חלקת מחוקק על אבן העזר יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| חלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר יב |

סעיף א[עריכה]


(א) ואם כנס לא יוציא:    פסק הרב כן ע"פ דעת הרמב"ם (פ"י מה' גירושין) וכתב שם המ"מ שכן דעת רש"י ורב אחא משבח' וגם הרמב"ן הודה לדבריהם וכן פסק הרא"ש להדי' בתשובות (כלל ל"ב סי' ל"ב הובאה בטור סי' קמ"א ס"ק ע"ו) וכן משמעות לשון הגמר' דברננה לא מפקינן (יבמות דכ"ה ע"ב איבעי' להו כנס מהו שיוצי' פרש"י אחכם שאסר את האש' בנדר שלא מצא פתח לחרטה ואמביא גט שאמר בפני נכתב ונחת' בשניהם קתני במתני' לא ישאנה ומסיק אם כנס אינו מוציא ודייקו מהך מתניתין הנטען משפח' משתחרר' הרי זה לא יכנוס ואם כנס אינו מוצי' אלמא ברננה לא מפקי ה"נ ברננה לא מפקי) וכל אלה אינם רק רינון בעלמ' ואף שלפי התוספות (שם בד"ה אמר להו מתניתין היא הקשו למה דייקי הגמר' ממתניתין דנטען משפחה ולא דייקי מהנטען על א"א דהתם קתני ואם כנס יוציא ותירצו התוספות דהתם בדין שיוציא אם הוא אמת אסור' ליה אבל הכא שאסר את האש' בנדר אפילו אסרה שלא כדין כיון שגירש' בעלה שריא לחכם מדאוריית' עכ"ל התוספות ולפי תירוצ' ה"ה במביא גט ועד המעיד לאשה דאם היה הלעז אמת אסורה ליה משום א"א נמי אם כנס יוציא כמו הנטען על א"א וחד טעמא להו לפי תי' התוספות) מ"מ יש לחלק דהיכא אם הלעז אמת אסורה לבועל בודאי (כמו נטען על א"א) אבל הכא (גבי גט ועד המעיד) אף שהשליח והעד משקרים מ"מ אפשר שהגט נכתב לשמה והבעל מת ע"כ אין ראוי להחמיר נגד רוב הפוסקים ולהוציא אשה מבעלה ברננה בעלמא ודלא כב"ח שרוצה להחמיר כדברי הרשב"א ומשמעות התוספות (אשר כתבתי לפני זה בסמוך והוא לשונו של הב"ח ממש אשר הוכיח כן ממשמעות לשון התוספות כנ"ל) ופשיטא דאין זה רק איסור דרבנן ולקולא:

סעיף ד[עריכה]


(ב) היו נשותיהן חולים:    (פי' בשעה שאסר לה החכם והעיד העד כן כתב הנ"י וז"ל ומי אם היתה חולנית כשהעיד חיישינן) (שנתכווין לכנוס אותה) ולפי זה ה"ה אפשר לומר היכא דהיו להם קטטה עם נשותיהן ג"כ לא יכנוס (פי' ג"כ בשעה שאסר לה החכם והעיד העד חיישי' שמא נתכוין לכנוס אותה) ולפי זה אפשר לומר ולפרש הגמרא איפכא ממה שפי' רש"י יבמות (דכ"ו ע"א) והוא דקתני במתניתין כולם שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להם ופירש"י וכולם החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה דתנן בהם לא יכנוס שהיו להם נשים בשע' מעשה ומתו לאחר זמן מותרות אלו להנשא להם דהשתא ליכא חשד שהרי בשע' שהעיד בה העד או אסרה החכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוין עכ"ל וקאמר בגמרא מתו אין נתגרשו לא ופרש"י דע"י שנתן את עיניו בזו שהתיר גירש את אשתו והתניא אפי' נתגרשו לא קשיא הא דהוי קטטה והא דלא הוי קטטה ופרש"י הא דקתני אפילו נתגרשו כגון דהוי לה קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת (לפיכך אפילו נתגרשו מותרו' לינשא להן) והנה לפי דין הנ"ל יש לפרש איפכא והא דהוי קטטה בעת שאסר לה החכם והעיד העד אמרי' נתכווין לכנוס אותה והעיד שקר ואסרה שלא כדין ע"כ נתגרשו אסורות והא דקתני אפילו נתגרשו דלא הוי קטטה להם בעת שאסר לה (ודוק):