סמ"ג עשה קסז
מצות עשה לעשות הקטרת כמניין סממניה, להקטיר פעמים ביום, שנאמר קח לך סמים הרי שנים נטף ושחלת וחלבנה הרי חמשה סמים לרבות כאלו הרי עשרה ולבונה זכה הרי אחד עשר סמנים שנאמרו למשה מסיני כדמפרש בפ״ק דכריתות [דף ו׳].
וזהו משקלם ושמותם: נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה, בד בבד יהיה. מכל אחד שבעים מנה מור וקציעה ושבולת נרד וכרכום מכל אחד ואחד ט״ז מנים הקושט שנים עשר מנה קנמון תשע מנה קלופה שלשה מנים הכל שס״ח מנים והשחלת הוא קרוי צפורן בלשון משנה [שם] ומביא ט׳ קבין בורית כרשינה ששף בה את הצפורן כדי שתהא נאה ואח״כ שורה את הצפורן באחד ועשרים קבין של יין חזק כדי שתהא עזה ושוחק כל אחד מן הסמנין בפני עצמו וכשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב ומערב הכל וזה שנאמר בתורה ממולח פי׳ מעורב. ומוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית וכפת הירדן ועשב אחד שמעלה עשן כל שהו.
ומקטיר הימנה בכל יום מנה על מזבח הזהב. לסוף השנה נשארו שלשה מנים ששוחק אותן ערב י״ה דקה מן הדקה עד שמוציא ממנה מלא חפניו להקטיר ביום הכיפורים והשאר הרי הוא מותר הקטרת שמפרש בשקלים מה היו עושין בו. [בדף ו׳ דלעיל]
נטף האומר בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה [מהמיי׳ דלעיל פ״ב] ושמות הסמני׳ בלשון ערבי נטף עו״ד פלסיו״ן שחלת אטפא״ר טי״ב. חלבנה טיע״ה. לבונה לובן. מור מסק קציעה סנב״ל אל נדרי״א. כרכו׳ זעפטר״ן. והקושט קוסט. קנמון עור. קלופה קשר סליכה. כפת הירדן ענבר. וקנמון אינה קאניל״א בלעז שהרי מקאניל״א יש הרבה ואילו מקנמון אומרי׳ פ׳ במה אשה [דס״ג] שנגנז ולא נשתייר מהם כי אם מעט ומשתכח בי גזא דצומצמאי מלכותא.