תשובות רש"י (מהדורת הרב כשר)/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תשובות רש"י:

מהדורת הרב כשר:
א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח

וששאל מה ראו שלא להקדים ושלא לאחר ודקדקו ביום ששים ליום שאחריו חוק הנוהג בישראל צריך להיות לו יום וקבוע שלא יהיו אלו עושין כן ואלו עושין כן משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ונחלקו רב ושמואל (תענית י, א) על מנהג הראשונים באיזה יום קבעו והלכה כשמואל:[כשר 1]

ומכי משילי דבי טבות רישבא ששאל אחי הוא הא אמרן חד שיעורא הוא וסימן הוא שמסר להם משתראו אנשים הללו שהן בקיאין בזמן הרביעה וכל ימי הגריד מניחים עצים שלהם בקרפיפות ובשדה ליבש בחמה[כשר 2] וברוח ובששים בתקופה מכניסין אותן לבית מפני הגשמים:

הערות הרב מנחם מנדל כשר[עריכה]

  1. ^ לכאורה זה תמוה דהרי בגמ׳ שם מבואר אר"פ הלכתא יום ששים כלאחר ששים ומקודם לזה איתא רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום ששים כלפני ששים וסימנך עילאי בעי מיא תתאי לא בעי מיא. [ופירש״י רב שהיה מא״י כדאמרינן (גיטין ו) מכי אתא רב לבבל וא״י גבוהה מכל הארצות משום הכי אמר כלאחר ששים ובבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד ס׳ לתקופת תשרי וכן אנו נוהגים שכל מנהגנו אחר בני בבל ע״כ] ומבואר דנפסק הלכה כרב. וצ״ע הא דכ׳ הלכה כשמואל. והנה מצאתי בפי׳ רבינו חננאל [הנדמ״ח בד״נ] ובהלכות גדולות הל׳ לולב בסופו שגורס להיפך -- "רב אמר כלפני ס׳ ושמואל אמר כלאחר ס׳". וסימנך הוי דנהרדעא אתרי׳ דשמואל והיא גבוהה והן מבקשין מים, וסורא אתרי׳ דרב והיא לגבי נהרדעא תתאה ונמצא שפיר דהלכה כשמואל. [וזכה היעב״ץ ז״ל בהגהותיו לכוון מעצמו לפי׳ זה עי״ש].
    ומוכרח דלפני בעל התשובה שלפנינו הי׳ גירסת הר״ח. וכן נראה מלשון השבה״ל סי׳ כ״א עיי״ש. ולפ״ז מוכח מתשובה זו ההשערה שכתבתי בסי׳ ב׳ דתשובה זאת אינה מרש״י רק מרבו של רש״י כמ״ש השבה״ל מדלא הזכירה כלל בפירושו וגורס להיפך - והנה לשון רש״י שם צ״ע דסיים וכן אנו נוהגים וכו׳ דנראה מלשון זה דקאי על פלוגתא דרב ושמואל דנוהגים כשמואל וכמ״ש כאן דהלכה כשמואל והלא בגמ׳ מבואר דהלכה כרב וכנ״ל וסוף לשונו שכל מנהגנו אחר בני בבל הי׳ אפשר לפרש כפשוטו דר״ל לא כבני א״י אבל מ״ש אחר דברי שמואל "וכן אנו נוהגים" נראה דקאי על דין זה. וזה צ״ע. אם לא דנימא שלא הי׳ כלל בגירסתו הא דאר״פ. ועפ״ז הי׳ מיושב כפשוטו גם לשון התשובה שלפנינו ואדרבא הי׳ מתאים עם פירש"י שלפנינו. וגם לדינא הי׳ לגירסת רש״י ורבינו גרשום הלכה כשמואל כמו לגירסת הר״ח והבה״ג. אך די״ל כן כיון שלא נמצא כן בשו״מ וצ״ע. איברא לגירסת הבה״ג והר״ח דהלכה כשמואל הלא כלל גדול הוא דהלכתא כרב באיסורי ומבואר בבה״ג הל׳ ברכות ד״ד לענין תפלת ערבית רשות דהלכה כרב באיסורי ״והכא תפלה איסורי היא״ וכ״כ הראשונים ובס׳ יד מלאכי (סי׳ קמ״ח) האריך בזה דאף היכא דפליגי רב ושמואל בפירושא דמתניתין או בטעמא דידה אית לן למיזל בתר כללא דידהו ותמה על המרש״ל ומהר"ש אלגזי שלא כ״כ. ולכאורה מכאן מוכח להיפך לגירסת הר״ח והבה"ג דפסקינן בגמ׳ כשמואל לגבי רב. וליישב זאת שלא יהי׳ סתירה מזה לכלל הנזכר נ״ל על פי מה שמצאתי באו״ז הגדול (סימן ת׳) שכ׳ לענין פלוגתא זו וז״ל:
    ובפ״ק דסנהדרין י״ג ע״א אפליגו ר׳ יהודה ור׳ יוסי דר״י סובר יום תקופה גומר ורי״ו סובר יום תקופה מתחיל ונמנה להבא ולא לשעבר הלכך לענין שאלה נמי דהיינו טל ומטר מיום תקופה מנינן וביום ששים מתחילינן דהלכה כר׳ יוסי,    ע״כ.
    ומבואר מזה דפלוגתא דרב ושמואל תלוי בפלוגתא דרי״ו ור״י. ועפ"ז יש ליישב שפיר קושיא הנ"ל דהנה הכסף משנה פ״ה מה׳ מעה"ק ה"ו ובפ"ה מה' שגגות ה"ו, ועוד בכמה מקומות כתב דאשכחן הלכה כשמואל באיסורי היכא דפליגי תנאי בההיא פלוגתא גופא דאיפלגו רב ושמואל. ועי״ש בי״מ שהאריך בזה. והביא דהרב חזון נחום כ׳ לדחות כלל זה. ולפמ״ש מדברי הבה״ג והר״ח ראי׳ לזה דע״כ צריך לתרץ הא דפסקינן כאן בגמ׳ כשמואל משום דפליגי בזה רי״ו ור"י והלכה כרי״ו בזה.
  2. ^ עי׳ פירש״י דמפרש מפני שהי׳ חוטבין אז עצים על ימות הגשמים ולא הזכיר מהא דליבש אך בפי׳ הרבינו גרשום מוזכר זאת וגם מזה ראי׳ לההשערה שכ׳ בא״ב וא״ל. - סי׳ ב׳ וסי׳ ג׳ מובא בס׳ הפרדס אך בהרבה שיבושים שהוא כספר החתום וכמו שהוא לפנינו נכון וברור.