עם טעמים:
זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים ׀ מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכׇל־פׇּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"זכרתי ימים מקדם", וברגע זו האחרונה שבו תפרד הנפש מן הגויה יעבור על מחשבותיו כל אשר עבר עליו בחייו, (כמו שבא ציור הזה למעלה ל"ח) עד שיזכור ימים מקדם, "והגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח", יש הבדל בין פועל ובין מעשה שמעשה הוא הדבר הנגמר, ופעל הוא העסק בהדבר, וכן יחשב בענינים שבו ראה פועל ה' איך ידי הבורא עדן פועלים ועוסקים בקיום המציאות ובשמירתו ע"י השגחתו התמידית, וכן ישוחח במעשה ידיו במציאות העומד נגמר כמו שבראו ה' בששת ימי הבריאה:
ביאור המילות
"פעלך, במעשה ידיך". עי' הבדלם למעלה (כ"ח), ובישעיה (ה' י"ב) התבאר שעל פועל ה' צריך שימת לב ועיון לז"א הגיתי, ואל מעשי ידיו די לראותם ולדבר בהם כמו שהם עומדים עשוים למראה עינינו, עז"א אשוחח מענין שיחה:
