בבא בתרא כה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע ורבי יהושע אומר עולם לקובה הוא דומה ורוח צפונית מסובבת וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה שנאמר (קהלת א, ו) הולך אל דרום וסובב אל צפון וגו' הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן הוא היה אומר אתאן לר' אליעזר (איוב לז, ט) מן החדר תבא סופה זו רוח דרומית וממזרים קרה זו רוח צפונית מנשמת אל יתן קרח זו רוח מערבית ורחב מים במוצק זו רוח מזרחית והאמר מר רוח דרומית מעלה רביבים ומגדלת עשבים לא קשיא הא דאתיא מטרא בניחותא הא בשפיכותא אמר רב חסדא מאי דכתיב (איוב לז, כב) מצפון זהב יאתה זו רוח צפונית שמזלת את הזהב וכן הוא אומר (ישעיהו מו, ו) הזלים זהב מכיס אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית שנאמר (ישעיהו ט, יט) ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו וכתיב (תהלים פט, יג) צפון וימין אתה בראתם ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב שנאמר (דברים כח, יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם גשמים יורדין מאוצר טוב בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם אין גשמים יורדין מאוצר טוב אמר רבי יצחק אהרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין בוסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד והא רבי יהושע בן לוי אמר שכינה במערב דמצדד אצדודי אמר ליה רבי חנינא לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י אדרימו אדרומי ומנא לן דבבל לצפונה דארץ ישראל קיימא דכתיב (ירמיהו א, יד) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ:
מרחיקין את המשרה מן הירק וכו':
תנא רבי יוסי מתיר בחרדל שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי הרחק דבורך מן חרדליי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדליי:
מתני' מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים ואם אילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ ר' יוסי אומר גאע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
גמ' תנא בין שהבור למטה ואילן למעלה בין שהבור למעלה ואילן למטה בשלמא בור למטה ואילן למעלה קא אזלין שרשין מזקי לה לבור אלא בור למעלה ואילן למטה אמאי אמר רבי חגא בשם רבי יוסי מפני שמחלידין את הקרקע ומלקין קרקעיתה של בור:
רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב אשי כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן דמודי ר' יוסי בגירי דידיה פאפי יונאה עני והעשיר הוה בנה אפדנא ההוו הנך עצורי בשיבבותיה דכי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה אתא לקמיה דרב אשי א"ל כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי רבי יוסי בגירי דיליה וכמה
רש"י
[עריכה]לאכסדרה - שאין לה דופן רביעית:
אינה מסובבת - במחיצה:
למעלה מן הרקיע - ומהלכת את רוח צפון בגגו של רקיע:
לקובה - אהל שכולו מוקף:
לקרן מערבית צפונית - בלילה שהחמה לעולם מהלכת רוח צפונית בלילה ומן המערב היא פונה לצפון שכך הילוכה מן המזרח לדרום מן הדרום למערב וממערב לצפון:
ומחזרת אחורי כיפה - דרך חלון:
הולך אל דרום - היקף היום קרוי הילוך שהוא בתוך החלל ואת היקף הלילה קרוי סיבוב שהוא מקיף בחוץ וביום לעולם מהלכת בדרום אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית:
וסובב אל צפון בלילה - אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית:
פעמים מהלכתן - ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית:
פעמים סובבתן - ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ומהלכת בלילה ג' רוחות:
אתאן לר' אליעזר - שאמר לאכסדרה דומה:
וממזרים קרה זו רוח צפונית - שהדופן מוזרת ופרוצה:
והאמרת רוח דרומית מעלה רביבים - וכאן אתה אומר רוח מזרחית מביאה מים:
הא דאתיא מטרא בניחותא - בא מן הדרום וכי אתיא בשפיכותא בא מן המזרח כדכתיב מים במוצק:
לא הוגשמה רוח דרומית - שהיתה רגילה להביא רביבים טובים:
וכתיב צפון וימין - אלמא ימין הוא דרום וכתיב ביה רעב:
את אוצרו הטוב - וסיפא לתת מטר ארצך: ידרים: בתפלתו יחזיר פניו לדרום:
וסימניך - שלא תחליף:
דמצדד אצדודי - מעט לצד דרום:
אדרימו - שתהיו פונים לצד ירושלים משום דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם וגו' (מלכים א ח):
עד שאתה אומר לי - שאני מזיק ועלי להרחיק את עצמי אני אומר לך שאתה מזיק:
לגלוגי חרדליי - פרחי חרדליי:
מתני' חרוב ושקמה - שרשיהם מרובים:
בין מלמעלה - שאחד מהן מלמעלן בגובה שיפוע הר והשני בשפולו:
בין מן הצד - בקרקע שוה:
ונותן דמים - דכיון דברשות נטע שאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:
גמ' שמחלידין - לשון חלדה דהלכות שחיטה (חולין דף לב.) שמהלכת מתחת לקרקעית הבור:
הלכה כר' יוסי - שעל הניזק להרחיק את עצמו:
בגירי דיליה - היכא דמטי ליה הזיקא מתוך ידיו של מזיק כההיא דאמרי' בהבית והעלייה (ב"מ דף קיז.) הנהו בי תרי חד דייר עילאי וחד דייר תתאי איפחית מעזיבה וכל אימת דמשי ידיה נפלי עליה דתתאי דכשנופלין מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דיליה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דיליה:
פאפי יונאה - כך שמו על שם מקומו:
עצורי - עוצרי שומשמין לעשות שמן:
בגירי דיליה - והכא נמי מידיהם הוא בא לו שמכח מכותיהם הוא מרעיד:
וכמה - תנוד אפדנא דבעי ארחוקי:
תוספות
[עריכה]וממזרים. פי' רוח צפונית שכותל שלה מושלך כלומר שאינה מסובבת לרבי אליעזר:
וכתיב צפון וימין וכו'. דויגזור על ימין איכא למימר דבימין ושמאל של אדם מיירי (הג"ה. ועוד נראה שמא מקרא קמא אין להוכיח שבדרום ימין ולא נאמר . איפכא. ע"כ הג"ה):
תנא בין שהבור למעלה ואילן למטה כו'. איצטריך לאיתויי הך אע"ג דבמתני' נמי תנן בין מלמעלן בין מלמטן מ"מ דאי ממתני' הוה אמינא דאחרוב ושקמה קאי דעלה קאי קמ"ל ברייתא בכל אילן (הגה"ה. ולספרים דלא גרסינן במתני' בין מלמטן אתי שפיר דאי ממתני' הוה אמינא בין מלמעלן אאילן קאי ולא אבור משום דלא תקשי אלא בור מלמעלה ואילן מלמטה אמאי כדפריך אברייתא. עד כאן הגה"ה):
עני והעשיר הוה. רבותא נקט שהיה עני ולא איבעי לאסוקי אדעתייהו שיבנה האפדנא אפי' הכי הוזקקו להרחיק משום דהוו גירי דידהו אף על גב דסמך בהיתר אין צריך להרחיק אפי' בגירי דיליה כדתניא (לעיל דף כ:) אם היה רפת בקר קודמת לאוצר מותר וה"ה חנות של נחתומים וצבעין ואין חילוק בין דירה לשאר לפי המסקנא אומר ר"ת דהכא היינו טעמא משום דלא קביעא תשמישייהו כל כך כי הנך דלעיל (הג"ה. ועוד דהכא משום דבאיסור סמך דכל מרא דמחי מרפי לארעא. ע"כ הג"ה):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]פה א טור ושו"ע או"ח סי' צ"ד סעיף ב' בהג"ה:
פו ב מיי' פ"א מהל' בית הבחירה הלכה ז', סמג עשין קסז:
פז ג מיי' פ"י מהל' שכנים הלכה ז', סמג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ל"ב:
פח ד מיי' פ"י מהל' שכנים הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ל"א:
פט ה מיי' פי"א מהל' שכנים הלכה ג', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ט"ו:
ראשונים נוספים
עולם לאכסדרה הוא דומה. מה אכסדרה זו שיש לה ג' דפנות ולא יותר ומסוככת כך העולם:
ורוח צפונית. אין לה דופן ואינה מסוככת:
וכשחמה מגעת. שהלכה כל היום ועכשיו כשמגעת בלילה בקרן מערבית צפונית נכפפת באותו רוח צפוני שאינו מסוכך ועולה למעלה מרקיע:
ור' יהושע אומר עולם דומה לקובה. כאהל הוא דומה. מה אהל זה מסוככת לכל דפנותיה אף עולם מכל וכל מסוכך וכשחמה זורחת ביום ארוך זורחת ברוח צפונית מזרחית והולכת במזרח דרום עד שמגעת לקרן מערבית צפונית סמוך לחשיכה לקרן צפוני נכנסת בחלון א' בלילה ומקפת וחוזרת אחורי כיפה של עולם וסובב רוח צפונית כל הלילה שנאמר הולך אל דרום ביום בין בימות החמה בין בימות הגשמים. וכן הכי נמי וסובב אל צפון בלילה בין בימות החמה בין בימות הגשמים:
סובב סובב הולך אלו פני מזרח ומערב. שפעמים מסבבתן ביום קצר ששוקעת החמה בקרן מזרחית דרומית והולך כל היום על פני דרום ולא יותר ובלילה נכנסת בקרן דרומית מערבית בחלון אחד וסובבת כל הלילה פני המערב ופני הצפון ופני המזרח עד קרן מזרחית דרומית. ופעמים מהלכתן ביום ארוך שזורחת חמה בקרן צפונית מזרחית והולכת כל המזרח ופני הדרום ופני המערב עד הלילה ובלילה נכנסת בקרן מערבית צפונית וסובבת כל הלילה פני הצפון עד קרן צפונית. מהלכתן ביום ומסבבתן בלילה: הוא היה אומר ר' אליעזר דהא ברייתא אתאן לטעמא דר"א דאמר עולם לאכסדרה הוא דומה:
מן החדר תבוא סופה זו רוח דרומית. שדופן שלה אמצעי ופנימי ודומה לחדר:
סופה. סערה:
וממזרים קרה זו רוח צפונית. שכל העולם ממזרים זרם מים לשם לפי שאין שם דופן והוא תהו ובהו ומים ואינה מסוככת:
קרה. חורף אבל אינו קריר כל כך. קרח חורף ממש:
זו רוח מזרחית. שמרחיבין שם הגשמים להציק. רוח של ניחותא מעלי. בשפיכותא שבא בקשיות ודאי קשה כסופה:
לא הוגשמה רוח צפונית. שלא ירדו גשמים לשם:
על ימין. זו רוח דרומית:
ורעב. משמע פעמים רעב פעמים שבע:
ויאכל ולא שבעו. משמע לא שבעו לפי שלא הוגשמה:
צפון. הוא שמאל כדפרישית לעיל:
ידרים. כלומר לרוח דרומית:
יצפין. יתפלל לרוח צפון:
שולחן בצפון. היינו עושר שיעריך שולחנו מחמת עושרו:
ומנורה בדרום. היינו חכמה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור:
שנאמר ארך ימים וגו'. האי קרא לא אתי לאשמועינן אלא דתורה שהיא חכמה יש בה נמי עושר וכבוד:
דמצדד אצדודי. לא מכל וכל לרוח דרומית ולא מהכל לרוח מערבית:
אדרימו. כלומר כשתתפללו חזרו פניכם לצד דרום שנאמר והתפללו [אליך] דרך ארצם:
פיסקא והחרוב והשקמה נ' אמה. ששרשיהן הולכין הרבה:
בין מלמעלה. שאם האילן עומד סמוך לבור והבור עמוק עד המים נ' אמה אינו מרחיק ואם לאו מרחיק ובין מן הצד שאם הבור אין עמוק צריך להרחיק האילן מן הבור נ' אמה ותנא בין שהבור מלמעלה של אילן שהבור עומד במקום גבוה והאילן במקום נמוך ובין שהבור כמקום נמוך והאילן במקום גבוה אם אין כ"ה אמה הרחקה מרחיק. והא לא קא מזיק ליה לבור כלל:
ומלקין קרקעית של בור. ונעשה טיט:
מודה ר' יוסי בגירי. כדפריש לעיל אע"פ שעושה בתוך שלו חייב:
יונאה. שם מקום:
הנך עצורי. שמכתשין ומעצרין את השומשמין כדי להוציא שמן:
וכמה נייד. דאמרי' דליהוו הני עצירי חייבין:
הא דתנן מרחיקין את המשרה ואת הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים. תמהני בה למה לא פירש כמה מרחיקין אותן ולא שנו בכולה מתני' הרחקה סתם חוץ מזאת ולא מצאתי בתוספ' ולא פירוש' כמה היא.
אלא שאני רואה מן התוספתא (א,ז) דהרחקת חרדל מן הדבורים חמשים אמה הוא והרחק' משרה יש ללמדה מנברכת שהיא ד' אמות וכרישין מן הבצלים אינה כל כך אלא יש ללמדה מדין כלאים ביניקתן.
וגם זה תמה שעירבן במשנתנו ולא פי' ולא חלק ביניהם ושמא נאמר שהיה תנא דידן סובר כר' יוסי ולא חשש אלא להזכיר מחלוקתן כדי לשנות טעמו של רבי יוסי ואע"פ שפירש גבי בור לפי ששם נשנה מחלוקתו של ר' יוסי בפירוש לדעת עצמו.
ויש לפרש שהרחקת משרה וכרישין ודבורים חמשים אמה היא וארישא קאי והכי קתני ומרחיקים חמשים אמה את המשרה מן הירק וכו'. דהני כולהו סגי ריחא דידהו דומיא דנבלות ובורסקי ובעי חמשים אמה, ואין זה מחוור.
הכי גרסי' במתני' בין מלמעלה בין מן הצד. וכן כתוב בהלכות רבינו הגדול ז"ל, ובברייתא פירו' הוא שפירשו למשנתנו לומר מאי מלמעלה דקתני אי זה מהם שיהא מלמעלן או בור או אילן והיינו דמקשינן בגמ' אברייתא בשלמא בור למטה וכו'. דאלו מתני' איכא לפרושה בין שהאילן למעלה בין שהוא שוה לו מן הצד אלא ברייתא דקתני בור למעלה קשיא.
ואיכא נוסחי דכתיב בהו במתני' בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד ומפרשי' לה דאי ממתני' הו"א מאי למעלה ששפת הבור למעלה מן האילן אבל שרשי האילן למעלה הן מקרקעיתו של בור והן מלקין קרקעיתו אלא ברייתא דקתני בור למעלה משמע כל הבור למעלה ועוד דתנא תנא תוספאה הוא ולאוסופי אתא, ושבושא דנוסחי הוא.
עני והעשיר הוה. פי' נראה לי דהני עצורי מעיקרא אחזוק למידק התם דכי הוה עני ולא דעתיה למיבני לא הות מחי בהו ולהכי נקט בגמרא לפרושי לן דעני והעשיר הוה ולפום מאי דמפרשינן לעיל בבא לסמוך אינו סומך אם רצה מתחלה היה מוחה בידם וכיון שלא מיחה בדין היה שהוחזקו אלא דכיון דמכחו ממש נידא אי' חזקה להזיק את האדם ולהפיל בית עליו וכן כתב רבי משה הספרדי זכרונו לברכה שאין לנזק זה חזקה כקוטרא ובית הכסא דמי.
תנא בין שהבור למעלה ואילן למטה בין שהבור למטה ואילן למעלה: מהכא שמעינן דלא גרסינן במתניתין בין שהבור למעלה ואילן למטה בין שהבור למטה ואילן למעלה, אלא הכי גרסינן, בין מלמעלן בין מן הצד, ומשום דלא איתפרש במתניתין מאן ניהו למעלן. והיה באיפשר לפרש דוקא בשאילן למעלן והבור למטה, אתא תנא דברייתא ופריש מאי דסתים תנא דמתניתין. והיינו נמי דכי בעי לאקשויי בשלמא בור למטה ואילן למעלה וכו' איצטריך לאיתויי ברייתא ולא אקשינן הכי אמתניתין, משום דבמתניתין לא אתפרש, ואי לאו ברייתא הוה אמינא דבמתניתין הכי קאמר בין השאילן למעלה בין מן הצד, אבל בור למעלן לא.
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי: תמיהא לי, למאי איצטריך למפסק הלכה כרבי יוסי, תיפוק לי משום תנאין דיהושע, דאמרינן לקמן (כז, ב) אחד אילן הנוטה ואחד אילן הסמוך מביאין ממנו בכורים שעל מנת כן הנחיל יהושע את ישראל הארץ. ורבנן נמי דפליגי עליה דרבי יוסי וכי לית להו תנאין שהתנה יהושע. ואין לומר דפליגי בתנאים דיהושע, דמר סבר התנה ומר סבר לא התנה. ואף על גב דאמר עולא לקמן (כז, ב) אילן הסמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה אין מביאין ממנו בכורים, לאו למימרא דסבירא ליה דלא התנה יהושע, אלא דס"ל דאף על פי שהתנה שלא יהא צריך להרחיק, מכל מקום אין מביאין ממנו בכורים, שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי, וכמו שפירש רש"י ז"ל שם.
ויש לומר דאילן הסמוך על המצר תרתי אית ליה, משום יניקה ומשום קלקול בורות, ויהושע לכולי עלמא התנה משום יניקה ומשום יישוב ארץ ישראל, לפי שישובו של עולם באילנות, ואפילו רבנן דרבי יוסי מודה בהא, וכדתנן לא יטע אדם אילן סמוך למצר חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, היה גדר בנתים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר, ופשטה אפילו בדלא מפסיק צונמא, אבל היכא דאיכא בור פליגי, וכדתני בהדיא בפלוגתייהו מרחיקין את האילן מן הבור, ובהא פליגי, דרבנן סברי כיון דישובו של עולם בבורות בהא לא התנה יהושע, ולפיכך מרחיק. ורבי יוסי סבר עדיין ישנה לתקנת יהושע ואפילו בהא, משום דטיפי הוי ישוב העולם באילנות מבבורות, דמים מצויין בעולם טפי, ולפיכך זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, ובהא הוא דאיצטריך למיפסק כרבי יוסי. והכין משמע ממאי דגרסינן בירושלמי (ה"י) דגרסינן התם רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע בן לוי טעמון דרבנין מפני שישובו של עולם בבורות, שמעון בר בא משום רבי יוחנן כך משיב רבי יוסי לחכמים כמה דאית לכון מפני שישובו של עולם בבורות] אף אנא אית ליה מפני שישובו של עולם באילנות.
ומיהו אכתי קשיא לי, דאדרבה מלישנא דרבי יוסי דאמר שזה נוטע בתוך שלו, משמע דמדינא נוטע ואינו מרחיק, דבתוך שלו הוא נוטע, ולא משום תנאין דיהושע, דלא מדכרינן להו בגמרין כלל אפלוגתא דרבי יוסי ורבנן, וכן נמי מדברי ר"ח ז"ל שכתב לקמן גבי מימריה דלעולא וזה לשונו: וליתא להא דעולא דהא בהדיא פסקינן הילכתא כרבי יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו וזה חופר בתוך שלו, וכל היכא דאיתיה מן דינא לא מיקרי גזלן, עד כאן, ואם כן אדרבה תיקשי לן לדידן למה הוצרך יהושע לתקן, וי"ל דעיקר תקנת יהושע לא איצטריך אלא לענין בכורים שיהא כמביא מארצו ומביא וקורא, וכן מצאתי גם בתוספות, וכן משמע בירושלמי דגרסינן התם רבי יוסה בשם רבי יוחנן אין שרשין לענין הבכורים אמר רבי יוסה ויאות שאם אתה אומר כן שהשרשין עקר הן לענין הבכורים לא היה אדם יכול להביא בכורים מעולם שהשרשין של זו יוצאין לתוך שרשין של זו ושרשין של זו יוצאין לתוך שרשין של זו, לפום כן אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין שרשין לענין בכורים כלום, ולפי זה מה שנחלקו בירושלמי רבי יוסי ורבנן גבי אילן סמוך הסמוך לבור, כמו שכתבנו למעלה, לא על תקנת יהושע נחלקו, אלא אדרבה קא סברי רבנן דאף על גב דמדינא נוטע בתוך שלו, משום שישובו של עולם בבורות נקום ונתקן שירחיק, ואמר להו רבי יוסי דלא נפסיד על זה שלא יטע משום תקנת העולם, שגם ישובו של עולם באילנות.
ולפי זה נראה דנצטרך לומר דעולא גזלן גמור קרי ליה, ולית ליה לא הא דרבי יוסי ולא תנקת יהושע, דקא סבר דלא תקן, וסבר ליה כרבי יהושע בן לוי דסבר דלא תקן יהושע בהא כלל, וכדאיתא בשילהי פרק מרובה דלא תקן יהושע אלא עשר תקנות האמורות שם ואלו בהא דרבי יוחנן הוו להו חד סרי כדאיתא התם, וכן פירש ר"ח ז"ל לקמן דלעולא אינו מביא בכורים משום דגזלן גמור הוא וכתיב שונא גזל בעולה, אלא שרש"י ז"ל לא פירש כן.
ובהא נמי ניחיא לי הא דאמר רבא בריש פירקין הבא לסמוך בצד המצר אינו סוימחך ואפילו בשדה שאינה עשויה לבורות, ואם כן לדידיה תקנת יהושע היכי משכחת לה, אלא דנצטרך לומר לההוא לישנא דרבא לית ליה דתקן יהושע בהא.
ומיהו אכתי קשיא, דהיאך איפשר לומר דמדינא אינו מרחיק, דהא משמע בפרק חזקת (לז, א) ובפרק המוכר את הבית (עא, ב) דאילן כיון דמכחיש בארעא בעל קרקע מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל, דהא במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו אי לאו דאמרינן דמוכר נחית לשיורא ושייר ארעא הוה מצי אמר לוקח עקור אילנך שקול וזיל, כדאיתא בפרק חזקת, ומשום האי טעמא הוא, וכדאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית.
ומצאתי בתוספות בשם ר"י ז"ל בפרק חזקת, גבי הא דאמרינן התם אבל אילן כיון דמכחיש בארעא אמר ליה עקור אילך שקול וזיל, ואף על גב דמותר לסמוך, מכל מקום תרעומת יש, הילכך משייר יניקת האילן ליטע אחר במקומו כדי שלא יוכל להתרעם עליו, עד כאן לשון התוספות. והא דאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית (עא, א) אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה קרקע, מכר קרקע ושייר אילנות לפניוו יש לו קרקע וכו', ואמרי התם רב הונא דאמר כרבנן, ואקשינן רב הונא דאמר כרבנן פשיטא, ופרקינן הא קא משמע לן דאי נפלי הדר שתיל להו, כלומר דלא שמעינן לה מדרבנן עד דאתא רב הונא ואשמעינן, לפי דברי ר"י ז"ל צריכין אנו לומר דרב הונא גופיה לא אתא לאשמועינן אלא דאפילו תרעומת אין לו עליו. וזה דחוק. דהפרש יש בין נוטע בשדהו ממש וסמוך למצר חברו ובין מי שאין לו קררקע כלל אלא ששייר אילנות לפניו. דכיון דאין לו שדה הרי זה כנוטע ממש לתוך שדה חברו, אכתי תיקשי דאם כן מאי קא משמע לן רב הונא אליבא דרבנן במוכר קרקע ומשייר אילנות לפניו דיש לו קרקע דאי נפיל הדר שתיל להו, פשיטא, דכיון דקרקע יש לו לרבנן פשיטא דשתיל כל אימת דבעי, דהא שייר קצת קרקע גרידא שתיל לכתחלה, כל שכן במשייר קרקע ואילנות שיכול ליטע אחרים במקומן, ואם כן אכתי תיקשי לן רב הונא כרבנן פשיטא, כדאקשינן מעיקרא.
ומיהו רש"י ז"ל פירש התם, דאי לאו מילתיה דרב הונא הוה אמינא דאפילו לרבנן אי נטלי לא שתיל להו ולית ליה קרקע כלל, משום דהוה שיור הקרקע לגבי אותן האילנות כשיור דרך לגבי בור, ואי נפיל הבור בענין שאי אפשר לתקנו שוב אין לו דרך, הכי נמי כשנפלו האילנות שבו לא יהיה לו קרקע כלל, קא משמע לן רב הונא שהקרקע משויר הוא לגמרי, ואי נפול אילנות הדר שתיל להו.
אחר כך מצאתי שם לרמב"ן נ"ר שאם לא השמיענו רב הונא כן, הייתי אומר, שאף על פי ששייר קרקע גמור ואם מתו יהא הקרקע שלו, אפילו הכי לא יטע אחרים תחתיהן, כדי שלא יצאו שרשיםלתוך שדה חברו, דהא לאו שדה אילן בפני עצמוט הוא שיסמוך למצר משום תנאין שהתנה יהושע, שלא על דעת שדה אילן שייר שנים, והשתא קא משמע לן רב הונא דשייר לגמרי, שאפילו מתו יטע אחרים תחתיהן. נראה שהוא נ"ר סבור דלא התנה יהושע אלא בשדה אילן, כלומר בשדה הראויה לשלשה אילנו שנקראין שדה אילן, אבל כאן שאין משייר לו אלא קרקע לשני אילנות, אין זה שדהג אילן, ואי לאו משום שיורו כי נפלי לא נטוע להו, ומשום שיורו נטע להו.
פפי יוכנאה עני והעשיר הוה: משמע דמשום הכי איצטריך למימר עני והעשיר הוה, לומר, דאף על גב דהחזיקו שלש שנים בכך קודם שהעשיר, אין חזקן חזקה, דכיון דעני הוה לא הוה מסיק אדעתיה שיתעשר ויבנה, וכדאמרינן (גטין ל, ב) חברך מית אשר איתעת[ש]ר לא תשר, ולפיכך לא מחה, הא אם היה עשיר מתחלתו ולא מחה אפילו קודם שיבנה חזקתן חזקעכה, דיכול הוא למחות אפילו קודם שיבנה, וכדכתיבנא לעיל גבי גפת וסיד, וכיון שלא מיחה עלתה להן חזקה, דאז לא היה נזקן היזק גדול לשעתו כדי שנאמר נזקין כאילו אין אדם מוכרן וכקוטרא ובית הכסא דמו, אבל אם לאחר שבנה האפדנא החזיקו אין להן חזקה, דנזקין גדולים הן ואין להם חזקה, וטפי מקוטרא ובית הכסא נינה, שאין אדם מוכר שיפול עליו ביתו. וכן כתב הרמב"ן ז"ל דנזקין אלו כקוטרא ובית הכסא דמו ואין להן חזקה.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(יג) וחוזרת אחורי כיפה פליגא הא מילת' דאמרי' הכא שהחמה מחזרת בלילה אחר הכיפה עם חכמי הגוים האומרי' כי החמה לעולם אינה מסבבת אחרי הכיפ' אלא שהגלגל מקיף את הארץ ובלילה הולכת החמה תחת הארץ ועד שלא תגיע למזרח לא נוכל לראותה מפני שהארץ מונעת ממנו את אורה:
(יד) מרחיקין את הנבלות וממאי דבבל לצפונה של א"י קיימא. קשיא לי טובא דהא אמרי' בכל דוכתא במערבא אמרי' אלמא בבל למזרחה דא"י קיימא תשובה בבל עומדת בצפונה של א"י ולמזרחה שהמותח חוט צפונה של ארץ ומאריך לצד מזרחו של עולם תימצא בבל חוץ מן החוט וכל המותח חוט מזרחה של א"י ומאריך לצד צפונו של עולם תמצא בבל חוץ מן החוט:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב (עריכה)
קג. א"ר יצחק הרוצה שיחכים ידרים. כלומר הרוצה שיתחכם ידרים בתפלתו. הרוצה שיתעשר יצפין. ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר אורך חיים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ואמר רבי יהושע בן לוי שכינה במערב דמצלי אצלויי. הילכך נמי אע"ג דסבירא לן שכינה בכל מקום, כיון דמצלינן דרך ארץ ישראל דכתיב (מלכים א ח,מח) והתפללו אליך דרך ארצם, ותניא נמי בפרק תפלת השחר (ברכות ל,א) היה עומד חוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר [והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר] והתפללו אל העיר הזאת, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה, היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה, היה עומד אחורי הפרוכת יראה עצמו כאלו הוא לפני הפרוכת, נמצא עומד בצפון הופך פניו למזרח במזרח הופך פניו למערב, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד. הילכך לדילן דיתבינן במערב העולם וצריכין לאפוכי אפין למזרח כלפי ארץ ישראל, כי מדרמי מצלינן אצלויי כנגד קרן מזרחית דרומית וכי מצפינן מצלינן אצלויי כנגד קרן מזרחית צפונית. ומאן דיתיב לצפונה דא"י מדרים אדרומי ולא צריך לצלויי לפי שארץ ישראל מכוונת כנגדו בדרום. והיינו דאמר ליה רבי חנינא לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונא דארץ ישראל אדרימו אדרומי ולא צריכיתו לצלויי, דהא [ד]מחייביתו לצלויי כנגד ארץ ישראל הוא דמיחייביתו לצלויי, וכי מכוניתו אפינו כלפי דרום כלפי ארץ ישראל קא מכויניתו. ומנלן דבבל בצפונה דארץ ישראל קימא דכתיב מצפון תפתח הרעה:
קד. הא דתני רבי יוסי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבורי הרחק דבורך מחרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי, אוקימנא בגמרא בריש פירקין (לעיל בבא בתרא יח,ב) רבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידי על הניזק להרחיק את עצמו ואפי' משרה וירק נמי לא בעו רחוקי, אלא לדידכו דאמריתו על המזיק להרחיק את עצמו, תינח משרה וירק דהני מזקי הני והני לא מזקי הני, אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי. וקי"ל כי טעמא דרבי יוסי, ואפי' משרה וירק וכרישין ובצלים נמי לא בעו רחוקי, דעל הניזק להרחיק את עצמו. אלא מיהו ילפינן מינה מידי לטעמיה דר' יוסי, דאע"ג דסבירא ליה לרבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו, הני מילי לענין הרחקה, אבל לענין תשלומין אם הזיק משלם מה שהזיק, דלא גרע האי דינא דמידי דלאו גיריה לטעמיה דרבי יוסי מדינא דלאו גיריה לטעמיהו דרבנן היכא דארחיק כשיעור הרחקה, דאע"ג דיהבי ליה רבנן רשותא כי אזיק משלם, לר' יוסי נמי דס"ל דמידי דלאו גיריה לא מחייב לארחוקי אף ע"ג דיהבו ליה רבנן רשותא כי אזיק מיהת משלם מה שהזיק. ואמטול הכין מיבעי לן לאהדורי אכולהו היזיקי דפליגי בהו רבנן ור"י, וכל היכא דמטי ליה היזיקא לחד מינייהו מחמת חבריה אע"ג דלטעמיה דר"י ברשות קא עביד מחייבלשלומי, לבר מגרמא בנזקין דאע"ג דלכתחלה מחייב לארחוקי בדיעבד פטור כדבעינן לברורי לקמן:
יח. מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלן בין מן הצד אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. טעמא דהא מתני' משום דאזלי שרשי אילן ומזקי ליה לבור. וקים להו לרבנן דעד עשרים וחמש אמה אזלי שרשין לכל רוח, טפי לא אזלי. ובחרוב ובשקמה דאלימי טפי ואזלי שרשין דידהו טפי חמשים אמה. והא דקתני בין מלמעלן בין מן הצד, הכי קתני, בין שאחד מהן למעלה במקום גבוה מחבירו, בין מן הצד דמשמע בשוה, דש"מ דאפילו בור למעלה ואילן למטה מרחיקין. וקאמרינן טעמא בגמרא מפני שמחלידין את הקרקע ומלקין קרקעיתא של בור.
אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ, ומאי שנא מדעיר דקתני (לעיל בבא בתרא כד,ב) אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים, שאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד. ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ, דכיון דודאו לאו למיקץ קאי כדקתני אם האילן קדם לא יקוץ, ספיקו נמי לא אמרינן ליה קוץ, דהעמד אילן על חזקתו ואימור איהו קדים. רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודם לאילן לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. במאי קא מיפלגי, רבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו, ואפילו במידי דלאו גיריה, ורבי יוסי סבר כל היכא דלאו גיריה על הניזק להרחיק את עצמו או יקבל הזיקו, והכא נמי לאו גיריה הוא, דבעידנא דקא נטע לא קא מזיק ליה לבור, דאכתי ליתינהו לשרשין דמזקי ליה. ומציעתא דקתני אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים מטעמא דלאו גיריה הוא, דאע"ג דאית להו לרבנן על המזיק להרחיק את עצמו ואפילו במידי דלאו גיריה, ה"מ לכתחילה דלית ליה פסידא אלא לארחוקי בעלמא, אבל בדיעבד דכי קיץ אית ליה פסידא אפסודיה ממוניה לגמרי במידי דלאו גיריה לא אפסדוהו רבנן. וסופא דקתני אם האילן קדם לא יקוץ, משכחת לה בשדה שאינה עשויה לבורות, אי נמי בלוקח כדבעינן למימר קמן. ורבי יוסי סבר אעפ"י שהבור קודם לאילן לא יקוץ, דלא מיבעיא בדאיעבד [אלא] אפילו לכתחילה נמי מצי נטע, שזה חופר בתוך שלו [וזה חופר בתוך שלו]. ואיפסיקא הילכתא כר' יוסי. וש"מ דעל הניזק להרחיק את עצמו, ודוקא במידי דלאו גיריה.
והני הרחקות כולהי דתנן בהאי מתניתא דלא פליג עליהו רבי יוסי דברי הכל נינהו, דגיריה נינהו או גרמא דגיריה, ומאי דלא הוי גיריה דכותל ולא גרמא דגיריה הוי גיריהו דשלשה טפחים דמשתעבדי ליה לכותל, דומיא דלא יסמוך לו כותל אחר (לעיל בבא בתרא כב,א) ומרחיקין את הכותל מן המזחילה (שם ע"ב) ומאי דדמי להי, דלאו משום גיריה ולאו גיריה הוא אלא משום דכל חד מיניהו קנה ליה זכותא בעלמא ברשותא דחבריה להאי מילתא כדברירנא לעיל (בבא בתרא יז,א סי' א וכב,ב סי' י):
יט. ושמעינן מדתנא קמא דכל היכא דודאו לאו למיקץ קאי ספיקו נמי לא אמרינן ליה קוץ, וכן כל כיוצא בזה:
קה. והא דתנן מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה בין מלמעלן בין מלמטן תאנא בין שהבור למטה ואילן למעלה ובין שהבור למעלה ואילן למטה. ואמרינן בגמרא בשלמא בור למטה ואילן למעלה דאזלי שרשין למטה ומקלקלי לבור אלא בור למעלה ואילן למטה אמאי א"ר חנינא בשם רבי יוסי מפני שמחלידין את הקרקע ומלקין קרקעיתה של בור.
רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי רבי יוסי בגיריה. כגון דאזיל היזיקא משעת הנחתו או מעידן מעשה דעביד האי מזיק ברשותיה ואזיל היזיקא בלא עיכובא עד דמטי גבי הדבר הניזק ומזיק ליה, דכי האי גונא על המזיק להרחיק את עצמו, דכמאן דעביד מעשה ברשותא דחבריה דמי.
ואפילו במידי דלאו גיריה דקיי"ל כר' [יוסי] דמתניתין דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, הני מילי לכתחילה, אבל אם הזיק משלם מה שהזיק, ואפילו בור למעלה ואילן למטה, דכל היכא דלרבנן משלם מה שהזיק לר' יוסי נמי אם הזיק משלם מה שהזיק. דכי פליגי ר' יוסי ורבנן במידי דלאו גיריה הני מילי לענין חיוב. הרחקה לכתחלה, אבל לענין חיוב תשלומין היכא דארחיק כשיעור ואתא מיניה הזיקא לאחר זמן לא שייכא בפלוגתייהו אלא טעמא אחרינא באנפי נפשיה הוא. דאע"ג דכל היכא דהוי גיריה חייב ואע"ג דלא אזיל מכחו, גבימידי דלאו גיריה איכא לאיפלוגי, דאי הוי תולדה דחד מהנך אבות נזיקין דחייב רחמנא עלייהו מחייב כדיניהו, ומהאי טעמא מחייבינן ליה לבעל תנור (לעיל בבא בתרא כ,ב) היכא דאזיק לבתר דארחיק שיעור הרחקה. ואי לא הוי גיריה ולא שייך ביה חיובא דאבות נזיקין אע"ג דהוי גרמא דגיריה שנמצא גורם לזמן את הדבר המזיק, כגון ליבה וליבתו הרוח היכא דאין בלבויו לבדו (כגון) [כדי] ללבות, וכגון סמיכת סולם לשובך היכא דגרים לקפיצת נמיה, כל כי האי גוונא היינו גרמא בנזיקין דקיימא לן דפטור. וגבי שרשי אילן היכא דאזיקוה לבור לאחר זמן, אע"ג דהני שרשין לאו איהו נטעניהו הם אלא נטיעת האילן הוא דגרמא להו לאיתניהו להני שרשין לאחר זמן, כיון דמגוף ממונו קא אתי לא גרעי מאשו דאיתלאי במידי דלאו ממונו והלכה והיזיקה, דאפילו היכא דפסקי גיריה מעיקרא מחייב עלה משום ממונו:
תנא בין שהבור למעלה. תימה אמאי קבע רב אשי ברייתא זו בתלמוד מאי שמעינן מינה דלא תנא במתניתין דקתני בין מלמעלה בין מלמטה ומצינן למימר דאי ממתניתין הוה אמינא דוקא שהאילן למטה מפי הבור חייב להרחיק דאכתי מזיק לכותל הבור אבל אי הוי אילן למטה מקרקעית הבור אימא לא אתיא מתניתא לאוסופי אפילו אם אילן למטה מקרקעית הבור. תוספי הרא"ש ז"ל.
אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים. פירש רש"י ז"ל אף על פי שנטע האילן שלא ברשות כיון שאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו לקוץ אלא בדמים. ונראה בעיני דחומרא הוא שהחמירו רבנן להרחיק את האילן לכתחלה אף על פי שהן גיריה ולא בדמים ובדיעבד לא חייבוהו לקוץ אלא בדמים מיהו בהנך דמודה רבי יוסי כגון הרחקת בור מן הבור או בהרחקת זרעים מן הכותל ששה טפחים אפילו בדיעבד יש על הסומך לסלק היזקו בלא דמים ואין למדים מהרחקת אילן שאין למדין חמור מן הקל דהא מודה רבי יוסי בכל הני כמו שכתבנו בראש הפרק ואין צריך לומר שאם סמך גפת או מלח שמרחיק בלא דמים כיון דהשתא נמי ראוי להרחיק. עליות הר"י.
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. תמיהא לי למאי אצטריך למפסק הלכה כרבי יוסי תיפוק ליה משום תנאין דיהושע דאמרינן לקמן אחד אילן הנוטה ואחד אילן הסמוך מביאים ממנו ביכורים שעל מנת כן הנחיל יהושע את ישראל את הארץ. ורבנן נמי דפליגי עליה דרבי יוסי וכי לית להו תנאין שהתנה יהושע ואין לומר דפליגי בתנאין דיהושע דמר סבר התנה ומר סבר לא התנה. ואף על גב דאמר עולא לקמן אילן הסמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה אין מביאים ממנו ביכורים לאו למימרא דסבירא ליה דלא התנה יהושע אלא דסבירא ליה דאף על פי שהתנה שלא יהא צריך להרחיק מכל מקום אין מביאים ממנו ביכורים שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי וכמו שפירש רש"י ז"ל שם.
ויש לומר דאילן הסמוך על המצר תרתי אית ליה משום יניקה ומשום קלקול בורות ויהושע לכולי עלמא התנה משום יניקה ומשום ישוב ארץ ישראל לפי שישובו של עולם באילנות ואפילו רבנן דרבי יוסי מודו בהא וכדתנן לא יטע אדם אילן סמוך למצר חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ופשטה אפילו מפסיק צונמא אבל היכא דאיכא בור פליגי וכדתני בהדיא בפלוגתייהו מרחיקין את האילן מן הבור ובהא פליגי דרבנן סברי כיון דישובו של עולם בבורות דהא לא התנה יהושע ולפיכך מרחיק ורבי יוסי סבר עדיין ישנה לתקנת יהושע ואפילו בהא משום דטפי הוי ישוב העולם באילנות מבבורות דמים מצוין בעולם טפי ולפיכך זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ובהא הוא דאצטריך למפסק כרבי יוסי דהכין משמע ממאי דגרסינן בירושלמי דגרסינן התם רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע בן לוי טעמין דרבנן משום שישובו של עולם בבורות. שמעון בר בא משום רבי יוחנן כך משיב רבי יוסי לחכמים כמה דאית לכון מפני שישובו של עולם בבורות אף אנא אית לי מפני שישובו של עולם באילנות.
ומיהו אכתי קשיא לי דלישנא דרבי יוסי דאמר דזה נוטע בתוך שלו משמע דמדינא נוטע ואינו מזיק דבשלו הוא נוטע ולא משום תנאין דיהושע דלא מדכרינן להו בגמרין כלל אפלוגתא דרבי יוסי ורבנן וכן נמי נראה מדברי רבינו חננאל ז"ל שכתב לקמן גבי מימריה דעולא וזה לשונו: וליתא להא דעולא דהא בהדיא פסקינן הלכתא כרבי יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו כו' וכל היכא דאייתיה מדינא לא מקרי גזלן עד כאן. ואם כן אדרבה תיקשי לן לדידן למה הוצרך יהושע לתקן.
ויש לומר דעיקר תקנת יהושע לא אצטריך אלא לענין בכורים שיהא כמביא מארצו ומביא וקורא וכן מצאתי גם בתוספות וכן משמע בירושלמי דגרסינן התם רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין שרשים לענין הבכורים אמר רבי ייסא ויאות שאם אתה אומר כן שהשרשים עיקר הן לענין הבכורים לא אדם יכול להביא בכורים מעולם שהשרשים של זו יוצאים לתוך שרשים של זו ושרשים של זו יוצאים לתוך שרשים שלו לפום כן אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין שרשים לענין בכורים כלום ולפי זה מה שנחלקו בירושלמי רבי יוסי ורבנן גבי אילן הסמוך לבור כמו שכתבנו למעלה לא על תקנת יהושע נחלקו אלא אדרבה קא סברי רבנן דאף על גב דמדינא נוטע בתוך שלו משום שישובו של עולם בבורות ניקום ונתקן שירחיק ואמר להו רבי יוסי ולא נפסיד עבור זה שלא יטע משום תקנת העולם שגם ישובו של עולם באילנות. ולפי זה נראה דמצטרך לומר דעולא גזלן גמור קרי ליה ולית ליה לא הא דרבי יוסי ולא תקנת יהושע דקסבר דלא תקן וכן פירש רבינו חננאל ז"ל לקמן דלעולא אינו מביא בכורים משום דגזלן גמור הוא וכתיב שונא גזל בעולה אלא שרש"י ז"ל לא פירש כן. ובהא נמי ניחא לי הא דאמר רבא בריש פרקין הבא לסמוך בצד המצר אינו סומך ואפילו בשדה שאינה עשויה לבורות ואם כן לדידיה תקנת יהושע היכי משכחת לה אלא דנצטרך לומר לההוא לישנא דרבא לית ליה דתקן יהושע בהא.
ומיהו אכתי קשיא לי דהיאך אפשר לומר דמדינא אינו מרחיק דהא משמע בפרק חזקת הבתים ובפרק המוכר את הבית דאילן כיון דמכחיש בארעא בעל הקרקע מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל דהא במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו אי לאו דאמרינן דמוכר נחית לשיורא ושייר ארעא הוה מצי אמר ליה לוקח עקור אילנך שקול וזיל כדאיתא בפרק חזקת ומשום האי טעמא הוא וכדאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית. ומצאתי בתוספות בשם ר"י ז"ל בפרק חזקת הבתים גבי הא דאמרינן התם אבל אילן כיון דמכחיש בארעא אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל ואף על גב דמותר לסמוך מכל מקום תרעומת יש הלכך משייר יניקות האילן ליטע אחר במקומו כדי שלא יוכל להתרעם עליו עד כאן לשון התוספות.
והא דאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע כו'. ואמרינן התם רב הונא דאמר כרבנן ואקשינן רב הונא כרבנן פשיטא ופרקינן הא קמשמע לן דאי נפלי הדר שתיל להו כלומר דלא שמעינן מדרבנן עד דאתא רב הונא לאשמועינן לפי דברי ר"י ז"ל צריכים אנו לומר דרב הונא גופיה לא אתא לאשמועינן אלא דאפילו תרעומת אין לו עליו וזה דחוק ואפילו תאמר דהפרש יש בין נוטע בשדהו ממש סמוך למצר חברו ובין מי שאין לו קרקע כלל אלא ששייר אילנות לפניו דכיון שאין לו שדה הרי זה כנוטע ממש לתוך שדה חברו אכתי תקשי דאם כן מאי קא משמע לן רב הונא אליבא דרבנן במוכר קרקע ומשייר אילנות לפניו דיש לו קרקע דאי נפיל הדר שתיל להו פשיטא דכיון דקרקע יש לו לרבנן פשיטא דשתיל כל אימת דבעי דהא אפילו שייר קצת קרקע גרידא שתיל לכתחלה כל שכן במשייר קרקע ואילנות שיכול ליטע אחרים במקומם ואם כן אכתי תקשי לן רב הונא כרבנן פשיטא כדאקשינן מעיקרא.
ומיהו רש"י ז"ל פירש התם דאי לאו מילתיה דרב הונא הוה אמינא דאפילו לרבנן אל נפלו לא שתיל להו ולית ליה קרקע כלל משום דהוה שיור הקרקע לגבי אותם אילנות כשיור דרך לגבי בור ואלו נפל הבור בענין שאי אפשר לתקנו שוב אין לו דרך הכי נמי כשנפלו האילנות שוב לא יהיה לי קרקע כלל קמשמע לן רב הונא שהקרקע משויר הוא לגמרי ואי נפיל אילנות הדר שתיל להו אחר כך מצאתי שם לרמב"ן וזה לשונו: שאם לא השמיענו רב הונא כן הייתי אומר שאף על פי ששייר קרקע גמור אם מתו יהא הקרקע שלה אפילו הכי לא יטע אחרים תחתיהם כדי שלא יצאו שרשים לתוך שדה חברו דהא לאו שדה אילן בפני עצמו הוא שיסמוך למצר משום תנאים שהתנה יהושע שלא על דעת שדה אילו שייר שנים והשתא קא משמע לן רב הונא דשייר לגמרי שאפילו מתו יטע אחרים תחתיהם נראה שהוא ז"ל סבור שלא התנה יהושע אלא בשדה אילן כלומר שדה הראויה לשלשה אילנות שנקראים שדה אילן אבל כאן שאין משויר לו אלא קרקע לשני אילנות אין זה שדה אילן ואי לאו משום שיורא כי נפלי לא נטע להו ומשום שיורא נטע להו. הרשב"א ז"ל.
פאפי יונאה עני והעשיר הוה. משמע דמשום הכי איצטריך למימר עני והעשיר הוה לומר דאף על גב דהחזיקו שלש שנים בכך קודם שהעשיר אין חזקתו חזקה דכיון דעני הוה לא מסיק אדעתיה שיתעשר ויבנה וכדאמרינן חברך מית אשר אתעשר לא תאשר ולפיכך לא מיחה הא אם היה עשיר מתחלתו ולא מיחה אפילו קודם שיבנה חזקתם חזקה דיכול הוא למחות אפילו קודם שיבנה וכדכתיבנא לעיל גבי גפת וסיד וכיון שלא מיחה עלתה להם חזקה דאז לא היה נזקו נזק גדול לשעתו כדי שנאמר נזקים כאלו אין אדם מוכרם וכקוטרא וכבית הכסא דמו אבל אם לאחר שבנה האפדנא החזיקו אין להם חזקה כו'. הרשב"א ז"ל
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה