(א) אמרתי - ידבר עם נפשו בעיקר ההוללות לכה נא אנסכה בשמחה אם החכמה תוליד כעס תעזב ואשוב להתעסק בדברי שמחה ולנסך היין, כעניין ושתו ביין מסכתי ואם הם שנישרשים והוא מהבניין הדגוש כמו אדברה, וינסך כמו וידבר, ויש אומרים כי הוא מן נסה והכ"ף לדמות הנוכח כענין אנסה אותך כמו אחתוך שמע לי, אכנך ולא ידעתני:
(ג) תרתי - כאשר ראיתי שהחכמה לבדה תוליד כאב והשחוק לבדו לא יועיל חפשתי דרך לחבר בין שניהם ומשכתי בשרי ביין כדי שאשמח ועניין בשרי גופי ולבי נוהג בחכמה לבי תמורתשכלי ונשמתי, ונוהג פועל יוצא והפעול חסר וענינו ולבי נוהג דבריו בחכמה ויאחז מעט מהסכלות שהוא תאות זה העולם וכל זה עד שיורה אי זה דרך הטוב:
(ח) כנסתי - חברתי כמו לך כנוס את כל היהודים, ומלת סגולה דבר נחמד שמור להתפאר בו כמו האבנים היקרות הנמצאות אצל המלכים ודברים נחמדים ימצאו במדינה אחת לבדה,וענין שדה ושדות הם הנשים ויורה עליו ותענוגות בני האדם, ועוד שהזכיר דברי כל תאוות העולם, מבניין ונטיעה ומקנה וסגולה ושמוע שירים ואין זכרון לנשים, ונחלקו המפרשי' במלת שדה והטוב שבכולם שהוא מן שדד הנשים השדודות הנלקחות בחזק בשוד ושביה שיבחר מהן כפי תאותו וענין שדה ושדו' אחת ורבות כמו רחם רחמתים לראש גבר בעלת רחם אשה אחת ושתים והענין שלא תאמר אחת לבדה כי יש מי שתפש שתים:
(י) וכל - יש אומרים אצלתי שהוא מן אצל והעניין לקחתי כך מאצלו והוא מהבניין הקל ומלת ויאצל מהבניין הכבד והיה ראוי להראות האל"ף כמו יחזק במעוזי שהוא מן החזיק, ושמחתיבעמלי היתה שכר יגיעתי והיא לבדה היתה חלקי:
(יב) ופניתי - הענין, אני התעסקתי בחכמה ובהוללות, שהוא היין בעבור שהמשתכר ממנו יתהולל וישתגע, וסכלות הוא הבנין וקנות ההון. כי מה האדם, כענין ה' מה אדם ותדעהו וכן מה אנוש כי תזכרנו. והענין, כאשר ראיתי שמיך וירח וכוכבים, שהעולם כמו תחת כוכב אחד עומד, אמרתי מה אנוש כי תזכרנו ועשית לו גדולה ומעלה יתירה. והענין, כי מה יכולת תהיה באדם שיבוא אחרי המלך, וכל מה שיעשה כבר עשוהו אחרים. ויחסר מלת העושים, כמו ויאמר ליוסף שלא זכר שם האומר, וכן אשר ילדה אותה ללוי ורבים כמוהם. ויש אומרים כי המלך מן וימלך לבי עלי, והענין כי מה הענין והתשובה שיבא אחרי העצה וירדוף אחרי כל אשר עשו הקדמונים. ואיננו נכון:
(יד) החכם - דמה החכם לפקח שיש לו עינים בראשו שילך לכל מקום שירצ' ויראה הדרך הישרה והעקלקלות והכסיל בחשך ילך לא ידע במה יכשל וזה ידעתי וגם ידעתי שמקרה אחדיקרה את כולם:
(טו) ואמרתי - זה המקרה הוא שיקרא לכל באי העולם מטוב ומרע וענין ולמה חכמתי בכל מה שהתעסקתי בדברי העולם שעמלתי ושחכמתי תחת השמש ודברתי בלבי שגם זו החכמההיא הבל:
(טז) כי - בעבור שהכל יסור גם ישכח והוא שאמר שגם זה הבל בעבור שאין זכרון לחכם עם הכסיל ואם היה לו זכר ימים או שנים מעטים בימים הבאים הכל נשכח והרעה הקשה שימות החכם עם הכסיל ומלת בשכבר בענינה אינה נמצאת בכל המקרא רק בספר הזה ואמר אחד מן המפרשים שהיא תורה על דבר עבר וכאשר עמד בפניו בשכבר הימים הבאים אמר היה ראוי להיות כשכבר וענין כי הכל יהיה נשכח בימים הבאים כמו בזמן שעבר ויותר נכון היות פירושו כמו הן:
(יז) ושנאתי - יש חיים בלשון הקדש שם התואר לרבי' כמו חיים כלכם היום ויש חיים שהוא שם ולא תואר כמו מות וחיי' ולא בא ממנו לשון יחיד כמו נעורים וזקונים ושלמים ומלואים ורבים כמוהם והחיים בפסוק הזה הוא שם התואר:
(יח) ושנאתי - כל עמל בספר הזה ברוב יגיעת מעשה כמו אשר לא עמלת בו ויפרד ממנו מעט, עמל ואון, והביט אל עמל, ורהבם עמל ואון, וענינו ימי שנותינו ספורים יש להם תחלהוסוף וימי הממשלת והרהב רובם עמל ואון, והם ימי הנעורים וחיש יכרתו ויגוזו מהרה כאילו נעוף:
(יט) ומי - לעולם ה"א התימה בשוא ופתח חוץ אם יהיה אחריו שוא נע ופתח כמו הבמחנים ומלת הייטב בעיני יי', ואחר ה"א הידיעה דגש. ואם אחרי הה"א אחת מאותיות אחה"ע ופתח של ה"א התימ' ופעמים בעין ה"א הידיעה, והרוב קמוץ. ובא החכם בפתח קטן בעבור כובד הלשון בעבור שיש אחריו שני קמצין. ואין הפרש בין החכם עיניו בראשו ובין החכם יהיה. ובלשון רבים יפתח של ה"א התימה, ושל ה"א הידיעה קמץ:
(כ) וסבותי - כאדם שהוא מסב פניו לדרך אחרת והוא ליאש הפך הדרך הראשונה ומלת ליאש מן הבנין הכבד והיה ראוי להדגש לולי היות האל"ף מן הגרון וכמוהו ונואש ממני שאול:
(כא) כי יש - שעמל בדברי העולם ברוב חכמתו והשיג אל תאוות לבו שרדף אחריה, ואדם אחר שלא עמל בו יתננו לו חלקו, וזה הענין הוא שלמעלה שאמר שאני עמלתי וחכמתי תחת השמש. ודע שמלת חכמתי מהפעלים העומדים ופירוש שעמלתי בחכמה, והיורש אותו יקח הכל בלא עמל. ויתכן היות מלת יתננו כמו יתן לו כי הוא פועל יוצא לשנים פעולים וכמוהו: "כי ארץ הנגב נתתני" (יהושע טו יט). וענין חלקו החלק שיצא בגורלו מן השמים כמו שאמרו קדמונינו ז"ל בני חיי ומזוני:
(כג) כי - כל היום שהוא בהקיץ כל עניניו בכאב נפש וכעס בעבור שלא יתכנו לו דבריו תמיד כפי מחשבתו גם בלילה לבו בחלום לא ינוח כי רוב החלומות כפי מחשבות היום:
(כד) אין טוב - טוב לא מצא זה העמל בכל יגיעתו חוץ מן המאכל והמשתה ויחסר מקום רק או הדומה לו וכן הוא אין טוב באדם רק שיאכל וישתה וכמוהו כי אינם ידעים לעשות רעוענין כי מיד האלהים היא שהמקבץ הממון הוא כמו שומר ואין לו רשות לגעת בו עד שיתן לו האלהים רשות:
(כה) כי - זה תימה למה לא יחשוב העמל לקבץ ממון ולא יאכל כל מה שיתאוה כי מי יאכל ממונו לבד ממנו והענין היש מי שהוא ראוי לאכול אותו כמוני וידוע כי האומר לבד מזה ענינוהבל ודבר זה לבדו יצא מזה הכלל וכן ענין חוץ ואין כלשון הזה במקרא כי אם בדברי הקדמונים מעתיקי המצות ז"ל, ויחוש הוא כמו ימהר לכל תאותו, כמו מהרה חושה:
(כו) כי לאדם - יש אדם שהוא טוב לפני האלהים ולא נתן לו עמל רק נתן לו חכמה ודעת ושמחה בממון אחר שייגע בו כעניין יכין וצדיק ילבש או יהיה פירוש שמח' שמחתו בחלקו אם רב אם מעט ולחוטא נתן עסק להתעסק לאסוף ממון ויתננו בסוף לאדם שהוא טוב לפני האלהים והנה נמצא המתעסק בקבוץ ממון המתעסק בהבל ורעות רוח:
