אלשיך על קהלת ז ז
<< | אלשיך על קהלת • פרק ז' • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃
(ז) "כי העושק" וכו'. אמר, מה שהזהרתיך ללכת אל בית אבל להכניע לבך ולא בבית שמחה וגם לשמוע גערת חכם, הוא כי גם אם "חכם" אתה ויגבה לבך לומר הלא חכמתי תעמוד לי לבל אשגה, גם כי אלך אל בית שמחה ושלא אשמע גערת חכם. אל תאמר כן, "כי "הנה" העושק", אשר יראה האדם בעולם בענין רשע מכתיר את הצדיק ודמעת העשוקים ואין להם מנחם, מביא את החכם להתהולל בהרהורו אחר ההשגחה ומדותיו יתברך, על כן צריך לבקש דרך יכניע לבו מהתגאות בהרהור. וזה הוא כי העושק יהולל חכם עד גדר שויאבד את לב מתנה. והוא, כי לאדם יש שתי לבבות כמו שאמרו ז"ל (ברכות נד א) בכל לבבך בשני יצריך יצר הטוב ויצר הרע. והנה האחד טבעי לאדם הוא היצר הרע, והשני מתנה מאתו יתברך בשנת י"ג לסעדו בעבודת קונו. אמר שכל כך "העושק יהולל חכם" עד גדר שיאבד ממנו את יצרו הטוב הוא "לב "של "מתנה" שניתן לו מאתו יתברך, כי יהיה כבטל מלהעמידו נגד היצר הרע להרחיקו מן ההרהור והחטא: