רש"י על שופטים כ
<< · רש"י על שופטים · כ · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"אטר יד ימינו" - גמודי יד ימינם לא היו שולטים בה כאילו היתה אטומה כמו (תהלים סט טז) אל תאטר עלי באר פיה
"כל זה" - שבע מאות איש הללו
"אל השערה" - לחוט השער
"ולא יחטיא" - לא ישגהפסוק יח (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק לג (כל הפסוק)
"בבעל תמר" - במישר יריחו
"מגיח" - נמשך כמו (איוב מ כג) יגיח ירדן אל פיהו (תהלים כב י) גחי מבטן
"ממערה גבע" - ממקום צר ערותה וגלויה של גבעת בנימין מקום תורפה שלה שהיא נוחה ליכבש משם כמו (בראשית מב ט) לראות את ערות הארץ באתםפסוק לו (כל הפסוק)
פסוק לז (כל הפסוק)
פסוק לח (כל הפסוק)
"והמועד היה" - מתחלה היה אות בין ישראל ובין האורב להיות האורב מרבה להעלות עשן העיר ויבינו ישראל אשר לכד האורב את הגבעה
"משאת העשן" - גובה העשןפסוק לט (כל הפסוק)
פסוק מב (כל הפסוק)
פסוק מג (כל הפסוק)
"כתרו את בנימן" - הקיפו את בנימין ככתר המקיף את הראש וכן (תהלים כב ג) אבירי בשן כתרוני וכן (חבקוק א ד) כי רשע מכתיר את הצדיק וכן גם בלשון עטרה נקראת הקפה (שמואל א כג כו) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם
"הרדיפוהו" - קוראים אחריו רדיפה צועקים זה לזה לרדוף
"מנוחה הדריכוהו" - אצל הערים שהם נוחים בהם שם הדביקוהו
"הדריכוהו" - השיגוהו ויש דוגמתו בלשון גמרא (כתובות ס ב) רהט בתריה פרסא בחלא ולא אדרכיה
"עד נוכח הגבעה" - ממזרחה של גבעהפסוק מד (כל הפסוק)
פסוק מה (כל הפסוק)
"ויעוללהו" - הריגה אחר הריגה כעוללות שאחר הבציר
"חמשת אלפים איש" - הרי עשרים ושלשה אלף
"עד גדעום" - שם מקום
"ויכו ממנו אלפים איש" - הרי עשרים וחמשה אלף האמור למעלה (פסוק לה) והמאה הכתובים למעלה (שם) לא פירש היכן נפלופסוק מח (כל הפסוק)
"שבו אל בני בנימן" - בכל הערים
"מעיר מתם" - התמו כל יושבי הערים
"ועד בהמה" - ואנשים בכלל מתום היו שמתום לשון כליה הוא ויש לתמוה על אלף היכן הם שהרי עשרים וששה אלף התפקדו מן הערים ומן הגבעה שש מאות וכאן מנה בנופלים עשרים וחמשה אלף ומאה איש ושש מאות נמלטו אל סלע הרמון והאלף ברחו אל הערים ונפלו למחרת כששבו בני ישראל אל ערי בנימין להחרים הנשים והטף
<< · רש"י על שופטים · כ · >>
