שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | פירוש הרא"ש | מאירי | הריטב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף לא עמוד א[עריכה]

פרק בית שמאי

כיצד. שור שחור שיצא מפתח ביתי ראשון ויצא לבן ראשון. מפרש בגמרא במסקנתא ואחר כך יצא שחור וסברי בית שמאי ראשון לשחורים קאמר ובית הלל סברי ראשון לכולן. וכן דינר וכן חבית. אבל השתא סלקא דעתין יצא לבן ולא יצא שחור אחריו. אי נמי יצא שחור אחריו וטעמא דבית שמאי דקדוש דלכשיצא שחור קאמר והיה סבור שיצא ראשון לכך אמר ראשון. וכן נראה:

גמ' ובית הלל סברי אם כן שיצא בראשון מיבעי ליה. דהוי משמע ביציאה ראשונה קודם לחברו שחור. אבי ראשון משמע ראשון יכוין והרי יצא תחלה לבן. הר' עזריאל ז"ל:


דף לא עמוד ב[עריכה]

בית שמאי אומרים כולם נזירים. כל הששה שהתפיסו כולם נזירים. ואף על גב דנזירות בטעות הוא ששני הראשונים מכחישים זה את זה שאם האחד נזיר אין השני נזיר ודברי החמישי והששי ודאי ליתנהו ואפילו הכי קאמרי דכולהו נזירים. והוא הדין הקדש בטעות שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן אף על גב דלא נתקיימו דבריו הוי קדוש. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הקדש. כלומר מההיא דששה נזירים איכא למשמע הכי דהתם ודאי נזירות בטעות וקאמרי כולם נזירים משום דכולם לנזירות איכוונו שכל אחד היה סבור בדבריו וגמר בדעתו להיות נזיר בכל ענין. ומה שאמר שזה איש כלומר לפי שהיה סבור שהוא כדבריו. ודמי שפיר לתמורה דאמר שור שחור שבביתי יהיה תמורה על זה וחזר ואמר מיד כסבור הייתי לומר לבן הוי השחור תמורה שאנו מקיימין מה שאמר בפיו אף על פי שלא היה לבו לכך והכא נמי נקיים מה שאמר בפיו הריני נזיר אף על פי שאמר לנו שהיה סבור שזה איש כלומר הוי נזיר. תוספי הרא"ש ז"ל:

הכא במאי עסקינן דקאי בטיהרא. בצהרים אחר שיצאו כבר כל השוורים אמר (שגם) שור שחור שיצא כבר מביתי ראשון יהא קדוש. ואמרו ליה לבן נפק ואמר אילו הייתי יודע שיצא לבן ראשון הייתי אומר לבן ואיכא למימר דדעתו היה על איזה שור שיצא ראשון.

והא קתני שיצא אימא שיצא כבר. נראה (לו) לי שאין חילוק במסורת בין קריאה להבא ובין לשעבר אלא מסתמא שיצא להבא קרינן דומיא (דהנר) דדינר וחבית וכן ההיא דנזירים. הא דקאמרי בית שמאי דכולהו נזירים כגון דאמרי אותם שלא נמצאו כדבריהם אילו הוה ידענא דלאו הכי הוא לא הוה אמינא הכי אלא הכי. אימא שעלה. ואחר שנמצא של כסף אמר אילו הוה ידענא הוה אמינא של כסף הרא"ש ז"ל בפירושיו:

בתורא דקרמונאי. באותה מלכות כך שם האומרין קרמונאי. תוספי הרא"ש ז"ל. והר' עזריאל ז"ל פירש וז"ל: קרמונאי לשון קרמיון ופוגה שם נהר שהשוורים רועים על שפת הנהר ולכן נקרא שמם קרמנאי. עד כאן:

מתני' נשאל לחכמים והתירו. פירוש ואם לא עבר על נזירות ובא לחכם ונשאל על נזירותו והתירו בחרטה לבית הלל דאמרי יש שאלה: ולבית שמאי דאמרי אין שאלה הוי כדפרישית לעיל. אי נמי לא נפרש ונשאל אלא על ידי חרטה. וכך אמרו להו בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים לן בזה אי לאו משום דאין שאלה בנזירות. הר' עזריאל ז"ל:

אמרו להם בית הלל לא את השבט קדשן בתמיה. כלומר גזרת הכתוב דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קרא להם עשירי כמו שהוא מקדש את העשירי עצמו. ולא ילפינן בעלמא מינה דהקדש בטעות הוי הקדש. הרא"ש ז"ל בפירושיו:


דף לב עמוד א[עריכה]

גמרא אין נזקקין לו. להתיר נדרו או להביא קרבנותיו אלא אם כן מונה איסור בימים שנתן בהם היתר.

ר' יוסי אומר דיו שלשים יום. כגון אם נזר מאה יום ושתה ששים יום יין דיו אם קונסין אותו שימנה מן הששים שלשים וישלים עליהם ארבעים יום ויביא קרבנותיו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אין נזקקין לו. להתיר את נדרו אלא קנסינן ליה עד שימנה ימים באיסור שלא ישתה יין (בימים) כימים שנהג בהן היתר ואז מתירין לו לפוטרו מן הקרבן בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת. כגון אם אמר הריני נזיר שלשים יום או נזיר סתם ושתה יין ארבע ימים או שני ימים אין עולין לו מן המנין אלא ימנה עוד שלשים יום ולא ישתה בהם יין. וכן בנזירות מרובה אם נדר מאה יום ושתה בהם יין (אותו יין) אותן ימים שנהג בהן היתר אין עולין לו למנין מאה יום אלא ימנה מאה יום שלימים בלא שתיית יין. וכן אם מנה מקצת קודם שעבר אחרים ימנה על הראשון וישלים מאה:

אמר ר' יוסי דיו שלושים יום. ודאי אם לא קבל עליו אלא שלשים כל ימים ששתה בהן אין עולין לו אלא ימנה שלשים שלא ישתה יין בין הכל בין בראשונה בין באחרונה. אבל בנזירות מרובה שנדר חמשים יום ושתה בהן שלשים יום או ארבעים דיו אם קנסינן ליה שלשים יום למנות בלא שתיית יין אף על פי שאין עוד לבא שלשים יום עד חמשים מכל מקום בעינן לכל הפחות שלשים יום בלא שתיית יין בדין נזירות. ואם מחמשים יום שנדר עבר ושתה עשרים יום עולין כולן למניינו וימנה עוד שלשים שיש לבא עד חמשים ודיו כיון דסתם נזירות איכא בלא שתיית יין.

מני אי רבנן קשיא נזירות. דאמרי הימים שנהג בהם היתר לא יעלו לו מן המנין. והוא הדין בנזירות מרובה דלימא רבנן דאין עולין לו כלל. אלא נזירות מועטת נקט משום דצריך למנקט לר' יוסי נזירות מרובה דהוי רבותא. ואי ר' יוסי קשיא גם נזירות מרובה דאמר דימים שספר אין עולין לו בין שלא מנה שלשים יום בלא שתיית יין. וכל שכן נזירות מועטת דאין עולין לו כלל. ומתניתין קתני מונה משעת שנדר דמשמע עולין לו הן רב הן מעט:

איבעית אימא ר' יוסי כאן בנזירות מרובה כאן בנזירות מועטת. בנזירות מרובה שנדר חמשים יום ושתה עשרים יום כיון שיש עוד לבא שלשים יום מנזירות יעלו לו כל הימים שנהג בהם היתר ולא קנסינן ליה. ומלתא דר' יוסי דקניס בנזירות מועטת. והוא הדין דמצי למימר דר' יוסי קניס אף בנזירות מרובה כי ליכא שלשים יום בלא אותן הימים שנהג בהן היתר. אלא נזירות מועטת היא מלתא דפסיקא דכי לא נדר אלא שלשים יום כל ימים שנהג בהן היתר אין עולין לו כלל אלא ימנה עד שיהא שלשים יום בלא שתיית יין כלל. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל.

דקאמרי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש. כדמסיק אביי לעיל דקאי בטיהרא. והיכא דאיגלאי מילתא דטעות הואי מעיקרא על ידי התרת חכם או שאמר לו החכם דלאו נדר הוא תצא ותרעה בעדר. הוא הדין לבית הלל בתמורה אם המיר בהמה בבהמה ואחר כך נשאל על הראשונה פקעא נמי קדושת תמורה.

ולא היא בדעתיה תלי. סיומא דמלתיה דרב שימי היא. כלומר ודאי אין זה קל וחומר דבכל דוכתא הקדש בדעתיה דמריה תלי כדכתיב כי יקדיש איש את ביתו דמשמע מדעתו. ובמעשר דוקא גזרת הכתוב הוא כמו שהראו בית הלל פנים לדבריהם משמיני ושנים עשר:


דף לב עמוד ב[עריכה]

אמר רבה שטפוה רבנן לר' אליעור ואוקמוה בשיטתייהו. שטפוהו והעבירוהו מסברתו והודה לדבריהם. שהרי ר' אליעזר היה בשעת החרבן כדאמרינן בגיטין פרק הנזקין שר' אליעזר ור' יהושע נשאו מיטה של ר' יוחנן בן זכאי כשהוציאוהו מירושלים. נמצא שהיה באותו מנין כשאמרו חכמים לנחום שטעה דאין פותחין בנולד ולא אמר דבר. אלמא שחזר מסברתו והודה לדברי חכמים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אמר רבא אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד. פירוש שאר חרטות הוי כגון אילו באו עשרה בני אדם ופייסו אתכם בשעת הנדר ואמרו לכם שאין טוב לידור כי שמא יחרב הבית כלום נדרתם ואמרו אילו כן לא היינו נודרין. אותה חרטה משוי ליה טעות משעת הנדר שעל ידי כך היה ראוי להתבטל מאותה שעה. שהרי לא נדר מדעת מיושבת הואיל והוא מתחרט על נדרו ואומר עכשו כי טוב בעיניו שלא נדר מעולם וממילא הוא מתחרט בלא שום דבר נולד הרי לא נדר זה האיש מדעת מיושבת ודין הוא שנאמר דבכי האי גוונא אמר קרא אבל אחרים מוחלין לו לשווייה נדר טעות בהכי. אבל בנולד שאמר לו ואילו הייתי יודע שעתיד בית המקדש ליחרב כלום נדרת לא הוי חרטה שעל חרטה זו לא היה ראוי להתבטל הנדר משעה שנדר. אבל פותחין בתנאי (נדור) נולד היכי דמי דאמרינן להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב בית המקדש מי הוה נדריתון. פירוש אילו באו אנשים ופייסו לכם ואמרו אין טוב לידור כי שמא יחרב הבית טרם כלות ימי נזירותכם הייתם נודרים. ואם אמרו לא היינו נודרים מתירין להם. והרי זו דומה לאותה שאמרו במסכת נדרים אלו היו עשרה בני אדם שפייסוך באותה שעה מי נדרת. ואין לחלק מאיזה טעם יהיה אותו פיוס. שאפילו טענת המפייסים בשביל דבר נולד אין בכך כלום והויא חרטה. וזה פירוש נכון. ויש מפרשים אבל פותחין בתנאי נולד היכי דמי אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב וישקר לכון בשעת הנזירות אל תזירו שכבר חרב בית המקדש והייתם סבורים דאמת הוא מי הייתם נוזרים. ואמרו לא היה נזירנא מתירין להם נדרם אף על גב דחרב אחר כך. שיטה:

היכי דמי דאמר להו אילו אתא איניש ואמר לכון. כלומר אילו היה אומר לכם אדם אחר שעתיד ליחרב והיה מטעים לכם דברים שאין טוב לידור בנזיר מי הוי נזיר. מי הייתם נודרים ואמרי לא. שפיר מיקרן חרטה והיינו תנאי נולד. וזהו דבר שיש להיות לבו של אדם עליו לדעה מה יעשה. אבל ודאי אי אמרו מאליהן אילו ידענו העתיד אין זו חרטה.

אמר רב יוסף אי הואי התם. כשנשאלו הנזירים ואמרו להם חכמים אם משחרב נזיר אינו נזיר דהוי חרטה. הוה אמינא להו דאין זו חרטה דודאי ידעיתו שעתיד ליחרב דכתיב אל תבטחו אל דברי שקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. והכי קאמר נביא לישראל אל תבטחו בדבר האומר היכל ה' בינותינו ולא תבא אלינו רעה. אלא היכל ה' היכל ה' סימן לדבר שיהיו שניהן עתידין ליחרב זה מקדש ראשון ומקדש שני. אי נמי הכי קאמר אל תבטחו אל דברי שקר האומרים לכם אל תדאגו מן הפורענות כי באמת היכל ה' היכל היכל שלוש היכלות הראשון והשני שיחרבו ואחרי כן יהיה השלישי בנין הצור ואותו יתקיים לעד. אלמא דודאי ידעי שעתיד ליחרב ואפילו הכי קבלו נזירות ואמאי אינו נזיר. ומשני נהי דידעי שיחרב מי ידעי אימת יום שעתיד ליחרב קודם הבאת קרבן. הילכך אדעתא דבנוי נדר. הר' עזריאל ז"ל:

אי הואי התם. כל שאמרו חכמים לנחום דחרבן בית המקדש הוי נולד הוה אמינא דלאו נולד הוא לפי שיודעין היו שעתיד ליחרב דכתיב היכל ה' היכל ה' היכל ה' זה מקדש ראשון ומקדש שני. מקרא הוא בירמיה ואל תבטחו אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה ולא תבא עלינו רעה. ומפרש ליה רב יוסף הכי שהיה ירמיה מוכיח את הרשעים שהיו מתייאשים מן הפורענות ואומרים אם יחרב היכל זה עוד יבנה לנו היכל שני ואם יחרב היכל שני עוד יבנה לנו היכל שלישי לימות המשיח. אלמא יודעין היו שיחרב. ומשני נהי דידעי שיחרב ולא ידעי אימת. הילכך הוי נולד שלא היו נמנעים בשביל זה מלידור כיון שלא ידעו אימתי נחרב. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

וזה לשון שיטה. אמר רב יוסף אי הואי התם. בהפר נחום לאותן נזירים הייתי אומר להן אין ודאי ידעיתו שעתיד בית המקדש ליחרב ואף על פי כן נזרתם דכתיב אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' המה: פירש רש"י ז"ל בפירוש המקרא. אל תבטחו לומר בזכות שאתם באים להשתחוות שלש פעמים בשנה לא תבא עליכם רעה. ויש מפרשים שכך אמר הנביא אל תבטחו לכם לדברי האומרים לכם היכל ה' בינותינו ולא יבא עלינו רעה. אלא היכל ה' היכל ה' המה עתידים ליחרב ורמז לזה למקדש ראשון ומקדש שני. ויש מפרשים היכל ה' היכל ה' דהיינו בית ראשון ושני. היכל ה' המה כלומר בשבועה המה עתידין ליחרב. ויש מפרשים דהכי קאמר אם עתיד בית ראשון ליחרב עוד יבנה בית שני ואם יחרב בית שני הלא עתיד לבנות לימות המשיח ולא יחרב לעולם. אלמא דעתיד ליחרב:

מתני'. פירוש היו מהלכין בדרך ששה אנשים יחד ואדם אחד בא כנגדן ואמר אחד מהם הריני נזיר שזה איש פלוני שסבור שהוא ראובן ונדר בנזיר אם הוא כדבריו. והאחר סבור שאינו ראובן ונזר בנזיר אם אינו הוא. ואמר השלישי לשנים הראשונים הריני נזיר שסבור אני שאחד מכם נזיר. והרביעי אמר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר כלומר אני יודע שיש בשניכם אחד שאינו נזיר. והחמישי אמר הריני נזיר ששניכם נזירים. והששי אמר לכל החמשה הריני נזיר שכולכם נזירים.

בית שמאי אומרים כולם נזירים. דסברי דנזירות בטעות הוי נזירות וכגון דאמר כל אחד אם הייתי יודע שאינו כדברי הריני אומר בענין אחר. כדאמרינן לעיל אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרית שחור אלא לבן. שיטה:

ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר. דסבר ר' טרפון לא ניתנה נזירות אלא להפלאה. כלומר שיהיה ברור וידוע לו בשעת נדרו שהוא נזיר וכל הני לא היה ברור לשום אחד מהם בשעת נדרו אם הוא כדבריו. ומיהו נראה דמודה ר' טרפון ברביעי שאמר לשנים הראשונים הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר דנזיר הוי. דברור וידוע הוא שאין אחד מהם נזיר לר' טרפון דבעינן הפלאה. ולי נראה דר' טרפון אכולהו קאי וכולי עלמא לא בקיאי בדר' טרפון והיה סבור דודאי אחד מהם נזיר. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וזה לשונו ז"ל בתוספותיו: ומיהו נראה דמודה ר' טרפון שרביעי דאמר לשנים ראשונים הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר שכן הוא ודאי ששנים ראשונים אינן נזירין לר' טרפון ואם כן הוי שפיר הפלאה בפירוש. ולא הבנתי דמאן לימא לן שהיה ברור לו לרביעי זה הכי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה והיה יודע שאין אחד מן הראשונים נזיר. ועוד שמא הרביעי הזה היה מסופק אם היה ברור (לא נימ' שהשני) לזה השני שהיה מכיר את ההולך לקראתם שאינו ראובן אלא שמעון שהוא נזיר גמור והרביעי שאמר שאין אחד מהם נזיר אינו נזיר. תוספי הרא"ש ז"ל:

הרתיע לאחוריו. הבא כנגדן ולא נודע מי הוי אינו נזיר. כלומר אין אחד מהם נזיר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא. וכן היתה דעתו שאם לא יבא הדבר לידי בירור שלא יהיה בדבריו כלום. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

גמ' מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר. והא לית ליה נזירות בטעות ועוד מי שנתקיימו אמאי לא הוי נזיר. תני הכא במתניתין אינו נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו. הרב עזריאל ז"ל (וכן בשיטה וז"ל):


דף לג עמוד א[עריכה]

הא אתא לקמן כו'. תימא אמאי מייתי ברייתא ממתניתין כו' ככתוב בתוס'. ועוד דמתניתין מצינא לפרושי ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר כיצד אם הרתיע לאחוריו. וליכא לפרושי מתניתין הרתיע לאחוריו אין אחד מהם נזיר ודאי אלא כולם ספק דאם כן היינו ר' שמעון. הילכך משמע ליה לפרושי דאינן נזירים כלל הילכך מוקי לה כר' יהודה דקסבר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא ובדעתו שאם לא יתברר שלא יהא עליו שום נזירות. הרא"ש ז"ל בפירושיו (וז"ל). וכן בשיטה וז"ל: הא אתי לקמן הוי נזיר. פירוש שנודע שהוא כדבריו. מני אי לבית שמאי אף בהרתיע לאחוריו הוי נזיר דנזירות בטעות הוי נזירות. ולבית הלל ספק מיהא הוי ודאי אינו נזיר דקאמר היינו אינו נזיר כל עיקר דאי נזיר ספק קאמר אמאי פליג ר' שמעון. ומשום הכי בעי הא מני אילימא ר' טרפון מי הוי נזיר אפילו נמצא כדבריו כיון דבשעתא שנזר לא ידע אי פלוני הוא. ואי לא מי חייל עליה נזירות והתניא ר' יהודה אומר משום ר' טרפון אין אחד מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. פירוש אדר' טרפון דמתניתין קאי ר' יהודה. וא"ת ולייתי ממתניתין דתנן ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר. וי"ל ניחא ליה לאיתויי ברייתא דמפרש מילתיה מקרא. אי נמי יש לומר דמתניתין הכי קאמר ר' טרפון אומר אינו נזיר כיצד הרתיע לא הוי נזיר. וקיימא מילתיה אבבא דהרתיע דבתר מלתיה:


דף לד עמוד א[עריכה]

אילימא ר' טרפון. והכי משמע מתניתין ר' טרפון אומר אינו נזיר כיצד הרתיע לאחוריו כו'. מי הוי נזיר אפילו נודע כדבריו כיון דבשעה שנדר לא ידע אי פלוני הוא. קסלקא דעתך דר' יהודה משום דר' טרפון קאמר לה במתניתין דר' יהודה בר פלוגתיה דר' שמעון. ולהכי פריך והתניא ר' יהודה אומר משום ר' טרפון כו'. הר' עזריאל ז"ל:

ראה את הכוי כו'. ששה אנשים ראו כוי אחד אמר האחד הריני נזיר אם זה חיה והשני אמר הריני נזיר אם אינו חיה והשלישי אמר הריני נזיר אם הוא בהמה והרביעי אמר הריני נזיר אם אינו בהמה והחמישי אמר הריני נזיר אם הוא חיה ובהמה והששי אמר הריני נזיר אם אינו לא חיה ולא בהמה. והיו עוד שלשה עמהם האחד אמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והשני אמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר והשלישי אמר הריני נזיר אם כולכם נזירים. כולם נזירים:

סליק פרק בית שמאי