שולחן ערוך אבן העזר יג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · יג · יב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן זה, מנדין אותו, אלא אם כן ברח. ויוציא בגט, ואפילו היה כהן. וצריך לתת לה כתובה אם תתבענה לו. ואם היה ישראל, יחזירנה אחר כ"ד חדש של מניקה, ויכתוב לה כתובה אחרת. נשא וברח, ולאחר זמן בא וישב עם אשתו, אין בכך כלום. ואם קידש מעוברת או מניקה, אין כופין אותו להוציא, ולא יכנוס עד אחר זמן היניקה או עד שימות הולד:

הגה: ויש אומרים דאין חילוק בין קידש לנשא (רוב המורים), וכן עיקר. ועיין לעיל סימן זה סעיף י' כיצד נוהגין:

מפרשים

חלקת מחוקק

(יא) ויכתוב לה:    עיין בב"י (סימן זה סוף ס"ק ח') מ"ש דכתובה הראשונה נמחל שעבודה ואפילו לא פרע לה הכתובה ואין דבריו ברורים עיין בגוף התשובה (של הרא"ש כלל נ"ד סימן ה') דמשמע דאם תרצה להחזיק כתובה הראשונה הרשות בידה:


(יב) נשא וברח ולאחר זמן בא וישב:    מלשון זה משמע דלכתחל' לאו שפי' עבד דברח ולא הוציא' בגט והא דכ' לעיל בהג"ה (סעי' י') דלומדין אותו לברוח היינו בקידש לדעת הרמב"ם דמחלק בין קידש לנשא:

בית שמואל

(כח) ויוציא בגט:    אפילו לשיטת הרמב"ם צריך לגרש אותה ואם מגרש אותה אין מנדין אותו כיון שביטל מעשיו כמ"ש בסמוך ואם ברח א"צ לגרש כ"כ הטור וכ"פ הריב"ש שם, ובנ"י כתב אפילו לדעת הפוסקים דס"ל בנשא תוך ג"ח של הבחנה וברח א"צ לגרש מ"מ כאן צריך לגרש ולא מהני הברחה כיון שהיא זמן רב והמגיד כתב עכ"פ מאן דס"ל בהבחנה לא מהני הברחה מכ"ש דלא מהני כאן מיהו בטור משמע דיש להקל כאן יותר משום דיודעים הולד של מי הוא כמ"ש בתו' והרא"ש:


(כט) ויוציא בגט:    כבר כתבתי לרמב"ם מהני הברחה וא"צ לגרש ומ"ש המחבר אא"כ ברח ויוציא בגט היינו אם ברח א"צ להוציא ואם כנס מעוברת והפילה ע' סי' קס"ד:


(ל) ויכתוב לה כתובה אחרת:    כתב הב"י אפילו לא פרע לה הכתובה מ"מ צריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שעבודה והיינו מסתמא אמרינן כשהיא לא תבעה הכתובה בעת הגירושין דאז היה זמן הגביה מסתמא מחלה הכתובה אבל אם אמרה דרצונה להחזיר /להחזיק/ הכתובה עד שיחזיר אות' א"צ כתובה אחרת וכ"כ בח"מ:


(לא) נשא וברח:    בח"מ כ' לכתחילה לאו שפיר עביד דברח ולא הוציאה והא דכ' לעיל בהג"ה דלומדים אותו לברוח היינו דוקא אם קידש אז לומדים אותו שיברח אבל אם נשא לאו שפיר עביד דברח ולא הוציא:


(לב) וברח:    ובריחה זו שירחיק נדוד עד שא"י לחזור תוך כד"ח:


(לג) ואם קידש:    כתב הריב"ש שם לרמב"ם מנדין אותו כמו בקידש תוך ג"ח של הבחנה ומשמע מדבריו דוקא בקידש דאין מגרש אותה אז מנדין אותו אבל אם כנס ומגרש אין מנדין אותו כיון שביטל מעשיו א"כ ה"ה אם קידש תוך ג"ח אם גירש אין מנדין אותו אף על גב דכתבתי לעיל אם לא כפו אותו עד לאחר ג"ח מנדין אותו שאני התם דאין מעשיו בטילים, מיהו למ"ש תוס' והרא"ש דהבחנה חמיר טפי אין ראיה לדברי הריב"ש וי"ל כאן אין מנדין אותו אף על גב אם נשא אותה צריך לגרש אותה ושם אפילו אם נשא אותה א"צ לגרש אותה שם /כאן/ טעמא אחרינא איכא משום דהוא זמן ארוך אבל לענין איסור שם חמיר טפי:


(לד) אין כופין:    כ"כ הרמב"ם ותוס' ושאר פוסקים בשם הר"י מאורלניש וא"ז כמ"ש בת"ה סי' רי"ו וצ"ע אם יש לסמוך על אלו פוסקים בכהן ובד"מ משמע אף כאן יש לסמוך על המקילין ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן וע' בת"ה שם:


באר היטב

(כו) בגט:    ואז אין מנדין אותו ולהרמב"ם מהני הברחה וא"ל לגרש ומ"ש המחבר אא"כ ברח ויוצי' בגט היינו אם ברח א"צ להוצי'. ואם כנס מעוברת והפילה עיין סי' קס"ד ב"ש.


(כז) כתובה אחרת:    אפילו לא פרע לה הכתובה מ"מ צריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שיעבודה. ואם אמרה דרצונה להחזיר הכתובה עד שיחזיר אותה א"צ כתובה אחרת ח"מ ב"ש.


(כח) נשא וברח:    ולכתחלה לאו שפיר עבד דברח ולא הוציאה. והא דכתב לעיל בהגה דלומדים אותו לברוח היינו דוקא אם קידש אז לומדים אותו שיברח אבל נשא לאו שפיר עביד אחרונים וע"ל ס"ק י"ב מש"ש ובריחה זו שירחוק נדוד עד שאינו יוכל לחזור תוך כד"ח ב"ש.


(כט) מעוברת:    עיין ב"ש אם מנדין אותו.


(ל) לנשא:    צ"ע אם יש לסמוך על דברי המקילין בכהן. ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן ב"ש.







▲ חזור לראש