בבא מציעא פג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אפועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר (תהלים קד, כב) תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וליחזי היכי נהיגי בבעיר חדשה וניחזי מהיכא קא אתו בנקוטאי איבעית אימא דאמר להו גדאגריתו לי כפועל דאורייתא דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף מאי דכתיב (תהלים קד, כ) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון תזרח השמש לצדיקים יאספון רשעים לגיהנם ואל מעונתם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי אמר ליה היכי יכלת להו לאו כחיותא מתילי דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה (תהלים י, ט) יארב במסתר כאריה בסוכו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי א"ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל שלח ליה ר' יהושע בן קרחה חומץ בן יין דעד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם שלח ליה היבא בעל הכרם ויכלה את קוציו יומא חד פגע ביה ההוא כובס קרייה חומץ בן יין אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא אמר להו תפסוהו תפסוהו לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי קרי עליה (משלי כא, כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו זקפוהו קם תותי זקיפא וקא בכי אמרו ליה רבי אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם כך ודאית שלכם על אחת כמה וכמה מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם ואפי' הכי לא מייתבא דעתיה אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי כל תרבא נמי לא סריח כל תרבא לא סריח שורייקי סומקי מסריח הכא אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח קרי אנפשיה (תהלים טז, ט) אף בשרי ישכון לבטח ואף ר' ישמעאל ברבי יוסי מטא
רש"י
[עריכה]בכניסתו - לעיר:
משלו - צריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו:
וביציאתו - למלאכתו בבוקר:
משל בעל הבית - אינו צריך להקדים אלא עם הנץ החמה:
יאספון - החיות דלעיל מיניה כתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש וגו' וסמיך ליה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך:
וליחזי היכי נהיגי - בעיר והכל כמנהג המדינה ודריש לקיש מאי היא:
בנקוטאי - שנתלקטו במקומות הרבה ויש מקום שמקדימין ויש מקום שמחשכין וליכא למיסמך אלא אדאורייתא:
אלו רשעים שבו - שמניחין להן יכולת להלך ברשעם ואין נפרעין מהם:
תזרח השמש - לעולם הבא:
ואל מעונותם ירבצון - הצדיקים:
עדי ערב - עד יום מותו:
פרהגונא - ממונה של מלך:
תפיס גנבי - בודק אחריהן ותופסן:
היכי יכלת להו - להבין תחבולותם:
לאו כחיותא מתילי - וכי לא כחיות נמשלו שמתחבאות ביום במסתריהם:
דלמא - הני דשקלת צדיקי נינהו:
הרמנא דמלכא הוא - מצות המלך היא:
בארבע שעי - שהיא שעת סעודה והכל נכנסין בחנויות וסועדין:
אקדומי אקדים לגירסיה - השכים בעוד לילה ולכך הוא מנמנם:
ואי פועל הוא - שכיר יום:
ואי עבידתיה בליליא - אומן שמלאכתו בלילה:
רדודי רדיד - תרגום (שמות לט) וירקעו את פחי. ורדידו מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים זה דק מזה ואין קולו נשמע בלילה ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה אין לך לתופסו על כך דלמא רדודי רדיד:
גנבא הוא - ולכך הוא ישן שניעור בלילה לארוב עוברי דרכים או לחפור בתים:
קריינא דאיגרתא - משל הוא:
פרוונקא - שליח:
חומץ בן יין - רשע בן צדיק:
יבא בעל הכרם - הקב"ה כי כרם ה' צבאות בית ישראל:
ויכלה - ויטול את קוציו של כרם:
קרי עליה - על הכובס:
זקפוהו - תלאוהו:
קם - רבי אלעזר:
תותי זקיפא - תחת העץ:
על נערה מאורסה - שהיא בסקילה וכל הנסקלין נתלין:
ודאית שלכם - מקום שיש טעם בדבר כגון הנך דניימי בחנותא:
דיקולי דתרבא - סלים מלאים שומן לפי שבעל בשר היה מאוד:
בשמשא - לנסות אם יסריח וירום תולעים:
כל תרבא לא מסרח - אא"כ יש בשר עמו:
שורייקי סומקי - גוונים אדומים והן מין הבשר:
תוספות
[עריכה]פועל בכניסתו משלו. פי' בכניסתו לביתו מן המלאכה משלו ' בשעה שהיא שלו דהיינו אחר יציאת הכוכבים לפי שחזרה לבית אינו לצורך בעל הבית ולכך אין לו להתבטל בשביל החזרה שאינה ממלאכת בעה"ב וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה הוא מהנץ עד צאת הכוכבים ולא מעמוד השחר כדמשמע בפרק אמר להם הממונה (יומא דף כח: ושם) דתנן האיר כל המזרח ויצאו כל העם לשכור פועלים משמע שלא היו נכנסים למלאכה עד הנץ וכן משמע בריש פסחים (דף ב: ושם ד"ה ר"א) דקאמר התם דאסור לעשות מלאכה מהנץ בערבי פסחים ואמאי טפי מהנץ אלא לפי שהוא זמן התחלת פועלים לעשות מלאכה ואע"ג דבעזרא כתיב גבי בנין בית המקדש שהיו עושין מעלות השחר התם משום כבוד בהמ"ק הוו מקדמי טפי אבל שאר פועלין לא היו יוצאין למלאכה אלא מהנץ ואילך שההליכה היא לצורך בעל הבית ואע"פ שמזכיר כניסה שהיא בסוף היום קודם יציאה שהיא בבקר כן דרך הגמרא כההוא דאמר רב יהודה לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב ובעושין פסין (עירובין דף כא.) אבל מטפס ועולה מטפס ויורד ואע"ג דשעת הכנסת פועלים דריש פרק שום היתומים (ערכין דף כא: ושם ד"ה בשעת) היינו שעת הכנסת פועלים למלאכה כדמוכח התם וכן בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מח:) מכניס לו פועלים ומוציא לו פועלים התם לשון הכנסה והוצאה הוי אבל הכא נקט כניסה ויציאה דהיינו כניסה לביתו ויציאה מביתו ופי' זה משמע בב"ר ואפילו לשון הכנסה מפרש התם כניסה לביתו והכי איתא התם פרשת ויצא ויבא יעקב מן השדה בערב תנינן תמן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב כו' אמר ר' מנא במקום שאין מנהג תנאי ב"ד הוא שתהא הוצאה משל בעה"ב והכנסה משל פועלים הוצאה משל בעה"ב מנין דכתיב (תהלים קד) תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו הכנסה משל פועל מנין דכתיב (שם) ולעבודתו עדי ערב וכן פירש בקונטרס אלא שפירש בכניסתו משלו מוותר משלו שאינו הולך עד אחר צאת הכוכבים ומה שהזכיר ויתור אין נראה לר"י שאינו מוותר כלום ור"ח פירש בכניסתו למלאכתו נותן משלו לבעה"ב וממהר לצאת קודם הנץ שהוא זמנו לצאת ויוצא מעלות השחר ולכך ביציאתו ממלאכתו משל בעה"ב שיוצא קודם צאת הכוכבים שיגיע לביתו עד צאת הכוכבים וזהו משל בעה"ב שהרי דינו היה עד צאת הכוכבים כמו שמביא מן הפסוק וקמ"ל ריש לקיש ששינו העולם מנהגם מדין הפסוק שמביא לקיים הא דאמר לעולם יכנס אדם בכי טוב ופי' שכן משמע בב"ר ואדרב' שם משמע כפי' קמא ועוד קשה לפירושו דמאי פריך וליחזי היכי נהיגי הא ריש לקיש לא אתא למימר שצריך לעשות כן אלא אתא לאשמועינן למה שינו פועלים מנהגם מפועל דאורייתא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]ד א ב ג טור ושו"ע חו"מ סי' של"א סעיף א' בהג"ה:
ה ד ה מיי' פ"ח מהל' חובל ומזיק הלכה ט', סמג עשין ע, טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ח סעיף ט':
ראשונים נוספים
פועל בכניסתו משלו: יש מפרשים אם נכנס במלאכתו קודם זריחת השמש משלו הוא נותן לבעל הבית, וביציאתו ממלאכתו עם הערב משל בעל הבית הוא שכן משפטו. ויש מפרשים בכניסתו לערב לבית בשעות שלו הוא צריך ליכנס, כלומר לאחר הערב, לפי שהמהלך מן השדה לעיר אינו משתדל לבעל הבית, אבל ביציאתו לעבודתו אינו יוצא ללכת אלא משהתחילו לו שעות של בעל הבית דהיינו משיזרח השמש, לפי שאף כשהפועל הולך מן העיר לשדה בעבודת בעל הבית הוא מתעסק, והיינו דכתיב תזרח השמש יצא אדם לפעלו ויעבוד בעבודתו עדי ערב, וזה נכון. וכן נראה לי מן הירושלמי, דגרסינן התם (פירקין ה"א), ערבי שבתות בין ההשכמה בין הערבה משל בעל הבית, עד איכן כדי למלאת לו חבית של מים ולצלות לו דג ולהדליק לו את הנר. (שיטמ"ק).
וניחזי מהיכא קא אתו: שמעינן מהכא דכל עיר חדשה אם נודע רוב אנשי' מהיכן באו הכל כמנהג אותו מקום שבאו משם. [נמוק"י בשם הרשב"א ודרנב"ר ז"ל.].
פועל בכניסתו משלו: יש מפרשים אם נכנס במלאכתו קודם זריחת השמש משלו הוא נותן לבעל הבית וביציאתו ממלאכתו עם הערב משל בעל הבית הוא שכן משפטו ויש מפרשים בכניסתו לערב לבית בשעות שלו הוא צריך ליכנס כלומר לאחר הערב לפי שהמהלך מן השדה לעיר אינו משתדל לבעל הבית אבל ביציאתו לעבודתו אינו יוצא ללכת אלא משהתחילו לו שעות של בעל הבית דהיינו משיזרח השמש לפי שאף כשהפועל הולך מן העיר לשדה בעבודת בעל הבית הוא מתעסק והיינו דכתיב תזרח השמש יצא אדם לפעלו ויעבוד בעבודתו עדי ערב וזה נכון. וכן נראה לי מן הירושלמי דגרסינן התם ערבי שבתות בין ההשכמה בין הערבה משל בעל הבית עד איכן כדי למלאת לו חבית של מים ולצלות לו דג ולהדליק לו את הנר. הרשב"א.
וזה לשון הריטב"א: פועל בכניסתו משלו וכו'. פירש רש"י פועל בכניסתו בערב לעיר צריך לוותר משלו אצל בעל הבית להחשיך אצלו וביציאתו למלאכתו לבקר משל בעל הבית שאינו צריך להקדים אלא שילך עם הנץ החמה. ובדרך אחר פירשו בתוספות לפי שטה זו פועל בכניסתו בערב משלו צריך לתת בחירתו שלא יכנס אלא לאחר צאת הכוכבים כי חורתו לצורך עצמו היא ואין לו לבא ביומו של בעל הבית אבל ביציאתו בבקר הליכתו לצורך בעל הבית היא וכיון שכן הולך לאחר הנץ החמה שהוא יומו של בעל הבית ואין לו להקדים קודם לכה ואחרים פירשו פועל בכניסתו למלאכה בבקר צריך לתת משלו שיקדים ללכת קודם הנץ החמה שיתחיל מלאכתו בשדה בשתנץ החמה וביציאתו מן המלאכה יטול משל בעל הבית שיצא מן השדה קודם צאת הכוכבים ויהיה בביתו כשיצאו הכוכבים ותקנו כן כדי שלא יכנס אחר צאת הכוכבים שיש סכנה ומכל מקום נלמוד מדבריו כי בבקר נוטל משלו וביציאתו נוטל מבעל הבית דאלמא זמן פועל הוא מהנץ החמה עד צאת הכוכבים וזה פירוש נכון וכן משמע במדרש תהלים ולעבודתו עדי ערב מכאן אמרו חז"ל שתהא היציאה של בעל הבית והכניסה של פועל. וצריך הפועל שתזרח לו השמש בשדה למלאכתו ושיהא בעל הבית משפיע את הפועל בעיר. עד כאן וכן אמרו בירושלמי. עד כאן.
וליחזי מהיכא אתו: פירוש דכיון דליכא מנהג הכא אית לן למיזל בתר אחרא דאתו מינה. ושמעינן מהכא שההולך ממקום למקום ופוסק שם על שום דבר סתם אם יש שם מנהג הולך אחר המנהג ואם אין שם מנהג הולך אחר מנהג מקומו. הריטב"א ז"ל.
בעיר חדשה: כתב. הרמ"ך ז"ל וזה לשונו: לענין פסק בני העיר שנתיישבו מחדש קובעים מנהגותם כמנהגות העיר שיצאו משם. ואי לקוטאי נינהו הולכין אחר מנהג העיר החשובה הקרובה להם לא רצו אינם יכולים לכוף זה את זה אלא הולכין על דין תורה. מיהו נראה לומר דהיכא דאמרי מעיקרא נקבע לנו מנהג כדי שלא נהיה אגודות אגודות ואיכא אדם חשוב בהדייהו ומסכים בקביעת מנהגם עמהן יכולין הן לכוף זה את זה כדין ולהסיע על קיצתם שבני העיה כופין זה את זה וצריך עיון. עד כאן.
אמר להם תפסוהו: והא דדאין בלא עדים והתראה ושלא בזמן סנהדרין שאני הכא דשליחא דמלכא הוא ומדיני המלכות להרוג בלא עדים והתראה לייסר העולם כמו שראינו בדוד שהרג גר עמלקי ושלוחו של מלך כמותו. ומכל מקום במקום שאין כך למלך לעשות כן מחוקי המלכות אף הממונה שלו אינו רשאי ואם אמר לו המלך לעשות כן יהרג ואל יעבור. הריטב"א ז"ל.
אל ירע בעיניך הוא ובנו בעלו נערה המאורסה: ואם תאמר והלא דינם בסקילה ואמרינן בעלמא אף על פי שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו. יש לומר שלא בטלו שימות במיתה חמורה יותר אבל פעמים שהוא מת במיתה קלה יותר כשם שפעמים שימות על משכבו והכא להקל נשתנה דינו דתליה מענין חנק שהיא יותר קלה מסקילה לדברי הכל ויש אומרים דאתיא כמאן דאמר כל הנסקלין נתלין ואין צורך. הריטב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה