באר היטב על אבן העזר פ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אבן העזר פ |

סעיף א[עריכה]


(א) לבעלה:    ודוקא בזן אותה אבל אם אינו זן אותה אע"פ שלא בא העיכוב ממנו ואפי' שלא אמרה בפירוש איני ניזונית ואיני עושה. ומיהו נשים הללו גבירות ונכנסות בחצירות שרי המלכים והמה כאניות סוחר להביא טרף לביתם ומכלכלים את בעליהם מעשה ידיהם לבעליהן. מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' פ"ו. מגורשת ואינה מגורשת וכן ש"מ שנתן גט לאשתו בתנאי מעכשיו אע"פ שחייב במזונותיה מעשה ידיה שלה הרא"ם ח"א סי' ל"ד.


(ב) יותר:    הן שעשתה בלילה הן שעשתה ב' וג' מלאכות בפעם א'. וכ' ב"ח מנהג שלנו שאין מוציאין מידה דמי מלאכה העדפה שע"י הדחק ולוקחים בהן קרקע והוא אוכל פירות עב"ש.


(ג) כסף:    לאו אדחקה עצמה קאי אלא אסתם מותר מעשה ידיה לא זכה הבעל במותר אלא בנותן לה מעה כסף.

סעיף ב[עריכה]


(ד) לבטלה:    אפי' אמרה איני ניזונית ואיני עושה חייבת לעשות דבטלה מביאה לידי זימה עב"ש.

סעיף ג[עריכה]


(ה) מלאכה:    אפי' התיר לה שחוק א"מ יש חשש זנות. והוא שיוכל להדירה היינו דוק' בדתלה בתשמיש כמבואר בסי' ע"ד. ואם היא נדרה שלא תעשה מלאכה ואינה חייבת לבעלה לעשות מלאכה אלא משום חשש זנות א"י להפר ב"ש וכ' המגי"ד לא נזכר בגמ' כמה יהיה זמן ההדרה דרחוק מן הדעת שאם הדירה יום א' או שנים שתב' לידי זימה.

סעיף ד[עריכה]


(ו) הבית:    החלקת מחוקק כ' דהי"א זה ראוי להיות מקומו בסעיף ו' דחשיב שם ששה מלאכות שהעניות חייבת לבעליהן אבל עשירות אינן מחויבת להציע כל המטות רק מטתו וכ"כ רמ"א בס"א והב"ש כתב אפי' עשירות מחויבת להציע כל המטות ואפי' לסמוכים על שלחן בעלה ע"ש ודו"ק.

סעיף ה[עריכה]


(ז) בעצמה:    רש"י ס"ל דמצד עצה טובה הוא שתעשה מלאכות אלו. ושאר פוסקים ס"ל דמחויבת היא לעשות מלאכות אלו עב"ש.

סעיף ו[עריכה]


(ח) מטחנת:    היינו יושבת בריחיים ומשמרת הקמח. ונשי דידן אין דרכן לטחון ואין דרכן לכבס הג"א ב"ש.

סעיף ז[עריכה]


(ט) מהן:    היינו שהכניסה לו נדוני' או אם מצמצמת משלו הוי כאלו הכניסה תוס'.


(י) כדי וכו':    אם הבעל יש לו ממון ואינו רוצה לקנות אין כופין אותו לקנות ואין כופין אותה לעשות המלאכות. ואם הוא אומר לקנות והיא אומרת שלא לקנות לו שומעין כנה"ג בשם הרדב"ז.

סעיף ט[עריכה]


(יא) ראיה:    ואחר שעשתה המלאכות יכולה לומר לבעלה השבע לי שאין לך כדי לקנות שפחה עב"ש.

סעיף י[עריכה]


(יב) משפחתו:    היינו מלאכות המפורשים במשנה. אבל בצמר ולמזוג לו הכוס וכיוצ' בזה אפילו אם בני משפחתה אין עושות מחויבת היא לעשות ב"ש.

סעיף יא[עריכה]


(יג) משלה:    כתב החלקת מחוקק דהבעל צריך לשלם לה מה שהוציאה משלה ועב"ש.

סעיף יב[עריכה]


(יד) קודם:    כ' החלקת מחוקק אם מגיע מזה לולד ספק סכנה ולה אין סכנה אלא צער מהיכי תיתי דמכח צער דידה תסכן הולד ואם גם לה סכנה לא ידעתי מי שחולק ע"ז ולמה כ' ויש מי שאומר ע"ש. וע' בב"י. והב"ש רוצה ליישב מכח הגמ' דנדרים דף פ' ע"ב כביסתן וחיי אחרים וכו' ע"ש ולא דק. חדא דרבנן פליגי ע"ז כמו שהקשה הוא בעצמו. ועוד דהא מסקינן התם אין כביסה אלימ' לר' יוסי דאמר שמואל האי ערבובית' דרישא מתיא לידי עוירא ערבובית' דמאני וכו'. ע"ש א"כ הוי כביסה נמי סכנה ולא צער ודו"ק וע' בכ"מ.

סעיף יג[עריכה]


(טו) שניהם:    בדינים אלו היכ' דאיכא פלוגת' היא פטורה ב"ש. אם מת הבעל תוך זמן ההנקה והאלמנה רוצה ללכת לעיר אחרת. מהריב"ל ח"א כלל י"א סימן נ"ו פסק דאין כופין אותה שתשב באותו העיר לזון את בנה. והרשד"ם חא"ה סי' קכ"ג כ' דכופין אותה לשבת באותה העיר עד זמן ההנקה וכ"כ הרדב"ז ע' כנה"ג.

סעיף יד[עריכה]


(טז) מעכב:    ואם אין לה בן ורצונה להניק בן חברתה. אין הבעל יוכל לעכב ב"ש. והחלקת מחוקק כ' דהבעל יוכל לעכב.


(יז) אחר:    אע"ג דאסור לישא מניקת חבירו משכחת ליה כגון דהיא מניקה הולד יותר מכ"ד חודש ואז מותרת להנשא.

סעיף טו[עריכה]


(יח) אותה:    כלומר אינו זנה אותה או משמתין אותה ב"ש.


(יט) בידה:    ואפילו אם היא מניקה אין בידו לעכב אותה ואז א"צ ליתן אותה ההוספה שמוסיפין למניקה ב"ש.


(כ) הבית:    הר"ן ס"ל דצריכה לעשות כל צרכי הבית טוחנת ושאר מלאכות וחייבת להניק אלא דאינה עושה בצמר. ותוס' ורא"ש כתבו כשאמרה איני נזונית ואיני עושה פטורה מכל מלאכות ופטורה מלהניק אלא חייבת במזיגת הכוס והרחצ' פניו והצע' המטה. וכ' ב"ש במקום פלוגת' היא פטורה. וג' דברים אלו היינו מזיגת הכוס והרחצ' פניו והצעת המטה אין כופין אותה בכפיות ע' ב"ש.

סעיף יז[עריכה]


(כא) מלאכותיה:    ל"ד הוא אלא אפילו שלא בעת המלאכה אם שברה פטורה בה"י ח"מ ב"ש.

סעיף יח[עריכה]


(כב) שלו:    וכן הדין אם פוסק לזון בת אשתו וכן אם זן יתום דאין מעשה ידיה תחת מזונות אלא מי שאוכל מצד תקנו' חז"ל ריב"ש ב"ש ח"מ.


(כג) שעברו:    עיין ח"מ וב"ש.