רש"י על הש"ס/פסחים/פרק י

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





מתני' ערב פסחים סמוך למנחה - קודם למנחה מעט:

לא יאכל - כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה:

ואפילו עני שבישראל לא יאכל - בלילי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין זכר לחירות במטה ועל השלחן:

ארבע כוסות - כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא:

ואפי' - מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה (פ"ח מ"ז) מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי:

גמ' כשהוא תאוה - ולא תבא סעודת שבת על השובע:

לא צריכא - דקתני ערב פסחים לא יאכל עד שתחשך אלא לרבי יוסי דאמר הולך ואוכל עד שתחשך:

אפילו תימא - מתני' נמי רבי יהודה היא ובדין הוא דליתני ערבי פסחים לרבויי סמוך למנחה:

מתשע שעות - היינו סמוך למנחה: משבשתא



משבשתא היא - והכי איבעי ליה למיתני מט' שעות ומחצה ואילך:

וקא תנא קמיה - להך מתניתא הכי מט' שעות ולמעלה אלמא מתרצתא היא:

אלא מחוורתא כרב הונא - ומן המנחה דקתני מתניתא קמייתא סמוך למנחה קאמר:

הלכה מכלל דפליגי להפסקה - הא דא"ר ירמיה הלכ' כר' יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי בערב הפסח להפסקה הוא דפליג דאם התחיל לאכול אף בערב הפסח אינו מפסיק אבל להתחיל מודה ר' יוסי דאסור ומתניתין בהתחלה לרבי יוסי איצטריך דקמשמע לן דמודה רבי יוסי בערב הפסח דאין מתחילין:

דתניא - דבהפסקה נמי פליגי:

אין הלכה כרבי יהודה - דאמר מפסיקין דמשמע עקירת שולחן:

ולא כרבי יוסי - דאמר אין מפסיקין כלל:

אלא פורס מפה - על השולחן ומקדש היום וחוזר ואוכל:



כך מפסיקין להבדלה - אם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן ומבדילין:

אין מביאין את השולחן - לאכול משקדש היום אא"כ קידש:

ואם הביא - קודם לכן אי נמי אין מביאין את השולחן בערב הפסח אפילו מבעוד יום אא"כ קידש כדאמרן דאפי' רבי יוסי מודה בערב הפסח:

איקלע לבי ריש גלותא - והיו מסובין על השולחן בערב שבת וקידש עליהן היום ופרס מפה וקידש:

ידי יין לא יצאו - שאם יש להם יין לשתות בביתם חייבין לברך בורא פרי הגפן שאינם פטורין בברכת הכוס (על שתיית) יין בלא ברכה מאחר שעקרו ממקומן:



אין קידוש אלא במקום סעודה - ואם קידש ולא סעד לא יצא ידי קידוש:

ממקום למקום - מבית לעליה לא צריך לחזור ולקדש אם קידש שבת בבית והלך לאכול בעליה:

דילמא מיתעקרא לכו שרגא - ולא תאכלו ואפי' אתם הולכים לישן בלא אכילה בקידושא דהכא לא נפקיתו ידי קידוש (היום) דאין קדוש כו':

כל מילי דמר - רבה:

כחומרו דרב הוה עביד - בר מהני תלת דעביד לקולא כשמואל:

כקולי דרב - כגון קידוש לא עביד:

ה"ג ורבי יוחנן אמר אף ידי יין נמי יצאו:

אחד שינוי יין - שהביאו לו יין מחבית אחרת:



א"צ לברך - שניה על היין:

ממקום למקום - מבית לעליה:

בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם - כגון מים או פירות שאין טעונים ברכה חשובה בפני עצמן כגון (שבעת המינים) דודאי כיון דעמד והלך למקום אחר עמידתו זו היא גמר סעודתו והך סעודה אחריתי היא וצריך לברך בתחלה:

אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן - כלומר ברכה חשובה בפני עצמן כגון שבעת המינין הואיל ולא בירך אחריהן ועמד לילך למקום אחר לסעוד על קביעות הראשון הלך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהן ולפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך:

לקיבעיה קמא הדר - כלומר על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו:

אחד זה ואחד זה - בין שטעונין ברכה לאחריהן במקומן בין שאינן צריכין:

כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע - כלומר לברך ברכה של אחריהן הואיל ועתידין לחזור:

ה"ג בד"א כו' - ולא גרס בהא ר' יהודה:

מדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונין כו' - דעקירות משמע משום מהירות חתן וכלה הן נעקרין אבל אם לא כן עדיין היו צריכין לעמוד ולברך ברכה שלאחריהם:



מאן תנא - להך ברייתא דקתני אע"ג דדברים הטעונין ברכה לאחריהן צריך לברך רבי יהודה היא:

חברים שהיו מסובין ועקרו כו' - ולא גרסינן לשתות יין:

ומקשינן אלא טעמא דבדברים הטעונין ברכה לאחריהם - משום הכי פליגי רבנן עליה דר' יהודה:

הא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן - אפילו רבנן מודו דצריך לברך פעם אחרת בתחלה:

לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן - דאמר לעיל שינוי מקום אין צריך לברך ולא מפליג בין דברים הטעונין לדברים שאינן טעונין:

לאו אותביניה חדא זימנא - לעיל:

ה"ג תניא כוותיה דרב חסדא חברים שהיו מסובין לשתות יין כו' - והיינו כרב חסדא דאמר דברים שטעונין ברכה לאחריהן אין צריך לברך והא בהדיא מסייעא לרב חסדא מדקתני יין אבל בההיא דלעיל לא תנא יין בהדי':

ואומר עליו קידוש היום - באמצע סעודתו:

ושני - מיד אומר עליו ברהמ"ז ומפסיק כדאמר ר' יהודה לעיל ומיהו הואיל והגיע עונת קידוש צריך לקדש תחלה לא גרסינן ראשון אומר עליו ברכת המזון שני אומר עליו קדושת היום:



גמרו - סעודתן:

אומר עליו כו' - ר' יוסי קאמר לה:

משלשלן - עד לאחר המזון אלמא אמרי' שתי ברכות על כוס אחד הבדלה וברהמ"ז:

ואמר רב יקנ"ה - כדמפרש בשביעי עסקינן ובשביעי ליכא זמן ומכל מקום שמעינן מינה קידוש והבדלה על כוס אחד:

ומשנינן מדלא קאמר זמן - בשביעי של פסח עסקי' דשמא עני הוא ואין לו אלא כוס א':

והא יום ראשון דאית ליה - דאפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות:

קידוש והבדלה חדא מלתא היא - דתרוייהו משום קדושת יו"ט נינהו ובהבדלה עצמו הוא מזכיר קדוש' יו"ט דהמבדיל בין קדש לקדש קא מברך:



הכי גרסינן שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי"ק:

ה"ג משל דרבי יהושע כו':

והלכתא כרבא - דקדושא והדר אבדלתא דכי מבדיל ברישא מיחזי עליה קדושת שבת כמשאוי:

נר ומזון בשמים והבדלה - היכא דאין לו אלא כוס א':

על המזון שהוא בתחלה - כיון דגמר סעודתו בההוא איחייב ברישא ואין מעבירים על המצות:

אכסא קמא - כשמתחיל לשתות על המזון שבתחלה:

והדר בריך - בפה"ג אכסא דברכת המזון כמו שאנו עושין בכל סעודה וסעודה ובשאר סעודות עסקינן דלאו במוצאי שבת:

לא הוי ידעיתו אי משקו לכו בתר כסא קמא אי לא ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי:



קאי עלייהו - משמש עלייהו:

הב וניבריך - ברכת המזון והדר אמליכו ואמרו הב ברישא ונישתי:

כיון דאמריתו הב וניבריך - ברכת המזון אסחיתו דעתייכו משתיה ואסור למישתי עד לאחר ברכת המזון אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך:

ואמר רב יקנ"ה - ולא בעי לברוכי ברכת היין תרי זימני חדא אקידוש וחדא אהבדלה וה"ה לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון:

כי מטא - רבא לאבדולי במוצאי שבת ולעיל קאי אלא אגב גררא אייתינהו להנך תרתי עובדי ועובדא ראשונה בשבת הוה:

קא מתלי נורא בשרגא - מדליק אבוקה בנר:

א"ל - רב יעקב בר אבא למה ליה למר כולי האי הא איכא שרגא:

אדעתיה דנפשיה - כלומר מעצמו אשר לא צויתיו:

על שבע - מפרש להו לקמיה:



והא מר לא שלש אמר - [כולן] ארבע:

מעין חתימה - ולא ממנינא הוא:

ה"ג י"ט שחל להיות אחר השבת - דבעי למחתם המבדיל בין קודש לקודש: ה"ג מ"ד מעין חתימתן סמוך לחתימתן בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב כו':

האמורות בתורה - כמו הנך דלקמן:

סדר הבדלות - היינו שבע הבדלות ואף על גב דאיכא תמני בין [יום] השביעי לא קא חשיב דמעין חתימה:

וחותם בסדר בראשית - ברוך סודר בראשית וכולהו הנך כתיבי ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (ויקרא י) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א) ויבדל בין המים (שם):

ובין כהנים ללוים כו' - מפרש להו לקמן אבל הבדלה דשבת לא כתיבא דמעין חתימה קא חשיב ליה לקמן ולאו ממנינא:

מעין חתימה היא - דקאמר וחותם בסדר בראשית והויא ליה בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה ובצרי להו משבע:



המבדיל בין קודש לחול - ותו לא אמר בה שאר הבדלות ולא חתם בה:

היא גרמא ליה למר - שלא הלכת אתה בעצמך:

וברכת המצות - כגון להתעטף בציצית ועל נטילת לולב:

וברכה הסמוכה לחברתה - כגון אותם של שמונה עשרה:

וברכה אחרונה שבקרית שמע - אע"פ שאין ברכה אחרת למעלה הימנה שהתחיל בה בברוך:

יש מהן - מאלו שהזכרנו שפותח בהן בברוך ואינו חותם בברוך כגון ברכת פירות ומצות:

ויש מהן שחותם ואינו פותח - כגון ברכה הסמוכה לחבירתה שהרי פוטרתה ראשונה שנפתחה בברוך:

הטוב והמטיב - אף על גב דסמוכה לחבירתה שהרי התחיל בברכת המזון בברוך משום דברכה באנפי נפשה איתקן משום הרוגי ביתר וכולה הודאה כברכת הפירות ומצות:



קשיא לעולא - שפתח בברוך ולא חתם:

הודאה היא - ואין בה הפסק דבר אחר לא הפסק תחנה ולא הפסק ריצוי הלכך בפתיחתן סגי ולא דמו לברכת קידוש שצריך לספר בשבח שבת וברכת יוצר אור שיש בה הפסק תחנה כגון ברחמיך הרבים וברכת אבות יש בה רצוי לפיכך צריך לפתוח ולסיים בשבחו של מקום:

הוו יתבי בסעודתא - בערב שבת והאריכו בה עד שחשיכה:

ונפסיק - בעקירת השלחן:

ונקבעה - לסעודתינו:

לשבתא - לשם שבת:

לא צריכיתו - להפסיק בעקירת שלחן כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת שבת:

שבת היא קבעתה - מעצמה היא חשובה סעודת שבת ונבדלת מסעודת חול ודי לכם בפריסת מפה וקידוש:

כשם שקובעת למעשר - אפילו אכילת עראי דשבת חשובה קבע למעשר במסכת ביצה (ד' לד:):

כך קובעת לקידוש - שאסור לטעום עד שיקדש אלמא משחשיכה היא חשובה סעודת שבת מאליה:

כך - יציאתה קובעת להבדלה שאם יושבים על השלחן וחשיכה במוצאי שבת אסורין לאכול עד שיבדילו:

והני מילי - דלהבדלה אינה קובעת לאפסוקי סעודתא אבל אתחולי לא מתחלינן משחשיכה עד שיבדילו:

הני מילי - דאין מפסיקין לאכילה אבל לשתיה לאו דבר חשוב הוא ומפסקי:

ולא אמרן - דלא מתחלי אלא בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה:

הזכרה בברכת המזון - של שבת רצה והחליצנו וביום טוב יעלה ויבא:

כבוד יום וכבוד לילה - אם (יש) לו יין הרבה לסעודה אחת או מיני מגדים יניחם עד היום:



ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה - דלא מבדיל מקמי סעודתא דהוי שעת הבדלה:

לא חכימא אנא - דלא אמינא ליה אנא מדעתאי להא דחביבה מצוה בשעתה:

ולא חוזאה אנא - מגיד: ולא אמינא ליה משמיה דגברא יחידאה:

אלא גמרנא אנא - כך שמעתי בישיבה:

וסדרנא אנא - מסדר שמועות לפני רבותי תמיד:

עיולי יומא - מחבבינא ליה ועבדינן קידוש מאורתא כי היכי דלנקטיה עילוון הייא:

אפוקי יומא - כגון אבדלתא:

מאחרינן ליה - היכא דאין לו אלא כוס אחד עד לאחר המזון:

שמע מינה המבדיל בתפלה כו' - דקתני הנכנס לביתו במוצאי שבת מבדיל אף על גב דסתם בני אדם מבדילין בתפלה:

וש"מ ברכה טעונה כוס - ברכת המזון:

ושמע מינה - (ברכת המזון) [כוס] של ברכ' צריך שיעור דאי לא צריך שיעור ליחלקיה לתרי:

ושמע מינה צריך המברך שיטעום - דאי לא טעים ליה. ליבריך עליה תרי זימני:

ושמע מינה טעמו פגמו - כבר מברכת המזון:



[ואליבא דר' יהודה - דאמר מאור ואח"כ בשמים:

משום דכוס של ברכה טעון שיעור - אבל אי הוה ביה טפי מכשיעור טעמו לא פגמו]:

קפיד - לקידוש והבדלה וברכת המזון אבל אם בא לשתות מכוס פגום מברך עליו ברכת היין:

לקדשו - משמע משעה שמתקדש היום:

אין לי אלא ביום - לקמן פריך אדרבה עיקר קדושא בלילה הוא דכניסתו היא קדושתו:

קידושא רבא - בורא פרי הגפן ואהכי קרי ליה קידושא רבה דאכולהו קידושי אמרי לה:

ואגיד ביה - האריך בו:

עד רביעי בשבת - אבל מרביעי ולהלן גבי שבת הבא מתחשב:

לענין גיטין - אמר לה ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז אחר השבת או שאמר קודם השבת תתני לי:

אבל לא על האור - אם לא בירך בורא מאורי האש במוצאי שבת שוב אינו מברך:



נטל ידיו לא יקדש - דקידושא מפסיק בין נטילה לאכילה והוי כהיסח הדעת ובעי נטילה אחריתי בתר קידושא:

דחביבא ליה ריפתא - שהיה רעב מקדש אריפתא אלמא לא בעי נטילה אחריתי אלא מעיקרא משי ואכיל נהמא דקידושא:

דחביבא ליה חמרא - שהיה צמא:

טעם - אם אכל שוב אינו מקדש כל הלילה:

אישתלי - רב ירמיה:

אמרה ליה דביתהו - דרב אסי לרב אסי:

והא מר לא עביד הכי - דאמר רב אסי טעם אינו מבדיל:

כרביה - כרב דרב הונא משמיה דרב הוה אמר שמעתתיה:



כל השבת - כדאמרן לעיל עד יום רביעי:

פירזומא - שכר שעורים בלשון לעז ברוי"ש (בריי"ש: שְׁכַר שְׂעוֹרִים (מין בירה)) :

ותאיני - שכר תאנים:

ואסני - שכר תותים:

שיכרא - שכר תמרים:

בר תליסר מגני - שנתנו מים על התמרים ואחר שזבו נתן על תמרים אחרים וכן הביא תמרים עד י"ג פעמים:

מייסרן ומפייס - מצערין ובשעת שתיה מפייסין הן כלומר טובים הן וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה:

אדור ברבים - נדר שאין לו הפרה:

מי זוריון - מי משרת הפשתן:

שרי ליה אבא - התחלת לעשות שכר ולהשתכר בו מערב לכך הוא יפה בעיניך ומקדש אתה עליו:

כוס של ברכה - ברהמ"ז:

מטעמת יין בכל הוא - אותה טעימה שאמרו המברך צריך שיטעום בכל שהוא:

מנחה גדולה - (משבע) שעות ומחצה ולמעלה זמן הקרבת תמיד כשאתה בא להקדימו:

ומשום פסח - שמא ישב בסעודה וימנע ויפשע מעשות פסח:



או דילמא סמוך למנחה קטנה - בתשע שעות כשהוא מאוחר בפרק תמיד (לעיל דף נט.):

ומשום מצה - שיכנס לה כשהוא תאוה:

אגריפס המלך - לא היה אוכל עד תשע שעות:

אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה היינו רבותיה - דאע"ג דעדיין לא אכל וזמן איסוריה אכתי לא מטא בשעה תשיעית עד לאחר תשע אפ"ה לא יאכל משום דמשיך ליה עד זמן איסורא יתענה ולא יאכל:

אלא אי אמרת - ממנחה גדולה ואילך אסור מאי רבותיה דאגריפס והא כבר חל זמן איסוריה משש שעות ואילך וצריכא למימר דאסור בתמיה דאטו משום דלא אכל בעי למיעבד איסורא ונשרי למיכל מתחלת תשע:

אבל - יכול אדם לטבול ולאכול מיני תרגימא פירות והאי דנקט מטביל לפי שמאכלם על ידי טיבול:

בירקי - היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה לפי שאין משביע:

בבני מעים - הואיל ועסוק בסעודה יכול הוא לאכול בבני מעים מה שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות כן מן המנחה ולמעלה דהואיל והוא עסוק בהן מצער ליה אי לא אכיל ואי אכיל לא משבעו ליה:

נירו לכם ניר - כשאתם טורחים תטרחו בדבר שאתם יכולין ליהנות ממנו ושמש זה שעוסק בסעודה ובית המטבחים אם אינו נהנה מצער ליה:



בין הכוסות הללו - בין הראשון לשני:

נימא קא סבר רב ששת סמוך למנחה גדולה תנן ומשום פסח - וקסבר כרבי יהודה בן בתירא דאמר כולי יומא זמן שחיטה הוא ומאי בין הערבים ערב דאתמול משכלה ערב דאתמול דהיינו משעלה עמוד השחר לערב דהאידנא משום הכי מתענה כולי יומא ואע"פ שלא היה פסח בימיו הואיל ומיתסרא בכך:

לא רב ששת איסתניס - מעונג היה ואי הוה טעים מצפרא לא מצי למיטעם מצה לתיאבון לאורתא:

עד שיסב - הסיבה על צד שמאל:

מצה צריכה הסיבה - כבני חורין שהוא זכר לגאולה:

מרור אין צריך הסיבה - שהוא זכר לעבדות:

שמא יקדים - אפרקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחריו שיפוי כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל למעלה והקנה פושט למעלה והמאכל נכנס לתוכו ונחנק:

הוה זגינן אבירכי דהדדי - נשענין כל אחד על ברכי חבירו:

בשוליא דנגרי - תלמידו של נגר המלמדו אומנות:

ארבע כוסות - שלשה כנגד ג' כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וגומר ורביעי ברכת המזון:



שאף הן היו באותו הנס - כדאמרינן (סוטה דף יא:) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו וכן גבי מקרא מגילה נמי אמרינן הכי דמשום דע"י אסתר נגאלו וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת (כג א):

[כדי מזיגת כוס יפה - שיעורו רובע] רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית לוג דחמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא וקא סלקא דעתך דבין כולם קאמר שמואל דליהוי רובע רביעית יין:

שתאן חי - שלא מזגו במים:

בבת אחת - עירה ארבעתן לתוך כוס אחד:

ידי יין יצא - ששתה ד' כוסות:

ידי חירות לא יצא - כלומר אין זו מצוה שלימה:

כדי רביעית - בין כולן קשיא לשמואל דאמר רובע רביעית דהיינו כוס יפה:

ה"ג מאי כוס יפה דקאמר שמואל לכל חד וחד דהוו להו כולהו רביעית:

אל תרא יין כי יתאדם - אלמא יין מראה בעי:



קליות - קלי מחטים ישנים:

חוטפין מצה - מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרש חוטפין מצה אוכלין מהר וזה הלשון עיקר מדמייתי הא דר"ע בהדה:

חוץ מערבי פסחים - כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה:

קסתא דמורייסא - מדה שמוכרין בה את המורייס:

תמנתא קדמייתא - מדה שהיתה בה כבר בטבריא:

הות יתירה - על תמנתא דהשתא רביעית:

ובה משערין רביעית לפסח - שהיו ממלאין אותה ומנערין אותה לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מליאה ומים הנשארים בתמנתא הן הן רביעית:

ברום אצבעים - וברום חצי אצבע ורום חומש אצבע:

ברברבתא - בגודל שיש בטפח ארבע אצבעים מהן:



אמה על אמה ברום שלש אמות - מחזיקין ארבעים סאה חלקהו תחלה כולו ברומו שלש אמות יש בהן שמונה עשר טפחים חלקם לי"ו חלקים ותמצא לכל חלק וחלק טפח וחצי אצבע ומחזיק אחד מי"ו במ' סאה כמה הן ב' סאין וחצי סאה טפח וחצי אצבע כמה חומשי אצבעות הן עשרים ושנים וחצי חומש הטפח כ' חומשים חצי אצבע ב' חומשין וחצי חלוק כ"ב חומשים וחצי לחמשה חלקים תמצא בכל חלק ד' חומשין וחצי חלוק ב' סאין וחצי סאה לחמשה חלקים תמצא בכל חלק חצי סאה נמצא דארבע' חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה ועוד ד' חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה [ועוד ד' חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה] נמצא כל אמה על אמה ברום י"ג חומשין וחצי חומש מחזיק סאה וחצי סאה חשוב סאה וחצי סאה ללוגין תמצא ל"ו לוגין כיצד סאה וחצי סאה תשעה קבין ששה קבים לסאה והקב ד' לוגין הרי ל"ו לוגין בכלי אמה על אמה ברום י"ג חומשים וחצי חומש חלוק הכלי באורך ורוחב לטפחים תמצא האמה על אמה ל"ו טפחים בטפח על טפח שהאמה ו' טפחים וכשתחלקנו לאורכו ברצועות שהן רחבות טפח תמצא בו ו' רצועות כל אחת ואחת רחבה טפח וארכה ששה חלוק כל רצועה לארכה לשש תמצא בשש רצועות ל"ו טפחים בטפח על טפח ומחזיק ל"ו לוגין נמצא כלי שהוא טפח על טפח ברום י"ג חומשים וחצי חומש מחזיק לוג וטפח ארבע אצבעות חלוק ארבע אצבעות על ד' אצבעות שתי וערב לד' נמצא כל רביעית אצבעים על אצבעים נמצא כל אצבעים על אצבעים ברום י"ג חומשים וחצי חומש מחזיק רביעית הלוג חשוב י"ג חומשים וחצי ותמצא בהן אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע:

של פרקים הוה - שיכולין לפרוק רחבו לשנים:

דאי סלקא דעתך הדוקי מיהדק - שאין יכולין לפרוק רחבו:

היכי מצי מטבלי ליה - הואיל ורחבו אמה בכלי שהוא אמה על אמה:

תרי - זוגות:

ולא יעשה אדם צרכיו - תשמיש:

כוס של ברכת המזון - שהוא (רביעי):

לרעה אין מצטרף - אבל בעלמא מצטרף כגון אם שתה שני כוסות והוא שלישי ולרעה אין מצטרף כגון אם שתה שלש והוא רביעי:



מצוה באנפי נפשה היא - ואין מצטרפין זה לזה:

אמאי נמלך הוא - ואין מצטרפין לזוגות הכי קאמר: לא יאכל תרי ויעשה צרכיו אפילו פעם אחת או אם שתה לא ישמש:

דילמא חליש - מחמת תשמיש איידי דבזוגות קאי מיתרע:

שלא ראה פני השוק - בין כוס לכוס:

ולא אמרן - דמרעי ליה זוגות אלא לצאת לדרך אחר הזוגות אבל לעמוד בביתו לית לן בה:

מני כשורי - כששותה כוס זה מסתכל בקורה זו וכשהוא שותה שני מסתכל בשאצלה ולפי חשבון הקורות מזדהר בזוגות:

כי הוה שתי חד כסא מנקטא תרי כסי - דהוו להו תלתא:

אדם חשוב שאני - דמסרי שדים נפשייהו לאזוקי:

עשרה כוסות דבית האבל - מפרש טעמא בכתובות בפ"ק (דף ח:):

שלום - תיבה שביעית לישא ה' פניו אליך וגו':

לטובה מצטרף - אם שתה שבעה וחזר ושתה את השמיני אין שמיני מצטרף עמהן:

אפקינהו לרבנן בארבעה - פעמים הרבה כשהיו נפטרים ממנו היה משקן ויש פעמים שלא היה משקן אלא ד' פעמים ונפטרין:

דאותבן בפרקא הוה - שהיה רגיל להקשות בשעת הדרשה:

לא אתקרי מזיק - ולא חיישינן לזוגות:

בתרי - כסי קטלינא ליה משום זוגות:

איקרי ונפיק - בזוגות מאי תקנתיה:

זקפא - אגודל:

ואי שמע קלא - ואפילו קול אדם או אשה דאמר ארבעה נימא איהו חמשה:

רישתינהי דנשים כשפניות - השולטות עליהם אמרה לי דבר זה:

חרי חמימי בדיקולי בזייא - צואה חמה בסלים נקובים וקרועים לפומייכו:

נשי חרשייתא - יזדמנו לפיכם נשים כשפניות:

קרח קרחייכי - יהי רצון שימרטו אותן שערות שלכם שאתן מכשפות בהן:

פרח פרחייכי - ישא הרוח אותן פירורי לחם שאתן מכשפות בהן:



איבדור תבלונייכי - יהו מפוזרים תבלין שלכם:

פרחיה זיקא למוריקא חדתא דנקטיתו - ישא הרוח אותו כרכום חדש שאתן אוחזות בידכן לכשף בו:

אדחנני ואחננכי לא אתי לגו - כל זמן שחסו עלי מן השמים ואני חסתי על עצמי ואתם חסתם על ביאתי לא באתי ביניכם:

והשתא דאתיתי לגו קרחנני וחננכי - הואיל ובאתי ביניכם יודע אני שנתקררו רחמיכן מעלי וגם רחמי נתקררו שלא חסתי על עצמי:

קפיד ארושמא דחביתא - כשמוכרין יין חוקקין פגימות הרבה בחבית למספר האיפות וקפיד עלייהו רב דימי שלא יניחום בזוגות ויצאו:

וד"א - יש פרי אחד שמקפידין בזוגותיו:

והא דאמרן לעיל עשרה תמניא כו' אין בהן משום זוגות - ה"מ היכא דליכא כשפים נשים כשפניות:

גס ביה - פגע בו:

ה"ג פקע הוא וצווח דקלא - יבש הדקל מכח כשפים:

קערות - אם אכלה שתי קערות:

חנות אין בה משום זוגות - אם שתה בשתי חנויות לא אמרינן כשתי כוסות דמי לשון אחר חנות השותה בה זוגות לא קפדי מזיקין עלה דלאו קביעותא היא וההוא עובדא דלעיל כשפים שאני:

איספרגוס - משקין לשתות קודם אכילתו בבוקר:

זוגי לחומרא - אם אינו יודע אם שתה זוגות אם לאו ישתה דאם שתה זוגות הואיל ודעתו לצרפן מצטרפין לטובה ואם לא שתה זוגות נמלך הוא ואין מצטרפות לרעה:

ואמרי לה זוגי לקולא - שלא ישתה דכיון דשתי גלי דעתיה דקפיד אזוגות ואי מעיקרא לאו בזוגות קאי והשתא שתי הוה מצטרפי להו וקפדי להו בהדיה:

כל המחובר לו - גבי טומאות קאי דתנן (כלים פכ"ז מ"ב): מפץ חמשה על חמשה מחצלת ששה על ששה והכי קאמר אם יש מחצלת חמשה ואינו מקבל טומאה וטפח מפץ מחובר לו הואיל וחמור הימנו מצטרף לו ומקבל טומאה אבל אם מפץ ארבעה וטפח מחצלת מחובר לו הואיל וקל הוא ממנו. אין מצטרף לו: ה"ג אמר רב נחמן תרי מקמי תכא וחדא אתכא מצטרפי חד מקמי תכא ותרתי אתכא לא מצטרפי. הואיל ושתי אתכא זוגות לא מהני ליה צירוף:

ודכ"ע - אפילו רב משרשיא תרתי אתכא וחד בתר תכא לא מצטרפי:

משום מעשה דרבה בר נחמני - דאצרכינהו לאהדורי תכא קמיה בב"מ בהשוכר את הפועלים (דף פו.):

כל המזוג - אם שתה יין מזוג ואח"כ שתה משקה אחר המזון מצטרף בין לטובה בין לרעה:



חוץ ממים - מזוגים כגון קרירי בחמימי וחמימי בקרירי דמיא לא מזיגא היא ואם היה שותה בתחלה יין אין אלו מצטרפות לו:

ולא אמרן - מים מזוגין אין מצטרפין ליין מזוג:

ארבעה דברים - כולן משום רוח רעה:

אלא דלא הוי ד' אמות - דלא שביק רווחא [לשידא] לעבור בין דקל לכותל משום הכי מזקא ליה:

אלא דליכא דירכא אחרינא - שתהא שידא יכולה להלך בו דעכשיו זה בא בגבולה והפסיד דרכה ואהכי מזקא ליה:

ולא אמרן - דרוח רעה שורה על המים אלא בעיר המקום צר הן שואלין ושורה עליהן לישנא אחרינא דשרי עלייהו אלא בשדה דלא שכיחי מיא דמסרה נפשה לאזוקא:

דלא אפסקינהו בעפרא - שלא פיזר עליהן עפר:

גמוד מסאני - נתכווץ המנעלין:

וצוו כרעיה - ויבשו רגליו:

אין ממצעין - לא יעברו בין שני אנשים:

ואין מתמצעין - לא יעבור איש אחד בין ב' כלבים בין שתי נשים בין שתי דקלים:

נפתח באל ונסיים באל - אל מוציאם ממצרים (במדבר כג) כי לא נחש ביעקב וגו' עד מה פעל אל:

נפתח בלא ונסיים בלא - לא איש אל עד לא יקימנו (שם):

הורגת אחד מהן - שמזקתן במה שעברה ביניהן:

אגרא אזלת אוסייא בלוסייא - אותן שדים שאתם מתעסקות בהן:

מתקטלי בחיק קבל - כבר הן הרוגים בחיצים:

חיק קבל - אר"ק בלישטר"א (אר"ק בלישט"א: בליסטרה) כמו ומחי קבלו יתן [בחומותיך] (בחרבותיו) (יחזקאל כו) מפי המורה הגמ' ומקרא אשר שמע מפי רבו:

דקל יחידי - שאין דקל אחר סמוך לו אבל כשיש דקל אחר מסתלקת השידא לדקל האחר ואינה מזיקתו:

בחצר - שהמקום צר ואין לה דרך לנטות ימין ושמאל ושורה עליו ומזיקתו:



האי מאן דמפני אגרדא דדיקלא: אי מיקטל קטיל - אם נקצץ האילן נהרג האיש ואם נעקר האילן האיש מת: ה"ג הני מילי היכא דלא מנח כרעיה עילויה כו':

האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא - פלשדי"ן (פליישי"ן: שיתוק) בלע"ז:

צרדא - כאב חצי הראש:

חמשה טולי הוו - שרוח רעה שורה תחתיהם:

טולא דכנדא - שם האילן:

טולא דפרחא - צלף קרפי"ף ([[:קטגוריה:{קטן (קפריי"ר: שיח|{קטן, (קפריי"ר: שיח]][[קטגוריה:{קטן (קפריי"ר: שיח]])} בלע"ז:

זרדתא - שונדכיי"ר (שורביי"ר: חוזרר (אילן)) :

טולא דארבא - ספינה:

טולא דערבתא - צל אילן ערבה:

דקשה סילויה - עצו:

דבי פרחא רוחי - כך הוא שמם:

דבי זרדתא - שדים שמן:

דבי איגרי - המצויין בגגות רשפי שמם:

ונפקא מינה - לכתוב קמיעא בשם אילן כגון אם הוזק תחת בי פרחא יכתוב לו קמיעא בשם רוחי:

למאי נפקא מינה לגזויי לה - לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו:

גזייה - ברח מפניה:

כי אזלא נפקא אדיקלא - כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן:

ה"ג פקעה היא וצווח דיקלא - יבש הדקל:

בר קשא - שומר העיר: ה"ג סודרא דמר דומה כי צורבא מרבנן:

בדקנוה למר לא ידע ליה למימר ברוך - שאינו יודע לברך על הסודר ברוך עוטר ישראל:

בחשא - כף הקדירה:

והדר בכדא דכמכא - מתגלגל בתוך כד של כותח:

ומשתכח בטולא דחצבא - חצב שתיחם יהושע בו לישראל את הארץ:

דלא חצב גרמידא - שלא גדל אמה:

ארבונא - עיורון:

אדמתנא כרעיה - בעוד שרגליו לחים ממי הרחיצה:

תליא בביתא - התולה פתו באויר בתוך סל אחד:

תלא לסילתיה - לסלו ופת בתוכו:

נישוורא - פירורין:

איסרא דמזוני - מלאך הממונה לזמן מזונות:

נקוד שמיה - לשון נקידו כמו מנקד חצירו לפיכך אינו רוצה שיהו פרורים נשלכים לידרס ברגל:

איסרא דעניותא נבל שמיה - ושמא נכנס לבית שהוא רואה שאינן נוהגים מנהג נקיות בפת:

לברוקתי - כליון עינים:

מפחד - ואינו יודע למה:



דמסוכר - מקיז דם מן הכתפיים לשון סיכורי:

ידא אאוסיא - שרגיל להניח ידו אצל נחיריו על שפתיו:

דרגא לפחדא - דרך הוא להביא לו פחד רוח רעה:

לול שפן אניגרון אנירדפי - לחש הוא:

בי בליעי ושמיני - הנה סביבותי אנשים כחושים ושמנים ותניחוני:

ונימא ליה - צחינא מיא:

הוי עז - התחזק במצוה יותר משיכולת בידך:

אל תשב בגובהה של עיר ותשנה - מקום שבני העיר עוברים ושבין שמא כשהן עוברין ושבין יבטלוך ויפסיקוך ממשנתך:

ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים - דטרוד בגרסיה ולא במילי דציבורא:

לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה - דאיידי דעדיף מזליה נצח וזכי ליה להאי:

אמר ליה ר"ש בן יוחי ומי בסכנה - והלא העגל בסכנה ומה לך בכך:

אם בקשת ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך:

היתלה באילן גדול - אמור בשם אדם גדול:

בחדתא - כשהתינוק למד בחדש כשהוא מתחיל ללמוד:



שאין כל האצבעות שוות - אבר תשמיש שלא יהא תשמיש זה טוב לה כראשון ותזלזל בו:

מצוה וגוף גדול - אם תרצה לעשות מצוה וגם תשתכר בה שיגדל ממונך:

אוכל פירות ולא שכר - הלוה חבירך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכייתא בזול שתנכה לו דבר מועט מן הדמים והיינו ריוח גדול וגם מצוה היא שיש ללוה שכר ריוח שצריך למעות ולסחורה:

דלא תיגני בלא ק"ש - שזה מנהג הארמאין: איכא דאמרי אל תשב במטה ארמית ממש משום מעשה דרב פפא שהיתה ארמית אחת חייבת לו מעות ונכנס מדי יום יום בביתה לגבות הימנה יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על המטה וכשנכנס רב פפא אמרה לו שב עד שאביא מעותיך וכן עשה כשבאתה אמרה: המתה את בני וברח מן המדינה:

וביומי ניסן - שהצמחים עולין וגס לבו בהן ונוגח:

בדיקולא - בטרסקל שהוא אוכל בו:

ניזהא דתורא - לחש על השור שלא ינגחנו:

אמשכא דצלא - הישן על עור בבית העבדנין קודם שתגמר מלאכתו:

חמימי דחמימי דשדא עילויה - אם רגיל לשפוך עליו מים חמים יותר מדאי על בשרו:

מאן דמחוור לבושי' - ולביש להו מקמי ח' יומי דאכתי לא מטי ח' יומי דאשלחינהו הנהו כנים הדרי ואכתי איכא בהו חיותא ואכלי ליה וקשין לדבר אחר:

בהדי תלתא - דהוה חד בעל דינך ותרי ליהוי סהדך:

ובנדה דאורייתא - קודם שהחמירו על עצמן לישב ז' נקיים וטובלת ביום שפסק המעין אל תזקק באותו לילה הואיל והיום ראתה והוחזק מעין פתוח דילמא שפעה זיבה:

שמא תפחת - ותחתיה חלל מלא מים:



גזייתא - כשמהלכים במבואות שבילי כרמים וסוסיהן משתמטין מכאן ובורחין ביישוב אתו ודברי להו:

שראשה אסיא - רופא ואמרי לה ת"ח ותרוייהו חד טעמא:

סוסיא - משום דהוא נטירותא בקרתא מאויבים ומגנבים:

ולא תינסב תרי - נשים שמא תתיעצנה עליך רעה:

נסיב תלת - שאם תתיעצנה השלישית מגלה לך:

פשוט נבילתא - הפשט עורה:

סלקת לאיגרא שירותך בהדך - כשתצא לדרך אפי' קרובה צא ומזונותיך עמך:

מאה קרי בזוזי תותי כנפיך להוו - אפילו המזונות בזול אעפ"כ הוציאם עמך:

לא תשתי סמא - לא תלמד לשתות סמים מפני שתקבע להון ווסת ויהא לבך שואלך ותפזר מעות. ל"א לא תהא רגיל לשתות סממנים כדאמר (לעיל מב:): (כולהו שקייני) דמעלי להאי קשה להאי:

לא תשוור ניגרא - פסיעה גסה שנוטלת מאור עינים:

ולא תעקר ככא - שן ממש משום חולי:

דמלכותייהו אחורי אודנייהו קיימי - כלומר עתידין לגדל ותגדל אימתן וינקמו ממך:

אדחלא על כרעך זבינך זבין - בעוד שהחול על רגליך כשבאת מן הדרך מכור מה שהבאת כדי שתחזור ותקנה ותביא:

שרי כיסך ופתח שקך - כלומר תקבל תחלה המעות ותנם בכיסך ואח"כ פתח השק ותן התבואה ללוקחים:

קבא מארעא ולא כורא מאיגרא - כלומר טוב לילך למקום קרוב ולהשתכר מעט מלהשתכר הרבה במדינת הים:

תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט - אם יש לך תמרים באותו כלי שנותנים בו תמרים רוץ מיד לבית עושה שכר לעשות מהן שכר שאם תמתין תאכלם בין כך ובין כך ותפסיד:

מאי סודנא - למה נקרא שם השכר סודנא:

סוד נאה - עצה טובה שהרי מתעשרין הימנה:

וגמילות חסדים - יכול לתת מתנה לעניים ולעשות צדקה וחסד:

כל אגב גביא בעיא - כל דבר שצריך לכתוב שטר עליו כגון מלוה ואמנה בעייא גביא כלומר עדיין עומד הוא לגבות ויש לו טורח בו:

מעות רעות - דפרע להו נהלייהו זוזא זוזא:

צא באחרונה - שאם תנוס תכנס לביתך בראשונה:

אל תרבה בגנות - כלומר אל תהא רגיל לעשות בית בפרהסיא במקום מגולה:

משום מעשה שהיה - בדוד ובת שבע:

משום ממון - שמבזבזת לו ממונך:

רווק - פנוי:



תני תנא - להך מתניתא שלשה מכריז הקב"ה עליהן לשבח בכל יום:

מותר לשנוא אותו - הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אע"פ שאינו רשאי להעיד מותר לשנאתו:

אין הדעת סובלתן - אפילו הן עצמן מתחרטין לאחר זמן ונבזין הן בפני עצמן:

בכלדיים - בעלי אוב:

היושבת על דם - אף על פי שפסק המעין שלא ראתה:

עונה - יום ולילה צריכין להמתין:



רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא - רבי יצחק סתם האמור באגדתא ר' יצחק בן פנחס הוא:

שמעו נא אחיי - דשמעתא בן אחא:

ולבך רודף עליך - מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת:

קקולי - ירקות:

אקיקלי דמתא - על אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הואיל ואין תובעין לו כלום:

מתני' מברך על היין - וה"ה למקדש על הפת:

גמ' שהיין גורם לקידוש שתיאמר - שאם אין לו יין או פת אינו מקדש:

מתני' הביאו לפניו - ירקות:

מטבל בחזרת - זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (דף קז:) השמש מטבל בבני מעים לפי שכל מאכלם ע"י טיבול:

מטבל בחזרת - כלומר אם אין שם ירק אחר מטבל בחזרת ואוכל:

עד שמגיע לפרפרת הפת - קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה:

הביאו לפניו - אחר אותו טיבול:

מצה מרור וחרוסת ושני תבשילין ואף על פי שאין החרוסת מצוה - ולקמיה פריך הואיל ולאו מצוה אמאי מייתי לה:

שני תבשילין. - בגמרא [ע"ב] מפרש כנגד מי: גמ'



זאת אומרת מצות צריכות כונה - משום הכי בעי תרי טיבולי שמא לא נתכוון לשם מרור הואיל ובירך בורא פרי האדמה כשאר ירקות דעלמא:

דילמא הא קמשמע לן דבעינן תרי טיבולי - משום תינוקות שישאלו ועבדינן היכירא טובא:

אכלו לחצאין - חצי זית בפעם ראשונה וחצי זית בפעם שניה ובמרור קא איירי:

תנאי היא - דהאי תנא לית ליה צריכות כוונה ור' יוסי אית ליה צריכות כוונה:

ש"מ - מדקאמר רב הונא דמבשלין אורז בפסח ולא חייש לחימוץ לית דחש לה לדרבי יוחנן:

אפילו דג וביצה שעליו - שהיו רגילין להטיח את הדג בביצים:

ואחד זכר - לחגיגת ארבעה עשר:

גרמא ובישולא - חתיכת בשר ומן המרק:

פשיטא היכא דאיכא שאר ירקי - מברך מעיקרא אירקי בורא פרי האדמה דאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה וכיון דיש לו שאר ירקות הכי שפיר טפי שיברך בפה"א על הירקות תחלה דהיינו ברכה הראויה להם ויפטור את המרור הבא אחריו מברכת בפה"א ואח"כ יברך על החזרת על אכילת מרור:



ולבסוף אכיל - בלא ברכה משום דבעינן תרי טבולי:

ומבטל ליה - לטעם מצה דאורייתא:

שהיה כורכן בבת אחת - פסח מצה ומרור:

זכר למקדש כהלל - זכר למה שהיה עושה הלל בזמן שבהמ"ק קיים שהיו אוכלים פסחיהם:

צריך נטילת ידים - משום המשקין שהידים שניות וכל הפוסל בתרומה מטמא משקין וכו':



צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא - ארס שבחזרת שהשרף שבחזרת יש בו ארס כדרך הבצלים:

הא לא נגע - ידו במשקה:

הא בעלמא איתמר - בשאר טיבולין שאינן קבע צריך שיטול ידיו לטיבול דכשנטל ידיו לראשון לא היה יודע שסוף שני לבוא:

דאי ס"ד הכא - גבי מרור איתמר אמאי הא משי ליה חדא זמנא בטיבול ראשון:

אסחיה לדעתיה ונגע - בבשרו:

בלע מצה - ולא לעסה יצא:

בלע מרור (לא) יצא - אפשר שלא טעם בו טעם מרור:

בלע מצה ומרור - יחד ולא אכל עדיין לא מזה ולא מזה יצא ידי מצה שאינה צריכה טעם אבל ידי מרור לא יצא הואיל ולא לעסו ואוכל מצה עמו אין לו שום טעם:

כרכן - שניהם יחד בסיב הדקל לא יצא שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה:

ואין עוקרין את השלחן - א"צ להגביה קערה כשמתחיל הגדה אלא מלפני הגדול שבהן שעושה הסדר ואומר ההגדה:



אף כאן בפרוסה - לברך על אכילת מצה ושתי שלימות מייתי משום ברכת המוציא דלא גרע משאר ימים טובים שצריך לבצוע על שתי ככרות שלימות ובוצע מאחת מהשלימות:

אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה - כדי שלא תחמיץ:

משום קפא - שרף החזרת קשה ויש בו ארס:

קפא דחסא חמא - מי שאכל חזרת וחלה בשביל הקפא יאכל צנון וירפא:

קפא דחמא כרתי - מי שאכל צנון וקשה לו יאכל כרתי:

חמימי - ישתה מים חמין:

קפא דכולהו חמימי - ארס של כל ירקות חמין רפואה להן:

זכר לתפוח - שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב שלא יכירו בהן מצריים דכתיב תחת התפוח עוררתיך (שיר ח'):

לסמוכיה - להטיל ולכתוש בו הרבה כדי שיהיה עב וצריך לקהוייה להטיל בו תפוחים ויין ומילתא דאית בו קיוהא:

צריך לקהוייה - זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט:

תבלין - ירקות שמטילין בחרוסת זכר לתבן וחרוסת שכותשים בו הדק זכר לטיט:

תגרי חרך - חנוונים היושבים אצל חלונותיהם ומוכרין כמו מציץ מן החרכים (שם ב):

מתני' וכאן הבן שואל אביו - כאן במזיגת כוס שני הבן שואל את אביו: מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה:



גמ' צריך להגביה - כשהוא אומר מצה זו שאנו אוכלין:

בשר אין מגביה - כשהוא אומר פסח שהיו אבותינו (במצרים) אוכלים לא יגביה הבשר שהוא זכר לפסח: ה"ג בשר אינו צריך להגביה ולא עוד אלא שנראה כמקדיש כו':

אין צריך להגביה - דהא לא מצי למימר פסח זה:

רב יוסף ורב ששת - מאורי עינים היו:

הא הוא דאמר - בסופא דהאי פירקא (דף קכ.) אחד זה ואחד זה דרבנן:



אחת היא - כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים:

הללו בהך גיסא - בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה האחרת:

שיר שבתורה - אז ישיר משה:

ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:

כל תפלות - כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תפלה לעני כי יעטוף (תהלים קב):

אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן - מיציאת מצרים ועד דוד לא אמרו עליו הלל:

ד"א פסלו של מיכה עומד - בימי דוד בבכי באותו מקום וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם וגו' אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק:

ניצוח וניגון לעתיד לבא - מקום שנאמר למנצח בנגינות מלעתיד הוא מדבר:

ע"י מתורגמן - הוא אומר ואחר מפרש:

יהושע וכל ישראל אמרוהו - כלומר אף יהושע וכל ישראל אמרוהו:

הללויה - כולהו דבספר תהלים:

קראי מוסיפין - בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:



קסבר עד ועד בכלל - ואי אמינא עד בצאת סברי עלמא דאף בצאת בכלל משום הכי אמר עד אם הבנים שמחה ותו לא:

[עד ולא עד בכלל] - ואי הוה אמינא עד אם הבנים הוה משמע עד אם הבנים ולא אם הבנים בכלל: ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וגו' וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו:

כשם הגדולים - כאברהם כיצחק ויעקב:

דברבים איתא - משום כבוד רבים אומר מקדש ישראל:


ה"ג רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול: שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כו'. דכתיב הודו לאל השמים נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול:

עשיר בשורו - מפסידו ממון [ומכפר] על גופו:

קשין נקביו של אדם - כשהוא עצור כיום המיתה:



ואקדיח מבחוץ - לשרוף את הזורקים אותן לתוך האור דכתיב (דניאל ג) גובריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל הימון שביבא דנורא:

ואמת ה' לעולם - שקיים לי דברו ושמר לי הבטחתו שהבטיחני להציל מבני בניו של אברהם:

שנתן לו רבו מתנה - פרנסה לדגים: ה"ג כיון דנחיתו כוכבי שמיא עלייהו נחיתו לאקורי נפשייהו בנחל קישון:

ואמת ה' לעולם - ששילם לנו מתנותינו מחיל פרעה להתפרנס ממנו:

שמוני בניך - מרוב חטאותם בגלות:

כחולדה זו שדרה בעיקרי בתים - והיינו עקרת הבית:

אומות העולם מאי עבידתייהו - לשבוחי משום דגבר עלינו חסדו הא עלן לשבוחי:

אגבורות ונפלאות - דחזיתו שעשה לי:

וקנה - עדת ישראל בין הקנים ביער:

חזיר מיער - זה אדום שכתוב בה (שם ז) אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה וזה דרכו של חזיר:

שכל מעשיה נכתבים בקולמוס אחד - כלו' פה אחד להם להרע:

מתרפס - מתיר פס פושט יד:

ברצי - כלומר מתנים עם ישראל לעשות רצונם בשוחד שהם מקבלים ואין מקיימין דבריהם:



זה המכיר מקום חבירו בישיבה - שיודע לומר זה מקום מיושב לפלוני וזה של פלוני דהואיל ומכיר הוא מקום כולם רגיל הוא לישב שם תמיד:

סתרי תורה - מעשה מרכבה ומעשה בראשית: למנצח: מדלא כתיב לנצח משמע שנותן כח לבריות לנצחו:

מפני מדת הדין - שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:

לולי משה בחירו - אלמא משתבח ביה קרא במשה וקרי ליה בחירו משום דהשיב חמתו מהשחית אלמא שמח הוא בכך:

כמצודה זו - שפורסים לעופות לצוד ואין בה דגן ואין עוף נפנה אליה:

מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמת זרח באסא קראי:

ושיגרו להדרימון - מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו ומלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהם עמהם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו:

שמעמידו על רגליו - שמשמח לבו:

אקלידי - מפתחות:

וקולפי - פותחות שקורין בלעז שרדור"א (שירידור"א: מנעול) :

דגלדי - של מרצופים של עור שנושאים על סוסים וחמורים וגמלים:

אבן מאסו הבונים - כלומר דוד שמימיו רועה צאן היה ונעשה ראש ונפלאת בעינינו לשון רבים אמרו אחיו:

זה היום עשה ה' - שמואל היה מתנבא עליהם שסופן לגיל ולשמוח שיושיעם מיד אויביהם:

הושיעה נא אמרו אחיו - כלומר על ידי דוד ודוד אמר הצליחה נא שיצליח במלכותו:

ברכנוכם אמר שמואל - שיברך כולם כלומר מברכין אנו אתכם:

לנו - לשון רבים:

אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח:



לכפול - כל ההלל:

כופל דברים - מעט היה כופל כגון מברוך הבא ולמטה:

נון בנו וגו' - ממשפחת אפרים בן יוסף חשיב ואזיל עד יהושע ולא . משכח ברא ליהושע:

מתני' מפטירין - לשון הנפטר מחבירו כשנפטרין מן הסעודה מביאין מיני המתיקה: גמ' ארדילאי לי כגון אני שרגיל לאכול כמהין ופטריות לאחר סעודתי:

וגוזליא לאבא - לרב שהיה רגיל לאכול גוזלים לאחר סעודתו ולשון אפיקומן הוציאו והביאו מיני מתיקה:

אין מפטירין אחר מצה אפיקומן - שצריך לאכול מצה בגמר הסעודה זכר למצה הנאכלת עם הפסח וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובת מצה אותה שלאחר אכילה ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה (הואיל ו) [אע"פ שאינה] באה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל (דף קטו.) גבי מרור דלאחר שמילא כריסו הימנו היאך חוזר ומברך עליו הכי נמי גבי מצה הלכך תרוייהו מברך ברישא והדר אכיל מצה באחרונה בלא ברכה אבל לא מרור דלאו חובה הוא:



בראשונה לא - דאין אדם רשאי לאכול כלום אחר מצת חובה:

מה שביעי רשות - דכתיב וביום השביעי עצרת דלא כתיב תאכלו מצות שהרי הוציאו מן הכלל אף ששת ימים רשות שאם רוצה יכול לאכול בשר בלא לחם או להתענות:

מתני' כולם לא יאכלו - אם התחילו לאכול פסחם וישנו ועדיין לא אכלו כל פסחם לא יאכלו דנראין כאוכלי פסחם בשתי חבורות או בזמן הזה שאין פסח אם ישנו כולם: גמ'



עד שעת חפזון - שנבהלו לצאת והיינו עד הבקר:

ויום אחד - ט"ו המפסיק בין הלילות דלא ליהוי נותר עד ט"ז:

הא אפקיה קרא מהיקישא - דפסח דכתיב (שמות יב) (בערב תאכלו מצות) [ששת ימים כו'] ואקשיה בהיקישא דעל מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט):

קמ"ל דכי אהדריה קרא - (שבעת ימים תאכל מצות) [בערב כו'] (שמות יג) למילתיה קמייתא אהדריה לעמוד במקום הפסח ולאכול עד חצות:



חד תני אפיגול וחד תני אנותר - חד מפרש טעמא דמתניתין מאי טעמא מטמא פיגול את הידים וחד מפרש טעמא דנותר מאי טעמא נותר מטמא את הידים:

משום חשדי כהונה - גזרו עליו טומאה שלא יפגלוהו ברצון להפסיד את הבעלים ועוד דשלמים הן ואין לכהן בהן אלא חזה ושוק וישחטם במזיד לשם חטאת כדי לאוכלן כולם ומשום הכי גזרו טומאה:

משום עצלי כהונה - שלא יתעצלו באכילתן:

חד אמר כזית - מהן מטמא את הידים וח"א בכביצה:

מתני' ברכת הפסח - על אכילת פסחים על של זבח חגיגת ארבעה עשר ומברכין על אכילת שלמים:

גמ' שירי דם - בזריקה מרחוק דלא איכפת ליה אם נופלים שיריים על היסוד או לא שירי דם הפסח בשפיכה בנחת כדי שיפלו על היסוד:

לא שפיכה בכלל זריקה - כלומר שאם נותן פסח בזריקה ושלמים בשפיכה לא עשה כלום וכיון דאין דומין זה לזה במתן דמים אין ברכת האחד פוטרת האחר: הכי גרסינן במתניתין בירך על הזבח לא פטר את הפסח על הפסח פטר את של זבח דברי ר' ישמעאל והכא גרסינן לדברי ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה ופירוש אם נתן פסח בזריקה לא עשה כלום אבל אם נתן שלמים בשפיכה יצא לפיכך ברכת הפסח פוטרת את של שלמים ששלמים בכלל פסח במתן דמים ושל שלמים אינה פוטרת את של פסח לפי שאין פסח במתן דמו בכלל שלמים:


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/פסחים/פרק_י&oldid=2792112"