חלקת מחוקק על אבן העזר יג

►| חלקת מחוקק • על שולחן ערוך אבן העזר יג |◄

סעיף א

(א) שלא יכנוס עמה בבית:    עיין ב"י שכתב בסימן זה ס"ק א' שישבע המשדך שלא יכנוס בבית המשודכת עד סוף הזמן כדי לא יבואו לידי תקלה וכן הדין במינקת כמו שכתבתי לקמן ס"ק ט' ועיין בב"י:

סעיף ב

(ב) יבמה שמת היבם:    עיין לקמן סי' קס"ד סעיף א' שבשני יבמין מותרו' להתייבם לשני תוך צ' למיתתו של א':

סעיף ג

(ג) צריכה להמתין אחר גירושי שמעון:    הטעם כ' הרא"ש בתשובה הובאה בטור סוף סימן זה דלא חלקו חכמים בהבחנה אף במקום דודאי לא נתעברה ממנו ג"כ אין ידוע לרבים שנתעברה מראובן ולא דמי למחזיר גרושתו:

סעיף ה

(ד) שהיו נשואות לבעלי' בגיותן:    לא ביאר אם הם קטנות או זקנות אי גזרינן כמו גבי ישראל או לא (כדלעיל סעיף א'):

סעיף ו

(ה) אם לא נבעלה לבעלה תחלה:    לאו דוקא תחלה וכלומר שלא נבעלה לבעלה תוך ג' חדשים ודין זה הוא דוקא למאן דלא פסק כר' יוסי והוא דאיתא יבמות דל"ה ע"א אנוסה צריך להמתין ג' חדשים דברי ר' יהוד' ור' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד:

סעיף ז

(ו) פלגש מיוחדת לאיש:    מיירי שנתעברה במקרה ואה"נ גבי פלגש אם נתעברה ממנו והלכה ונתקדשה לאחר ונתגרש' ממנו מותרת לחזור לראשון כמו מחזיר גרושתו דפלגש שם אישה הראשון עליה:

סעיף ט

(ז) שאינה צריכה להמתין אלא מהגט הראשון:    דוקא שהגט הראשון הי' כדין רק מחמת קול בעלמא הצריכו גט שני מחמת חומרא אבל היכא שהגט היה בטל מן הדין ודאי מונין מן השני וזה דלא כהרב מהר"מ מלובלין שכתב בתשובה סימן קי"ז בגט שהיה בטל מן הדין לסמוך בשעת הדחק על גט הראשון עיין שם:

סעיף י

(ח) ויש מחמירין אפילו שוגג:    המעיין בת"ה ירא' דלא פליג להדיא אדעה הראשונה רק שתחלה כ' דת"ח הטועה בדין לא מקרי שוגג כי שוגג הוא כמו שכתב בא"ז שהיה סבור שאינה מינקת או ע"ה שאינו יודע שמניקת חבירו אסורה אבל ת"ח הטועה בדין בדבר שראוי להסתפק בו לאו שוגג הוא ובסוף דבריו סיים ואפש' דמשום ה"נ לא מקילין באידך דא"ז אם נשא בשוגג להתיר לו בהפרשה בעלמא (והיא היא הדע' הראשונה) והנה לפי זה לא מקילין בת"ח הטועה אפי' בכהן (ר"ל כהן שקידש תוך ג' חדשים ע"פ הוראת ת"ח שהור' לו כך וה"א לאקולי גביה מאחר דלכהן אסור להחזיר גרושתו וכמו שהכריח הרב בהגה סברא זו בסמוך אפ"ה אין מקילין בו וצריך לגרש) מאחר דבעל ת"ה הביא ראי' לדבריו דת"ח לאו שוגג מיקרי ומהרי"ו לא אשכחן דפליג אסברא זו, אבל בישראל והוא שוגג גמור כגון דלא ידע או ע"ה דלא ידע הדין אף על גב דבת"ה נסתפק וכתב דרך אפשר דלא מקילין כא"ז מ"מ לא שבקינן פשיטותי' דמרי"ו נגד ספיקו דת"ה בפרט שהרמב"ם לא ס"ל דכופין לגרש (כמו שמבואר בפ"י מה' גרושין והביאו הב"י סימן זה ס"ק ו') ולמה לא נסמך בדבר שהוא דרבנן אמיקל:

סעיף יא

(ט) גזרו חכמים שלא ישא אדם:    הטעם מבואר בגמרא (יבמות דמ"ב) ומשמעות הגמרא דמדמה לה לג' חדשים דהבחנ' משמע דאף דלא שייך שמא תתעבר כגון שהוא סריס אפ"ה אסור כמו גבי הבחנה וע"כ קדושין אסור כמו נשואין (ג"כ כמו גבי הבחנה כדלעיל סעיף י') וגם בשידוכין אסור ליכנס לבית' (כדלעיל סעיף א') גם בב"י מדמה להו אהדדי ולומד היתר שידוכין בהבחנה מן מינקת (ר"ל הב"י תחלת סימן זה כתב שלשדך בלא קדושין מותר גבי הבחנה וכתב שכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל נ"ג ושם בתשובת הרא"ש מיירי במניקת):

(י) או שנתנה בנה למניקה ג' חדשים:    משמע אעפ"י דלא פסק חלבה דאל"כ היינו בבא דרישא אבל מדברי הרא"ש משמע שבג' חדשים צומקים דדיה (הביאו הב"י סימן זה ס"ק ח') וצריך לומר דה"ק כל שפסק חלבה ע"פ סיבה אפילו יום או יומים קודם מיתת בעלה או אפילו שהיא גרמ' שפסק דהיינו שלא רצתה להניק משך ג' חדשים בחיי בעלה וממילא צמקו דדיה ועי' בתשוב' מהר"ם פאדוו' סימן ל':

סעיף יב

(יא) ויכתוב לה:    עיין בב"י (סימן זה סוף ס"ק ח') מ"ש דכתובה הראשונה נמחל שעבודה ואפילו לא פרע לה הכתובה ואין דבריו ברורים עיין בגוף התשובה (של הרא"ש כלל נ"ד סימן ה') דמשמע דאם תרצה להחזיק כתובה הראשונה הרשות בידה:

(יב) נשא וברח ולאחר זמן בא וישב:    מלשון זה משמע דלכתחל' לאו שפי' עבד דברח ולא הוציא' בגט והא דכ' לעיל בהג"ה (סעי' י') דלומדין אותו לברוח היינו בקידש לדעת הרמב"ם דמחלק בין קידש לנשא:

סעיף יג

(יג) איני מינק' אלא בשכר:    מלשון זה משמע דבשכר מחוייבת להניק והיינו דוקא בנזונת ובלא הכניסה לו שתי שפחות כמבואר לקמן סימן פ' סעיף ח' ועיין בתשובת ראב"ח סימן צ"ה:

(יד) ואין חילוק בין התחילה להינק:    לא קאי ארישא רק דין באפי נפשה הוא כלומר לאו דוקא מניקה ממש אלא כל שראויה להניק ויש לה חלב בכלל מנקת חבירו היא כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ג סימן ד':

סעיף יד

(טו) דהא אי בעי' לא תניק בנה:    כבר כתבתי דגם אלמנה אינה מחוייבת ועיין בתשובת ראב"ח סימן הנ"ל שהאריך בזה:

(טז) וילדה ולא הניקה את בנה:    דין זה גרע מאלמנה שאינה מניקה את בנה כמו שכתב הרב בהגה לעיל סעיף י"ג דאין חילוק בין התחילה להניק דהתם מיירי כשמת בעלה לאחר שילדה והכא במת בעלה כשהיא מעוברת דכבר נאסרה קודם הלידה מטעם מעוברת חבירו:

(יז) ומשמע מדבריו ה"ה לגרושה:    כלומר דלא כהרשב"א בעל דעה ראשונה שכתב בגרוש' דוקא כשהניקתהו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא וכו' והב"י כ' (בסוף ס"ק ח' בסי' זה) (שראה מורים עושים מעשה כהרשב"א ולא מיחה בידם ועיין בב"ח: