ביאור:זכריה ח יט
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:זכריה ח יט.
אהבת האמת והשלום יהפכו את הצומות לחגים
[עריכה](זכריה ח יט): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי, וְצוֹם הַחֲמִישִׁי, וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ."
כה אמר ה' צבאות: כל ארבעת הצומות שקבעתם לזכר החורבן - צום הרביעי (לזכר הבקעת העיר בתמוז), וצום החמישי (לזכר החרבת העיר באב), וצום השביעי (לזכר רצח גדליה בתשרי), וצום העשירי (לזכר תחילת המצור על העיר בטבת) - כל אחד מהם יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, וימי האבל יהפכו למועדים טובים (חגים); אם רק תאהבו את האמת ואת השלום .
ארבעת הצומות
[עריכה]מפסוק זה אנחנו למדים, שבעת גלות בבל, נהגו בני ישראל לצום ארבע פעמים בשנה, בארבעה חודשים שונים (ראו 'דעת מקרא') :
- צום הרביעי הוא כנראה לזכר הבקעת העיר ירושלים ע"י הבבלים, בשנת 11 לצדקיהו, בתשעה לחודש הרביעי (ט בתמוז), (ירמיהו לט ב): "בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר"( פירוט ).
- צום החמישי הוא כנראה לזכר שריפת העיר והמקדש ע"י הבבלים, שהתחיל באותו שנה בשבעה לחודש החמישי (ז באב), (מלכים ב כה ח): "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ... בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלַים, וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלָים וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ". וכנראה שהשריפה הסתיימה בעשרה לחודש החמישי (י באב), ולכן כתוב בפסוק המקביל ב ירמיהו נב יב-יג: "
- "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ... "
- "בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלָים, וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַים וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ"
- ".
- צום השביעי הוא כנראה לזכר רצח גדליה בן אחיקם, באותו שנה בראש החודש השביעי (א בתשרי), (ירמיהו מא א): "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה..."; הרצח גרם להגליית שארית הפליטה מארץ יהודה.
- צום העשירי הוא כנראה לזכר תחילת המצור על ירושלים, בשנת 9 לצדקיהו, בעשרה לחודש העשירי (י בטבת), (מלכים ב כה א): "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַים, וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב", וכן ב (יחזקאל כד א): "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר"( פירוט ).
גם בימינו נהוג לצום באותם ארבעה חודשים:
- צום הרביעי מתקיים בימינו בשבעה עשר לחודש הרביעי (י"ז בתמוז), לזכר יום הבקעת העיר ירושלים בפעם השניה, ע"י הרומאים.
- צום החמישי מתקיים בימינו בתשעה לחודש החמישי (ט באב), לזכר יום שריפת בית המקדש השני ע"י הרומאים.
- צום השביעי מתקיים בימינו בשלושה או ארבעה לחודש השביעי (ג או ד בתשרי), לזכר רצח גדליה; אלא שיום הרצח הוא חג (ראש השנה), ולכן הצום נדחה לתאריך הקרוב ביותר שאינו חג או שבת.
- צום העשירי מתקיים גם בימינו בעשרה לחודש העשירי (י בטבת).
לאחר שחזרו בני יהודה מגלות בבל, הם שאלו את הנביא זכריה אם הם עדיין צריכים לצום (זכריה ז) . הנביא אמר להם, שזה לא משנה אם יצומו או לא; הצומות נועדו להזכיר לבני ישראל את החורבן, כדי שיתקנו את הפגמים הרוחניים והחברתיים שגרמו לחורבן (זכריה ז-ח) . לאחר שנתקן את הכל, כבר לא יהיה צורך לזכור את החורבן. האבל יהפוך לשמחה, וימי הצום יהפכו למועדים עם סעודות חג.
הקבלות
[עריכה]הפיכת אבל לחג מצאנו גם ב:
- (תהלים ל יב): "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה": האנשים שנאספו ליד מיטת חוליי כדי להספיד אותי, ראו אותי מבריא בנס ורקדו איתי בשמחה ( פירוט ).
- (ירמיהו לא יב): "אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן, וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם".
- רמז להפיכת צום החמישי ליום שמחה נמצא ב (עזרא ז ט): "כִּי... וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו": בתחילת החודש החמישי הגיע עזרא הסופר מבבל אל ירושלים, וקיבל תמיכה ממלך פרס לפאר ולרומם את בית המקדש; תיקון לחורבן המקדש ע"י הבבלים בחודש החמישי ( פירוט ).
- ויש רמז לכך, שאפילו צום יום הכיפורים, בעשור לחודש השביעי, שנקבע עוד הרבה לפני החורבן, הפך לשמחה בעת בניית בית המקדש, (מלכים א ח סה): "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ... לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים, אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם"( רש"י , לפי מועד קטן ט א) .
מצאנו גם דוגמאות הפוכות - ימי חג שהפכו לימי אבל:
- י"ז בתמוז היה אמור מלכתחילה להיות יום חג - יום מתן לוחות הברית לעם ישראל. חג זה נרמז ב (שמות לב ה): "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לה' מָחָר "( פירוט ). בגלל חטא העגל, החג בוטל, ובימינו הפך ליום אבל - "צום הרביעי" של ימינו.
- בימינו מקובל לצום גם בי"ג באדר - תענית אסתר. אולם בעבר זה היה יום שמחה - יום ניקנור - לרגל נצחון המקבים על המצביא היווני ניקנור (ראו תענית אסתר ויום ניקנור / חגי הופר ).
- ובנבואת פורענות נאמר, (עמוס ח י): "וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל , וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה".
והאמת והשלום אהבו
[עריכה]הנביא לא מסתפק בהבטחה שהצומות יהפכו לחגים - הוא גם מסביר מה אנחנו צריכים לעשות כדי שזה יקרה. ההסברים נמצאים בפסוקים הקודמים; כאן הוא מסכם בשתי מילים: אמת ושלום .
- אמת - כמו שנאמר ב (זכריה ח טז): "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ..."וב (זכריה ח יז): "...וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'".
- ושלום - כמו שנאמר ב (זכריה ח טז): "...אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם"וב (זכריה ח יז): "וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם"(ראו לא לחשוב רע על הזולת ).
"עתה שב אל התחלת דבריו שבא הדבור בעבור השאלה ששאלו אם יצומו בחדש החמישי, ואחר שהציע להם שהכל תלוי במעשיהם אם ישובו בתשובה, אם-כן אמר ה' " שצום הרביעי והחמישי " וכו' " יהיה לששון ולשמחה ", בתנאי אם האמת והשלום אהבו , שאז תהיה גאולה שלימה ויחדלו דברי הצומות וזעקתם" ( מלבי"ם , וכן מצודות ) .
הקבלות
[עריכה]1. שלום ואמת נזכרו גם במגילת אסתר. אחרי שמרדכי ואסתר קבעו חג חדש - חג פורים, הם שלחו מכתבים לכל היהודים כדי להסביר להם מדוע יש לחגוג את החג החדש, (אסתר ט ל): "וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים... דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת "( פירוט ). וכך הסבירו בפסוק הבא, (אסתר ט לא): "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם": כמו שקבענו ארבעה צומות חדשים לרגל החורבן, כך ראוי לקבוע חג חדש לרגל ההצלה ( פירוט ). אם כך, גם במגילת אסתר יש קשר בין שלום ואמת לבין הפיכת האבל לחג!
2. האמת והשלום / מיכאל עזרא : בית שמאי מייצגים את האמת, בית הלל מייצגים את השלום; והאתגר שלנו הוא לשלב ביניהם.
3. בשם האמת אפשר להקים מפלגות שונות; בשם השלום חשוב לדבר טוב על המפלגות האחרות / אראל .
(נכתב בי"ז בתמוז ה'תשפ"ד) .
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:אהבת האמת והשלום יהפכו את הצומות לחגים
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2024-07-23.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-08-19