רש"ש על המשנה/כלים/כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רש"ש על המשנה מסכת כלים פרק כח

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת כלים · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

ד[עריכה]

בהרע"ב ושאינן מצוירות מיוחדים נמי לשאר תשמישין. וצ"ל דמטפחות ספרים אין הפירוש דכבר שמש בהן לספרים וייחדום להם דא"כ לכ"ע שוב אסור לתשמיש אחר עי' בס"פ נגמר הדין בסוגיא דהזמנה מילתא. אלא דמיירי שעשאן לספרים לבד ולא נשתמש בהן עדיין דה"ל הזמנה בעלמא וס"ל לב"ה דהזמנה לאו מלתא היא כרבא שם דהל' כוותיה כמש"כ התוס' שם בסוף הסוגיא. ור"ג סבר כרשב"ג בנו שם דהזמנה מלתא היא לפרש"י שם. וביותר לגי' הרא"ש כאן רשב"ג א"ש טפי דאזיל לשיטתו שם ומיושב קושית הר"ש כאן ע"ש. אבל עיקר פי' הרע"ב דמ"ס אינן נקראין משמשי אדם וטהורים מכל טומאה. קשיא (דאין) [דאיך] יפרנס לפ"ז משנה הסמוכה כפה כו' אבל טמא ט"מ. כיון דכבר נאסרה לשאר תשמישין לאביי בהזמנה ולרבא בכרכתו כדפי' הרע"ב וכדאיתא בסוגיא שם אמאי טמא ט"מ:


ה[עריכה]

ברע"ב ד"ה שעשאו שליח כו'. ואפי' בלא שינוי מעשה. ע"כ ר"ל שלא עשה שינוי מעשה בגופו כגון להתיר תפירותיו אבל מ"מ עשה בו מעשה השטיח ששטחו על הארץ לישב עליו דבמחשבה גרידא אינו עולה מידי טומאתו. אבל מ"מ צ"ע מלעיל פ"ו דפסק כב"ה דלא מיטהר אלא משיקשר ולא כר"ע דאמר משיקבע ע"ש:


ו[עריכה]

שם דתנן בסוף זבים הנוגע במשכב מטמא שנים כו' דכ"ז שהכלי נוגע במדרס כו'. וכ"ה לשון הר"ש. ותימה דזה לא נאמר אלא באדם אבל כלים אדרבה תנן התם במ"י זה"כ כל הנוגע בא' מכל אה"ט מטמא א' כו' חוץ מן האדם ופי' הר"ש והרע"ב כגון אוכלים וכלים כו' מטמאים אחד ופ"א ואפי' בשעת מגען. אבל עי' בהר"ש שם ברה"פ בשם התוספתא וכ"כ התוי"ט שם בקצרה וא"ש. רק שנצטרך פה להגיה קצת במש"כ דתנן בסוף זבים כו' כי יכוונו על התוספתא הנ"ל. ועי' במל"מ שהאריך בפרט זה בפ"ו ממטמאי מו"מ ה"ו:


ז[עריכה]

תוי"ט ד"ה אבל. ומלמטן היינו שאם היא מתהפכת כו' וכ"ז דוחק מאד. ול"נ דלפירושם מיירי כגון שהחלוק קצר והוא רוצה להאריכו ע"י מטלית שמחבר לו. ואם מאריכו בשוליו אז מחבר עליונה של מטלית לתחתיתו של חלוק ותלוי כדרכו ולכן הוי חבור. אבל אם מאריכו מלמעלה ע"כ מחבר תחתיתה של מטלית לעליונו של חלוק ואז מתכפלת המטלית נופלת על החלוק ואינה מועלת כלל לכן לא הוי חבור. ומלמעלן ומלמטן קאי על המטלית כדברי התוי"ט: