מלבי"ם על תהלים קמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קמג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור לדוד", גם זה הוסד במערה, "שמע תפלתי" היא תפלה הקבועה שבה מתפללים מצד הנהגתו הכוללת כמו י"ח ברכות שתקנו אנשי כה"ג שמסדרים שבחי המקום תחלה וסוף ובקשת הצרכים הכוללים באמצע, ואחר התפלה אומר תחנונים, שהם צרכי היחיד שמבקש בעד עצמו דברים פרטיים, ועז"א "האזינה אל תחנוני", ומפרש נגד שמע תפלתי "באמונתך ענני", כי התפלה על דברים הכוללים מתפללים מצד אמונתו שה' נאמן להקים החקים הכוללים שגבל לפרנסת החיים ולהורדת גשמים וכדומה, והוא מחוייב לעשות זאת מצד שברא אותם ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני ומאן דיהיב מזוני לחיי יהיב, וכן גשם יורה ומלקוש בעתו, שכ"ז ישמור לכלל העולם מצד אמונתו, ונגד האזינה אל תחנוני, מפרש "ענני בצדקתך", שהצרכים הפרטים אינו מחוייב מצד האמונה רק שיעשה זאת מצד הצדקה העליונה מצד מדותיו הפרטיים חנון ורחום ורב חסד:


ביאור המילות

"שמע, האזנה". האזנה קודמת וקלה משמיעה, והתבאר (ישעיה א' י') שכשיבואו על שני נושאים מתחלפים ייחס להנושא החשוב לשון שמיעה ולהפחות ממנו לשון האזנה, והתפלה היא העקר נגד התחנונים, כמ"ש בכ"מ:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואל תבא במשפט את עבדך", כי יצויר ג"כ שיעמד את המתחנן במשפט לשקול מעשיו אם ראוי מצד הדין שימלא בקשתו, בקש בל יבא אותו במשפט, ובאר כי אז בהכרח יהיה המשפט בהשקף על החוב שהנברא חייב לבוראו, ואז יבא ה' במשפט עמו, שאז גם ה' הנושא הנשפט, ר"ל שישקיפו במשפט הזה גדולת ה' ורוב הטובות שעשה להמבקש לראות אם עבד וזכה כפי מה שהיה מחויב לפי גדולת הבורא ורוממותו, ובזה "לא יצדק לפניך כל חי", כי בערך גדולתך וטובותיך אשר הם בלתי ב"ת, יחויב שתהיה העבודה ג"כ בלתי בעל תכלית ואי אפשר שבעל חי אשר הוא מוגבל יעבוד עבודה בלי גבול, עתה יסדר גוף שאלתו.


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי רדף", ר"ל שנגע בו האויב בשני חלקיו,

  • א) בנפשו האלהית במה שבקש להחטיאו ולגרשו מהסתפח בנחלת ה', עז"א כי "רדף אויב נפשי",
  • ב) בחיי הגוף, כי "דכא לארץ חיתי" עד "שהושיבני במחשכים", היא המערה ששם ישב בחשך "כמתי עולם" הקבורים בבור, באופן שאני נעדר פה בין משלמות הנפשי בין מחיי הגויה:


ביאור המילות

"נפשי, חיתי". כבר התבאר בכ"מ שבבואם יחד יכוין בנפשו על הנפש הרוחניית:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותתעטף", יצייר שדומה כמי שהגיע קצו למות עד שרוחו שהיא כחותיו הרוחניים והנפשיים, מתעטפים ומסתתרים עליו, וכן "הלב" שהוא מעון החיים "ישתומם בתוכו" כי רואה שקרובה עתו:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זכרתי ימים מקדם", וברגע זו האחרונה שבו תפרד הנפש מן הגויה יעבור על מחשבותיו כל אשר עבר עליו בחייו, (כמו שבא ציור הזה למעלה ל"ח) עד שיזכור ימים מקדם, "והגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח", יש הבדל בין פועל ובין מעשה שמעשה הוא הדבר הנגמר, ופעל הוא העסק בהדבר, וכן יחשב בענינים שבו ראה פועל ה' איך ידי הבורא עדן פועלים ועוסקים בקיום המציאות ובשמירתו ע"י השגחתו התמידית, וכן ישוחח במעשה ידיו במציאות העומד נגמר כמו שבראו ה' בששת ימי הבריאה:


ביאור המילות

"פעלך, במעשה ידיך". עי' הבדלם למעלה (כ"ח), ובישעיה (ה' י"ב) התבאר שעל פועל ה' צריך שימת לב ועיון לז"א הגיתי, ואל מעשי ידיו די לראותם ולדבר בהם כמו שהם עומדים עשוים למראה עינינו, עז"א אשוחח מענין שיחה:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פרשתי", אחר שהעביר על לבו כל אשר השיג בעולמו ממעשה ה' ופעולותיו אז מכין א"ע אל הגויעה והפרידה מחיים הלזו, "ופרשתי ידי" כדרך כל בעלי החיים שפורשים ידיהם בעת הגויעה, ומצייר שפורשים אל ה' לשוב אליו, וכן "(פרשתי) נפשי כארץ עיפה לך", והיא מוכנת לשוב למעון החיים הנצחיים, "סלה", סיום הענין:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מהר", עם הציור הזה שמצייר כי כפשע בינו ובין המות, מתעורר שכח היחול והבטחון, אומר "מהר ענני ה'" אחר "שכלתה רוחי", וכבר יצאה רוחי ועומד על מפתן הגויעה, וכן "אל תסתר פניך ממני", שאל תפנה פניך ממני רגע כי בהפנותך ממני, הנה כבר "נמשלתי עם יורדי בור", כי חיי תלוים בשערה:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"השמיעני", עתה סדר ארבע בקשות,

  • א) שישוב רוחו אל נדנו וישאר בחיים, וע"ז ממליץ "השמיעני בבקר חסדך", כאילו מן חשכת הלילה יאיר הבקר ועמו חוט של חסד הבשורה שהחייהו ה' וזה תעשה אחר "שבך בטחתי",
  • ב) שתוציאני מן המערה "ותודיעני דרך זו אלך", שאצא מן המחשך הלז כי "אליך נשאתי נפשי" שאתה תנחני במעגלי צדק:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הצילני",

  • ג) שיצילהו מאויביו האורבים עליו בדרך, "כי אליך כסיתי", אחר שכיסיתי את דרכי ומוצאי, ומובאי מכל אדם רק אתה תדע את מקומי, כי אתה המכסה את סודי אשר כסיתי אליך מכל אדם:


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למדני",

  • ד) שחלף שרדף אויב נפשי להחטיאני, "למדני לעשות רצונך", ואחר שאתה "אלהי" אבקש אשר "רוחך הטובה" היא "תנחני בארץ מישור", מצייר את המישור כעצם מופשט השוכן בארץ מיוחדת, ורוחך הטובה שהיא הרוח הקדש תנחה אותי בארץ הלז, ששם משכן היושר והמישרים:


ביאור המילות

"תנחני". נסתר לנקבה, ומוסב על רוחך.

"ארץ (של) מישור". מציין המישור כאדוני הארץ:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למען", עתה מבאר דבריו, עמ"ש השמיעני בבקר חסדך, הוא "שלמען שמך ה' תחייני", ונגד מ"ש הודיעני דרך זו אלך והוא שיצא מן המערה, אומר "בצדקתך תוציא מצרה נפשי", ונגד מ"ש הצילני מאויבי, אמר


 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובחסדך תצמית אויבי", ונגד מ"ש למדני לעשות רצונך, אמר "והאבדת כל צוררי נפשי" שהם אויבי הנפש, וזה ראוי יען "שאני עבדך":