שולחן ערוך אבן העזר יג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · יג · יא · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו עד שיהיה לולד כ"ד חדשים דהיינו כפי מה שקובעין החדשים אחד מלא ואחד חסר (הגהות מרדכי פרק החולץ) חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה בו, וחודש העיבור עולה למניין כ"ד חדש (ויש אומרים דלכתחילה יחוש אפילו לחודש העיבור) (תרומת הדשן סימן רי"ו), בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה, בין שהיא מזנה (ויש מקילין במזנה) (הגהות מרדכי פרק החולץ בשם י"א). ויש להקל במופקרת לזנות, כדי שיהא בעלה משמרה (תשובת ר"י מינץ סימן ה'). אפילו נתנה בנה למינקת או גמלתו בתוך כ"ד חודש לא תינשא, אפילו נשבעה המינקת או נדרה על דעת רבים שלא תחזור בה (ויש אומרים דאם נשבעה המינקת וכנס לא יוציא) (הגהות מרדכי דכתובות). אפילו אם נשבעה לאדם גדול, כמו אלו שהולכים בחצר המלך. אבל אם מת בנה, מותרת לינשא, ואין חוששין שמא תהרגהו. וכן אם גמלתו בחיי בעלה, או שאינו חולבת לעולם, כגון שיש לה צימוק דדים, או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה, או שנתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל תוך הג' חדשים, מותרת לינשא:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ט) גזרו חכמים שלא ישא אדם:    הטעם מבואר בגמרא (יבמות דמ"ב) ומשמעות הגמרא דמדמה לה לג' חדשים דהבחנ' משמע דאף דלא שייך שמא תתעבר כגון שהוא סריס אפ"ה אסור כמו גבי הבחנה וע"כ קדושין אסור כמו נשואין (ג"כ כמו גבי הבחנה כדלעיל סעיף י') וגם בשידוכין אסור ליכנס לבית' (כדלעיל סעיף א') גם בב"י מדמה להו אהדדי ולומד היתר שידוכין בהבחנה מן מינקת (ר"ל הב"י תחלת סימן זה כתב שלשדך בלא קדושין מותר גבי הבחנה וכתב שכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל נ"ג ושם בתשובת הרא"ש מיירי במניקת):


(י) או שנתנה בנה למניקה ג' חדשים:    משמע אעפ"י דלא פסק חלבה דאל"כ היינו בבא דרישא אבל מדברי הרא"ש משמע שבג' חדשים צומקים דדיה (הביאו הב"י סימן זה ס"ק ח') וצריך לומר דה"ק כל שפסק חלבה ע"פ סיבה אפילו יום או יומים קודם מיתת בעלה או אפילו שהיא גרמ' שפסק דהיינו שלא רצתה להניק משך ג' חדשים בחיי בעלה וממילא צמקו דדיה ועי' בתשוב' מהר"ם פאדוו' סימן ל':

בית שמואל

(כ) מעוברת חבירו:    בש"ס אית' הטעם משום דחסה ויהרוג העובר ואידחה טעם זה ועלתה המסקנ' דהטעם הוא משום סתם מעוברת למניק' קיימ' ושמא תתעבר בימי מניקה ולא יהי' לה חלב להניק לבנה וכן כתב הרי"ף והרא"ש, הרמב"ם כ' הטעם משום דחסה ותימ' איך כתב הטעם אשר נדחה ובכ"מ ובפי' מהר"א שטיין הקשו גם כן קושיא זו ועיין בסמוך ולפי שיטת הש"ס י"ל לכאורה אשה אשר יש לה צימוק דדים מותרת אפי' היא מעוברת דהא לא שייך הטעם סתם מעוברת למניקה קיימ' אבל מדברי תוספות נשמע אפילו בכה"ג אסורה דהא כתבו בשם הר"ש הזקן דכ' גרושה מניקה מותרת משום דהיא אינה חייבת להניק ותו' חולקים עליו וכתבו כמו לפי הטעם הראשון משום דחסה אסורה גרוש' מעוברת אם כן אסורה ג"כ גרושה מניקה דהא תניא בחד בבא מעוברת ומניקה כמו מעוברת גרושה אסור' כך אסור' מניקה גרוש' אף על גב דנדחה טעם זה מ"מ אף שחזר מהטעם מ"מ לא חזר ממה שאסור לפי טעם הראשון אסור גם לפי טעם השני מ"ה אסור גרוש' מניקה כ"כ תוספות לפ"ז אמרינן גם כן לפי טעם הראשון מעוברת צימוק דדים אסור גם כן לפי טעם השני וא"ל אם כן כל אשה צימוק דדים תהיה אסור' עד כ"ד חדשים דהא מעוברת ומינקת תניא בחד בבא ולפי טעם ראשון מעוברת צימוק אסורה א"כ גם מניק' אסור' א"כ אף להמסקנ' אסורה ולמה אשה צימוק דדים מותרת וי"ל דהא מניקה תנא בחד בבא עם מעוברת אם כן אם יש לה צימוק דדים היא לאו בכלל מניקה, לפ"ז י"ל דהיינו כוונת הרמב"ם שכתב הטעם משום דחסה משום מה שאסור לפי הטעם דחסה אסור אף להמסקנ', ועיין מ"ש המגיד ס"פ י"א ה"ג גרוש' מניק' אסורה להנשא משום מעוברת דומי' מניקה קתני כוונתו ג"כ למ"ש תו' הנ"ל:


(כא) מניקת חבירו:    שמא תתעבר ויתעכר חלבה אפילו אם הוא סריס אסור דלא פלוג וכ"כ בח"מ וכן בשדוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה:


(כב) וי"א דלכתחלה:    עיין ביורה דעה סימן שצ"א לאחר יב"ח אינו נוהג אבלות משום דקתני יב"ח ולא שנה והא ג"כ קתני כד"ח ולא שני שנים ומ"מ יש מחמיר כאן להמתין חדש העיבור ואפשר משום חשש סכנות נפשות מחמירים יותר וכתב בט"ז אם כלו כד"ח בר"ח אדר שני א"צ להמתין יותר כיון שכלו כד"ח קודם חדש העיבור אלא אם חדש העיבור הוא בתוך החדשים אז מחמירים גם כתב בכל מקום דיש צד להקל מצד אחר אף על פי שאינו מספיק מ"מ מצטרפים הקולא לענין חדש העיבור דא"צ להמתין ועיין פסקי מהרא"י סי' פ"ב ועיין בש"ג פ' החולץ ובת"ה סי' רט"ז ועיין סי' קנ"ו, ובדיעבד אם לא המתינה חדש העיבור אין מנדין אותו ולא מפרישין אותו, לבוש:


(כג) ויש מקילין במזנה:    עיין בנ"י פ' החולץ ובפסקי מהר"ם ראקנט"י ותשוב' מהרי"ל סי' ק"ט ומהרי"ו סי' ע"ג ותשובת צ"צ סי' נ"ה ח"ד, ואם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זנתה עם אחר כמ"ש סי' ד':


(כד) אפילו נשבעה:    וכן משכון ולא מהני ב' מניקות הג"מ כתובות וכ' הריב"ש אין לנו לחוש לחורבן בית ולא לקלקול בחירתה דלא עקרינן תקנתא דרבנן מפני הני טעמים:


(כה) דאם נשבעת:    ואם נתנה משכון צ"ע אם מהני בדיעבד אם כנס:


(כו) ושכרו לו מניקה:    כן היא בהרא"ש וכ' הב"י אדלעיל קאי שצמקו דדיה או פסק חלבה ושכרה מניקת וכ"כ מהרש"ל וכן יש בקצת גרסות בטור ועיין פרישה וב"ח מסכים עם הגירסא או שכרו מניקת לכאורה נראה דמוכח דלא מהני שכרו מניקת לבד דהא בתשובת הרא"ש הביא דעת סמ"ק דמתיר אם נתנה למניקה ג"ח בחיי בעלה ולא הניקה כלל תוך ג"ח והרא"ש מפקפק בהיתר ואיך פסק דמהני שכרו מניקת ולא קבע שום זמן וראיתי בתשוב' מהר"מ פדואה סי' ל' מפרש הגירסא או שכרו מינקת דלא תימא כשפסק חלבה מחמת ששכרה מיניקת גרע טפי קמ"ל אבל בעינן שפסק חלבה ושכרה וכן הוא דעת הט"ז, וכן מוכח דהא אם היא צימוק דדים או פסק חלבה ע"פ הולד אצל מינקת א"כ אם שכרה מינקת לבד מותר ל"ל להזכיר צימוק דדים ודוחק לחלק בין אם שכרה מינקת למינקת בחנם:


(כז) או שנתנה וכו':    כ"כ הסמ"ג ותשובת הרא"ש מפקפק בזה ותשובת הר"ן ושאר פוסקים הסכימו עם הסמ"ג ולדעת הב"י מ"ש הרא"ש בפסקיו פסק חלבה מותר' לינשא היינו שפסק חלבה מחמת איזה סיבה אפילו יום א' ונתנה הולד למניקה, ובדין של הסמ"ג איירי דלא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג"ח שהיא שעור ע"פ הרוב נפסק החלב אחר ג"ח כמ"ש בתשובת הר"ן וכ"כ בלבוש ובהג"ה פרישה וח"מ ובסמוך מבואר אם ילדה אחר מיתת בעלה ואינה רוצה להניק הולד כלל מ"מ אסורה להנשא כ"פ בתשובת ריב"ש וע' בש"ג פ' אף על פי ובתשובת צ"צ סימן נ"ה:


באר היטב

(יג) חבירו:    אפילו אם יש לה צימוק דדים. משא"כ במניקת חבירו אם יש לה צימוק דדים מותר ב"ש ע"ש ועיין בספר דבר שמואל סי' פ"ב ומהרא"ש סי' י"א ובתשובת עדות ביהוסף סי' ל"ט ובתשובת שבות יעקב ח"ב סימן צ"ה צ"ו. אלמנה א' ולה ג' ילדים והי' מעוברת ובן דודתה אלמון א' הוא אמוד ויש לו הרבה קופצים להשתדך עמו אך ורק בעלה של האלמנה הנ"ל קודם מותו קרא לאשתו וגם להאלמון הנ"ל וציוה שיש' זה את זו כי הוא תקנות ילדיו כיון שהם קרובים והו' עשיר ועכשיו האלמון רוצה לישאנה אך כיון שצריכה להמתין כ"ד חודש עד כלות ימי מניקתה א"א לו לקיים צוואת המת להמתין כ"כ כי יש לו בנים וטיפולם מרובים. אם יש תקנה בדבר לישאנה אחר ימי לידתה ושלא תתחיל להניק הולד כלל רק להשכיר מניקת א' או שתים ולהשביעם שלא יחזרו כלל. בתשובת שבות יעקב ח"א סימן צ"ה האריך בדין זה והעלה דיש צד להתיר ודוק' אחר ימי לידתה ע"ש ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט חולק עליו עיין ס"ק י"ח. עיין בתשובת מהרא"ם סי' יו"ד ותשובת אמונת שמואל סי' ד' וצמח צדק סי' נ"ה ובית יעקב סי' קמ"ז.


(יד) חבירו:    אפי' אם הוא סריס דלא פלוג. וכן בשידוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה.


(טו) העיבור:    כתב ט"ז אם כלו כ"ד חודש בר"ח אדר שני א"צ להמתין יותר כיון שכלו כד"ח קודם חודש העיבור ובגמר' אמרי' כד"ח ולא שנה אלא אם חודש העיבור הוא תוך החדשים אז מחמירין. עוד כתב כל מקום דיש צד להקל מצד אחר אעפ"י שאינו מספיק מ"מ מצטרפין הקול' לענין חדש העיבור דא"צ להמתין. ובדיעבד אם לא המתינה חודש העיבור אין מנדין אותו ולא מפרישין אוחו ב"ש.


(טז) בין שהיא גרושה:    עיין תוס' יבמות דף מ"ב ע"א ד"ה סתם מעוברת. ועיין ב"ש ס"ק כ' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף למ"ד ודו"ק.


(יז) במזנה:    עיין בתשובת מהר"י סג"ל סי' ק"י ומהר"י ווייל סי' ע"ג ומהר"ם מטראני ח"א סי' רצ"ב ומהר"י קארו בתשוב' א"ה סי' מ"ב וצמח צדק סי' נ"ה וסי' ק"ד ובתשובת רשד"ם חא"ה סי' קל"ז. ואם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זנתה עם אחר ואין כאן חשש דלמעכר חלבה עיין בתשובת עבודת הגרשוני סי' א' ובתשובת מהר"ם אלשקאר סי' י"ב ובתשובת פנים מאירות סי' ע' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה ע"ג.


(יח) למניקה:    איש א' שמת וציוה לאשתו המעוברת לכשתלד תשכר בנה למניקת ותקח לבעל וקצת רבנים רצו להתיר כי מחל לה. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט פסק לאיסור ע"ש וע"ל ס"ק י"ג מש"ש בשם שבות יעקב. אשה שמת בנה ולקחה בן אחרים להניק יכולה להנשא כיון שאינה אמו אינה בכלל התקנה שו"ת מקור ברוך סי' ה' ועיין פרח מ"א ח"א סי' צ"ד והרא"ש סי' י"א.


(יט) אפי' נשבעה:    וה"ה משכון. ב"ש. אשה מעוברת שנתארמלה ולקחה שתי מניקות להניק הולד אפ"ה אינה יכולה לינשא תוך כד"ח הרא"ם ח"ב סי' יו"ד.


(כ) וי"א דאם נשבעה:    ואם נתנה משכון צ"ע אי מהני בדיעבד אם כנס ב"ש.


(כא) צימוק דדים:    אשה שגזרו הרופאים עליה שחלבה ארסיי והוחזק' בכך לפי שמתו שלשה ילדים הראשונים שהניקה וכן הוכיח הנסיון שאחר שנתנה בניה למניקת חיו ובהיותה מעוברת נתאלמנה וילדה ונתנה הולד למניקה כדרכה מחמת גזירת הרופאים פסק בתשובת חכם צבי שאלה ס"ד ס"ה דמותרת לינשא תוך כד"ח ע"ש וכ"פ בתשובת שבות יעקב ח"א סי' צ"ו.


(כב) בעלה:    עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף כ'.


(כג) בעלה:    חדא היא שפסק חלבה ושכרו לו מניקת ב"ש.


(כד) למניקת ג"ח:    ר"ל דלא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג"ח שהוא שיעור ע"פ הרוב נפסק החלב אחר ג"ח משא"כ בנפסק מחמת איזה סבה מהני אם נתנה בנה למניקה אפילו יום א' ב"ש ח"מ ע"ש. מניקה שלא התחילה להניק וילדה אחר מיתת הבעל אפ"ה אסורה להנשא ב"ש ע"ל ס"ק י"ג וס"ק י"ח מש"ש.


(כה) בעלה:    וה"ה ג"ח קודם גירושין נמי רמ"א בתשובתו סי' קכ"א.







▲ חזור לראש