באר היטב על אבן העזר יג
סעיף א[עריכה]
(א) צ' יום: נסתפקתי אשה שהיתה בחזקת א"א והביאה עדים שנתגרשה אבל אינם זוכרים אם עברו חדשי הבחנה אם לאו. אם היא נאמנת לומר שעברו חדשי הבחנה כנה"ג ע"ש.
(ב) בבית: כתב. הב"י שישבע המשדך שלא יכנוס לבית המשודכת עד שיגיע הזמן שלא יבואו לידי תקלה. וכן הדין במניקת כ"כ הח"מ ס"ק א' וס"ק ט' ע"ש. ושבות יעקב ח"א שאלה צ"ו חולק על הח"מ במניקת. וכתב דדוק' גבי הבחנה החמיר הב"י משא"כ במניקת ומעוברת חבירו דקיל' טפי ע"ש גם הבה"י פסק דלא כח"מ בזה ע"ש והר"ם מטראני ח"ה ס"ס ר"ע. וכנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ו כתבו כח"מ ע"ש ועיין הרדב"ז סי' קצ"ב.
(ג) מפרישין: לא ביאר הש"ע אי גזרינן בגיורת אפי' אם הם קטנות או זקנות כמו גבי ישראל או לא ח"מ איש ואשתו שנשתמדו ואח"כ חזרו בתשובה צריך הבחנה וע"ל סי' ז' ס"ק ל"ד.
סעיף ו[עריכה]
(ד) תחלה: ר"ל שלא נבעלה לבעלה תוך ג"ח. והיינו לפוסקים דס"ל בזנות צריכה להמתין לכן אשה זו שנאנסה דמותרת לבעלה ישראל מ"מ צריכה הבחנה אם לא נבעלה לבעלה תוך ג"ח אחרונים.
סעיף ז[עריכה]
(ה) פלגש: אפי' להפוסקים דס"ל בזנות לא גזרו מ"מ פלגש היא קרובה לאישות.
סעיף ט[עריכה]
(ו) הראשונה: אפי' אשתהי בגט השני בין כתיבה לחתימה מ"מ יש להחמיר אם לא (בצירף) [בצירוף] שאר דברים דא"א להמתין עיין ב"ש.
(ז) קידושין: מיהו אי ליכ' קול ולא היתה צריכה גט אלא הוא גירש מעצמו א"צ להמתין ב"ש.
סעיף י[עריכה]
(ח) מנדין אותו: עי"ן ב"ש ואם זנתה אין עונשין אותו אלא על הזנות ולא על הא דלא המתינה צ' יום ריב"ש סי' קי"א.
(ט) בשוגג: דוק' דלא ידע דמת בעלה תוך ג"ח או שהו' ע"ה וא"י הדין אבל אם ידע האיסור וטעה בענין אחר הוי כמזיד ת"ה ב"ש. מה שלא הוזכר נדוי לגבי אשה דגם היא עברה על גזירת חכמים. משום דנידוי זה קיל והאשה קרובה יותר לשוגגת ובנידוי כה"ג שוגג כל דהו פטורה ראנ"ח סי' יו"ד בח"א. ואם נאמן לומר שוגג הייתי נראה דנאמן והראי' מסוגי' פ"ק בב"מ נאמן לומר מזיד הייתי ע"ש בתוס' ומינה דנאמן לומר שוגג הייתי עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף י"ב.
(י) דבכהן וכו': בד"מ כתב אפילו אם קידש במזיד יש לסמוך על הרמב"ם דא"צ לגרש ובישראל יש להקל בשוגג ומ"ש כאן יש לסמוך מדברי המקילין לעיל קאי אפילו אם קידש במזיד ומ"ש כאן בישראל אין להקל ט"ס הוא וצ"ל יש לסמוך וכו' ב"ש. דלא (כמ"מ) [כח"מ] ע"ש. ובכל זה אין חילוק בין אם קידש ובין אם נשא ט"ז ובכל דינים אלו אין חילוק בין קטנה לגדולה אפילו קטנה שאינה ראוי' להוליד נמי הדין כן ב"ש.
(יא) במבוי: וכן הדין בכל איסורים דרבנן חוץ משבויה דהקילו חז"ל.
(יב) קידש וברח: ואם כנס וברח לדעת הרמב"ם הבריחה היא לכפר על האיסור שעשה מהני הברחה. ולשאר פוסקים דס"ל הבריחה משום דמגלה דעתו שאינה רוצה לכנוס א"כ אם כנסה לא מהני הברחה וי"א דמהני ב"ש. מעשה בא לידי בא' שקידש תוך חדשי ההבחנ' וגזרתי עליו שיברח ואמר שלא יוכל לברוח מפני סיבות רבות והוריתי שתברח האשה ובהכי סגי כנה"ג ע"ש.
סעיף יא[עריכה]
(יג) חבירו: אפילו אם יש לה צימוק דדים. משא"כ במניקת חבירו אם יש לה צימוק דדים מותר ב"ש ע"ש ועיין בספר דבר שמואל סי' פ"ב ומהרא"ש סי' י"א ובתשובת עדות ביהוסף סי' ל"ט ובתשובת שבות יעקב ח"ב סימן צ"ה צ"ו. אלמנה א' ולה ג' ילדים והי' מעוברת ובן דודתה אלמון א' הוא אמוד ויש לו הרבה קופצים להשתדך עמו אך ורק בעלה של האלמנה הנ"ל קודם מותו קרא לאשתו וגם להאלמון הנ"ל וציוה שיש' זה את זו כי הוא תקנות ילדיו כיון שהם קרובים והו' עשיר ועכשיו האלמון רוצה לישאנה אך כיון שצריכה להמתין כ"ד חודש עד כלות ימי מניקתה א"א לו לקיים צוואת המת להמתין כ"כ כי יש לו בנים וטיפולם מרובים. אם יש תקנה בדבר לישאנה אחר ימי לידתה ושלא תתחיל להניק הולד כלל רק להשכיר מניקת א' או שתים ולהשביעם שלא יחזרו כלל. בתשובת שבות יעקב ח"א סימן צ"ה האריך בדין זה והעלה דיש צד להתיר ודוק' אחר ימי לידתה ע"ש ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט חולק עליו עיין ס"ק י"ח. עיין בתשובת מהרא"ם סי' יו"ד ותשובת אמונת שמואל סי' ד' וצמח צדק סי' נ"ה ובית יעקב סי' קמ"ז.
(יד) חבירו: אפי' אם הוא סריס דלא פלוג. וכן בשידוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה.
(טו) העיבור: כתב ט"ז אם כלו כ"ד חודש בר"ח אדר שני א"צ להמתין יותר כיון שכלו כד"ח קודם חודש העיבור ובגמר' אמרי' כד"ח ולא שנה אלא אם חודש העיבור הוא תוך החדשים אז מחמירין. עוד כתב כל מקום דיש צד להקל מצד אחר אעפ"י שאינו מספיק מ"מ מצטרפין הקול' לענין חדש העיבור דא"צ להמתין. ובדיעבד אם לא המתינה חודש העיבור אין מנדין אותו ולא מפרישין אוחו ב"ש.
(טז) בין שהיא גרושה: עיין תוס' יבמות דף מ"ב ע"א ד"ה סתם מעוברת. ועיין ב"ש ס"ק כ' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף למ"ד ודו"ק.
(יז) במזנה: עיין בתשובת מהר"י סג"ל סי' ק"י ומהר"י ווייל סי' ע"ג ומהר"ם מטראני ח"א סי' רצ"ב ומהר"י קארו בתשוב' א"ה סי' מ"ב וצמח צדק סי' נ"ה וסי' ק"ד ובתשובת רשד"ם חא"ה סי' קל"ז. ואם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זנתה עם אחר ואין כאן חשש דלמעכר חלבה עיין בתשובת עבודת הגרשוני סי' א' ובתשובת מהר"ם אלשקאר סי' י"ב ובתשובת פנים מאירות סי' ע' ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה ע"ג.
(יח) למניקה: איש א' שמת וציוה לאשתו המעוברת לכשתלד תשכר בנה למניקת ותקח לבעל וקצת רבנים רצו להתיר כי מחל לה. ובתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט פסק לאיסור ע"ש וע"ל ס"ק י"ג מש"ש בשם שבות יעקב. אשה שמת בנה ולקחה בן אחרים להניק יכולה להנשא כיון שאינה אמו אינה בכלל התקנה שו"ת מקור ברוך סי' ה' ועיין פרח מ"א ח"א סי' צ"ד והרא"ש סי' י"א.
(יט) אפי' נשבעה: וה"ה משכון. ב"ש. אשה מעוברת שנתארמלה ולקחה שתי מניקות להניק הולד אפ"ה אינה יכולה לינשא תוך כד"ח הרא"ם ח"ב סי' יו"ד.
(כ) וי"א דאם נשבעה: ואם נתנה משכון צ"ע אי מהני בדיעבד אם כנס ב"ש.
(כא) צימוק דדים: אשה שגזרו הרופאים עליה שחלבה ארסיי והוחזק' בכך לפי שמתו שלשה ילדים הראשונים שהניקה וכן הוכיח הנסיון שאחר שנתנה בניה למניקת חיו ובהיותה מעוברת נתאלמנה וילדה ונתנה הולד למניקה כדרכה מחמת גזירת הרופאים פסק בתשובת חכם צבי שאלה ס"ד ס"ה דמותרת לינשא תוך כד"ח ע"ש וכ"פ בתשובת שבות יעקב ח"א סי' צ"ו.
(כב) בעלה: עיין כנה"ג בהגהת הטור סעיף כ'.
(כג) בעלה: חדא היא שפסק חלבה ושכרו לו מניקת ב"ש.
(כד) למניקת ג"ח: ר"ל דלא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג"ח שהוא שיעור ע"פ הרוב נפסק החלב אחר ג"ח משא"כ בנפסק מחמת איזה סבה מהני אם נתנה בנה למניקה אפילו יום א' ב"ש ח"מ ע"ש. מניקה שלא התחילה להניק וילדה אחר מיתת הבעל אפ"ה אסורה להנשא ב"ש ע"ל ס"ק י"ג וס"ק י"ח מש"ש.
(כה) בעלה: וה"ה ג"ח קודם גירושין נמי רמ"א בתשובתו סי' קכ"א.
סעיף יב[עריכה]
(כו) בגט: ואז אין מנדין אותו ולהרמב"ם מהני הברחה וא"ל לגרש ומ"ש המחבר אא"כ ברח ויוצי' בגט היינו אם ברח א"צ להוצי'. ואם כנס מעוברת והפילה עיין סי' קס"ד ב"ש.
(כז) כתובה אחרת: אפילו לא פרע לה הכתובה מ"מ צריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שיעבודה. ואם אמרה דרצונה להחזיר הכתובה עד שיחזיר אותה א"צ כתובה אחרת ח"מ ב"ש.
(כח) נשא וברח: ולכתחלה לאו שפיר עבד דברח ולא הוציאה. והא דכתב לעיל בהגה דלומדים אותו לברוח היינו דוקא אם קידש אז לומדים אותו שיברח אבל נשא לאו שפיר עביד אחרונים וע"ל ס"ק י"ב מש"ש ובריחה זו שירחוק נדוד עד שאינו יוכל לחזור תוך כד"ח ב"ש.
(כט) מעוברת: עיין ב"ש אם מנדין אותו.
(ל) לנשא: צ"ע אם יש לסמוך על דברי המקילין בכהן. ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן ב"ש.
סעיף יג[עריכה]
(לא) איני מניקה: ע"ל סי' פ' מש"ש.
(לב) התחילה: הג"ה זו אין כאן מקומה אלא קאי על אשה שילדה בעת מיתת בעלה ואין רצונה להניק כלל מ"ה היא בכלל מניקה ואסורה להנשא עד כד"ח ומכ"ש אם היא מעוברת בעת מיתת בעלה דאסורה עד כד"ח אחר הלידה עיין תשובת ריב"ש סי' תש"ג ב"ש וע"ל ס"ק כ"ד וס"ק י"ח וס"ק י"ג מש"ש.
סעיף יד[עריכה]
(לג) כלל: בתשובת אמונת שמואל סי' ג' פסק דבאלמנה נמי משכחת לה דאינה חייבת להניק כגון שהיא עשירה והכניסה לו שתי שפחות או היכא דאין לה מזונות וב"ש חולק עליו ע"ש וכן בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ט חולק ג"כ על תשובת אמונת שמואל בפלפול יפה מאוד ומתוך דבריו שם העלה הא דהתיר אם נתנה בנה למניקה קודם מיתת בעלה וכו'. ר"ל שנתנה למניקה שהיא פנוי' אבל מניקת נשואה מאי אולמא וכו' דילמא המניקת מתעברה ויתעכב חלבה ומי ימסמס הולד בביצים ע"ש.
(לד) לגרושה: ר"ל דלא כהרשב"א בעל דיעה א' שכתב בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שיתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא. ב"ח פסק גרושה מותרת היכא דהולד אינה מכירה והיא אינה רוצה להניק. וט"ז מחמיר בכל ענין ב"ש.