סמ"ג עשה קסו
מצוה עשה לעשות שמן המשחה שיהא מוכן לדברים שמושחין בו, שנאמר בפרשת כי תשא ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמון בשם מחציתו חמשים ומאתים בשמים ראש כלו׳ חשובים וקנמון בשם כלו׳ שהוא בשם ויש בו ריח וטעם מחציתו חמשים ומאתים.
גזירת הכתוב היא שיהו שוקלים ב׳ פעמים חמשים ומאתים שיהו בו ב׳ הכרעות וסך כולן ה׳ מאות כשיעור מר דרור כך שנויה בכריתות [דף ה׳] וקנה שהוא בושם סך כלו נ׳ ומאתים וקדה ה׳ מאות שם שורש עשב ובלשון חכמים [שם דף ו׳] קציעא שמן זית הין יהי׳ זה לי ז״ה בגי׳ י״ב לוג לדורותיכם מלמד שכולו קיים לע״ל ונמשחו בו כהנים והמשכן והכלים. [בזבחים דף פ״ו] ומשם ואילך כל הראוי לכלי שרת כיון שנכנס לתוך הכלי קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום ואינו נפדה לצאת לחולין שנאמר כל הנוגע בהם יקדש וכתיב גבי מזבח כל הנוגע במזבח יקדש [שם דף פ״ג] שומע אני אף שאין ראוי ת״ל כבשים דווקא ראוי.
תניא ביומא [דף י״ב] כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן. גרסינן בכריתות [דף ה׳] ת״ר שמן המשחה שעשה משה בו שלקו את העיקרין דברי ר׳ יהודא אמר לו ר״י והלא לסוך את העיקרין אינו ספק אלא כיצד עשו הביאו את העיקרין ושראום במים והציף עליהן שמן המשחה קלט את הריח וקפחו [שם]
אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד, אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנ׳ והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. ותניא בפ״ק דכריתות [שם] משנגנז הארון בימי יאשיהו נגנז צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וכו׳ ומשם ואילך היה כהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה. [שם] ת״ר כיצד מושחין את המלכים? כמין נזר. והכהנים? בתחילה מציק לו שמן על ראשו ואחר כך נותן שמן בין ריסי עיניו ומושך באצבעו מזה לזה עד שהוא כמין כי יווני שנא׳ ויצקת משמן המשחה על ראש אהרן ומשחת אותו לקדשו.
כתב רבינו משה [בפרק א׳ דהלכות כלי המקדש] כי המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו וקרוי מסך בלשון ערבי, וקנה בשם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב.