אלשיך על קהלת ז יט
| אלשיך על קהלת • פרק ז' • פסוק י"ט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הַֽחׇכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃
(יט) אך בא שלמה בחכמתו ואמר, לא זו הדרך חלילה, כי אם להתחכם כל מה שאפשר ולהיות צדיק הרבה. כי אשר יראת פן לפי רוב חכמה יחולו עליך יסורין רבים, נהפוך הוא, כי אדרבה היגע בעצם בתורה יסורין בדלים הימנו, כמאמרם ז"ל (ברכות ה א) בפסוק (איוב ה ז) ובני רשף יגביהו עוף. והוא כי יש כחות הרוגז ממונים איש איש על כל סוג יסורין ונקראים בני רשף, ואמר שעל ידי התורה יגביהו עוף מעל לומדיה. וזהו אומרו בדלים הימנו, שהוא על הכחות ההם, כי היסורין בעצמם לא יצדק בהם בחירה לומר לשון בדלים. והענין, כי העוסק בתורה דבק בו יתברך ומי מהכחות ההם יגש אליו, על דרך אומרם ז"ל (שבת ל ב) שכל עוד שהיה דוד עוסק בתורה ביום סילוקו לא יכול מלאך המות למשול בו:
וזהו אומרו החכמה תעוז לחכם, שתתן עוז לו לבל ימשלו בו הכחות ההם. ומהיכן יש לזה ראיה, לזה אמר מעשרה שליטים אשר היו בעיר. והוא, כי הנה כאשר עלה משה למרום בקשו מלאכי השרת למשול בו ולשורפו בהבל פיהם ובזכות התורה שעל ידה נאחז בכסא הכבוד לא יכלו לו (שבת פח ב). והנה כל מיני המלאכים הם עשרה כאשר מנאם הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות יסודי התורה ה"ז) במספרם ובשמותם, וקל וחומר הדברים, אם עשרה שליטים, שהוא כללות כל סוגי המלאכים, לא יכלו לו על זכות התורה, מה גם עתה כחות היסורין אשר לא מסוגם המה שלא יוכלו לעוסק ברבוי בתורה. ואומרו אשר היו בעיר, קרא למרום עיר ולמשה חכם, כמה דאת אמר (משלי כא כב) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה הוא, כמו שאמרו ז"ל (ילקוט משלי רמז תתקנט) ומשה שעלה למרום הוא עיר מלאכי השרת הנקראים גבורי כח עושי דברו (תהלים קג כ), ויורד התורה שנקראת עוז מבטחה: