הגהות רבי עקיבא איגר/אבן העזר/סימן יג

סימן יג

סי' י"ג ס"א הגה מיום נתינת הגט. נ"ב ואף באומר לא תתגרשי עד זמן פ'. מ"מ י"ל דמוני' מיום הנתינה. ת' הרשב"א סי' י"א:

ס"ט הגה ויש לחוש. נ"ב ע' ת' מקור ברוך סי' ד':

בח"מ אות ח' עפ"י הוראת חכם שהורה לו. נ"ב במ"ל כ' בפשיטות דדברי הת"ה דוקא בתולה בדעת עצמו אבל בתולה בדעת גדול הדור שהתיר לו פשיטא דאין לך שוגג גדול מזה עיי"ש:

ס' י"א הגה ויש מקילי' במזנה. נ"ב ע' ת' ב"י בדיני גביית כתובה סי' א'. ובת' הר"ם אלשקר סס"י י"ב:

בב"ש אות כ' דהא תניא בתר בבא. נ"ב בתוס' והרא"ש לא נזכר כן להוכיח בדרך דומי' דמניקת למעוברת אלא בפשוטו כיון דמוכח דמעוברת גרושה אסורה. וכיון דלפי האמת הטעם במעוברת דאסורה דלמניק' קיימא א"כ א"א שיהי' חמור ממניקת. וא"כ ממילא ליכא קושי' מצמוק מניק' דיש לומר דוקא לענין גרושה שייך כן. כיון דמקילי' במינקת ולא אסרי' משום לא פלוג דאלמנה וע"כ משום דיש קול שהיא גרושה. א"כ גם מעוברת לשתרי בגרושה. אבל לענין צימוק אין ראי' די"ל דא"י ומפורסם שצמקו דדי' אלא דנתינת מינקת הוי קול אלא דבנתנ' דעלמא חיישי' שעושית כן בכדי שתנשא ושמא תחזור המינקת אבל צימוק ל"ש כן. משא"כ במעוברת דליכא היכר דנתנה למינקת. י"ל דגם צימוק אסור משום ל"פ דא"י שצמקו דדי'. אמנם עדיין קשה מ"ש בנשבעה מינקת דאסור דאתי להחליף ולמשרי ג"כ בלא נשבעה ה"נ בצמקה ונתנה: