תשובות רש"י (מהדורת הרב כשר)/כ

מהדורת הרב כשר:
א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח

וששאל^{[כשר 1]} הזיד במעילה^{[כשר 2]} באזהרה דכת׳ במילואים ואכלו את אשר כופר בהם וזר לא יאכל כי קודש הוא כל שהוא קודש טעון שריפה הכי נמי וזר לא יאכל כי קודש הם כל שהוא קודש הרי הוא בלא יאכל אלמא הזיד במעילה באזהרה:

הערות הרב מנחם מנדל כשר

^ ראה בתשובה טו בהערה הראשונה, ומתייחס גם לכאן.
^ ברש״י מכות י״ג על הא דהקדש שלא נפדה נסתפק אזהרת מעילה מהיכי אתיא וע״ז השיב לו רבו דילפינן ממלואים דכתיב וזר לא יאכל כי קודש הם וכמו דדרשינן ממה דכתיב ושרפת את הנותר וכו׳ כי קודש הוא דכל שבקדש פסול הוא בלא יאכל וטעון שריפה כנותר כרש״י פסחים כ״ד ופ״ג ה״ג (אולי כתוב ה"נ) דרשינן מקדש הם דכל שהוא בקודש הרי הוא בלא יאכל לזר ורש״י שם במכות דפי׳ משום גז״ש דחטא חטא מתרומה י״ל דל״נ בפי׳ זה משום הא דאמרינן במכות י״ח דקרא זה מיירי ה״מ היכי דלכהנים לא חזי - והריטב״א הביא שיטה ג׳ וז"ל והקדש שלא נפדה איכא דמפיק לי׳ מדבתיב בהאי קרא ונדריך והקדש בכלל נדרים, ואח״ז מביא פי׳ המובא בתשובה זו ופירש״י בגמ׳ והדיעה הראשונה היא דעת הרמב״ם הל׳ מעילה פ״א - [ונראה שבין תיבת "קדש" לתיבת "הוא" חסרו התיבות "הם וכמו דדרשינן ממה דכתיב כי קדש"]. ובעיקר הדבר תמוה למה טרחו הראשונים למצוא אזהרה למעילה ולא הזכירו דמצינו אזהרה מפורשת לפ״מ דמבואר בנדה מ״ו הקדיש ואכל לוקה משום לא יחל דברו וזה שייך בכל הקדש וא״ל דרק למקדיש עצמו הדין כן דהא בפי׳ אמרינן הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין וצ״ע (עכ"ד הבנין ציון). תשובה זו מובא גם בפרדס ומ״ש לעשות ט״ס מבואר כן בפרדס דיש כאן חסרון אחר תיבת כי קודש ״הם לימד על קדשים שהוא קודש שהוא באזהרה, ויגיד עליו ריעו ושרפת את הנותר באש [לא יאכל כי קודש הוא" ולפי תיקון זה אתי הלשון שפיר]. ובעיקר הקושיא מגמ׳ נדה שהביא כמה תירוצים ומאריך לדחות ונשאר בקושיא לענ״ד יש להעיר מהא דכ׳ בס׳ המצות להרמב״ם ל״ת קל״ג בלאו דזר לא יאכל קדש כ׳ הרמבים זה"ל וכן כל מועל בקדשים במזיד לוקה בלא ספק והוא אמרם על מופלא סמוך לאיש שהקדיש אמרו נדה מ״ו הקדיש ואכלו אחרים רי״ו ור״ל דאמרו תרוויי׳ לוקין ע״כ הרי להדיא דהד״מ ס״ל דהמלקות דמבואר בגמ׳ שם היא ג״כ מגז"ש דתרומה ולא משום בל יחל ולפ"ז אולי י״ל דגם מאי דאמרינן בגמ׳ הקדיש ואכל לוקה היינו משום אזהרה הנ״ל ומאי דסיים כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל אינו ר״ל משום לאו זה אלא דמשום דישנו בל יחל חל ההקדש על דבר זה דצריך למסרו להקדש וכשאכלו הוא או אחרים לוקה משום לאו אחר כל חד כדאית לי׳ - (ועי׳ בשו״ת אבני נזר יו״ד סי׳ ש״ס מ"ש בביאור סוגיא זו). ומצינו כן בכ״מ דהיכא דאזיל האיסור מעילה אז איכא איסור בל יחל והוא בתוס׳ ישינים נדרים ד״ו על הא דאמרינן בר״ה כ״ח ע"א דבשופר של שלמים אם תקע לא יצא דאיסורא דרכיב עלה היינו אע״ג דמעילה ליכא איסור דאורייתא איכא וכ״כ התוס׳ נזיר כ״ד ותמורה ג׳ ע״א ד״ה לא ובשטמ״ק בהשמטות במנחות ד״ד ע״ב מפרש דאיסור זה דרכיב עלה היינו איסור בל יחל [ובחי׳ על הרמב״ם הל׳ ר"ה הבאתי ממ״ש הרמב״ם בחידושיו למס׳ ר״ה (נדפס מכ״י בלבנון) שתמה על הא דאמרינן איסורא הוא דרכיב עלה איזה איסור הוא, ותמוה מהנ״ל ואולי י״ל דהר״ם לשיטתו דליכא בל יחל רק כשהנודר בעצמו עובר (עי׳ פ״ה מנדרים) ואכמ״ל] ומבואר מהנ״ל דבמעילה ליכא לאו דבל יחל ויש להאריך בבירור הדבר ולא באתי רק להעיר כי אכ״מ.

[1] ראה בתשובה טו בהערה הראשונה, ומתייחס גם לכאן.

[2] ברש״י מכות י״ג על הא דהקדש שלא נפדה נסתפק אזהרת מעילה מהיכי אתיא וע״ז השיב לו רבו דילפינן ממלואים דכתיב וזר לא יאכל כי קודש הם וכמו דדרשינן ממה דכתיב ושרפת את הנותר וכו׳ כי קודש הוא דכל שבקדש פסול הוא בלא יאכל וטעון שריפה כנותר כרש״י פסחים כ״ד ופ״ג ה״ג (אולי כתוב ה"נ) דרשינן מקדש הם דכל שהוא בקודש הרי הוא בלא יאכל לזר ורש״י שם במכות דפי׳ משום גז״ש דחטא חטא מתרומה י״ל דל״נ בפי׳ זה משום הא דאמרינן במכות י״ח דקרא זה מיירי ה״מ היכי דלכהנים לא חזי - והריטב״א הביא שיטה ג׳ וז"ל והקדש שלא נפדה איכא דמפיק לי׳ מדבתיב בהאי קרא ונדריך והקדש בכלל נדרים, ואח״ז מביא פי׳ המובא בתשובה זו ופירש״י בגמ׳ והדיעה הראשונה היא דעת הרמב״ם הל׳ מעילה פ״א - [ונראה שבין תיבת "קדש" לתיבת "הוא" חסרו התיבות "הם וכמו דדרשינן ממה דכתיב כי קדש"]. ובעיקר הדבר תמוה למה טרחו הראשונים למצוא אזהרה למעילה ולא הזכירו דמצינו אזהרה מפורשת לפ״מ דמבואר בנדה מ״ו הקדיש ואכל לוקה משום לא יחל דברו וזה שייך בכל הקדש וא״ל דרק למקדיש עצמו הדין כן דהא בפי׳ אמרינן הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין וצ״ע (עכ"ד הבנין ציון). תשובה זו מובא גם בפרדס ומ״ש לעשות ט״ס מבואר כן בפרדס דיש כאן חסרון אחר תיבת כי קודש ״הם לימד על קדשים שהוא קודש שהוא באזהרה, ויגיד עליו ריעו ושרפת את הנותר באש [לא יאכל כי קודש הוא" ולפי תיקון זה אתי הלשון שפיר]. ובעיקר הקושיא מגמ׳ נדה שהביא כמה תירוצים ומאריך לדחות ונשאר בקושיא לענ״ד יש להעיר מהא דכ׳ בס׳ המצות להרמב״ם ל״ת קל״ג בלאו דזר לא יאכל קדש כ׳ הרמבים זה"ל וכן כל מועל בקדשים במזיד לוקה בלא ספק והוא אמרם על מופלא סמוך לאיש שהקדיש אמרו נדה מ״ו הקדיש ואכלו אחרים רי״ו ור״ל דאמרו תרוויי׳ לוקין ע״כ הרי להדיא דהד״מ ס״ל דהמלקות דמבואר בגמ׳ שם היא ג״כ מגז"ש דתרומה ולא משום בל יחל ולפ"ז אולי י״ל דגם מאי דאמרינן בגמ׳ הקדיש ואכל לוקה היינו משום אזהרה הנ״ל ומאי דסיים כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל אינו ר״ל משום לאו זה אלא דמשום דישנו בל יחל חל ההקדש על דבר זה דצריך למסרו להקדש וכשאכלו הוא או אחרים לוקה משום לאו אחר כל חד כדאית לי׳ - (ועי׳ בשו״ת אבני נזר יו״ד סי׳ ש״ס מ"ש בביאור סוגיא זו). ומצינו כן בכ״מ דהיכא דאזיל האיסור מעילה אז איכא איסור בל יחל והוא בתוס׳ ישינים נדרים ד״ו על הא דאמרינן בר״ה כ״ח ע"א דבשופר של שלמים אם תקע לא יצא דאיסורא דרכיב עלה היינו אע״ג דמעילה ליכא איסור דאורייתא איכא וכ״כ התוס׳ נזיר כ״ד ותמורה ג׳ ע״א ד״ה לא ובשטמ״ק בהשמטות במנחות ד״ד ע״ב מפרש דאיסור זה דרכיב עלה היינו איסור בל יחל [ובחי׳ על הרמב״ם הל׳ ר"ה הבאתי ממ״ש הרמב״ם בחידושיו למס׳ ר״ה (נדפס מכ״י בלבנון) שתמה על הא דאמרינן איסורא הוא דרכיב עלה איזה איסור הוא, ותמוה מהנ״ל ואולי י״ל דהר״ם לשיטתו דליכא בל יחל רק כשהנודר בעצמו עובר (עי׳ פ״ה מנדרים) ואכמ״ל] ומבואר מהנ״ל דבמעילה ליכא לאו דבל יחל ויש להאריך בבירור הדבר ולא באתי רק להעיר כי אכ״מ.

[כשר 1]

[כשר 2]