לדלג לתוכן

אלשיך על קהלת ז ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | אלשיך על קהלתפרק ז' • פסוק ג' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


קהלת ז', ג':

ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂח֑וֹק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃


(ג) "טוב כעס" וכו'. אחר אומרו כי טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה של מצוה, אף כי משניהם כאחת תמשך הכנעה למבין, והנה עדיין היה מקום לומר אחר שהכל מצוה הלא טוב לנו לכת אל בית שמחה כי על ידי השמחה תפקחנה עיני השכל להבין ולהשכיל אחרית דבר מראשיתו, מה שאין כן בבית אבל כי יראה האבלים בכעס על מתם הלא ההולך יתעצב אל לבו ויאטם מלחשוב מחשבות הראויות דבעו צילותא. לזה אמר, "טוב כעס" שימצא בבית אבל, "משחוק" שימצא בבית שמחה, "כי ברוע פנים "שימשך לנכנס שם ורואה האבל כעוס "ייטב לב", שהחי יתן אל לבו ויטיב אותו להכשירו ולקרבו אל ה'. כלומר כי אם האבל כעוס לא ימשך גם כעס למבקריו כי אם רוע פנים בצד מה, ולכן לא יעכב בידו מלהטיב את לבו, מה שאין כן על ידי השחוק אשר ימצא בבית משתה שתדיחנו: