עם טעמים:
שָׁמַ֣ע אֱ֭לֹהִים וַֽיִּתְעַבָּ֑ר וַיִּמְאַ֥ס מְ֝אֹ֗ד בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
(נט-ס) "שמע אלהים ויתעבר", גדר העברה הוא שמתוך קצפו עובר הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא כנגדו, וכן פה ע"י שמאס מאד בישראל שהם חטאו כנגדו, עי"כ התעבר "ויטש משכן שלו", שע"י העברה נטש את המשכן, וטעם העברה היה, כי "אהל שכן באדם", שעקר משכן אהלו היה באדם, אם הם ראוים לכך, ואחר שבני אדם לא היו ראוים שישכון ביניהם, נטש את המשכן:
(נח - ס) "ויכעיסוהו בבמותם" כו'. תחלה הכעיסוהו "בבמותם"להקריב בם לשמים אחר איסור הבמות בזמן משכן שילה, ומזה נמשכו כי "בפסיליהם יקניאוהו"עשו שיהיה מקנא במה שהמה הבל. אז "שמע אלקים"היא שכינה השורה במשכן שילה "ויתעבר וימאס מאד בישראל"ועל כן "ויטוש משכן שילה"להיות שורה שם. ואם יאמר איש האם יאבד משכנו מפני השוטים כי אם מאס בישראל שחטאו, משכנו מה חטא להחריבו, לזה אומר אל יעלה על רוחך כי הוא יתברך מכין מושבו בבית או באהל כי אם "באדם" כי היכל ה' המה. וזה מאמרו יתב' באומרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח) כי בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, כי לא באהל ובמשכן עושה ית' מושב לו, כי אם באנשים אם שלמים וראויים המה, אך אם יעברו רצונו יטוש בית מקדשו כי גם בעשותם רצונו לא מהמשכן עושה מושב כי אם מהאדם. וזהו אומרו "ויטוש משכן שלו"תדע למה הלא הוא כי "אהל שכן באדם"הוא ולא בעצים ובאבנים:
[נט - ס] או יאמר כי על שוימאס מאד בישראל היה מקום לעשות כליה ח"ו לולא שהטיל כעסו במשכן כי "ויטוש משכן שילו", והטעם הוא כי ישראל חשובים לפניו יתברך מהמשכן, כי אם "אהל שכן"היה "באדם"שהוא בעבור האדם, ועל כן טוב הוא כי המשכן יכפר בעד עמו בל יכלו:
[ס] והנה במדבר רבה (יב יב) אמרו רז"ל כי כאשר הוקם משכן למטה הקים הקב"ה משכן למעלה הוא משכן הנער. ובזה יאמר "ויטש משכן שילו"לא המשכן המכוון נגדו למעלה הרוחני של מטטרון כי אם "אהל שכן באדם"שהוא של מטה:
