• לדף התרגום על כל הפרק •

שמואל א ג ב: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקֹמוֹ, ועינו[וְעֵינָיו] הֵחֵלּוּ כֵהוֹת, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת"

(שמואל א ג ג): "וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים"

(שמואל א ג ד): "וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר 'הִנֵּנִי!'"

בקריאה פשוטה של הפסוק, נראה ששמואל שכב בתוך היכל ה', במקום שבו היה ארון ה', כלומר בקודש הקודשים. אולם זה לא ייתכן - הרי אפילו לכהן הגדול אסור להיכנס לקודש הקודשים בכל עת פרט ליום כיפור, קל וחומר לשמואל שבכלל לא היה כהן! גם אם הכוונה להיכל שלפני קודש הקודשים, הרי "והלא אין ישיבה (ומכל שכן שכיבה) בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד?" (רבא בבלי קידושין עח:) !

המפרשים הסבירו בכמה דרכים:

1. שמואל שכב במתחם הרחב של היכל ה' - לא בקודש הקודשים אלא בלשכה המיוחדת ללויים: "ושמואל שוכב - במקומו, בעזרת הלוים השומרים בית המקדש. וכן תרגם יונתן: ושמואל שכיב בעזרת לואי בהיכל ה' אשר שם ארון האלהים" ( רש"י , וכן רלב"ג) .

לפי זה, מדוע הפסוקים כתובים באופן הגורם לחשוב ששמואל שכב ממש בהיכל ה'? יש אומרים שהמטרה היא ליצור הקבלה בין שמואל לבין משה - גם הוא לוי, וגם הוא גר ב"אוהל מועד", וגם הוא שמע את קול ה' מתוך אוהל מועד (אמנון בזק, מקבילות נפגשות, פרק שני, עמ' 27) .

2. הטעמים מפסיקים בין המילה שוכב למילה בהיכל: שמואל שכב במקום כלשהו, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' (רב נחמן, בבלי קידושין עח:) ; או: שמואל שכב במקום כלשהו, ובהיכל ה' קרא ה' אל שמואל: "ושמואל שוכב - במקום אשר הלוים שוכבים; בהיכל ה' - זה קדש הקדשים, כאשר מפרש: אשר שם ארון אלהים, ומוסב הוא למקרא שלאחריו, לומר שקול הקריאה היה בהיכל ה' וגו'" ( מצודות ) . ראו גם: המשמעות הפרשנית של מקום האתנחתא בפסוק / זכריה גורן .

לפי זה, מדוע סדר המילים בפסוק השתנה? מדוע לא לכתוב "ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה', ושמואל שוכב"? ע"פ חכמי המדרש, שינוי סדר המילים רומז, שה נר הוא נשמה; ראו בסעיף "ונר אלהים טרם יכבה", פירוש ע"פ המדרש.

3. שמואל שכב בהיכל ה' במחשבותיו, "רצה לומר: שכיבה מחשביית", כמו ב (קהלת ב כג): "גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ", (שיר השירים ג א): "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי", "רעיוניו היו שוכבים ומעיינים בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים, מחשב בעניני ההיכל והארון ורוחניותם אשר ה' בם בקדש" (מלבי"ם ע"פ אברבנאל) . בניגוד לעלי, שנאמר עליו (בפסוק ב) "ועלי שוכב במקומו", כלומר ישן שינה רגילה ואינו חושב על ענייני המקדש, שמואל שכב במחשבתו בהיכל ה', ולכן ה' נגלה אליו.

4. וע"פ הפשט, ייתכן ששמואל אכן שכב בקודש הקודשים ממש, למרות שבדרך-כלל אסור להיכנס לשם, בגלל המצב המיוחד שנוצר כאשר, (שמואל א ב כב): "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד, וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":

" "כשעיניו של עלי החלו לכהות, נפרץ המחסום האחרון של יראת החטא וכיבוד ההורה של בני עלי, והם החלו לנהל את מעשי הזימה שלהם במקדש. עלי שהוכיח את בניו בשפה רפה ולא רצה לראות ולפקח מקרוב על מעשי בניו, לקה מידה כנגד מידה בעיניו. כיוון שעלי לא יכול היה לראות, הוא נותר שוכב במקומו. לעומת עלי הזקן שלא יכול היה לראות, שמואל הצעיר ראה גם ראה את שהתרחש, לפחות הוא ראה יותר מאפס קצהו של המתרחש, ולפיכך החליט להימלט אל קודש הקדשים על מנת לבקש קרבת אלוה. הוא נס אל קודש הקודשים כדי להחזיק בקרנות הדביר ולהיוותר בתומתו הקדושה."

"חשוב לשחזר את מצבו של שמואל בעת הזאת. דומה שהוא היה נתון. בין הפטיש לסדן, כלומר בין עיוורונו הקרב של עלי לבין פריצותם פורקת העול של בניו והוא הבין דבר אחד שנפשו מחוברת אל הקדושה עד מות, אפילו הוא נוטל את נפשך. בין חילול הקודש בסביבתם של בני עלי ומעבר על החוק "לא תתורו" לבין חילול שתכליתו קידוש והתחברות אל הקודש, חילול אשר כרוך בסכנת מוות, העדיף שמואל את החילול הקדוש, וליתר דיוק את הקידוש הנראה במבט שטחי מחלל. בעיצומו של לילה, מאחורי הפרוכת המפרידה בין הקודש לקודש הקודשים, שכב לו שמואל וביקש: ענני! והקב"ה ענה אמן אחריו, קרא לו ממקום משכבו וכפל את שמו לאות הזדהות אתו" " (יוספה רחמן, הקונגרס העולמי ה-16 למדעי היהדות, הר הצופים, אב ה'תשע"ג) .

אפשר לשלב את פירושים 3 ו-4: הפועל שכב מופיע בפרשתנו שלוש פעמים: בני עלי "ישכבון את הנשים" ומטמאים את אוהל מועד, עלי "שוכב במקומו" באדישות ואינו עושה דבר, ושמואל "שוכב בהיכל ה'", מסתתר ומתפלל אל ה' שיעזור לו לשמור על טהרתו.

שם מתגלה אליו ה' ואומר לו, שהמצב הנורא הזה לא יימשך לאורך זמן, כי עוד מעט, (שמואל א ג יב): "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ, הָחֵל וְכַלֵּה", (שמואל א ב לד): "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ, אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס: בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם", בני עלי הפרוצים ימותו, ושמואל ייצא מתוך קודש הקודשים ויעלה להנהגת העם.

התחבאותו של שמואל בקודש הקודשים מזכירה את יואש בן מלך יהודה, כמה דורות מאוחר יותר, אשר הוסתר מפני עתליה בהיכל ה' במשך 6 שנים, עד שעתליה חוסלה והוא הומלך במקומה, מלכים ב יא ב: "וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הממותתים[הַמּוּמָתִים] אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת, וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הוּמָת; וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה' מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים, וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ".

וחכמי המדרש דרשו עליו את הפסוק, (תהלים כז ה): "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי".

1. ע"פ הפשט, הכוונה לנר התמיד שהיה דולק במנורת המקדש, (שמות כז כ): "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד; בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה', חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

התיאור ונר א-להים טרם יכבה הוא תיאור זמן - זה היה לפנות בוקר, לפני שהנרות כבים: "והנה, מצא אז את שמואל מוכן אל שיתגלה עליו האור הגדול הזה, אם מצד הזמן - שהיה בסוף הלילה, טרם יכבה נר אלהים שהיה דולק מערב עד בוקר, שקרוב אל היום, אז הנפש נקיה מרעיונות היום, והמוח וכל כלי המחשבה הטהרו מן האדים אשר יאפיל זהרם בתחלת הלילה כנודע" (מלבי"ם, וכן מצודות ) .

2. וע"פ המדרש, הפסוק רומז לנר-הנשמה של עלי, שעומד לכבות, ונר-הנשמה של שמואל עומד להחליף אותו: "עד שלא שקעה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל: ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'" (בראשית רבה נח ב) . "דרך כתיבת הפסוק רומזת לכך, ש"נר אלוקים" איננו הנר הדולק בהיכל, אלא "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ כז) - נשמתו של עלי. "נר אלוקים טרם יכבה" - שמשו של עלי טרם שקעה, וכבר "ושמואל שוכב בהיכל ה'", שמואל מתחיל את דרכו בהנהגת עם ישראל. אילו היה כתוב "ונר אלוקים טרם יכבה בהיכל ה'", היה מובן כי הנר הוא הנר הפיזי הדולק בהיכל. שינוי סדר המילים מכוון להבנה נוספת הטמונה בביטוי "נר אלוקים", הרומז למנהיגותו של עלי." ( ישיבת מעלות, דרכי לימוד מדרש, קהלת רבה א י ) .

יש פה שתי משמעויות [דו משמעי] ושתיהן נכונות

סעיף 2 הוא נכון לאמור נר אלהים הוא נר עלי הכהן כי הכהן הוא איש אלהים ונרו טרם יכבה לאמר טרם מת ושמואל שוכב בהיכל האלהים כי נרו בא להחליף את עלי הכהן

והמשמעות השנייה היא כי נר אלהים הוא מנורת הזהב

שים לב לפי הפסוקים שבתורה בספר שמות פרק כו כתוב:

לא וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים. לב וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב עַל-אַרְבָּעָה אַדְנֵי-כָסֶף. לג וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. לד וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. לה וְשַׂמְתָּ אֶת-הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת-הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל-צֶלַע צָפוֹן.

לאמור כי נר אלהים הוא מנורת הזהב היה מחוץ לפרוכת העדות לאמור מחוץ לקודש הקודשים ושם שכב שמואל ליד מנורת הזהב

-- daian moshe, 2013-08-07 08:57:02

זה מעניין. אם שמואל לא ישן בקודש הקודשים, מקום הארון, כדעת רש"י, למה מוזכר הארון? וכי איננו יודעים שהארון נמצא בהיכל? אלא יתכן שיוצרים פה קשר בין מציאות הארון ובין התגלות ה' לשמואל. גם במקומות אחרים בתנ"ך הארון דומיננטי ומשפיע. כמו במקרה עוזה. וביחוד כאן בהמשך, כשהוא נלקח!

-- hagai hoffer, 2013-08-07 12:48:34

לחגי

הזכרת ארון האלהים בהיכל בא להגיד לנו שהיה כבוד אלהים בהיכל

ובספר שמואל א פרק ד כתוב:

כב וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.

-- daian moshe, 2013-08-07 17:28:14