לדלג לתוכן

תשובות ריב"ש/תסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בורגוש

שאלה אשה שמת בעלה והיא מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה אם היא קרויה מינקת שצריכה להמתין כ"ד חדשים אם לאו ואם היא אשה שלא היניקה מעולם ועכשיו ילדה ולא היניקה אם קרויה מינקת שצריכה להמתין כ"ד חדשים כי ראיתי סברת רבינו האי גאון ז"ל שהוא מחמיר בזה הענין ועיינתי בספרים אחרים וראיתי סברות רבות על זה הודיעני דעתך והיאך אתם נוהגין בזה:

תשובה נראה שזו צריכה להמתין דכיון שילדה ולד של קיימא מינקת חברו קרינא בה אע"פ שלא התחילה להניק דהא איפסיקא הלכתא בפרק אע"פ (כתובות ס':) שאפי' נתנה בנה למניקה צריכה להמתין ואף אם נאמר דההיא בשמת בעלה לאחר שהתחילה להניק ואחרי מות בעלה נתנה בנה למינקת מ"מ על כרחין אית לן למימר דההיא מיירי אף בשאין הולד מכירה דהא מקשי התם והא רב נחמן שרא להו לדבי ריש גלותא ומתרצינן והיינו כשאינו מכירה דאי במכירה ודאי אפי' לדבי ריש גלותא כופין להניק מפני הסכנה וכדתניא התם נתגרשה אין כופה להניק ואם היה בנה מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה וכיון שיש סכנה לולד בהתחלפות המינקת במכירה מה יועיל לזה מאי דלא הדרא בהו המינקת אלא ודאי בשאין מכירה שרא להו ודכותה בשאר אינשי אסור אפי' בשאין מכירה וכיון דאף בשאין מכירה אסור מה לי התחילה להניקו או לא הרי בין בזה ובין בזה נסתלקה סכנת הולד כשנתנה אותו למיניקה אלא שאנו חוששין לחזרת המינקת ויסתכן הולד ולזה אנו אוסרין לה להנשא אף בנתנה למניקה שאם היינו מתירין לה היא תתנהו לעולם למיניקת כדי שתנשא ואפילו בשילדה ולא הספיקה להניקו עד שמת בעלה צריכה להמתין שהרי היא נקראת מינקת חברו כיון שיש לה להניק את בנה ואף הגאונים ז"ל לא התירו אלא בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה ולאחר ג' חדשים מת בעלה דהשתא אינה נקראת מינקת חברו כיון שיש שלשה חדשים שלא היניקתו ובג' חדשים כבר מכיר המינקת האחרת ותפשו להם הגאונים ז"ל ג' חדשים לחומרא שהוא השעור הגדול הנאמר בגמרא בהכרת המינקת אבל בפחות מכן לא התירו וכ"ש בזו שמת בעלה בעודה מעוברת ונאסרה משום מעוברת חברו ואסור המעוברת הוא מטעם דסתם מעוברת למיניקה קיימא כדאי' בפ' החולץ (יבמות מ"ב.) א"כ הרי הוא כאלו התחילה להניק ומינקת חברו קרינא בה. ועוד יש לומר דלפי מסקנת הגמרא בפ' אע"פ כל שהולד חי אפי' היכא דליכא למיחש לסכנת ולד גזרינן אטו היכא דאיכא למיחש וליתא לדרב נחמן דשרא לבני ריש גלותא גם הרב אלפסי ז"ל לא הביאה בהלכות וגם הרמב"ם ז"ל לא הביא ההתר ההוא. ונראה ראיה לזה ממה שהשוו שם בגמרא דין זה של נתנה בנה למיניקה לההיא דגזר ר"מ בקטנה וזקנה וחברותיה שלא לינשא תוך ג' חדשים דאמרינן התם בפרק אע"פ גבי הא דנתנה בנה למיניקה אמר להו רב פפי ואתון לא תסברו מהא דתניא הרי שהיתה רדופה ללכת לבית אביה או שהיה לה כעס בבית בעלה או שהיה חבוש בבית האסורין או שהלך למדינת הים או שהיה זקן או חולה או שהיתה היא עקרה או זקנה או אילונית או קטנה והמפלת לאחר מיתת בעלה ושאינה ראויה לילד כלן צריכות להמתין עד שימלאו לה ג' חדשים דברי ר' מאיר רבי יוסי מתיר לארס וליכנס מיד ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו אמרי ליה לאו אדעתין אלמא כי היכא דגזרינן התם בההיא היכא דליכא למיחש להבחנה אטו היכא דאיכא למיחש הכא נמי גזרינן היכא דליכא סכנת ולד אטו היכא דאיכא סכנת ולד כדגזרינן ליארס אטו לינשא ובפ' החולץ (יבמות מ"ג.) איכא מאן דשרי ליארס ביום תשעים של הבחנה ולא גזר אטו נשואין ואסר בכ"ד של מיניקה דגזר אטו נשואין אלמא טפי אית לן למגזר במעוברת ומיניקה ממאי דגזרינן בשלשה חדשים דהבחנה ומאי דמסקינן בגמרא דמת מותר שאני מת דקברו מוכיח עליו כדאמרינן נמי *(הך טעמא דמיאונה מוכיח עליה כתבו התוס' בכתובות (ק':) בד"ה אינה) גבי הבחנה בקטנה היוצאה במיאון מיאונה מוכיח עליה. ואף אם נאמר דאיתא לדרב נחמן דשרא לבני ריש גלותא היינו משום דהנהו דבני ריש גלותא היו מפורסמים בשררה ובאלמות והיה ענינם נודע לכל ישראל ואין לגזור בהם אטו אחריני והוה ליה כמת אבל אין למדין מהם לאחרים אע"פ שהם אלמים או שעשו חזוקין משבועות וקנסים עם המינקת משום דגזרינן בהו אטו אחריני כיון שאין ענינם מפורסם בכל ישראל כמו דבי ר"ג ואפשר שזה היה דעת הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל. וא"כ בנדון זה כיון שזאת נאסרה משום מעוברת [חברו דסתם מעוברת] למיניקה קיימא אפי' נתנה בנה למיניקה אח"כ איכא למיגזר אטו לא נתנה. ומ"ש שאין אשה זו רגילה להניק לפי מ"ש בסמוך הדבר פשוט דאיכא למיגזר בהך אטו אחריני ועוד דלא פלוג רבנן דאי לא תימא הכי נימא דהכניסה לו ב' שפחות שאינו כופה אותה להניק או היכא דהיא לאו אורחה או הוא לאו אורחיה דאין כופה אותה להניק נימא דלא תצטרך להמתין אף בשהתחילה להניק שהרי היא יכולה שתאמר שלא להניק כל זמן שאין מכירה ולאו מינקת חברו היא ומוקמת לה לתקנתא דרבנן דצריכה להמתין בבנות עניים דוקא הנשואות לעניים וכל כה"ג הו"ל לפרושי אלא ודאי לא פלוג רבנן וכבר הסכימו האחרונים ז"ל דמיניקה שמת בעלה לאו דוקא אלא ה"ה לנתגרשה וכן נמי מעוברת שנתגרשה ואע"פ שאבי הבן קיים וממסמס ליה בבצים וחלב אפ"ה לא פלוג רבנן וכמ"ש ג"כ רב אחא ז"ל בשאלתות וכן דעת ר"ת ז"ל וכיון דמעוברת גרושה צריכה להמתין אע"ג דליכא למיחש לסכנת ולד משום דלא פלוג רבנן במעוברת שנתנה בנה למיניקה וגם שאינה רגילה להניק צריכה להמתין דלא פלוג רבנן ואע"פ שרבו הסברות בזה אני כתבתי מה שנראה לי שראוי להורות כן. ומה ששאלת איך נוהגין בכאן אין לומר מנהג בדבר כזה שאינו תמידי וגם כשיקרה רוב הנשים מניקות בניהם ואינן רדופות להנשא ונמנעות מאיליהן אך לעתים רחוקות כשאני נשאל מזה אני מורה להם לאסור ואף אם אפשר שהורה איזה מורה הגס לבו בהוראה להקל ועשה מעשה על פיו פעם אחת כשקרה באיזה זמן אין זה מנהג ואיני חושש לו. לפי שנראה שהורה שלא כהלכה *(עי' ב"י אה"ע סי' י"ג (ד' כ"ו ע"א) וד"מ שם אות ח' רמ"א שם סי"ג. שו"ע שם סי"ד ועי' בב"ש שם סקל"ו ל"ח ועי' לעיל (סי' י"ג)):