לדלג לתוכן

משנה יבמות י רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) האישה - שהלך בעלה למדינת הים,

באו ואמרו לה: "מת בעליך",
נישאת - ואחר כך בא בעלה,
תצא - מזה ומזה.
וצריכה גט - מזה ומזה.
ואין לה כתובה
ולא פירות, ולא בליות,
ולא מזונות - על זה, ועל זה.
ואם נטלה, מזה ומזה - תחזיר.
והוולד ממזר - מזה ומזה.
ולא זה וזה - מיטמאין לה.
ולא זה וזה זכאין -
לא במציאתה,
ולא במעשה ידיה,
ולא בהפר נדריה.
היתה -
בת ישראל - נפסלה מן הכהונה.
ובת לוי - ממעשר.
בת כוהן - מן התרומה.
ואין יורשיו של זה,
ויורשיו של זה - יורשים את כתובתה.
מתו - אחיו של זה,
ואחיו של זה,
חולצים - ולא מייבמין.
רבי יוסי אומר:
כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.
רבי אליעזר אומר:
הראשון - זכאי במציאתה,
ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה.
רבי שמעון אומר:
ביאתה, וחליצתה,
מאחיו של ראשון - פוטרת צרותיה,
ואין הוולד ממנה - ממזר.
ואם נישאת שלא ברשות - מותרת לחזור לו.


(ב) נישאת - על פי בית דין,

תצא - ופטורה מן הקרבן.
ושלא על פי בית דין,
תצא - וחייבת בקרבן.
יפה כוחו - של בית דין,
שפטרוה - מן הקרבן.
התירוה בית דין להינשא,
והלכה, וקילקלה - חייבת בקרבן,
שלא התירוה - אלא להינשא.


(ג) האישה - שהלך בעלה ובנה למדינת הים,

באו ואמרו לה: "מת בעליך, ואחר כך מת בנך",
ונישאת,
ואחר כך אמרו לה: "חילוף היו הדברים",
תצא,
והוולד הראשון והאחרון - ממזר.


[ד] *הערה 1: אמרו לה: "מת בנך, ואחר כך מת בעליך",

ונתייבמה,
ואחר כך אמרו לה: "חילוף היו הדברים",
תצא,
והוולד הראשון והאחרון - ממזר.
אמרו לה: "מת בעליך",
ונישאת,
ואחר כך אמרו לה: "קיים היה, ומת",
תצא,
והוולד הראשון - ממזר,
והאחרון - אינו ממזר.
אמרו לה: "מת בעליך",
ונתקדשה,
ואחר כך - בא בעלה,
מותרת לחזור לו.
אף על פי - שנתן לה האחרון גט,
לא פסלה - מן הכהונה.
זה מדרש - דרש רבי אלעזר בן מתיה,
"ואשה גרושה מאישה" (ויקרא כא ז),
ולא מאיש - שאינו אישה.


(ד) [ה] מי שהלכה אשתו - למדינת הים,

ובאו ואמרו לו: "מתה אשתך",
ונשא את אחותה,
ואחר כך - באת אשתו,
מותרת לחזור לו.
הוא מותר - בקרובות שניה,
ושניה - מותרת בקרוביו.
ואם מתה הראשונה - מותר בשניה.
אמרו לו: "מתה אשתך",
ונשא את אחותה,
ואחר כך אמרו לו: "קיימת היתה, ומתה",
הוולד הראשון - ממזר,
והאחרון - אינו ממזר.
רבי יוסי אומר:
כל שהוא פוסל - על ידי אחרים,
הוא פוסל - על ידי עצמו,
וכל שאינו פוסל - על ידי אחרים,
אינו פוסל - על ידי עצמו.


(ה) [ו] אמרו לו: "מתה אשתך",

ונשא את אחותה מאביה,
מתה - ונשא את אחותה מאימה,
מתה - ונשא את אחותה מאביה,
מתה - ונשא את אחותה מאימה,
מותר - בראשונה, ובשלישית, ובחמישית,
ופוטרות - את צרותיהן,
ואסור - בשניה, וברביעית,
ואין ביאת אחת מהן - פוטרת צרתה.
ואם בא על השניה - לאחר מיתת הראשונה,
מותר - בשניה, וברביעית,
ופוטרות צרותיהן,
ואסור - בשלישית, ובחמישית,
ואין ביאת אחת מהן - פוטרת צרתה.


(ו) [ז] בן תשע שנים ויום אחד,

הוא פוסל - על ידי אחים,
והאחים - פוסלין על ידו,
אלא, שהוא פוסל - תחילה,
והאחים - תחילה וסוף.
כיצד?
בן תשע שנים ויום אחד,
שבא על יבמתו - פסל על ידי אחים.
באו עליה אחים,
ועשו בה מאמר,
ונתנו גט, או חלצו - פסלו על ידו.


(ז) בן תשע שנים ויום אחד,

שבא על יבמתו,
ואחר כך - בא אחיו, שהוא בן תשע שנים ויום אחד, עליה,
פסל על ידו.
רבי שמעון אומר: לא פסל.


(ח) בן תשע שנים ויום אחד,

שבא על יבמתו,
ואחר כך - בא על צרתה,
פסל על ידי עצמו.
רבי שמעון אומר: לא פסל.


[ח] בן תשע שנים ויום אחד,

הבא על יבמתו - ומת,
חולצת - ולא מתייבמת.
נשא אישה - ומת,
הרי זו - פטורה.


(ט) [ט] בן תשע שנים ויום אחד,

שבא על יבמתו,
ומשהגדיל - נשא אישה אחרת,
אם לא ידע את הראשונה - משהגדיל,
השניה - או חולצת, או מתייבמת.
הראשונה - חולצת, ולא מתייבמת.
רבי שמעון אומר:
מייבם - לאיזו שירצה,
וחולץ - לשניה.
אחד - שהוא בן תשע שנים ויום אחד,
ואחד - שהוא בן עשרים שנה, שלא הביא שתי שערות.

הערות

[עריכה]
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה יבמות י