תפארת ישראל על יבמות י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על יבמות · י · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

האשה שהלך בעלה למדינת הים:    איידי דאיירי לעיל ביש מותרות בפסול תרומה, נקט נמי הך דתני בה נמי פסול תרומה:

ובאו ואמרו לה:    לאו דוקא. דהא בעד א' מיירי. ונ"ל דנקט "אמרו", דקמ"ל אפילו היו ב' פסולי עדות, כל שצריכים לב"ד קנסינן לה. מיהו אנן קיי"ל דאפילו נשאת בב' עדים קנסוה [(שו"ע אה"ע, יז)]:

מת בעליך וניסת:    שנכנסה לחופה אפילו לא נבעלה, או בנתיחדה אחר קדושין [(שו"ע אה"ע יז, נו)]:

ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה:    דהא דדנו חכמים בעגונה כדין תורה, שיהא ע"א נאמן במלתא דעבידה לגלויי, היינו משום דאשה דייקא ומנסבא, מיראת חומר שנחמיר עליה בסופה, וזו שלא דייקא כראוי, קנסוה רבנן [ולתוס' האמנת ע"א באשה מדרבנן היא]:

וצריכה גט מזה ומזה:    וצריכה גט גם מהשני, דחיישינן שיטעו הרואים לומר שנתגרשה מראשון ונשאה ב', ויצאה ממנו בלא גט, ואף דחששה רחוקה היא, קנסוה מדלא דייקא קודם שניסת. ונ"ל דאמנם בנתקדשה ולא נכנסה לחופה [במ"ג], אמרינן עוד תדייק:

ואין לה כתובה:    ק' ור' ותוס', אבל נדוניא, דהו"ל צאן ברזל, אית לה כשהוא בעין:

ולא פירות:    שאכלן השני קודם שבא הראשון:

ולא מזונות:    אפילו מה שלותה ואכלה תחתיו:

ולא בלאות:    מה שבלה מצאן ברזל או מלוג, אבל מה שבעין משתיהן, נוטלת:

אם נטלה מזה ומזה תחזיר:    ר"ל כתובה או פירות שנטלה מהן אחר שבא הראשון, ואפילו נטלה שלא בעדים לא מהני מגו, אבל מה שנטלה מהשני קודם שבא הראשון, אפילו בעדים, אינה צריכה להחזיר, דבדין נטלה אז, דהרי בחזקת אשתו היתה אז:

והולד ממזר מזה ומזה:    משני קודם שגרשה הראשון, הוא ממזר דאוריי', אבל אחר גירושי הראשון וכ"כ מראשון בין קודם או אחר גרושי השני, הוא ממזר דרבנן ואסור בממזרת דאורייתא:

ולא זה וזה מטמאין לה:    אם כהנים הם, מדפסולה להן:

ולא זה וזה זכאין לא במציאתה:    שנתקנה לבעל משום איבה, והכא לא נ"מ שישנאנה, מיהו לשני מדינא לית ליה:

ולא במעשה ידיה:    שנתקן לבעל משום מזונות, והרי פטורים מלזונה:

ולא בהפרת נדריה:    דלהכי מיפר מן התורה שלא תתגנה, והכא תתגנה ותתגנה. מיהו במתה יורשה הראשון:

היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה:    במתו קודם גירושין, עכ"פ זונה היא אפילו נאנסה:

ובת לוי מן המעשר:    אף דזונה מותרת במעשר, לזו קנסו:

ובת כהן מן התרומה:    אפילו תרומה דרבנן:

ואין יורשים של זה ויורשים של זה יורשים את כתיבתה:    אף כתובת בנין דיכרין [עי' כתובות פ"ד מ"י]:

אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין:    מאח של ראשון צריכה חליצה מדאורייתא, ומהב' מד"ס כבגט לעיל סי' ה':

רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון:    ס"ל דבמת ראשון יש לה כתובה:

ובהפרת נדריה:    ס"ל דמדידה לדידיה לא קנסו:

רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה:    ר"ל אפילו צרתה שוודאי זקוקה נפטרת ע"י זו, דס"ל מותר ליבמה:

ואם ניסת שלא ברשות:    ר"ל בב' עדים דאז א"צ רשות ב"ד:

מותרת לחזור לו:    לראשון, דאנוסה גמורה היא. וקיי"ל דאפילו בב' עדים קנסוה בכל החומרות:

משנה ב[עריכה]

ניסת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן:    דיחיד שחטא בהוראת ב"ד פטור מקרבן. וקיי"ל דחייבת בקרבן, דטעות היא ולא הוראה:

לא ניסת על פי בית דין:    רק ע"פ ב' עדים:

יפה כח בית דין שפוטרת מן הקרבן:    נ"ל דה"ק אע"ג דלעיל במ"א מחמרינן בנשאת ע"פ ב"ד, בהא יפה כח ב"ד להקל:

הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה:    שנשאת אלמנה לכוה"ג, אבל בזנתה. פטורה, דאמרה אתון שווייתן פנוייה:

משנה ג[עריכה]

ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך:    ולא נזקקת ליבום:

ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים:    שהוזמו הראשונים [כך כ' הנ"י. ונ"ל דלהכי לא פי' אמרו לה בע"א כריש פרקן, ואח"כ באו ב' והכחישוהו, דס"ל כרא"ש שהביא ב"ש ((שו"ע אה"ע, קנח)) דאמיתת בן אין עד אחד נאמן]:

תצא והולד ראשון ואחרון ממזר:    הנולד לפני מיתת הבעל או אח"כ. וקיי"ל דאין ממזר מחייבי לאוין:

תצא והולד ראשון ואחרון ממזר:    אליבא דכ"ע, דאשת אח בכרת:

תצא:    משום קנסא וכל חומרות הנ"ל בה:

והולד ראשון:    שנתעברה בחיי הראשון:

והאחרון:    שנתעברה אחר מיתת הראשון:

אינו ממזר:    מיהו ממזר מדרבנן הוא [וי"ח]:

ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו:    ולא קנסוה, די"ל דעוד תדייק קודם חופתה:

אף על פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה:    מדא"צ גט:

משנה ד[עריכה]

ובאו ואמרו לו:    שני עדים, דביש חזקת איסור אין עד אחד נאמן להוציא מחזקה. וה"ה לענין חרם דר"ג, אין עד אחד נאמן מה"ט לומר שמתה אשתו [ב"ש ט"ו ב', וקנ"ח א']:

מותרת לחזור לו:    דאין זנות אחותה אוסרת אשתו עליו:

הוא מותר בקרובות שניה:    דנושאין קרובת אנוסה ומפותה ופילגש. וקיי"ל דבחייה רק בדיעבד שרי, ולאחר מיתה אפילו לכתחלה [ט"ו י"ג]:

ושניה מותרת בקרוביו:    דקיי"ל נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו [ט"ו ה']:

ואם מתה ראשונה מותר בשניה:    וה"ה דבמתה ב' מותר בקרובותיה לדידן [שם]:

פוסל על ידי עצמו:    דמדסתם ת"ק ואמר אשתו מותרת לחזור לו, משמע בכל גוונא, בין ששמע על אשתו או על ארוסתו שמתה, אפילו היתה אחותה שנשא זה נשואה לאחר, ואמר לה ע"א שמת בעלה שהוא גיסו של זה, ונשאה זה, ואח"כ חזרו בעלה וארוסתו של זה, בכל גוונא ארוסתו שריה לו, והאחות שלא הזכיר תנא דינה, ע"כ משום דדינה כלעיל במשנה א', דבנשאת בע"א אסורה לבעלה, משום קנסא דלא דויקא, ואפ"ה אין ארוסה נאסרת על בעלה מה"ט, להכי פליג עליה ר' יוסי בתרתי, דבארוסה שהלכה עם גיסו דאיכא למימר תנאי היה בקדושיה, ושפיר נסיב זה לאחותה, וצריכה האחות גט מזה, דלא לימרו א"א יוצאה בלי גט, להכי פסל להאחות שנתגרשה, ע"י אחרים, ר"ל אם יש לה בעל נאסרה עליו, דמדנפקא מזה בגט, יאמרו שגיסו מחזיר גרושתו משנשאת ונתגרשה, להכי נמי נפסלה הארוסה שחזרה עם גיסו, על זה, שלא יאמרו שנשא אחות גרושתו:

וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו:    ר"ל אבל בנשיאה ששמע שמתה ונשא אחותה, דליכא למימר תנאי היה בנשואי הראשונה דהרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולפיכך כ"ע ידעי דקדושי שנייה קדושי טעות היו וא"צ גט, להכי מותרת השנייה לבעלה שחזר, דס"ל לר"י דהא דנשאת בע"א אסורה לבעלה שחזר, לאו משום דייקא, רק שלא יאמרו שהחזיר גרושתו משנשאת ונתגרשה, וזו שאי אפשר לומר בה כן, דהרי אפילו גרשה גיסו להאחות, אסורה לזה מדהיא אחות אשתו להכי לא פסל להאחות על גיסו, א"כ גם אשתו של זה לא נפסלת עליו, מדא"א לטעות שנושא אחות גרושתו, שהרי כ"ע ידעי שקדושי האחות בטעות היא. מיהו אנן קיי"ל כר"ע [יבמות צ"ד ב'] דבראשונה נשואה שריא, ובארוסה אסורות שתיהן, אבל האחות בין כך וכך אסורה על גיסו [(שו"ע אה"ע, טו)]:

משנה ה[עריכה]

ונשא אחותה מאביה:    שלא מאמה, וחזרו וא"ל מתה וכו':

מתה ונשא אחותה מאמה:    נמצאת השלישית היא נכרייה אצל ראשונה, חזרו וא"ל וכו':

מתה ונשא אחותה:    של שלישית:

מאביה:    נמצאת רביעית נכרייה, לראשונה ושנייה. חזרו וא"ל וכו':

מתה ונשא אחותה:    של רביעית:

מאמה:    נמצאת החמישית נכרייה לראשונה ולשנייה ולשלישית:

ונמצאו:    שנודע לו אח"כ שכולן וכו':

מותר בראשונה בשלישית ובחמישית:    שאינו קרובות זל"ז, ואף דשלישית אחות שנייה, שריא, דקדושי שנייה לא תפסן דאחות אשה היא לראשונה שלקח תחלה, והו"ל שנייה כאנוסה ומפותה שמותר ליקח קרובתה. וכן חמישית אף שהיא אחות רביעית, עכ"פ מדתפסו קדושין בשלישית, הו"ל ביאת רביעית ביאת זנות, ולא אסרה עליה החמישית:

ופוטרות צרותיהן:    דבמת, וייבם היבם א' מהן, נפטרו האחרות:

ואסור בשניה:    מפני הראשונה:

וברביעית:    מפני השלישית:

לאחר מיתת הראשונה:    שמיתת הראשונה אמת היה, ומיתת השאר שקר:

ואסור בשלישית:    מפני השנייה:

ובחמישית:    מפני הרביעית:

משנה ו[עריכה]

בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין:    בבא על היבמה או עשה בה מאמר פסלה מהאחין [והאי על ידי, ר"ל על כח], אף שאין מאמרו גמור כשל גדול, ויש אומרים דגם חליצה וגט יש לו לקטן [(שו"ע אה"ע, קע)]:

אלא שהוא פוסל תחלה:    ר"ל דוקא במאמר פוסל רק בתחלה, דבעשה מאמר קודם למאמר של אחין, נפסלה מאחין, ובעשה מאמרו אחריהן, לא פסלה מהראשון, אבל בביאה פוסל גם אחר מאמר אחין:

כיצד:    מפרש ביאת בן ט':

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסל על ידי אחין:    שעשו בה מאמר תחלה:

באו עליה אחין:    או או:

פסלו על ידו:    ואסור לקיימה:

משנה ז[עריכה]

ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד פסל על ידו:    אע"ג דאין ביאה אחר ביאה [כפ"ה]. הכא בביאת בן ט', רק כמאמר אחר מאמר הוא:

רבי שמעון אומר לא פסל:    דר"ש מסופק במאמר ובביאת בן ט' אי קני אי לא, להכי אי קנה, כבר קנה קמא לגמרי ולא פסלה אחיו, ואי לא קנה, גם בתרא לא קנה ולא פסלה מאחיו ומיירי שהיתה אנוסה בביאת השני, והראשין לא היה כהן, דאל"כ יש לחוש שמא ביאת בן ט' קנה, והו"ל תו כא"א של הראשון, ולכ"ע נאסרה על הראשון, דהרי גם נהרגת על ביאתו, כשהיה ברצון [כנדה דמ"ה א']:

פסל על ידי עצמו:    ואסור בשתיהן, דביאת כ"א קנה במקצת והו"ל ב' בתים וצריך לגרש א', וקם ליה אח"כ בשנייה בלא יבנה:

רבי שמעון אומר לא פסל:    ממ"נ כלעיל, אבל שנייה לא מקיים דלמא קנה הראשונה:

משנה ח[עריכה]

חולצת ולא מתיבמת:    דביאתו הו"ל כמאמר של גדול, והו"ל זיקת ב' יבמין עליה [פ"ג מ"ט]:

הרי זו פטורה:    דאין בקדושי קטן כלום, ורק בקטנה שמת אביה תקנו קידושין ע"י אחיה ואמה מד"ס, שלא תהיה הפקר:

משנה ט[עריכה]

אם לא ידע את הראשונה:    היבמה:

הראשונה חולצת ולא מתיבמת:    דזיקת ב' יבמין עליה:

רבי שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה:    דמדמסופק אי מאמר קנה, א"כ ממ"נ לא משכח"ל זיקת ב' יבמין [ועפ"ג סי' מ']:

וחולץ לשניה:    דשמא לאו צרות נינהו. מיהו יבומי תרווייהו לא, דלמא מאמר קני, והו"ל ב' יבמות מבית א':

שלא הביא שתי שערות:    דינם שוה לכל הנ"ל עד שיהא בן ל"ה שנה ויום א' שלא הביא ב' שערות, דאז דינו כסריס חמה:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]