ביאור:משלי יז כד

משלי יז כד: "אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה, וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ."

תרגום מצודות: החכמה מצויה לפני המבין, כי ילמד מכל אדם; אבל הכסיל, ישוטטו עיניו בקצה הארץ, כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו, כי אם מהחכמים היושבים ממרחק.

תרגום ויקיטקסט: המתבונן רואה חכמה בכל מקום שהוא פונה, וכך מוצא פתרונות לבעיות בעזרת האמצעים שבידו; אך הכסיל מפנה את עיניו הרחק, וטוען שהפתרונות נמצאים רק בקצה המרוחק של הארץ.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז כד.

דקויות

הפסוק מנגיד בין המבין - היודע לחשוב ולהסיק מסקנות, לבין הכסיל - השונא את החכמה. המבין רואה חכמה מול פניו וקרוב אליו, והכסיל מפנה את עיניו אל הקצה הרחוק של הארץ. לניגוד זה ישנן השלכות בעולם המעשה, הרגש והשכל:

1. בעולם המעשה, כגון בנושא העזרה לנזקקים:

את פני מבין חכמה = המבין מסתכל על העובדות שלפניו, ומשתדל מתוכן להפיק חכמה, לפתח דרכים לעזור לנזקקים באמצעים שבידיו. הוא עוזר לנזקקים הקרובים אליו, הנמצאים מול פניו.
ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים מדוע הוא לא יכול לעזור לנזקקים, ותולה את עיניו בקצה הארץ - בממשלה שאינה עושה מספיק, באויבים שמערערים את המצב הבטחוני, במעצמות זרות שמתערבות בכלכלה, וכו'... הוא מתעלם מהנזקקים הקרובים אליו, ומביע הזדהות דווקא עם נזקקים שנמצאים בקצה ארץ, במדינות מרוחקות, שאין לו כל אפשרות מעשית לסייע להם.

2. בעולם הרגש, כגון בעניין תיקון המידות:

את פני מבין חכמה = "דרכי החכמה הם קרובים לטבע נפש האדם כל זמן שלא התגאלה בתאוות העולם הזה ובפיתויי יצר הלב המתנגדים לדרכי החכמה, וכל מֵבִין יראה שהחכמה עומדת את פניו, וחקוקה בפני נפשו, שהיא צורתה האלהית..."
ועיני כסיל בקצה ארץ = "הכסיל, שנפשו התגאלה בתאוות, אשר העלו חלודה על פניה ונמחקו רושמי החכמה מצורתה... הוא מחפש את החכמה בקצה ארץ, כאילו הוא דבר רחוק מטבע נפשו הרחק רב ומתנגדת לטבעו, ושלפי דעתו מצטרך ללכת דרך רחוקה ביגיעות רבות עד ימצא אותה." (מלבי"ם, ודומה לזה רמ"ּד וואלי)

3. ובעולם השכל והלימוד:

החכמה נמצאת מול פניו של המבין, הוא מסוגל ללמוד ולהסיק מסקנות בכל מצב שבו הוא נמצא, "כי ילמד מכל אדם" (מצודות).
הכסיל תמיד מסתכל לגבול המרוחק של הארץ ומחפש שם תירוצים מדוע אינו יכול ללמוד עכשיו: "כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו, כי אם מהחכמים היושבים ממרחק" (מצודות).

יש אנשים, שבכל שיחה איתם אפשר ללמוד משהו. גם אם אין ספרים, וגם אם אנשים אחרים בסביבה עוסקים בעניינים אחרים לגמרי, הם תמיד מוכנים לשוחח על ענייני חכמה ולימוד. ויש אנשים שאצלם ההיפך הוא הנכון - הם תמיד ימצאו תירוץ למה אי אפשר ללמוד: "אין לי כוח", "אין לי ספרים", "יש כאן רעש", "האוירה לא מתאימה...". ספר משלי כמובן מעדיף את דרכו של המֵבִין.

עצות לחינוך כסילים

הפסוק שלנו מדבר בגנות הכסיל, אך ניתן להפיק ממנו עצות מעשיות, איך בכל-זאת אפשר לחנך כסילים - תוך התחשבות בתכונה שלהם "ועיני כסיל בקצה ארץ":

1. להראות לו רק קצה אחד בכל פעם. למשל, אם רוצים שהוא יפתור ספר עם תרגילים בחשבון, לא צריך להגיד לו "אתה צריך לגמור את כל הספר" כי הוא יתייאש, אלא "אתה צריך לפתור רק דף אחד", בכל פעם דף אחר, עד שיסיים את הכל.

2. להראות לו את המשמעות "הארצית" והחומרית של הלימוד. לא לנסות ללמד אותו רעיונות מופשטים, אלא לקשר כל רעיון לעצם כלשהו בארץ, שהכסיל יכול לראות בעיניו.

הקבלות

ניתן לפרש את המשפט ועיני כסיל בקצה ארץ בשתי דרכים - על הקצה הרחוק או הקצה הקרוב:

הקצה הרחוק

1. קצה ארץ הוא הגבול, כמו ב(שמות טז לה): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה... עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן" וב(במדבר לג לז): "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם". לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים ליד הגבול, כלומר מאשים את המצב הבטחוני בכך שאינו לומד או אינו עושה.

2. קצה ארץ הוא גם האופק, המקום שממנו נראים העננים עולים, (ירמיהו י יג): "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ארץ[הָאָרֶץ] , בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו". לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים בעננים - מאשים את מזג האויר. או: הכסיל מתעלם מהעובדות ומרחף בעננים העולים מקצה הארץ.

3. בדרך משל, קצה ארץ הוא הקצה העליון של השלטון בארץ, המקום שבו נמצאים הנשיאים (אחד מפירושי חז"ל על (במדבר יא א): "וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" הוא "בקצינים שבמחנה"). לפי זה, ועיני כסיל בקצה הארץ = הכסיל מאשים את השלטון, את הממשלה שאינה משקיעה מספיק בחינוך. ייתכן שהוא צודק והממשלה באמת אשמה, אך זה לא צריך למנוע ממנו לעשות כמיטב יכולתו כדי ללמוד או לקיים מצוות במסגרת התנאים הקיימים.

4. קצה ארץ יכול להיות גם הקצה המרוחק של "ארץ החכמה". לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל תמיד מסתכל על הנושאים הרחוקים שעדיין לא התחיל ללמוד, וכשהוא רואה כמה יש לו ללמוד, הוא מתייאש ואומר: "אין החכמה מצויה לפני, כי רחוקה היא ממני. איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים? מסכת כלים ל' פרקים? מסכת שבת כ"ד פרקים?" (רש"י), "עיניו לקצוי ארץ - בעת יתחיל ללמוד, עיניו ייחלו לסיים הש"ס או המסכת" (הגר"א). אבל המבין מסתכל רק על החכמה שלפניו: "אבל לחכם הוא דבר קל: היום שונה שני פרקים ומחר שנים, ואומר: "כך עשו אותן שהיו לפני מעולם!"" (רש"י), "המבין אינו רואה לקפוץ, אלא מבין מה שלפניו" (הגר"א).

הקצה הקרוב

5. המבין מוכן לשים לפניו, ללמוד, כל דבר חכמה, לא משנה מי אמר אותו - "שמע האמת ממי שאמרה"; אבל הכסיל מסתכל בקצה ארץ, הוא לומד רק דברים שמגיעים מחכמים שנמצאים בקצה אחד של הקשת הפוליטית - רק חכמים מהזרם שלו ומהשקפת העולם שלו.

6. המבין רואה לפניו את כל החכמה במבט-על; הוא רואה גם את הפרטים וגם את המשמעות הכללית שלהם. אבל הכסיל נותן את עיניו בקצה אחד, בחלק אחד מהחכמה, באותו חלק שמתאים לדעותיו ורצונותיו, ומתעלם מחלקים אחרים שלה.

הכסיל תופס את החכמה בצורה קיצונית של שחור או לבן, הוא לא מסוגל לקלוט שלחכמה ישנם כמה קצוות ויש גם גוונים בין הקצוות (ע"פ גליה).

שמים - ים - ארץ

בספר דברים נאמר על התורה:

(דברים ל יב): "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה";

(דברים ל יג): "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָּנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה";

הפסוק שלנו משלים את ה"שלישיה" ומלמד, שהתורה גם לא נמצאת ""בִּקְצֵה אָרֶץ"". אין צורך ללכת לקצה השמים, לקצה הים או לקצה היבשה כדי ללמוד חכמה; החכמה נמצאת קרובה אלינו:

(דברים ל יד): "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-24