בית שמואל על אבן העזר יג

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר יג |◄

סעיף א

(א) צ' יום:    הטעם הבחנה לשמואל ילפינן מקרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ורבא אמר הטעם גזירה שמא ישא אחותו וכו' ונראה הלכת' כרב' גם י"ל אפי' לשמואל ליכ' א"ד ולימוד זה רק אסמכת' ובש"ס אית' ג' חדשים וכתב בש"ג היינו כל חדש מלא שהוא ל' יום:

(ב) רק שלא יכנוס:    כתב הב"י שישבע המשדך שלא יכנוס לבית המשודכת עד שיגיע הזמן שלא יבואו לידי תקלה:

(ג) דמונים מיום נתינת הגט:    היינו אם שלח ע"י שליח הולכה מונים מיום שבא הגט לידה שם בש"ס:

סעיף ב

(ד) יבמה:    עיין סימן קס"ד ב' יבמי' ומת א' מותרת להתיבם לשני תוך צ' יום למיתה של זה והא דצריכה להמתין משום אף קודם יבום קרובה ליבום ולביאה יותר מארוסה:

סעיף ג

(ה) ורוצה להנשא לראובן:    כי מותרת לו כמ"ש רס"ד אפילו בפלגש אם נשאת לאחר וגרשה מותרת לראשון:

(ו) צריכה להמתין:    הטעם משום לא פלוג בהבחנה אפילו היכ' דהיא אינה מעוברת גם א"י לרבי' שנתעברה מראובן והא דלא צריכה להמתין עד שיהי' הולד כד"ח כמו במעוברת חבירו משום לענין מעוברת לא חיישינן שמא זנתה עם אחר אם שניהם מודים דממנו נתעברה כמ"ש בתשובת הרא"ש דהיו שניהם מודים וכבר אית' בסי' ד' סק"מ באיסור דרבנן לא חיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ אבל לענין הבחנה צריכה להמתין דמ"מ היא בכלל גרושת חבירו:

סעיף ה

(ז) שהיו נשואות:    ברמב"ם לית' תיבת נשואות אלא המגיד מפרש כן דהא הרמב"ם פסק בזנות א"צ להמתין א"כ גיורת פשיט' א"צ להמתין והב"י חזר כאן ממ"ש בספרו ב"י והשיג שם על המגיד:

(ח) שנתגיירו:    ש"מ דמותרים לעמוד יחדיו ולא חיישינן שמא יחזרו לסורם כדעת יש אוסרים עיין תו' יבמות דף מ"ב ועי' ביורה דעה סי' רס"ט:

סעיף ו

(ט) וי"א דכל אלו וכו':    אבל ממאנת א"צ להמתין וכן קטנה בזנות וגיורת אפילו גדול' א"צ להמתין כמ"ש בש"ס ללישנ' בתר' דשמואל ושבויה פסק הטור דצריכ' להמתין והרמ"ה ס"ל דא"צ להמתין וטעמו נ"ל משום שבויה שאני דאינו אלא ספק זנות אבל גיורת קרוב לודאי דזנתה וכ"כ בדרישה ולא כב"י וב"ח דכתבו דפוסק כר"י לית' דהא הטור השמיט דעת הרי"ף ורמב"ם דפסקו כר"י אף על גב בזנות בנות ישראל גזרינן אטו נשואים ובגיורת כשהיא נשוא' צריכה להמתין מ"מ לא גזרינן כ"כ זנות אטו נישואין בגיורת כ"כ הרא"ש ותו' בתירוץ אחרון ולא כרש"י:

(י) אשה שנאנסה:    היינו להפוסקים דס"ל בזנות צריכה להמתין לכן אשה זו שנאנסה דמותרת לבעל' ישראל מ"מ צריכה הבחנ' אם לא נבעלה לבעל' תוך ג"ח וכ"כ בח"מ:

סעיף ז

(יא) פלגש:    אפילו לדעת הרמב"ם דס"ל בזנות לא גזרו מ"מ פלגש היא קרובה לאישות:

סעיף ח

(יב) מי שנשאת בטעות:    היינו מתני' פד"א ול"ק על אלו פוסקים דס"ל בזנות א"צ להמתין וכאן צריכ' להמתין כשהיא גדול' משום כאן לא שייך לו' דמהפכת אחר הביאה כמו בזנות דהא סבורה דזהו בעלה:

סעיף ט

(יג) ויש לחוש לסבר' ראשונ':    אפילו משתהי בגט השני בין כתיבה לחתימה /לנתינה/ מ"מ יש להחמיר לכתחל' אם לא בצירוף שאר דברים דא"א להמתין כמ"ש בתשובת מהר"מ מלובלין סי' קי"ז מיהו מה שכתב שם בעובד' דטעה הסופר וכתב בגט הראשון לוי והו' לא היה לוי מדמה שם טעות זה לדין של ר"ת השיג עליו הח"מ כי דין של ר"ת דוק' בקול לעז ולא בפסול ממש כמ"ש בתו' ובהר"ן ובמ' סוף גיטין ועיין סי' קכ"ט:

(יד) מחמת קול:    ולא כרי"ו דמקיל בזה מיהו אם ליכ' קול ולא היתה צריכה גט אלא הוא גירש מעצמו א"צ להמתין תשובת הרשב"א וכ"פ בד"מ וכתבתי בסי' י' מזה:

סעיף י

(טו) מנדין אותו:    כ"כ הרמב"ם וס"ל דא"צ לגרש אלא מנדין ועיין לקמן מ"ש לפ"ז ה"ה אם לא כפהו ב"ד אותו עד שעברו ג"ח מ"מ מנדין אותו על מעשה איסור וכ"כ בד"מ אבל לשיטות הפוסקים דס"ל דמנדין אותו כדי שיגרש אות' א"כ אחר ג"ח א"צ נידוי וצ"ל לדעת הרמב"ם א"צ הרחקה עד שיעור חזרתו ג"ח דהא הרחק' זו רק לכפר על איסור שעשה כמ"ש המגיד ורמז לדבר גלות מכפר א"כ א"צ הרחק' כ"כ והמחב' הביא רק דעת הרמב"ם דמנדין אותו על איסור שעשה לא הי' להבי' דעת הרא"ש דצריך הרחקה כדי שלא יחזיר עד אחר ג"ח לפ"ז בנשא פשיט' מנדין אותו על איסור שנשא אף על גב דאינו מפורש בהדי' ברמב"ם מ"מ נשמע זאת לפי הסבר' דמנדין אותו על איסור שעשה ומ"ש הרמב"ם בנשא מפרישין אותו אתא לאשמעינן דלא תימא כיון דכבר נשא אין מפרישין אותו קמ"ל לכן כתב מפרישים ונידוי לא כתב משום דנשמע מדין קידושין וכן משמע להדי' במגיד ונ"י דמנדין אותו לשיטת הרמב"ם אם נשא ולא כב"ח, ואם זנתה אין עונשים אותה אלא על הזנות ולא על הא דלא המתינה צ' יום ריב"ש סי' קי"א:

(טז) אם קדשה בשוגג:    כתב בת"ה דוק' דלא ידע דמת בעלה תוך ג"ח או שהוא ע"ה וא"י הדין אבל אם ידע האיסור וטעה אם חדש העיבור בכלל הוי כמזיד:

(יז) ונראה דכהן וכו':    בד"מ כתב אפילו אם קידש במזיד יש לסמוך על הרמב"ם דא"צ לגרש ובישראל יש להקל בשוגג ומ"ש כאן יש לסמוך אדברי מקילין לעיל קאי אפילו אם קידש במזיד לפ"ז א"צ למ"ש בח"מ אם הוא ת"ח כי אפי' במזיד גמור יש להקל ומ"ש כאן בישראל אין להקל וכו' אפשר ט"ס הוא וצ"ל יש לסמוך אמ"ש בד"מ, ובכל זה אין חילוק בין אם קידש ובין אם נשא ט"ז, ומשמע בכל אלו דינים אין חילוק בין קטנה לגדול' אפילו קטנה שאינה ראוי' להוליד נמי הדין כן ולא כי"א שהבי' הנ"י:

(יח) גירשה אסורה לדור עמו במבוי:    וכן הדין כן בכל אסורים דרבנן חוץ משבויה דהקילו חז"ל ועיין סי' קי"ט:

(יט) קידש וברח:    ואם כנס וברח לדעת הרמב"ם הבריחה היא לכפר על האיסור שעשה מהני הבריח' וכ"כ המגיד ולשאר פוסקים דס"ל הבריחה הוא משום דמגלה דעתי' שאינו רוצה לכנוס א"כ אם כנסה לא מהני הבריחה וי"א דמהני כמ"ש בנ"י והמגיד פי"א:

סעיף יא

(כ) מעוברת חבירו:    בש"ס אית' הטעם משום דחסה ויהרוג העובר ואידחה טעם זה ועלתה המסקנ' דהטעם הוא משום סתם מעוברת למניק' קיימ' ושמא תתעבר בימי מניקה ולא יהי' לה חלב להניק לבנה וכן כתב הרי"ף והרא"ש, הרמב"ם כ' הטעם משום דחסה ותימ' איך כתב הטעם אשר נדחה ובכ"מ ובפי' מהר"א שטיין הקשו גם כן קושיא זו ועיין בסמוך ולפי שיטת הש"ס י"ל לכאורה אשה אשר יש לה צימוק דדים מותרת אפי' היא מעוברת דהא לא שייך הטעם סתם מעוברת למניקה קיימ' אבל מדברי תוספות נשמע אפילו בכה"ג אסורה דהא כתבו בשם הר"ש הזקן דכ' גרושה מניקה מותרת משום דהיא אינה חייבת להניק ותו' חולקים עליו וכתבו כמו לפי הטעם הראשון משום דחסה אסורה גרוש' מעוברת אם כן אסורה ג"כ גרושה מניקה דהא תניא בחד בבא מעוברת ומניקה כמו מעוברת גרושה אסור' כך אסור' מניקה גרוש' אף על גב דנדחה טעם זה מ"מ אף שחזר מהטעם מ"מ לא חזר ממה שאסור לפי טעם הראשון אסור גם לפי טעם השני מ"ה אסור גרוש' מניקה כ"כ תוספות לפ"ז אמרינן גם כן לפי טעם הראשון מעוברת צימוק דדים אסור גם כן לפי טעם השני וא"ל אם כן כל אשה צימוק דדים תהיה אסור' עד כ"ד חדשים דהא מעוברת ומינקת תניא בחד בבא ולפי טעם ראשון מעוברת צימוק אסורה א"כ גם מניק' אסור' א"כ אף להמסקנ' אסורה ולמה אשה צימוק דדים מותרת וי"ל דהא מניקה תנא בחד בבא עם מעוברת אם כן אם יש לה צימוק דדים היא לאו בכלל מניקה, לפ"ז י"ל דהיינו כוונת הרמב"ם שכתב הטעם משום דחסה משום מה שאסור לפי הטעם דחסה אסור אף להמסקנ', ועיין מ"ש המגיד ס"פ י"א ה"ג גרוש' מניק' אסורה להנשא משום מעוברת דומי' מניקה קתני כוונתו ג"כ למ"ש תו' הנ"ל:

(כא) מניקת חבירו:    שמא תתעבר ויתעכר חלבה אפילו אם הוא סריס אסור דלא פלוג וכ"כ בח"מ וכן בשדוכין אסור כמו תוך ג"ח דהבחנה:

(כב) וי"א דלכתחלה:    עיין ביורה דעה סימן שצ"א לאחר יב"ח אינו נוהג אבלות משום דקתני יב"ח ולא שנה והא ג"כ קתני כד"ח ולא שני שנים ומ"מ יש מחמיר כאן להמתין חדש העיבור ואפשר משום חשש סכנות נפשות מחמירים יותר וכתב בט"ז אם כלו כד"ח בר"ח אדר שני א"צ להמתין יותר כיון שכלו כד"ח קודם חדש העיבור אלא אם חדש העיבור הוא בתוך החדשים אז מחמירים גם כתב בכל מקום דיש צד להקל מצד אחר אף על פי שאינו מספיק מ"מ מצטרפים הקולא לענין חדש העיבור דא"צ להמתין ועיין פסקי מהרא"י סי' פ"ב ועיין בש"ג פ' החולץ ובת"ה סי' רט"ז ועיין סי' קנ"ו, ובדיעבד אם לא המתינה חדש העיבור אין מנדין אותו ולא מפרישין אותו, לבוש:

(כג) ויש מקילין במזנה:    עיין בנ"י פ' החולץ ובפסקי מהר"ם ראקנט"י ותשוב' מהרי"ל סי' ק"ט ומהרי"ו סי' ע"ג ותשובת צ"צ סי' נ"ה ח"ד, ואם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זנתה עם אחר כמ"ש סי' ד':

(כד) אפילו נשבעה:    וכן משכון ולא מהני ב' מניקות הג"מ כתובות וכ' הריב"ש אין לנו לחוש לחורבן בית ולא לקלקול בחירתה דלא עקרינן תקנתא דרבנן מפני הני טעמים:

(כה) דאם נשבעת:    ואם נתנה משכון צ"ע אם מהני בדיעבד אם כנס:

(כו) ושכרו לו מניקה:    כן היא בהרא"ש וכ' הב"י אדלעיל קאי שצמקו דדיה או פסק חלבה ושכרה מניקת וכ"כ מהרש"ל וכן יש בקצת גרסות בטור ועיין פרישה וב"ח מסכים עם הגירסא או שכרו מניקת לכאורה נראה דמוכח דלא מהני שכרו מניקת לבד דהא בתשובת הרא"ש הביא דעת סמ"ק דמתיר אם נתנה למניקה ג"ח בחיי בעלה ולא הניקה כלל תוך ג"ח והרא"ש מפקפק בהיתר ואיך פסק דמהני שכרו מניקת ולא קבע שום זמן וראיתי בתשוב' מהר"מ פדואה סי' ל' מפרש הגירסא או שכרו מינקת דלא תימא כשפסק חלבה מחמת ששכרה מיניקת גרע טפי קמ"ל אבל בעינן שפסק חלבה ושכרה וכן הוא דעת הט"ז, וכן מוכח דהא אם היא צימוק דדים או פסק חלבה ע"פ הולד אצל מינקת א"כ אם שכרה מינקת לבד מותר ל"ל להזכיר צימוק דדים ודוחק לחלק בין אם שכרה מינקת למינקת בחנם:

(כז) או שנתנה וכו':    כ"כ הסמ"ג ותשובת הרא"ש מפקפק בזה ותשובת הר"ן ושאר פוסקים הסכימו עם הסמ"ג ולדעת הב"י מ"ש הרא"ש בפסקיו פסק חלבה מותר' לינשא היינו שפסק חלבה מחמת איזה סיבה אפילו יום א' ונתנה הולד למניקה, ובדין של הסמ"ג איירי דלא פסק החלב אלא נתנה למניקה אז צריך ג"ח שהיא שעור ע"פ הרוב נפסק החלב אחר ג"ח כמ"ש בתשובת הר"ן וכ"כ בלבוש ובהג"ה פרישה וח"מ ובסמוך מבואר אם ילדה אחר מיתת בעלה ואינה רוצה להניק הולד כלל מ"מ אסורה להנשא כ"פ בתשובת ריב"ש וע' בש"ג פ' אף על פי ובתשובת צ"צ סימן נ"ה:

סעיף יב

(כח) ויוציא בגט:    אפילו לשיטת הרמב"ם צריך לגרש אותה ואם מגרש אותה אין מנדין אותו כיון שביטל מעשיו כמ"ש בסמוך ואם ברח א"צ לגרש כ"כ הטור וכ"פ הריב"ש שם, ובנ"י כתב אפילו לדעת הפוסקים דס"ל בנשא תוך ג"ח של הבחנה וברח א"צ לגרש מ"מ כאן צריך לגרש ולא מהני הברחה כיון שהיא זמן רב והמגיד כתב עכ"פ מאן דס"ל בהבחנה לא מהני הברחה מכ"ש דלא מהני כאן מיהו בטור משמע דיש להקל כאן יותר משום דיודעים הולד של מי הוא כמ"ש בתו' והרא"ש:

(כט) ויוציא בגט:    כבר כתבתי לרמב"ם מהני הברחה וא"צ לגרש ומ"ש המחבר אא"כ ברח ויוציא בגט היינו אם ברח א"צ להוציא ואם כנס מעוברת והפילה ע' סי' קס"ד:

(ל) ויכתוב לה כתובה אחרת:    כתב הב"י אפילו לא פרע לה הכתובה מ"מ צריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שעבודה והיינו מסתמא אמרינן כשהיא לא תבעה הכתובה בעת הגירושין דאז היה זמן הגביה מסתמא מחלה הכתובה אבל אם אמרה דרצונה להחזיר /להחזיק/ הכתובה עד שיחזיר אות' א"צ כתובה אחרת וכ"כ בח"מ:

(לא) נשא וברח:    בח"מ כ' לכתחילה לאו שפיר עביד דברח ולא הוציאה והא דכ' לעיל בהג"ה דלומדים אותו לברוח היינו דוקא אם קידש אז לומדים אותו שיברח אבל אם נשא לאו שפיר עביד דברח ולא הוציא:

(לב) וברח:    ובריחה זו שירחיק נדוד עד שא"י לחזור תוך כד"ח:

(לג) ואם קידש:    כתב הריב"ש שם לרמב"ם מנדין אותו כמו בקידש תוך ג"ח של הבחנה ומשמע מדבריו דוקא בקידש דאין מגרש אותה אז מנדין אותו אבל אם כנס ומגרש אין מנדין אותו כיון שביטל מעשיו א"כ ה"ה אם קידש תוך ג"ח אם גירש אין מנדין אותו אף על גב דכתבתי לעיל אם לא כפו אותו עד לאחר ג"ח מנדין אותו שאני התם דאין מעשיו בטילים, מיהו למ"ש תוס' והרא"ש דהבחנה חמיר טפי אין ראיה לדברי הריב"ש וי"ל כאן אין מנדין אותו אף על גב אם נשא אותה צריך לגרש אותה ושם אפילו אם נשא אותה א"צ לגרש אותה שם /כאן/ טעמא אחרינא איכא משום דהוא זמן ארוך אבל לענין איסור שם חמיר טפי:

(לד) אין כופין:    כ"כ הרמב"ם ותוס' ושאר פוסקים בשם הר"י מאורלניש וא"ז כמ"ש בת"ה סי' רי"ו וצ"ע אם יש לסמוך על אלו פוסקים בכהן ובד"מ משמע אף כאן יש לסמוך על המקילין ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר בשוגג ה"ה כאן וע' בת"ה שם:

סעיף יג

(לה) יכולה לומר:    עיין לקמן סי' פ' אימת אשה חייבת להניק ואלמנה שוה בזה לא"א כמ"ש בתו' פ' אף על פי ואם תבעה הכתובה אין לה מזונות ואינה חייבת להניק:

(לו) ואין חילוק וכו':    הג"ה זו אין כאן מקומה אלא קאי על אשה שילדה בעת מיתת בעלה ואין רצונה להניק כלל מ"מ היא בכלל מניקה ואסורה להנשא כד"ח ומכ"ש אם היא מעוברת בעת מיתת בעלה דאסורה עד כד"ח אחר הלידה ועיין תשו' ריב"ש סי' תש"ג וש"ג פ' אף על פי:

סעיף יד

(לז) דהא אי בעי' לא תניק כו':    הנה באלמנה נמי משכחת לה דאינה חייבת להניק היינו כשהיא עשירה או היכא דאין לה מזונות לפ"ז י"ל גם אלמנה מותרת להנשא דהא אם בעי' לא תניק וכן פסק בתשובת אמונת שמואל ויסוד בנין שלו משום שסומך על הר"ש הזקן דס"ל גרושה מותרת להנשא משום דאינה חייבת להניק כן הוא אם היא אלמנה עשירה, אבל אנ"ל להקל דהא לא כתבו הפוסקים היתר זה אלא בגרושה ולא באלמנה וע"כ הטעם משום גרושה לעולם היא פטורה להניק א"כ היא אינה בכלל מניקה אבל אלמנה דהיא לפעמים חייבת אז היא בכלל מניקת חברו וכן הוא כוונת המרדכי והג"א דכתבו גרושה לא דמיא לאלמנה שהיא מחוייבת להניק את בנה כוונתה כמ"ש דהיא בכלל מניקה גם שאני גרושה דאביו חי כמ"ש בפוסקים משא"כ באלמנה, ולכאורה יש להביא מש"ס אפילו אלמנה עשירה אסורה דהא בי ריש גלותא התירו חז"ל משום דהם מפורסמים ובודאי ריש גלותא עשירים היו ומ"מ מחמת עשירים אסורים וא"ל דאיירי אלמנה מאחר שהיא עניה ובאה לינשא לר"ג מ"ה צריך שם הטעם ר"ג מפורסמים דהא רש"י פירש כשהיה בהם בר"ג אלמנה מניקה משמע שהיו נשי ר"ג וכן פסק בט"ז לאיסור אלא בזה פסק להקל בדיעבד אם נשאת לא תצא בזה יש לסמוך על הר"ש הזקן:

(לח) ויש מי שאומר:    היינו הריב"ש סי' י"ג וסי' תס"ג ומדין זה לא נשמע דין גרושה אלא המחבר מדייק כן מדברי הריב"ש ולכאורה קשה למה ליה לדייק כן מדברי הריב"ש ת"ל דנשמע כן מתו' והרא"ש והמ' דהא הביאו דברי הר"ש הזקן דמתיר גרושה וראיה שלו מברייתא דקתני נתגרשה אינה חייבת להניק ואם מכירה חייבת להניק ש"מ הר"ש הזקן אינו מתיר במכירה והם השיגו עליו ש"מ דס"ל אפילו אין מכירה אסורה, ואפשר ראיית הר"ש הוא מדקתני בברייתא גרושה לפעמים חייבת ופעמים היא פטורה מזה למדו דגרושה מותרת להנשא משום דהיא לאו בכלל מניקה ומותרת להנשא אפילו במכירה ותו' חולקים עליו במכירה אבל אם לא הכירה מותרת וכן הבין מהר"י מינ"ץ ובמגיד משמע נמי דהר"ש מתיר אפילו במכירה דהא הביא דעת הר"ש דמתיר והרשב"א אוסר וכתב בנתגרשה אם אינו מכירה מותר ש"מ הר"ש מתיר אפילו במכירה וכן הוא בסמ"ג, מיהו בתו' ובהרא"ש משמע דס"ל אפילו אין מכירה אסורה דהא ראיה שלהם הואיל ותנן מניקת סתם ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ואלמנה אסורה אפילו אין מכירה א"כ גם גרושה אסורה, ואפשר המחבר מדייק מריב"ש אפי' לא התחילה להניק אסורה. וע' בב"ח ופסק גרושה מותרת היכא דהולד אינה מכירה והיא אינה רוצה להניק וט"ז מחמיר בכל ענין: