
"עָנָה וְאָמַר: "אָבִי!""
""הִנֵּה, הָאֵשׁ וְהֶעָצִים נָבִיא,"" (בראשית כב ז)
""וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא!"" - "ואיה השה לעולה?" (שם; הפסוק המקורי הוא דברי שאול לנערו כשהלכו לשאול את שמואל על האתונות שאבדו להם - שמואל א ט ז).
בית ה
[עריכה]"מִלִּים הֱשִׁיבוֹ" - אברהם ליצחק - "מִלְּהַבְהִילוֹ" - בעדינות, כדי שלא להבהיל אותו -
"וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לוֹ:"
""בְּנִי! אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ,"" - ה' יבחר לו את הקרבן שהוא רוצה; "אלהים יראה לו השה לעולה, בני!" ( בראשית כב ח).
""וְיוֹדַע יְיָ אֶת אֲשֶׁר לוֹ"" - ה' יודיע מיהו הקדוש שהוא רוצה לקרב ולקחת אליו.הפסוק המקורי הוא דברי משה לקורח ועדתו, במדבר טז ה.
בית ו
[עריכה]"בְּמִצְוָתְךָ שְׁנֵיהֶם נִזְהָרִים" -"וילכו שניהם יחדיו" (בראשית כב ח).
"וְאַחֲרֶיךָ לֹא מְהַרְהֲרִים" - לא חושבים עליך מחשבות רעות;
"חָשׁוּ, וְהָלְכוּ נִמְהָרִים,"
"עַל אַחַד הֶהָרִים" -"על אחד ההרים אשר אומר אליך" (בראשית כב ב). עד אשר, על אחד ההרים בארץ המוריה... [המשפט ממשיך בבית הבא]
בית ז
[עריכה]"רָאוּ אֵד תְּלוּלָה" - ...ראו ענן קשור, וכך ידעו שזה ההר הנכון (רש"י בראשית כב ד)
"מִהֲרוּ" - לערוך - "עֲצֵי עוֹלָה",
"יַחַד, בְּאַהֲבָה כְלוּלָה," - באהבה הכוללת הכל,
"יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה" - יישרו והכינו את השטח להקמת המזבח, כך שה' יוכל לבוא ולקחת את קרבנם הפסוק המלא - "ישרו בערבה מסילה לאלהינו" - נמצא בנבואת הנחמה - ישעיהו מ ג.
בית ח
[עריכה]"רָאָה יָחִיד" - יצחק - "כִּי הוּא הַשֶּׂה" - כשראה שאין שה אחר, הבין שהוא צריך להיות הקרבן,
"נָאַם" - אמר - "לְהוֹרוֹ" - לאביו - "הַמְּנֻסֶּה" - המועמד עכשיו בניסיון:
""אָבִי! אוֹתִי כַּכֶּבֶשׂ תַּעֲשֶׂה"" ,
""לֹא תַּחְמֹל וְלֹא תְּכַסֶּה!"" - אל תרחם עליי, שחוט אותי כמו שעושים לנאשמים בעבירות החמורות ביותר (מסית לעבודה זרה, דברים יג ט).
בית ט
[עריכה]""בִּי חָפֵץ וְנִכְסֹף"" - ה' רוצה ומשתוקק לקחת אותי אליו,
""לְבָבִי לוֹ לַחֲשׂף"" - ה' רוצה לחשוף את מחשבות ליבי ולראות אם אני מוכן למסור את נפשי למענו, או: ה' רוצה לחשוף את החזה שלי ולקחת את הלב הנמצא בתוכו, כלומר את חיי.
""אִם תִּמְנָעֵנִי" - אם תמנע אותי ממנו - "סוֹף"" - ממילא בסופו של דבר -
""רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֵלָיו יֶאֱסֹף"" - בסופו של דבר אמות ונשמתי תגיע אליו, ולכן אין לך סיבה להצטער. הפסוק המקורי - בדברי אליהוא לאיוב, איוב לד יד.
בית י
[עריכה]"יָדָיו וְרַגְלָיו" - של יצחק - "עָקַד" - קשר אברהם,
"וְחַרְבּוֹ עָלָיו פָּקַד" - הניף,
"לְשׂוּמוֹ עַל הָעֵצִים שָׁקַד" ,
"וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד" - והתכונן להבעיר אש על המזבח, כמו אש התמיד שמבעירים במשכן (ויקרא ו ה).
בית יא
[עריכה]"צַוָּאר פָּשַׁט" - יצחק - "מֵאֵלָיו" - מעצמו, מרצונו החופשי,
"וְאָבִיו נִגַּשׁ אֵלָיו,"
"לְשׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם בְּעָלָיו" - לשם ה', שאליו הוא שייך. אחד מדיני הכשרות של כל קרבן הוא, שצריך לשחוט אותו "לשם בעליו" - לשם האיש שהוא שייך לו (ראו רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין יג א); במקרה זה, "בעליו" של הקרבן הוא ה'.
"וְהִנֵּה" - ראה פתאום ש- "יְיָ נִצָּב עָלָיו!" - ה' מתגלה אליו בחזון הפסוק המקורי מתאר את חזון יעקב בבית אל - בראשית כח יג.
בית יב
[עריכה]"חֲקֹר" - ה' חקר ובחן היטב - "אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" - אברהם, וראה ש-
"הָאָב עַל בְּנוֹ לֹא חָסָה" - לא ריחם, וראה גם ש-
"וְלִבּוֹ אֶל כַּפַּיִם נָשָׂא" - אברהם עשה הכל לשם ה', חשב רק על ה' (איכה ג מא): "נשא לבבנו אל כפים, אל אל בשמים").
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" - ה' ראה את כל מה שעשה אברהם, והנה טוב מאד. הפסוק המקורי נאמר על בריאת העולם - בראשית א לא.
בית יג
[עריכה]"קָרָא" - ה' אל אברהם, הנקרא - "מֵרֶחֶם מִשְּׁחָר" (מדרש על תהלים קי ג):
""תְּמוּר" - במקום, בתמורה ל- "בִּנְךָ הַנִּבְחָר" " -
""וְהִנֵּה אַיִל אַחַר"" - "נאחז בסבך בקרניו"(בראשית כב יג)-
""וַעֲשֵׂה" - את האיל לקרבן עולה, "אַל תְּאַחַר!"" הפסוק המקורי נמצא בתפילת דניאל לה' על גאולת ירושלים וישראל - דניאל ט יט.
בית יד
[עריכה]""חֲלִיפֵי אַזְכָּרָתוֹ"" - תחליף להקרבת יצחק (אזכרה היא החלק שמוקרב לה' מקרבן המנחה - ויקרא ב ב).
""תִּכּוֹן כְּהַקְטָרָתוֹ"" - תהיה כשתקריב את האיל -
""וְתַעֲלֶה לְךָ" - תיחשב לך - "תִּמְרָתוֹ"" - תמרת העשן שתעלה כשתקריב את האיל -
""וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ"" - גם יצחק, וגם האיל שהוקרב תמורתו, יהיו קודש, כדין בהמה מקודשת שממירים בבהמה אחרת (ויקרא כז י, ויקרא כז לג).
בית טו
[עריכה]"זִכָּרוֹן לְפָנֶיךָ בַּשַּחַק" - בשמים -
"לָעַד בַּסֵּפֶר יוּחַק" - ייחקק וייכתב -
"בְּרִית עוֹלָם לֹא יוּמְחַק" - לא תימחק -
"אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק" - את מעשה ההקרבה של אברהם ושל יצחק, כמו שזכרת אותם כשבני ישראל היו משועבדים במצרים (שמות ב כד).
בית טז
[עריכה]"קוֹרְאֶיךָ" - הקוראים בשמך, בני ישראל - "בָּאִים לִקֹּד" - להשתחוות לפניך בתפילה, ולבקש ש-
"בְּצֶדֶק עֲקֵדָה" - בזכות העקידה - "תִּשְקֹד" - תמהר להיטיב איתם("כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע" - ירמיהו לא כז).
"וְצֹאנְךָ" - בני ישראל - "בְּרַחֲמִים תִּפְקֹד" - תזכור,
"פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד" - בני ישראל מכוונים את פניהם אל יצחק הנעקד, ומוכנים ללכת בדרכו ולהקריב את עצמם למענך, ולכן הם ראויים שתזכור להם את זכות העקידה.הפסוק המקורי מתאר את מעשי יעקב בצאן לבן - בראשית ל מ.
לעיון נוסף
[עריכה]מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-08.
קיצור דרך: tnk1/klli/jirim/im_afs