לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/ערובין/פרק ה

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





כמאן - בעינן החזיק בדרך ולין פה וללישנא אחרינא הכי גרסינן כמאן דסגי ליה בהכי ואע"ג דלא אמר שביתתי במקום פלוני כרב יוסף אליבא דר' יוסי בר' יהודה לא כרבה ואליבא דרבי (יוסי ברבי) יהודה וה"פ כמאן הוי כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי בר' יהודה דלא בעי אלא להחזיק והאי נמי החזיק ולא אמר ומשני לא דאמר עסקינן וכרבה אליבא דר' יהודה דבעי תרתי והוא הדין נמי לרב יוסף ואליבא דרבי יהודה אלא אליבא דרבה עדיפא ליה לאוקמי משום דרבה ורב יוסף הילכתא כרבה לבר מתלת שדה ענין ומחצה:

ספק - בפרק בכל מערבין (לעיל לה.) נתגלגל חוץ לתחום נשרף מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ר' מאיר ור' יהודה אומרים כו' אלמא כל ספיקא חמר גמל הוא ומתני' נמי ספיקא הוא וללישנא בתרא הכי קשיא ליה תנינא חדא זימנא לר"מ דהיכא דעירב במקום שאינו עירוב הוה חמר גמל:

לא תימא - התם הוא דספק עירב וקנה שם שביתה וספק לא עירב וקנה בביתו הוא דהוי חמר גמל אבל היכא דודאי לא עירב כגון חוזר זה שהיה לו לערב בפת שקרוב לביתו היה. ל"א שהיה לו לומר שביתתי במקום פלוני לא הוי חמר גמל דאין כאן ספק אלא לגמרי נתכוון אביתו ויהא כאנשי עירו:

אלא אפילו ודאי לא עירב - שלא אמר שביתתי לשם נמי מחזקינן ליה בספק משום גלויי דעתא וללישנא בתרא דפרשינן דרבי מאיר עשיר משוי ליה ואפילו הכי הוי חמר גמל ולא כבני עירו ש"מ דאפילו במקום שאין ספק כגון נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום דודאי לאו עירוב הוא אפילו הכי לרבי מאיר חמר גמל הוא דסילק עצמו בכוונתו מאלפים של צד שני לביתו וההיא סתמא דקתני התם מבעוד יום אינו עירוב דמשמע והרי הוא כבני עירו ר' יהודה היא והא דלא עריב להו ותני בהדי סיפא דקתני הרי זה חמר גמל משום דר' יהודה בסיפא מודה לר' מאיר אבל ברישא כבני עירו שוי להו ורישא ר' יהודה היא:

מתני' מי שיצא חוץ לתחום - במזיד ומדעת שלא לשם מצוה:

שתים יכנס - משום הבלעת תחומין כדאמרינן בפירקין (לעיל דף מה.) ר' אליעזר לטעמיה דאמר והוא באמצען: גמ' ה"ג הא מני אחרים היא:

למקום שרובו שם הוא נזקר - ורובו בתוך התחום הוא:

נזקר - כלומר בתר רובו שדינן ליה וכיון דלא הויא אלא רגלו אחת חוץ לתחום עדיין רובו בתוך התחום הילכך יכנס:

הוא דאמר - ר' חנינא:

מתני' דעקר חדא - שיצא מן האחת ועומד בשניה והכי קאמר אם בשתים עומד יכנס וברייתא דקתני שתים לא יכנס שיצא מכל השתים:

למודד - שחשכה לו ואמר שביתתי במקומי ומודד אלפים פסיעות בינוניות אולי יכנס לתחום העיר וכלו אלפים שלו אמה אחת חוץ לתחום לא יכנס שאפילו האלפים מוליכות אותו לתוכו אינו מותר לצאת מאלפים כדתנן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אפילו סוף מדתו כלה במערה לא יהלך להלן מאלפים דכיון שמדד אלפים לבד מקום שביתתו שהן ארבע אינו יכול לעבור חוץ לאלפים:

מתני' מי שהחשיך - שהוא בא בדרך וחשכה לו חוץ לתחום:

אפילו חמש עשרה אמה כו' - לאו דווקא ט"ו אמה:

המשוחות - מודדי התחומין לעיירות ועושין סימן לתוך התחום:

אינן ממצין את המדות - להציב הסימן בסוף אלפים אלא כונסין אותן לתוך אלפים:

מפני הטועין - מפני טועי המדה שאין מכירין את הסימן ופעמים הולכין להלן ממנו וחוזרין ולאו אדעתייהו ל"א ולא שמעתיו דדוקא ט"ו נקט וטועי המדה הן המשוחות הקובעין התחומין ואמרינן לקמן בכיצד מעברין (דף נז:) אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה ארבעים חבלים יש לאלפים וכל חבל וחבל מתמעט שני אחיזות שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן והאחיזה טפח וחצי אצבע הרי פ' טפחים ומ' אצבעות העולין ליו"ד טפחים הרי תשעים טפחים שהן חמש עשרה אמות: מתני'

פרק חמישי - כיצד מעברין


מתני' כיצד מעברין - מפרש בגמרא לשון אשה עוברה דתנן לקמן הנותן עירובו בעיבורה של עיר אלמא יש עיבור לעיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור:

בית נכנס ובית יוצא או פגום נכנס ופגום יוצא או היו גדודיות כו' מוציאין המדה כנגדו - כלומר כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוצה לה אם הוה מחיצתה שור איגר שאינה חומה חלקה אלא בתים סמוכין ומחוברין ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו פגומה מבחוץ ויש בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו או פגום נכנס או פגום יוצא שהיתה עיר מוקפת חומה ויש מגדלין עגולין בולטין בחומה פעמים שבולטין בפנים פעמים שבולטין בחוץ או שהיו שם לאחת הקרנות של עיר גדודיות שברי חומה של חרבות בתים וישנן בתוך שבעים אמה ושירים לעיר כדמפרש לקמן:



או גשרים או נפשות - כעין שעושין על הקבר:

מוציאין את המדה כנגדן - אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך:

ועושין אותן - את התחומין מרובעין כדי שיהא אלפים לצדדין כבאמצע ולא עגולין שיהא להן אלפים באמצען ובצדדין הן מתמעטין כדרך כל עגול ובעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים דהוו נמי תחומין מרובעים ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לאורכה או פחותה מאלפים לא הוו מרובעין דתחומין מרובעין לאו דווקא שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למידת העיר היא אם קטנה אם גדולה וארכן אלפים אלא מרובעין דקתני למעוטי עגולין כדי שיהא נשכר את הזויות:

גמ' חד תני מאברין - באלף:

אבר אבר - שמוסיפין לה אברים שאם יש אבר שיוצא מן העיר בקרן מזרחית דרומית רואין כאילו אבר גם בקרן מזרחית צפונית ומודדין משם:

מערת המכפלה - משום דפליגי במשמעות לשון מכפלה נקט לה הכא משום דפליגי נמי בלישנא דמתניתין וכן באמרפל וכן במלך חדש:

שני בתים - היו בה זה לפנים מזה:

בית ועליה - הוי כפולה בשתי תקרות אבל שני בתים לא שייך בהו לשון כפולה:

שכפולה בזוגות - שנקברו כולן איש ואשתו דהיינו זוג זוג דכתיב (בראשית מט) שמה קברו את אברהם ואת שרה וגו':

עליו - כלפי מעלה אלא שכינו חכמים בלשונם:

מדלא כתיב וימת - זה וימלוך פלוני תחתיו:

אושעיא בריבי - אדם גדול בדורו וכל היכי דקרי בריבי הכי פירושו:

לב כל אחד ואחד - כמה היה מחודד כלומר בכולן הכרתי מה חריפות יש מזה לזה:

וחכמת כל אחד ואחד - כמה זה חכם מזה וכמה למד יותר ממנו:

איבעית אימא - במשנתינו לא למד אלא דבר אחד אבל ברייתות וגמרות גמר טובא:

ששה באמה - שהיינו מתקרבין לשמוע מפיו ודוחקין זה את זה:

ר"מ לא עמדו חביריו על סוף דעתו - כדאמרינן בפרק קמא (דף יג:) שהיה אומר על טמא טהור ומראה פנים:

פתח אולם - רחבו כ' ושל היכל י':

סדקית - מחט שתופרין בה סדקי בגדים והוא דק ביותר:

כסיכתא בגודא לגמרא - כיתד שנועצין אותו בכותל בנקב צר ונכנס בדוחק כך אין יכולין אנו להבין מה שאנו שומעין כי אם מעט ובקושי:

כאצבע בקירא - בשעוה קשה שאין האצבע יכול ליכנס בתוכה אלא מדבק מעט:

כאצבע בבירה לשכחה - כשם שהאצבע נוח ליכנס בפי הבור כך אנו מהירין לשכוח:

שהקפידו על לשונם - לדבר בלשון צח ולא בלשון מגונה כדאמרינן לקמן בבני גליל:

דדייקי לישנא - לחזר באותו לשון שהיו שומעין מרבן וע"י שהיו שומעין ע"פ שמועה אחר שמועה היו נותנין בהן סימן זו אחר זו ומתוך כך שהיו מדקדקים בלשון יודעין להניח סימנין נאין ואינן משתכחין מהן:

ומתנחי - ומניחין סימנין:

לא גמרי מחד רבה - והיו שומעין מזה בלשון זה ומזה בלשון אחר אע"פ ששניהם אחד שינוי לשון מבלבלן ומשכחן:

דגלו מסכתא - למדו לאחרים כך שמעתי. ל"א מפרשין שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן:

יראוני וישמחו - לפי ששמועותיו מכוונות לאיסור איסור ולהיתר היתר:

דוד דגלי מסכתא - כדאמר בברכות (דף ד.) שהיה יגע בתורה ומורה הוראות כדאמר ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושיליא ואומר מפיבושת רבי יפה דנתי יפה זכיתי כו' ואמרינן נמי במועד קטן (דף טז.) עדינו העצני יושב בשבת תחכמוני זה דוד כו':



ירשיע - לא היה זוכה להורות כהלכה:

על אותו עון - עון דנוב עיר הכהנים:

אתה ובניך עמי - שמואל קאמר לשאול כשהעלהו על ידי בעלת אוב:

אכוזו תנן או עכוזו - בבכורות (דף מ.) גבי מומין תנן שאין לו אלא ביצה אחת הרי זה מום רבי עקיבא אומר מושיבין אותו על עכוזו וממעך אם יש ביצה אחרת סופה לצאת אכוזו עגבותיו וכן עכוזו:

ידעי - היו יודעין:

כתרדין על אדמה - ירקרקת היתה כצבע ירק הארץ:

אמר למאן - מדבר בשפה רפה ולא פירש האות ואינו ניכר אם עמר אם חמר אם אימר:

עמר למילבש - לעשות בגדים:

אימר לאיתכסאה - שה לשחוט:

תא דאוכליך חלבא - היתה רוצה לומר בואי ואוכליך חלב ואינה מפרשת לחתוך תיבות זו מזו ולהשמיע כל תיבה ותיבה ומצטרפות שתי תיבות כאחת [ומגמגמת התיבות ואומרת תאכליך לביא] ואומרת נמי שלוכתי בכ"ף והיתה רוצה לומר שלובתי בב' כמו משולבות כלומר חברתי:

תוכליך לביא - קללה משמע שתאכלך לביא:

מרי כירי - ורוצה לומר קירי והוא אדון ואמרה כירי והוא עבד:

תפלא הות לי - רוצה לומר טבלא הות לי ואמרה תפלא והיא קורה:

וגנבוך מין - רוצה לומר גנבוה ממני ואמרה גנבוך מין דמשמע שגנבו את הדיין:

וכדו הות דכי שדרו לך עילויה לא מטיין כרעיך אארעא - גדולה היתה כ"כ שאם מותחין אותך עליה לא היו רגליך נוגעות בארץ והרי שטויות הרבה וכדו משמע עכשיו ובעיא לומר וכדן הות ועוד שהיתה מזכרת תלייה בדיין ואומרת אם תולין אותך עליה כו':

עלת - שם כלי שדולין בו יין מן החבית וממלאין הכוסות:

נקפת בכד - מנקפת בחבית כלומר כבר כלה היין נוגע בתחתית החבית:

ידאון נישריא לקיניהון - ילכו תלמידים לבתיהם כלומר יפסקו סעודתן [שאין עוד יין]:

(או) יעדי בתר חברתה מינה - נסיר מגופת חבית האחרת ונמזוג עוד:

ותתקפי עלת בכד - תהא צפה עלת בכד בריוח:

כאילפא בימא - כאניה הצפה בים תתקפי כמו אקפו ידייכו בחגיגה (דף טז:) וכמו קפא תהומא דסוכה (דף נג.) צף התהום ועלה:

בלשון חכמה - שלא יבינו האחרים:

שור משפט - תרדין תור דין שור תור משפט דין:

בטור מסכן - הר דל חרדל:

משייל באושפיזא - שואל עוברי דרכים בענין אושפזיכני:

גבר פום דין חי - אוש פי זו חי אוש כמו איש פום כמו פי דין כמו זה:

מה זו טובה יש - כלומר כמה טוב לו:

אתריגו לפחמין ארקיעו לזהבין - הבעירו את הפחמין להיות אדומין כאתרוג שישטחו גחלים הלוחשות על פי הכירה להתחמם כנגדן:

ארקיעו - שטחו כמו רקיע:

לזהבין - גחלים לוחשות אדומות כזהב:

מגידי בעלטה - תרנגולין המודיעין עונות הלילה:

בהן - על הפחמין:

הצפיננו - הראנו לשון צופיה הליכות ביתה (משלי לא):

צפון - הוה מתחבא דלא היו יודעים התלמידים להיכן היה והיו שואלים ממנו:

עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו - שמח הלילה בנערה אהרונית ועכשיו הוא ישן:

אמרי לה אשה - אהרונית בת כהן אחרונית מתה אשתו ראשונה וזו אחרונה:

עירנית - בעלת חן וחריפה כאדם ער והנעירתו לא היה יכול לישון:

מסכתא - אהרונית מסדר קדשים עבודת אהרן אחרונית סיים אחרת והתחיל בזו עירנית עמוקה וחמורה ומעוררת לומדיה:

נתיעץ במכתיר - נטל רשות מנשיא מכתיר ע"ש שנותן רשות לסמוך ולקרותו רבי ומאז והלאה הוא כשר להיות מוכתר ליקרא רבי מומחה לרבים ואם טעה לא ישלם:

והנגיב - והדרים הלך לו לדרום:

למפיבושת - לפני זקני דרום שהן חכמים מאד ע"ש שהיה מפיבשת אדם גדול קרי להו הכי:

לא נצחני אדם - בדברים:

הקדיחתו - שרפתו כמו כי אש קדחה (דברים. לב) כלומר נתנה בו מלח יותר מדאי: אין משיירין פאה באילפס: כשהשמש מערה מן האילפס לתוך הקערה אין דרך להניח באילפס כלום לצורכו אבל כל אחד מניח פאה בקערה ומחזירה לשמש והוא מאכל שמש:

פרשת דרכים - דרך פורש לכאן ולכאן:

ארוכה - שמאריך הדרך:

וקצרה - שמוציא מבוי העיר פנוי ליכנס:



בטשה ביה - בעטה בו:

תוריך חיי - שתאריך ימים:

חטוף אכול - אם יש לך ממון להנות עצמך אל תמתין עד למחר שמא תמות ושוב אין לך הנאה:

דעלמא דאזלינן מיניה - גרסינן:

כהלולא דמי - היום ישנו ולמחר איננו דומה לחופה שהולכת מהר:

אם יש לך - ממון:

ואין למות התמהמה - עיכוב כי פתאום האדם מת:

חוק - מזון:

מי יגיד לך - אם נשאר בידם שמא יאבדוהו:

הללו נוצצין - כלומר כשהן גדילין גדילה פרנסתן ועושרן עמהן ואינך צריך להדאג עליהן:

והללו נובלין - מתים לשון והעלה נבל:

יפה - לחולי זה וקשה לחולי זה יפה ללב ורע לעינים:

שתשמרם בבטנך - שהן שמורים בידך שאין משתכחין ממך:

יכונו יחד - שאתה סודרן ומוציאן בפה ולא בגימגום ובלחישה:

אימתי שמחה וכו' בזמן - שיודע לדרוש הלכות חג בחג דבר אחר אימתי שמחה לאיש אימתי אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו מענה כששואלין ממנו דבר הלכה:

שארשת - ספירת שפתיו בל תמנע סלה כשנתת בו דעת להוציא בשפתיו:

זכה - אם יש לו מזל טוב תאות לבו נתת לו שבעוד שהוא מתאוה באה לו תאותו עד שלא ישאלנה:

לא זכה - צריך להתמקמק ולהצטער:

כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף - אלמא לנצח לשון עולם הוא מדסמיך ליה וכן עד עולם סלה אלמא סלה לשון לעולם משמע:

שרף לצואר - שאינו מצומצם בדוחק סביב הצואר אלא שרפוי בריוח כך הוא נעים ומרוצה לבריות:

ונראה ואינו נראה - כשמגביה צוארו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסין אותו כך אם תלמיד חכם הוא אינו רודף לצאת ולבא בשוק אלא יושב ומחזר על תלמודו מתקיים בידו:

שהכל דשין אותו - שאין לו גסות:

שהכל מתבשמין ממנו - שמלמד תורה לתלמידים:

כאבן זו שאינה נמחת - מפני דריסת רגלי בני אדם כך לחייו אינן נלאין מלחזר על למודו וללמד לאחרים:

לא נשתכחה - חרות משמע חקוק ואינו נמחק לעולם על ידי הלוחות היתה תורה חקוקה לישראל מהשתכח מהן עולמית:

על הלוחות - בשביל הלוחות היו בני ישראל בני חורין:

ממדבר מתנה - אם כמדבר הוא תורה נתונה לו במתנה ולא ישכח:

מילתא - כעס:

אמר - רבא איזיל אפייסיה לרב יוסף:

מזוג - במים: רב יוסף סגי נהור הוה ולא היה רואהו והכירו בטעם היין שהוא מזגו לפי שהיה מכיר רב יוסף במזגו של רבא מתחילה שהיה בקי ליתן מים במדה:

כל גיא ינשא - אף על גב דלאו גבי הני קראי כתיב דרשי ליה דמי שבא לידי גיא שהושפל חוזר ומתנשא:

שדורסת ואוכלת - מיד לאחר הריגתה שאינו מקפיד על תענוגים אלא אוכל בשר בלא תבלין וכן שאר עינוגין:

שמסרחת - בטיט היינו מי שאינו הולך אחר גבהות לקוץ במאכלו אם לא נתבשל כל צרכו ל"א שדורסת ואוכלת לאחר הריגתה אוכלת מיד כך תלמיד חכם מחזר על תלמודו מיד כשמקבלו מרבו מסרחת מנבל עצמו על דברי תורה לשון זה נראה בעיני לפי שמצינו בכל הש"ס שדרך תלמידי חכמים להקפיד על מאכלן דרך גדולה וכבוד ועל מלבושיהן כדכתיב (משלי ח) ולמשנאי אהבו מות:

לעני - לזה ששם עצמו כעני וללישנא בתרא ששם עצמו כעני לחזר עליה:

תאנה - אילן:



כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים - שאינן מתבשלין בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט וכל שעה ראוי לאכול מהן:

שמעלת חן על לומדיה - שהכל מנשאין אותו ותורתו נותנת לו חן:

באהבתה תשגה תמיד - בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה:

לא יחרוך - נוטריקון דריש ליה לא יחיה ולא יאריך:

צייד רמאי - שמרבה בגירסא ואינו מחזר עליה:

ורב ששת אמר - אין זה רמאי אלא שוטה והקובץ על יד הוא הרמאי וערום בדבר והוא יחרוך כלומר יתקיים בידו כצייד הרמאי שמשבר גף ראשון ראשון כשהוא לוכדו שלא יברח הוא חורך עופות ואוכלן וקרא אתמוהי מתמה לא יחרוך לא יצלה ויאכל:

אנא עבדתה וקיימתיה - לקבוץ על יד וחזרתי עליה עד שהחזקתי בה ואחר כך חזרתי ושמעתי אחרת:

כיצד סדר המשנה - כיצד למדו ישראל תורה שבעל פה:

נכנס אהרן - וישב לפני משה כדכתיב (ישעיהו ל) והיו עיניך רואות את מוריך וכן כולם בשעת שמועתן כולן יושבין לפניו:

ישב לשמאל משה - דתניא המהלך לימין רבו הרי זה בור וכ"ש יושב בזמן שאין שני לישב בשמאל:

ושנה להן פירקן - אותו פרק עצמו ששנה לאהרן:

אהרן לימין משה חוזר - אחרי ששמעו בניו ויש שני לישב בשמאל משה כבוד הוא לאהרן ולמשה להיות אהרן שהוא גדול בא ויושב בימין:

ומה אהרן ששמע ממשה כו' - ומסתייעא מילתא להתקיים בלבו להבין מהר אפ"ה שמע ד' פעמים:

להראות לו פנים - ללמדו לתת טעם בדבריו בכל אשר יוכל ולא יאמר כך שמעתי הבן אתה הטעם מעצמך וחבירו בפרק ראשון (דף יג:) שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים:

אשר תשים לפניהם - ולא כתיב אשר תלמדם צריך אתה לסדר ולשום לפניהם טעם המיישב תלמודם:

וליעיילו כולן ברישא ולילפו ממשה - ד' זימנין:

וליעיילו בניו ולילפו מאהרן - ד' זימנין וכן כולן:

משום טרחא דאהרן - דמתחילה דיחיד הוה לא סגי דלאו לשמאל יתיב וכי הדור עיילו אינך איכא טרחא לאוקומיה ולאהדוריה לימין:

ד' מאה זימני - כל פירקא מקמי דליגמר:

בעיוה - לר' פרידא למלתא דמצוה:

נפק בה קול ואמר - לר' פרידא:

סימנין - סימני השמועות זו אחר זו וסימני חכמים כדרך שיש בהש"ס ותשים גירסא דסמניה בפיהם:

עשו מועד לתורה - קבעו עתים לתלמידיכם שידעו עת לבא ולשנות:



והיינו דאמר רב אבדימי - הא דאמרן דצריך לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי שתתקיים התורה בלומדיה היינו דר' אבדימי דמפרש דיוקא דקרא שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה:

סחרנין - מחזרין בעיירות:

תגרין - בעירן במקומן אלא נראה ואינו נראה כדאמר לעיל:

ארוכה כמות שהיא - לקמן מפרש:

עגולה עושין לה זויות - כשבא למדוד תחומין לקצותיה לא ימדוד לה מהחומה אלא יוסיף לה ריבוע כלומר ירחיק מן החומה כדי ריבוע דהא מרבינן פיאות לכל מילי דשבת ואח"כ ימדוד תחומי הקרנות שאם בא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע דמרובע יותר על העגול רביע:

מרובעת אין עושין לה זויות - לקמן מפרש:

היתה רחבה מצד זה וקצרה מצד זה רואין אותה כאילו היא שוה - כשבא למדוד התחומין למערב אצל קרן מערבית דרומית אינו מודד מן החומה אלא מרחיק ומושך למערב עד כנגד חודה של קרן מערבית צפונית הנמשכת ויוצא' למערב ומודד וכן לקרן דרומית מזרחית:

היה בית אחד בולט - מחומת העיר לאחת הצדדין כשבא למדוד תחום צפון אצל קרן מערבית צפונית כשבא למקום שאין הבית בולט שם מרחיק מן החומה עד כנגד מקום שכלה בליטת הבית לקרן מזרחית צפונית כאילו חוט מתוח מכוון והולך כנגדו ממקום שכלה הבית עד כנגד קרן צפונית מערבית ומודד מן החוט ולצפון אלפים:

שני בתים כמין ב' פגומין - קס"ד לרוח אחת וקאמר רואין כאילו חוט מתוח מזה לזה ולקמן פריך השתא בית אחד אמרת רואין שני בתים מיבעיא:

היתה עשויה כמין קשת - שאין הבתים במקום חבל הקשת:

או כמין גאם - גימל יווני עשוי כמין כף כפופה שלנו:

רואין אותה כאילו היא מלאה בתים - כשבא למדוד תחומין מן הצפון מודד מן היתר כאילו היתה מוקפת בתים והדר בקשת לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כד' אמות וכן העשויה כמין גאם היוצא מן המזרח למערב אע"פ שאין בתים במערב רואין כאילו מלא כל החלל בתים וכן מן הדרום לצפון והיוצא מביתו אין חלל החלק של עיר עולה לו מן המדה:

ארוכה כמות שהיא פשיטא - וכי תעלה על דעתך שיקצרנה:

דאריכא וקטינא - קצרה ברחבה:

מהו דתימא - ירחיבנה למזרח ולמערב עד שתהא מרובעת יפה:

קמ"ל - כמות שהיא מניחין אותה שהרי יש לה פיאות:

דמרבעא אבל לא מרבעא בריבועו של עולם - שיהא צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם אלא עומדת באלכסון:

לא צריכא לב' רוחות - אחד לצפון וא' לדרום:

בין ב' ראשיה - היינו אורך מקום היתר:

פחות מד' אלפים - שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה האחר נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין כאילו היא מליאה בתים ואם יותר אין מצרפין אותה להיות אחת ומודדין לה מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו וחלל העיר החלק שאין בו בתים מן המידה הוא:

חומת העיר שנפרצה שיעורה בקמ"א ושליש - אם רוחב פירצה קמ"א אמות ושליש דהיינו שיעור ב' קרפיפות של שבעים אמה ושיריים ונעשו כב' עיירות להיות אחת והיוצא מזו לזו ללכת דרך זו חוצה לה אין עולה לו מדת העיר מן המנין אלמא ביותר מקמ"א ושליש הויא הבדלה:

כאן מרוח אחת - עיר העשויה כקשת אינה מובדלת אלא מרוח אחת הלכך עד דהוי ד' אלפים:

והא - דחומת העיר שנפרצה בשתי רוחותיה זו כנגד זו קאמר הלכך כשתי עיירות נינהו וכגון שאין יישוב בחלל העיר כנגד בית הפרצות:

ומאי קמ"ל - אי בב' רוחות דודאי כב' עיירות הן אמאי אשמועי' רב הונא דנותנין קרפף לזו וקרפף לזו דשתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין קרפף של שבעים אמה ושיריים לכל אחת להיות כעיר אחת כדי לחברם ע"י קרפיפות הללו לעשותן כעיר אחת ואע"פ שאין בנין בין הקרפיפות וגם הקרפיפות עצמן אינן מוקפות מחיצה אלא שיעור קרפף קאמר:



נותנין קרפף לעיר - כשבא למדוד התחומין מניח לעיר אויר של שבעים אמה ושיריים שהוא כעיר לבד התחום:

אלא לב' עיירות - לחברן על ידי קרפף שביניהן:

ואיתמר רב הונא אמר כו' - ולקמן מפרש בפירקא פלוגתייהו:

אי אשמעינן - בחומת העיר שנפרצה התם קאמר רב הונא קרפף לזו ולזו לחברן משום דהוה להו צד היתר מעיקרא שהיו כבר עיר אחת:

דדחיקא תשמישתייהו - ב' עיירות ממש דחיקא תשמישתייהו בחד קרפף הלכך קרפף מיחשב לכל חד כעיר גופה וכיון דצריך לה והוי כעיר כי מחברי ב' הקרפיפות כאילו העיירות מחוברות דמו:

אבל הכא - דעיר אחת היא ומעיקרא כי מחברי קודם שנפרצה הויא כולה מלאה והוי סגיא לה בלאו האי אויר השתא נמי לא ניתיב האי אוירה לתשמישן קמ"ל:

וכמה - יהא אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו מודדין לה מן היתר כי ליכא ארבעת אלפים בין ב' ראשיה:

אלפים - אבל יותר מאלפים כיון דמכי נפק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי ליתר לא משחינן ליה מן היתר:

דאי בעי הדר אתי - למקום היתר דרך הבתים סביב הקשת יכול להלך עד שמגיע לאחד מן הראשון ומשם יכול להלך לראשו האחר שהרי תחומיהן נבלעין זה בזה וכיון דבהיתר יכול להלך למקום היתר תו לא אסר ליה אורך החלק לשוויה כשתי עיירות ורואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות:

שאין עליהן תקרה - וכל שכן אם מקורות הן מזו לזו בגג דהוו להו דירה מעלייתא:

נפש - בנין על הקבר וסתמא לדירת שומר הקבר עביד הלכך אע"ג דלא דייר ביה בית דירה הוא:

והקבר - בית הקברות:

ובית הכנסת - סתם ביהכ"נ לאו לדירה עביד הלכך אי לית בה דירה לחזן הכנסת לאו דירה היא:

ובית עבודת כוכבים - נמי לאו לדירה עביד:

והאורוות - אורוות סוסים:

אוצרות - לתבואה ולשמן וליין לאו לדירה נינהו:

והבורגנין שבתוכה - בתוך השדה:

והבית שבים - באיי הים בתוך ע' אמה ושיריים לעיר:

בור ושיח - בבבא קמא (דף נ:) מפרש מאי בור ומאי שיח:

שבתוכה - שבשדה:

בית שבספינה - לא קביע ליה דוכתא פעמים שהוא בתוך שבעים לעיר פעמים שאינו:

ותיפוק ליה משום בנין - אם יש בנין על פיה מאי אהניא מערה בלאו מערה נמי מבנין משחינן:

להשלים - אם אין הבנין ראוי לדירה כגון שאין בו ד' על ד' מהניא ליה מערה לאשלומי:

צריפין - דירה של הוצין וערבה ואינו קבע הלכך אפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה אין חשובין עיר להיות כארבע אמות וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפים לכל רוח אם בא לצאת:

ויחנו על הירדן - במחנה ישראל כתיב:

אין נפנין לא לפניהן - חוץ לענן שמא ילך הענן והארון שם:

ולא לצידיהן - חוץ לענן שאין יודעין אנה יפנה הענן לעבור:

אלא לאחוריהן - חוץ לענן דודאי לא יחזור הענן לאחוריו אלמא המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחוריו שלש פרסאות וישראל במדבר יושבי אהלים היו שאינן קבועין ואפילו הכי מהלכין את כל המחנה כארבע אמות:

כיון דכתיב על פי ה' יחנו - חשובה היא חנייתן להיות נידונת קבע:

ג' חצירות של ב' בתים - קבועין של אבן או של עץ בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולן וכדתנן לקמן (דף נט.) ר' שמעון אומר שלש חצירות של ב' ב' בתים:

ומהלכי מדברות - ונשותיהן עמהן:

ויושבי צריפין - נמי אנשי מקנה הן וחונין בו חדש או חדשים עד שכלה המרעה לבהמות ונוסעין משם ונקבעין במקום אחר:

אינן שלהן - לקמן מפרש טעמא:

כיושבי קברות - כמתים לפי שמחוסרין הנאה הן ולוקין ברוחות בזרם ובמטר:

מ"ט - אסורין בנותיהן:

שאין להן מרחצאות - והולכין במקום רחוק לרחוץ ונשותיהן נזקקות למנאפין לפי שהעיר עזובה מאין איש:

בטבילה - שאין להן מקוואות והולכות הנשים לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן ותנן (קידושין דף פ:) לא יתייחד אדם עם שתי נשים:

נהרא - ראוי לטבילה ולא למרחץ הרגש טבילה ליכא דהא סמוך לה אבל טעמא דמשום מרחצאות איכא:

אין תלמיד חכם כו' - לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה: וכופפין גרסינן:



פת קיבר - שנודר' בלע"ז:

תומי וכרתי - לא מעלו כך שמעתי. ונראה בעיני תומי וכרתי מעלי והכי תניא (ב"ק דף עב.) חמשה דברים נאמרו בשום משביע משחין ומצהיל הפנים ומרבה את הזרע והורג כינה שבמעים וכרישין נמי תניא בברכות (דף מד:) דיפין לבני מעים:

שום ירק - אני שמעתי לגנאי ואני אומר לשבח:

עלין - קשין אמהות יפין אמהות שרשין:

בימות החמה - יפין שמצננין את הגוף בימות הגשמים קשין:

מזקינין - מפני הטורח:

בי בירי ובי נרש - ב' עיירות ויש בין זו לזו מעלות ומורדות והן מולייתא:

אזקנון - הזקינוני:

בריבוע של עולם - כדמפרש ואזיל:

נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם - ולא באלכסונו של עולם:

וסימניך - אם אינך יודע לכוין צפון ודרום:

עגלה בצפון ועקרב בדרום - מזלות הן:

אם אינו יודע לרבעה בריבוע של עולם - שאינו מכיר במזלות הללו:

מרבעה כמין התקופה - לפי הילוך סיבוב החמה ניכר איזו רוח דרומית ואיזו רוח צפונית:

חמה יוצאה ביום ארוך - אותו רוח שאתה רואה שחמה יוצאה ביום ארוך של ימי תקופת תמוז יוצאה בצידו האחד ושוקעת באותו רוח עצמו בצידו האחר:

זהו פני צפון - לפי שהחמה לעולם ביום ממזרח לדרום מהלכת כדאמר קרא (קהלת א) הולך אל דרום והליכת החמה ביום היא אבל בלילה אינו הולך אלא סובב מחוץ לכיפה וביום הארוך עומדת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת מזרח דרום ומערב ושוקעת בקרן צפונית מערבית ובלילה סובבת פני צפון ולמחרת היום נקצר מעט ואינה יוצאה בקרן אלא נמשכת מן הקרן ולמזרח מעט ויוצאה ובערב שוקעת בתוך המערב משוך מן הקרן מעט ובלילה סובבת אותו מעט וכל הצפון ומעט במזרח יותר מליל של אמש וכן בכל יום עד שיוצאה בתקופת תשרי באמצע המזרח ושוקעת באמצע המערב לפיכך היום והלילה שוין ועדיין בכל יום נמשכת לצד דרום ויוצאה ובשקיעתה נמשכת לצד דרום ושוקעת עד שיוצאה ביום בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית ומהלכת דרום לבדו ושוקעת בקרן מערבית דרומית והיינו דקאמר חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום:

פני מזרח ומערב פעמים מהלכתן - ביום בימים הארוכין פעמים מסבבתן בלילה בימי תקופת טבת:

ליתנהו להני כללי - דאמרן לעיל חמה יוצאה ביום ארוך כו'

או בתחלת היום או בתחלת הלילה כו' - לפי שהמאורות נתלו בתחילת ליל רביעי בשבת ובחדש ניסן וימות החמה שס"ה ימים ושש שעות חשוב אותן כולן בשביעית וישאר בידך יום ורביע נמצאת תקופת ניסן בשנה הבאה בחצי ליל חמישי לשנה השלישית בתחלת יום ו' ובשנה הרביעית בחצי יום שבת וכן לעולם יום ורביע בין תקופת שנה לתקופת שנה הבאה ולעולם הן כלות בא' מן הרביעיות הללו:

ואין תקופת תמוז נופלת אלא באחת ומחצה או בשבע ומחצה או ביום או בלילה - שכשתקופת ניסן נופלת בתחילת היום אותה של תמוז בשבעה ומחצה ביום וכשתקופת ניסן בחצי היום של תמוז בא' ומחצה בלילה לפי שז' שעות ומחצה יש בין תקופה לתקופה שבאותו יום שזו נופלת זו נופלת אלא נמשכת להלן משעה שנפלה זו ז' שעות ומחצה שהן ל' שעות לד' התקופות דהיינו יום ורביע ולפי זה החשבון אותה של תשרי נופלת או בג' או בט' אם נפלה תקופת תמוז בא' ומחצה של תשרי נופלת בט' ואם של תמוז בז' ומחצה של תשרי בג' וכן כולם וזהו סימן אזג"י ואט"ד כשתקופת ניסן בא' של תמוז בז' ומחצה ושל תשרי בג' ושל טבת בי' ומחצה ושנה שניה של ניסן בחצי היום דהיינו בו' שעות ושל תמוז בא' ומחצה ושל תשרי בט' ושל טבת בד' ומחצה ביום:

ואין בין תקופה לתקופה כו' - כדפרישית חשוב צ"א יום כולן שביעיות תמימות הן וז' שעות ומחצה היא נמשכת אחריהן שימי התקופות כך הם צ"א יום וז' שעות ומחצה הם שהן רביע של שס"ה ורביע:

ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה - סימן לחציו אז"ח גי"ח וא"ח טד"ח שמוש השעות כל"ש צמח"ן הוא סידורן והילוכן תחלת ליל א' בשבת משמש כוכב ואחריו לבנה ואחריו שבתי צדק מאדים חמה נוגה הרי ז' שעות וחוזרים חלילה נמצא שעה ראשונה ליום א' בשבת חמה ואחריו נוגה ועוד כל"ש צמח"ן תמצא סימני שעות ראשונות של ימות השבוע חל"מ כצנ"ש ימים וסימני שעות ראשונות של כל לילי השבוע כצנ"ש חל"מ [ור' שבתי דטל"ו[1] הרופא זצ"ל פירשו היטב בספר חכמוני שלו למה נסדרו הכוכבים בענין זה וכיון דאין בין תקופה לתקופה אלא ז' שעות ומחצה נמצא שאם נפלה תקופת ניסן בתחלת כוכב תקופת תמוז יפול בחצי כוכב תשרי בראש לבנה טבת בחצי לבנה וכן כולם כשתוציא ז' שעות ומחצה אחר נפילתה של זו תגיע לאותה שעה עצמה אלא שנמשכת חצי שעה לאחריה]:

והני מילי דאתיליד - מולד לבנה של ניסן או של טבת בשעת לבנה או בשעת צדק:



המרבע עיר - עגולה:

עושין לה כמין טבלא מרובעת - לקמן מוקי לה במתא דהויא תרי אלפי אתרי אלפי בעיגולא שכשאתה מוסיף ריבוע עליה הרי היא כמין טבלא מרובעת אורכה כרוחבה ותחומיה כמין טבלא מרובעת אורכן כרחבן רחבן למדת העיר על פני חומתה שהיא אלפים וכן אורכן להלן מן העיר אלפים והיינו דקאמר חוזר ומרבע את התחומין כלומר חוזר ומודד לה תחומיה ועל כרחך מרובעין הן:

וכשהוא מודד - תחומי העיר לאחר שריבעה לא ימדוד מאמצע קרן זוית של עיר כנגדו באלכסון אלפים לכל קרן וקרן למתוח חוט מתחום קרן זה לתחום קרן זה:

מפני שמפסיד את הזויות - לכל קרן וקרן מפסיד מה שאלכסון של אלפים על אלפים עודף על ריבוע וכשמותח החוט לא תמצא באורך התחומין מן העיר והלאה לכל צד אלא אלף ותכ"ח אמות כיצד תן תחומין של אלף ותכ"ח אורך לכל צד כנגד העיר אתה צריך לתת טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח לכל קרן למלאות פגימתן של אורך בריבוע שיהו התחומין מרובעין שהרי ריבוע פיאות לכל שובתי שבת ותמצא באלכסונו של טבלא מכוון כנגד אלכסון קרן העיר אלפים דקיימא לן כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה טבלא של אלף ותכ"ח על אלף ותכ"ח אלכסון שלה עודף אלפים ותתנ"ו חומשין שהן תקע"ב אמה פחות ד' חומשין תנם על אלף ותכ"ח הרי אלפים נמצא כשמדדת מאמצע קרן העיר באלכסון אלפים קיצרת את התחום ואינן אלא אלף ותכ"ח וכל כך למה מפני שהפסדת את הזויות שהיית צריך למדוד אלפים ואלכסונן מאמצע קרן העיר ולמתוח חוט אחרי כן מתחום קרן לתחום קרן ותמצא מן החוט ולעיר על פני כל העיר לכל צד אלפים אמה כיצד תן אלפים תחום כנגד העיר לארבע רוחותיה תמצא פגימת אלפים על אלפים לכל קרן ועדיין אתה צריך למתוח חוט כמין גאם להשוות תחומי הקרנות לתחומי העיר ותמצא לכל קרן טבלא של אלפים על אלפים ומכוון אלכסונה כנגד אלכסון קרן העיר ומהו אלכסונה אלפים ות"ת אמה שכך עולה חשבון ד' אלפים חומשין לח' מאות אמה לפיכך הבא למדוד תחומי העיר מביא טבלא רואה כאילו הביא טבלא שהיא אלפים על אלפים ומניחה כנגד העיר באלכסון אלכסון של טבלא כנגד אלכסון של קרן כלומר מודד אלפים וח' מאות כנגד הקרן באלכסון ואח"כ מותח חוט מתחום קרן לתחום קרן:

נמצא העיר משתכרת - במה שרבענוה ד' מאות אמה לכל קרן וקרן שכשהיתה עגולה לא היה לה אלכסון ועכשיו שריבענוה נתננו לה אלכסון והיוצא דרך הקרן משתכר ת' אמה לקרן זו ות' אמה לקרן זו:

נמצאו תחומי הקרנות משתכרין - במה שנתננו טבלא באלכסון כנגד הקרן ח' מאות לכל קרן:

צא מהן - סביב העיר אלף אמה למגרש שאין נוטעין ולא זורעין שם אלא מניחין אותו לנוי העיר כדמתרגם רווחי קרויא:

נמצא מגרש רביעי - לקמן מפרש:

והשאר - שאר התחום שדות וכרמים וחוץ לתחום לא היה להן כלום:

מנא הני מילי - דמגרש אלף אמה:

מקיר העיר - רישא דקרא ומגרשי הערים אשר תתנו:

בר אדא - שם האיש:

משוחאה - מציין תחומי העיר:

תחומין כמה הוו שיתסר - י"ו רבעין של אלף על אלף יש בהן כיצד אלפים על אלפים לכל צד חלקם שתי וערב הרי ד' רבעין של אלף על אלף וכן לכל רוח של עיר:

קרנות כמה הוו - תחומי הקרנות של תחומין נמי שיתסר נינהו שהרי לכל קרן יש טבלא של אלפים על אלפים כדמפרשינן לעיל:

דל - לצורך מגרש:

ח' דתחומין וד' דקרנות - דהא אמרת סבב את העיר באלף הרי לכל התחום אלפים על פני העיר באורך וברוחב אלף להלן מן העיר וכיון שנתת אלף בליטת מגרש לד' רוחות צריך אתה ליתן לכל קרן טבלא של אלף על אלף הא ארבעה מן הקרנות למגרש הא תריסר לצורך מגרש כולן אלף על אלף:

נמצא מגרש רביע - בתמיה:

אייתי ארבעה דמתא שדי עלייהו - דתלתין ותרין והוו להו תלתין ושית דהא דקתני מגרש רביע אכולה מילתא קאי רביע החשבון כולו של עיר ותחומין וקרנות. כמה מרובע יותר על העגול רביע דל ריבעא מיניה כו'. את חשבת בעיר מרובעת ועבדת מגרש סביב נמי בריבוע לפיכך עלה חשבון העיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים מרובעין שהן י"ו רבעין של אלף על אלף ומהן ג' חלקים למגרש והיינו תריסר וחלק הרביעי לעיר ואנן במתא עגולתא עסקינן כדמוקמינן לקמן ומכל מקום אנו מוסיפין עליה לתת ללויים ריבועא עמה וקרנותיה ותחומין אלפים לכל רוח הרי חלק הלויים סך הכל ששת אלפים שהן תלתין ושית רבעין של אלף על אלף והעיר באמצעיתן עגולה אלפים ומגרשיה סביב לה אלף רוחב נמצאת עיר ומגרשיה ד' אלפים על ד' אלפים עגולין ואם היו ד' על ד' מרובעין הוו שיתסר השתא דעגולין דל ריבעא הוו תריסר ומהן ג' חלקים למגרש והרביעי לעיר דהוו להו ט' מגרשין וט' מתלתין ושית הניתנין ללויים ריבעא הוו:

משכחת לה נמי במתא דהויא אלפא אאלפא - ולא תחשוב העיר אליהן אלא נמצא מגרש רביע אתחומין וקרנות קאי:

תחומין כמה הוו תמניא - רבעין של אלף על אלף שהרי תחום לכל צד אלפים אורך להלן מן העיר ואלף רוחב על פני העיר וקרנות שיתסר דכיון דאורך התחומין משוכין אלפים לכל צד אתה צריך למלאות פגם לכל קרן בטבלא אלפים על אלפים:



דל - לצורך מגרש ד' מן התחומין שהרי אלף לכל צד להלן העיר ועל פני העיר אלף הוא דהוי כמדת העיר הרי אלף על אלף מגרש לכל צד וכן לקרנות הא תמניא:

כמה מרובע יתר כו' - לפי שחשבת בעיר מרובעת הוצרכת על כרחך לתת מגרשיה בריבוע סביב לפיכך עלו לשמונה אלפים חשוב העיר עגולה ומגרשי' עגולין והרי הן ג' אלפים על ג' אלפים עגולין ואילו היו מרובעין הוו ט' ח' למגרש והתשיעי לעיר עכשיו שהכל עגול נתמעט רביע העיר ורביע המגרש:

ופשו להו שיתא מגרש ושיתא מכ"ד - הניתנין ללויים לבד העיר ריבעה הוי שאע"פ שישוב העיר עגולה ומגרשיה עגולין מ"מ לענין חלק הלוים ולענין תחומי שבת אנו מוסיפין להם ריבוע ונותנין לה תחומין אלף רוחב למדת העיר לכל צד והאורך אלפים וקרנותיהן למלאות פגמיהן אלפים על אלפים הרי סך הכל ה' אלפים על ה' אלפים מרובעין אלפים תחום לכאן ולכאן והעיר אלף בינתים דהוו להו תחומין תמניא וקרנות שיתסר נמצא מגרש רביע התחומין והקרנות:

רבינא אמר - לעולם כדמעיקרא במתא מרבעתא ובתרי אלפי אתרי אלפי דהוו להו תחומין שיתסר וקרנות שיתסר ומגרש מנייהו תריסר ומאי רביע דקתני בתחומין דקאמר נמצא מגרש דתחומין רביע דתחומין וקרנות דמגרש דתחומין תמניא כדאמרינן מעיקרא והוא ריבעא דתלתין ותרין:

רב אשי - נמי כרבינא מוקי לה במתא מרבעתא דתרי אלפי אתרי אלפי ומאי נמצא מגרש רביע דקתני ה"ק מגרש דקרנות הוי רביע דקרנות דשיתסר דקרנות הוי רביע המגרש:

והא סביב כתיב - בקרא גבי מגרש ותנא כי רהטא דקרא נקט ותנא: ל"א רב אשי ס"ל דאין נותנין מגרש אלא לקרנות העיר אלף על אלף הלכך לעולם בין העיר גדולה בין העיר קטנה מגרש שלה רביע [דלעולם] הקרנות שיתסר ומגרש ד':

והא איכא מורשא דקרנות - למאי דאמרן לעיל כמה מרובע יותר כו' דמדדינן מגרש בעיגולא וקשיא ליה לרב חביבא כיון דתניא מרבע את העיר הרי היא מרובעת וכי יהבא מגרש בעיגול אלף סביב לה נמצאו קרנות העיר אוכלין בתוך המגרש ואין כנגד הקרנות אלף מגרש:

במתא עגולתא - דלית לה מורשא דקרנתא:

אימור דאמרינן חזייה כמאן דמרבעא - לענין להוסיף לה תחומין בין להילוך שבת בין לענין נתינת לוים אבל רבועי ודאי לא מרבענא כלום הוספנו בתים בתוספת ריבועא שימעטו את נוי המגרש:

הני שמונה מאות - בתמיה דקתני לעיל נמצאו תחומין משתכרין במה שהנחנו טבלא באלכסון ח' מאות אמה והלא אין עודף האלכסון אלא מפני הריבוע דדבר עגול אין לו אלכסון והמרובע יש לו אלכסון וכמה מרובע יותר על העגול רביע ורביעא אייתו עלה מלבר שהוא חלק שלישי מלגו:

והני שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא דאמתא הוו - דהיינו תילתא דאלפים:

ה"מ - הוא דרביע יותר עליו ותו לא ה"מ בעיגולא דנפיק מגו ריבוע כי אמרינן רביע ה"מ בעלמא כל היכא דאיירי בעגול הנעשה מתוך המרובע זה הריבוע יותר על העגול שאנו עוסקין במדת החלל כולו כמה נשכר כל החלל בתוספת זו בין בהיקיפו בין בחללו לא נשכר אלא רביע שהרי עיר עגולה אלפים הקיפה ו' אלפים כדילפינן בפ"ק (דף יד.) מוקו שלשים באמה יסוב אותו וגו' ועיר מרובעת היקיפה ח' אלפים וכן למדת חללה אם באת לחלק התוספת לפי חשבון לכל העיר לא רבתה המדה על מה שבתחילה אלא רביע דהכי קים להו לרבנן שהמרובע יותר על העגול רביע:

אבל באלכסונא - כלומר אבל כאן שאנו עוסקין לידע כמה ניתוסף הילוך האלכסון בשביל רבוע זה שהוספנו איכא טפי מרביע לפי שכל הרבוע הזה שהוספת נתנו לקרנותיה ולא נשתכרו בו אמצעי העיר כלום שמתחילה אלפים ועכשיו אלפים והשכר הזה רובו לחודן של קרנות ומיעוטו לסמוך להן מכאן ומכאן לפי האלכסון יותר על הרבוע:

מתני' נותנין קרפף לעיר - כשבא למדוד התחומין אין מודדין מן החומה אלא מרחיק ע' אמה ושיריים כחצר המשכן ומתחיל למדוד:

קמ"א ושליש אמה - היינו ב' קרפיפות:

להיות אחת - והיוצא ללכת דרך חברתה חוצה לה מודד מחומת חברתה ואילך:

וכן ג' כפרים המשולשין - מפרש בגמרא:

גמ' תן חוצה - קרפף:



הא מני ר"מ היא - הך סיפא סתמא היא ולאו מסקנא דמלתא דרבנן היא:

ואי מהא - מסיפא דמיירי בשתי עיירות התם הוא דקאמר ר"מ דאף על גב דאיכא קרפף לכל חדא אמרי' חדא היא:

משום דדחיקא תשמישתייהו - דהואיל וקרובות אין להן נויי העיר בב' קרפיפות עד דאיכא טפי הלכך עשה קרפף את שתיהן להיות אחת אבל חדא דלא דחיקא תשמישתיה שאין עיר אחרת סמוכה לה ויש לה אויר הרבה:

אימא לא - ניתיב לה קרפף כלל קמ"ל:

טעמא דאיכא אמצעי - דהשתא אין בין עיר לעיר אלא קרפף אחד:

לא משולשין ממש - בשורה אחת אלא שלישי עומד מרחוק כנגד בין שני החיצונים:

כל שאילו מטיל אמצעי ביניהן - כלומר הא דקתני במתניתין אם יש בין ב' החיצונים קמ"א לא כדס"ד מעיקרא שאין ביניהן יותר אלא מתניתין דמרחקי מהדדי טובא וה"ק אם יש אויר בין ב' החיצונים כדי להתמלאות אמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי ולחיצונים מכאן ומכאן על קמ"א לכאן ומאה וארבעים ואחת לכאן דהיינו ב' קרפיפות לשניהן רואין כאילו הוא נתון ביניהן והרי כולן אחת והיוצא מאחת מהן לילך דרך אחת מחברותיה מודד מחומת חברתה אבל אם רבה אויר יותר מכאן. לא אמרינן רואין:

וכמה - יהא רחוק אמצעי מהן דאמרינן רואין:

אלפים - הואיל ויכול לבוא מזו לזו בלא עירוב אמרי' רואין:

והא את הוא דאמרת - לעיל (דף נה:) גבי עיר שעשויה כקשת דאפילו יש בין יתר לקשת יותר מאלפים הרי היא אחת ומודדין לה מן היתר:

איכא בתים - בקשת והרי הדר בקשת יכול לבוא לראשיה דרך בתי הקשת:

הכא - בין אמצעי לחיצונים:

ואפילו טובא - ובלבד שיהא שיעור באמצעי למלאות כדאמרינן:

ליכא למימר מליוה - מלא האויר שביניהן דאין לך במה למלאותו:

מתני' לא פחות ולא יותר - בגמ' מפרש טעמא:

ולא ימדוד אלא כנגד לבו - קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין:

מבליעו - אם אינו רחב נ' אמה משפתו לשפתו מלמעלה אע"פ שיש במדרונו הילוך יותר מאלפים אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום אלא יעמוד זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ויבליע מדרונו בחבל אחד:

לגדר - חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו:

וחוזר למדתו - בגמרא מפרש דמדקתני חוזר למדתו משמע שאם היה רוחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו הולך ומבליעו שם ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה בו שם רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים למדת תחומין:



ובלבד שלא יצא חוץ לתחום - שאם היה רחבו של גיא כנגד העיר יוצא חוץ לתחום וזה הלך והבליעו שלא כנגד העיר ומודד משפתו ולהלן לא ימדוד אלא עד כדי השלמת התחומין וצופה כנגד מקום שמדתו כלה כנגד העיר בתוך הגיא ויציין סימני התחום אבל לא ימדוד וילך חוץ לתחום עד כנגד מקום תכלית שפת הגיא שכנגד העיר לידע כמה אמות יצא וכמנין אותן אמות יחזור ויכנס לתוך הגיא ויציין משום גזירה שהרואה אותו מודד והולך שם יאמר שמידת התחומין ע"כ. ל"א שלא יצא חוץ לתחום אם היה ארוך וראשיו יוצאין חוץ לתחומי העיר ואין יכול להבליעו בחבל כנגד התחומין מפני רחבו ויכול להבליעו שלא כנגד התחומין לא יצא להבליעו שם גזירה שמא יאמרו מדת תחומין של צידי העיר באה לכאן:

בזו א"ר דוסתאי בר' ינאי - בזו למעוטי ערי מקלט ועגלה ערופה דאין מקדרין בהן כדמפרש בגמרא [לקמן:]:

מקדרין - נוקבין רואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב למעט מדת מדרונו כדאמר בגמ' שמודדין אותו בחבל של ד"א והתחתון מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ומתמעט מדרונו של כל ד"א חצי קומת אדם:

גמ' מפני שמרבה - כשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך המדה והתורה אמרה בחבל של נ' אמה ימדוד:

מפני שמתמעט - שכובדו מכפילו ומתקצר באמצעיתו:

נברא - סיב שגדל ומתגלגל סביב הדקל כעין ויגיל"א של גפנים:

ובידו חבל מדה - במשכן של יחזקאל:

וביד האיש קנה המדה - במשכן של יחזקאל:

בדתרעי - למדוד רוחב השערים:

מגג - יונ"ק בלע"ז לפי שאינה מקבלת טומאה שיהו כל מעשה פרה בטהרה:

נצרים - ערבה קלופה ל"א צורי דקל והוא סיב הך דרב יוסף פליג אדרב אסי:

הולך למקום כו' - כדפירשתי לעיל:

ואם היה גיא מעוקם - שהיה מדרונו משופע ונוח להילוך מקדר ועולה כדפירשתי תחתון כנגד לבו כו' כך שמעתי וקשה לי בה לקמן ובתוספתא [פ"ד] ה"ג ואם היה גיא מעוקם ואינו יכול להבליעו מקדר וכו' וה"ק אם היה גיא מתעקם והולך וסובב את העיר וכשהוא מודד תחום מערב אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה ברוח מערבית עד שהוא מתעקם לצפון הוא מתחיל להשוות אותה הבלעה אינה מועלת למידת תחום מערב ומקדר ועולה:

בדניחא תשמישתיה - נוח להילוך קצת כגון מתלקט עשרה מתוך ארבעה התם קתני מבליעו אם יכול ואם לאו. מקדר:

הכא - בכותל זקוף יותר מדאי דכיון דלא חזו להילוך אין גובה שיפועו עולה למידת התחום:

לא שנו - דמקדר אלא דניחא תשמישתיה שמעוקם כל כך שאין חוט המשקולת יורד כנגדו שכשמניח חוט משקולת הבנאים אצל שפתו והיא יורדת לעומקו מנקפת בשיפועו ומעכבת המדרון מלירד כנגדו אלא מרחיקו מלמטה. כנגדו משמע מכוון ולקמן [ע"ב] מפרש דעד ד' אמות קרי ליה יורד כנגדו שירחיק השיפוע את המשקולת לקרקעיתו ד"א מכנגד שפתו העליונה:



אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו - שפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גובהו ד"א אין מידת מדרונו ממעט מידת התחום ע"י קידור אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך:

כמה עומקו של גיא - דנימא מבליעו כשהוא רחב נ':

אלפים - אבל יותר מכאן אפי' יכול להבליעו אינו מבליעו אלא מקדר:

התם כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו - פלוגתא דת"ק ואחרים הלכך כיון דחזי להילוך קצת אזלינן ביה לחומרא:

עד כמה - יתרחק המשקולת מכנגדו דקרי ליה אין יורד ונחמיר ביה:

במתלקט י' מתוך ד' - הבא ללקוט כמה הוא מגביה והולך מוצא י' טפחים גובה קודם שיגיע להילוך ד"א אבל מתוך חמש כקרקע חלקה דמי ומודדו מדידה יפה ואין כאן לא הבלעה ולא קידור:

מתני לקולא - בהר משופע הוא דבעינן הבלעה או קידור אבל בזקוף אומד בעלמא:

שלא יצא חוץ לתחום - הא פרשינן לעיל:

בערי מקלט - בתחום ערי מקלט לקלוט דתנן (מכות דף יא:) כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת:

בעגלה ערופה - כשמודדין לידע איזו היא קרובה אל החלל:

מפני שמדידתן מן התורה - הלכך לא משערינן בהו מידי אלא מודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה:

מתני' ה"ג אין מודדין אלא מומחה - בקי במדידה:

ריבה במקום אחד ומיעט במקום אחר - שנמצאו סימני תחום קרן זה ארוכין ובולטין מכנגד סימני תחום קרן שכנגדו:

שומעין למקום שריבה - (ומה) ומוציאין מידה הקצרה כנגדה מפני שלא מתח מתחילה החבל כל צרכו ונתקצר וצריך למותחו בכל כחו והכי תניא בתוספתא [פ"ד]:

ריבה לא' ומיעט לאחד - מפרש בגמ' [נט.]:

שלא אמרו חכמים כו' - כשגזרו שלא לצאת חוץ לתחום לא אמרו להחמיר בתחומין אלא להקל בתחומין:



גמ' למקום שמיעט לא - בתמיה והלא יש בכלל מאתים מנה:

היינו הך - דהיינו אחד היינו למקום א':

ה"ק ריבה א' ומיעט א' - שמדדום שני בני אדם זה מיעט וזה ריבה:

שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונא - דאפי' ריבה שיעור גדול דליכא למיתלי במתיחת החבל תלינן ביה בטעות האלכסון דאמרינן זה היה בקי במדידה והניח טבלא של תחומין כנגד הקרן באלכסון כדאמרן (דף נו:) וזה מדד אלפים מאמצע הקרן והפסיד את הזויות כל אלכסון של אלפים אבל אם ריבה יותר מכך אין לנו במה לתלות ולבי מגמגם בלשון:

לא להקל על דברי תורה - כל מה שגזרו חכמים בתחומין להחמיר על דברי תורה באו דמדאורייתא לא מתסרי מידי ואינהו גזור הלכך אזלינן בהו לקולא דהא תחומין עצמן מדרבנן:

מתני' עיר של יחיד - שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם ולא חשיבא רה"ר דלא דמיא לדגלי מדבר:

ונעשית של רבים - שנתוספו בה דיורין או נקבעו בה שווקים:

מערבין את כולה - כבתחלה ואין מבואותיה צריכין תיקון שהרי היא כחצר אחת וכגון שאין בה רה"ר גמורה של ט"ז אמה ואם יש בה מפרש בגמרא תקנתא לרה"ר שבתוכה:

ושל רבים שנעשית של יחיד - רבותא אשמועי' דאע"ג דנעשית של יחיד אין מערבין את כולה הואיל ותחלתה של רבים דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובה כולה ואסור לערב עיר של רבים בלא שיור ואע"ג דאין בה רה"ר גמורה שלא תשתכח תורת רה"ר וההוא שיור הוי היכרא דטעמא משום עירוב הוא:

אא"כ עשה חוצה לה - שיור שלא עירבו עם שאר העיר אלא לבדן:

כעיר חדשה - כך שמה:

גמ' מ"ט - תלו טעמא בה דלא משכחת עיר של יחיד ונעשית של רבים אחריתי:

משום דשכיחי רבים גבי הרמנא - אצל המושל דהיינו ריש גלותא ליטול רשות לדון ולהתיר בכורות ולסמוך:

מדכרי אהדדי - דלא אתו למישרי של רבים והרי היא של רבים:

בצפרא דשבתא שכיחי אהדדי - לשמוע דרשה:

אלא א"ר נחמן - כל עיר של יחיד ונעשית של רבים שריא:

כגון דיסקרתא דנתזואי - כרך של אותו האיש:

ורה"ר עוברת בתוכה - של ט"ז אמה רוחב:

לחי מכאן ולחי מכאן - לראשי רה"ר ובעיירות שאין להם חומה עסקינן שראשי רה"ר מפולשין ובשל רבים והרי היא של רבים לא שרו רבנן להא תקנתא דכל מבואותיה המפולשין הוו כרה"ר ובעו תקנתא מדרבנן דמיחלפי ברה"ר אבל בעיר של יחיד מוכחא מילתיה:

ואין מערבין אותה לחצאין - דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי הני אהני והויא כמבוי ששכח אחד מן החצירות ולא נשתתפה בו דאסרה אכולהו:

או מבוי מבוי - ולקמן פריך השתא נמי ליסרו אהדדי:



ואין לה אלא פתח א' - ולאו מפולשת היא ולא דמי לדגלי מדבר:

אלא לאורכה - דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה הלכך אין בני עבר הלז רשאין לערב לבדן ובני עבר הלז לבדן משום דהני והני דרסי בהך רה"ר ויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה ואסרי אהדדי:

אבל לרחבה - בני שני העברים לראש האחד לבד ובני שני העברים לראש השני לבד מערבין שהרי יכולין להסתלק אלו מאלו ולא יהא דרך לאלו על אלו ובוררין להן אלו פתח שאצלן ואלו פתח שאצלן:

פלוגתא דרבנן ור"ע בפרק הדר (לקמן דף עה.): רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה - כגון ב' חצירות זו לפנים מזו והחיצונה פתוחה לרה"ר והפנימית אין לה פתח לרה"ר אלא יוצאת דרך חיצונה ולא מיבעיא היכא דעירבו דיורין שבחיצונה לבדן ובני פנימית לא עירבו ביניהן לבדן להיות מותרין בתשמיש חצר לעצמו דהויא רגל אסורה במקומה דאסרה דריסת הרגל דידהו אחיצונה אפי' לרבנן דכיון דבחצר דגופייהו אסרי ליכא למכפינהו למיחד דשא דידהו וימחלו על דריסת הרגל שיש להן על החיצונה אלא אפי' עירבו זו לעצמה וזו לעצמה דהויא פנימית מותרת במקומה פליג ר"ע ואומר דריסת הרגל דידה אסרה אחיצונה ופנימית מותרת וחיצונה אסורה והכי נמי ניתסרו אהדדי:

דפנימית אחדא דשא ומשתמשא - דכיון דמותרת במקומה כגון זו כופין על מדת סדום שלא יהא לה היום דריסת הרגל על החיצונה אלא תסגור דלת שביניהן ותשמש במקומה:

אבל הכא - הרי רשות הרבים של אלו ושל אלו אחד הוא שאין בו חילוק באמצע אורכו ולא רמז של מחיצה לומר תיחוד דשא ותשמש את כולה במקומה והיכי מצית לסלק הני מהני:

מבוי נמי אסרי אהדדי - דכיון דמעיקרא של יחיד הוה והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפי' איכא לחי או קורה למבוי לא מהני:

דעבוד דקה - פתח נמוך בראש כל מבוי דגלו אדעתייהו לאסתלוקי כל חד מחבריה:

לפתחו - לפתח חצירו:

אינו אוסר על המבוי - אם לא נשתתף עמהן דגלי אדעתיה דאסתלק:

ולא שבק לה שיור - ועיר של רבים והרי היא של רבים הוה מדקאמר ליה עיר של יחיד ונעשית של רבים אלמא ההיא שעתא דרבים הוה ואמרו ליה אינהו מעיקרא נמי דרבים הוה אלא אשפה הוה לה שסותם אחד [סגי לה] מפתחיה ולא היה לה אלא פתח אחד ואמר לעיל דאפי' של רבים בהכי הוה סגי ליה:

סולם - שעולין ויורדין בו חוץ לחומתה:

תורת מחיצה עליו - כלומר אינו מבטל את הסתימה להיות כפתח:

בסולם שבין ב' חצירות - ואין ביניהן פתח וזה הסולם רחב ד' ביניהן הרי הוא כשתי חצירות ופתח ביניהן דאמרינן בפ' חלון (לקמן דף עו.) רצו מערבין אחד עירוב אחד לשתיהן וישתמשו זו בזו דרך גובה הכותל. ודרך נקבים וסדקין דאי לא הוי פתח אין מערבין אחד ולא מצו לאשתמושי דרך חורין וסדקין:

רצו שנים מערבין - שני עירובין אלו לעצמן בני בתים של חצר שלא יאסרו זה על זה להוציא מבתיהן שהן רשות המיוחדת לכל אחד לתוך החצר שהוא רשות כולן ואלו לעצמן ולא ישתמשו זו בזו:

ומי אמר ר"נ הכי - דתורת מחיצה עליו לקולא:

מרפסת - אלדויי"ר בלע"ז דיורי עליות סמוכות זו לזו ופתוחות לחצר ועושין מרפסת על פני אורך עליות ופותחין לה פתחי כולן ועולין ויורדין דרך סולם של מרפסת לחצר ודריסת רגליהן ויציאתן לרשות הרבים דרך החצר הויא לפיכך אם אינן מערבין עם הדיורין התחתונים אוסרין אלו על אלו להוציא כלי הבתים לחצר:



ולא עירבו - בני מרפסת עם בני חצר אלא אלו לבדן ואלו לבדן:

אם יש לפניהם - לפני המרפסת לרגלי הכבש בתחלת עלייתה:

דקה - פתח קטן גובה ארבעה אין אוסרין בני מרפסת על בני החצר דהא איסתלק להו:

ואם לאו אוסרת - אלמא תורת פתח עליו ואפילו לחומרא:

בדלא גבוה י' - דליכא למימר תורת מחיצה עליה:

כי עביד דקה לפניה מאי הוי - הרי כל המרפסת סביבותיה נמוכה ופתוחה לחצר והרי הן כשתי חצירות שאין כותל ביניהן:

מגופפת - מוקפת מחיצה סביב אלא שנשאר לפנים י' אמות כדין פתח בלא היקף דאי עבוד התם דקה סלוק נפשייהו ואי לא ע"כ לחומרא נמי פתח הוא הואיל דלא גבוה י':

שרצפו - זקף סולם אצל סולם:

תורת מחיצה עליו - ואין מבטלין המחיצה למהוי כנפרץ הכותל יותר מעשר דאמר לקמן מערבין אחד ואין מערבין שנים אלא רצו אחד מערבין ולקולא והוי כפתח רצו שניהם מערבין דלחומרא לא אמרינן דליבטליה למחיצה דכל בעירובין להקל:

ומי אמר שמואל - דלא מבטלא סולם למחיצה לחומרא:

ואי לאו אוסרת - אלמא אע"ג דגבוה מרפסת י' אתי סולם ומבטיל ליה:

בדלא גבוה כו' - דבלא סולם נמי בטלה:

דליערב - . מאתין. ועיר של רבים ונעשית של יחיד הויא ובעיא שיור:

דפתיחי לנהרא - פתחיהן אחורי העיר לנהר ולא היה להם פתח פתוח לעיר:

דאי בעו לערובי - הנך דמשיירי מצו מערבי:

איעביד להו כווי - חלונות שיש בהן ד' על ד' לצד העיר דאי בעו הוו מצו מערבי ואעבדינהו שיור למתא דלא ליערבוה בהדיהו:

ערסייתא ערסייתא - שכונות שכונות ולא היו מערבין כל העיר כאחת: פירא דבי תורי גומא גדולה שמצניעים שם גרעיני תמרים למאכל בהמה והיו אותן גומות מבדילות בין השכונות מתחת ובכל שכונה היו מבואות הרבה ומערבין יחד ולא היו מתקנין לה לחיים משום דעיר של רבים ונעשית של יחיד הויא וכל חד וחד הוי שיור לחבריה דאי לא הוי שיור היכי מצו לערבי מבואות הרבה שבכל שכונה יחד בכל עיר של רבים ונעשית של יחיד כל חד וחד באנפי נפשיה בעו עירובי ובעי לחי וקורה ככל עיירות של רבים:

ואף על גב דאי בעו לעירובי לא מצי מערבי - משום פירא דמפסיק ואין יכולין להלך משכונה לשכונה והוי חריץ שבין שתי חצירות דאמרינן לקמן (דף עח:) מערבין שנים ואין מערבין אחד:

דרך גגות - שהיו להם דיוטאות עוברות מגגי שכונה זו לגגי שכונה זו:

דההוא בי תבנא כו' - ואמרינן לקמן הלכה כר"ש דלא בעי נ' דיורין לשיור:

ובה שיערו חכמים - שיורי עיירות והיא עצמה היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה:

חדשה מהו - לעירובי באנפה נפשה כולה בלא שיור:

כעין חדשה - עיר ק נה אחרת של נ' דיורין ואינה סמוכה לגדולה:

חצר אחת ס"ד - חצר בלא בית מי הוי דירה:

בית אחד בחצר אחת - חצר ובית לתוכה סגי להיות שיור:

מתני' מי שהיה במזרח - בשדה וקדש עליו שם היום:

ואמר לבנו - לערב מבעוד יום למערב:

ולעירובו יותר מכאן - שנתן לו העירוב מביתו והלאה:

מותר לביתו - לדין ביתו כלומר למנות שביתתו מביתו כאילו לא עירב:

ואסור לעירובו - לדין עירובו למנות שביתתו מעירובו דכיון דקידש עליו היום רחוק מעירובו יותר מאלפים נמצא שאינו יכול להלך וליטלו שהרי אין עירובו קונה לו אלא אלפים לכל רוח וכיון דאינו עירוב הוי ליה שביתתו בביתו שהרי בתחום ביתו הוה ואע"ג דאוקמי' בשילהי מי שהוציאוהו דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן קם ליה כו' אלמא אמר שביתתי רחוק מאלפים ה"ז לא יזוז ממקומו הני מילי בבא בדרך דכיון דבמקום פלוני לא יכול לקנות דרחוק מאלפים הוה ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני ליה אין לו שביתה כלל לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני בשאין עירובו עירוב כדתנן בפרק בכל מערבין (לעיל דף לה.) גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל ולא קתני לא יזוז ממקומו שמעינן מינה דאם אינו עירוב יש לו שביתה בביתו:

אסור לביתו - לדין ביתו למנות מביתו אלפים לכל רוח:

בעיבורה של עיר - באחד מן הבתים העומדין בתוך שבעים אמה ושירים:

לא עשה ולא כלום - שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח וכל העיר לו כארבע אמות:

נתנו חוץ לתחום - מפרש בגמרא חוץ לעיבורה של עיר:



מה שנשכר - לרוח זה נפסד לרוח שכנגדה שהרי מנה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף ג' אלפים לעיר ונשתכר אלף ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והפסיד האלף וקמ"ל דאין העיר עולה לו מן החשבון האלפים של מערב אלא כולה כד"א:

גמ' למזרח ביתו - ואמר לבנו לערב לו במערב ביתו נמצא שביתו עומד בינו לבין עירובו והיכי תני ממנו ולעירובו אלפים ולביתו יותר מכאן הא ודאי עירובו מרחיק טפי:

דמטי לביתיה - שהיה יכול לילך לביתו בלא עירוב אבל לעירוביה לא הוה מטי:

באלכסונא - בינו לבין עירובו משוך עירובו למערב יותר מביתו ואעפ"כ כן פעמים שהאלכסון רב והרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:

חוץ לתחום ס"ד - הא לא הוי עירוב:

משתכר אותה אמה - לרוח העירוב והפסיד מדת כל העיר לרוח שכנגדה שכשימדוד אלפים מעירובו לצד העיר תעלה לו מדת העיר מן החשבון:

שכלתה מדתו בחצי העיר - אם היתה עיר גדולה או שהרחיק עירובו מן העיר עד שאין כל העיר נבלעת במדת אלפים של עירוב תעלה לו העיר מן החשבון ומפסידה ואם היתה כל העיר נבלעת באלפים של עירובו הויא לה כולה כארבע אמות:

היה מודד ובא - שבת חוץ לעיר ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו ותנן בפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מה.) הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס לעיר אלא עד אלפים ממקום שביתתו והתחיל למנות אלפים פסיעות בינוניות וכלתה מדתו כו' והוא הדין נמי לנותן עירובו חוץ לעיר וקנה שביתה:

א"ר אידי אין אלו אלא דברי נביאות - כמתנבא מפני הגבורה שאינו נותן טעם לדבריו אמרן רבי יהושע בן לוי לדברים הללו ואי לאו דגמיר להו מרביה לא הוה אמר כי האי מילתא בלא טעמא:

אמר רבא - ומאי נביאותיה תרוייהו תננהי במתני' דאנשי עיר גדולה שהיתה להן עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאין מעירן והולכין לילך דרך הקטנה מהלכין את כל העיר הקטנה הסמוכה להן ועל כרחך ה"ק מהלכין את כולה כד' אמות ומשלימין מדתן חוצה לה דאי ס"ד מדת העיר סליק להו מאי אתא לאשמועינן פשיטא דעד אלפים יכול להלך:



ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את הגדולה - כולה כד' אמות לפי שהעיר עולה להו במדת התחומין:

ורבי אידי - דאמר דברי נבואה הן אנשי אנשי דקתני במתניתין בתרוייהו תני מהלכין ומוקי לה בנותן עירובו בעיר כדמפרש במתניתין כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה הסמוכה לה בתוך אלפים מהלך את כולה שעירוב קונה לו כל העיר כד"א כאילו שבת הוא שם ורבא תני אין אנשי כדאמר לקמן מאן דתני אין אנשי לא משתבש:

אבל מודד - מחוץ לעיר ובא לעיר לא תנן מידי חלוק בין כלתה בחציה לכלתה בסופה:

ולמודד - ממקום שביתתו או ממקום עירובו שאמרו ליתן לו אלפים אפילו סוף מדת אלפים כלה במערה לא יכנס מאלפים והלאה אלמא כלתה מדתו בחצי העיר תנן דעולה לו מדת העיר ומאי נביאותיה:

סוף העיר איצטריכא ליה - לרבי יהושע בן לוי לאשמועינן דהיכא דכלתה מדתו בסוף העיר הויא כל העיר כד' אמות דלא תנן לה:

מוקי לה בנותן - כדקתני במתני' בהדיא:

ומאן דתני אין אנשי עיר קטנה כו' לא משתבש מוקי לה במודד - אנשי עיר גדולה שיוצאין מעירן לעיר קטנה הנבלעת כולה בתוך אלפים שלהן כגון שרחוקה מעירן אלף והיא עצמה אלף מהלכין את כולה כד' אמות ומשלימין אלף חוצה לה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה הרחוקה מעירן אלף והיא עצמה אלפים הואיל ואין כולה נבלעת באלפים שלהן עולה להן במדת התחום ואין נכנסין לה אלא באלף ומתניתין דמפרשא ואזלא בנותן עירובו. חסורי מיחסרא כו':

שפת הנחל - עמוק:

אם יש לפניה דקה - מחיצה ארבע אמות גובה על פני העיר כולה משפת הנחל מודד משפת הנחל שהיא כלה שם כשאר עיירות:

ואם לאו - כיון דבעיתא תשמישתייהו לא הוי ישוב קבוע והוו להו כיושבי צריפין ואין מונין לכל אחד אלא מפתח ביתו:

דקה ד"א אמרת לן - בניחותא והשתא בעינן מינך טעמא מאי שנא מכל דקי דעלמא דסגי להו בגובה ארבעה טפחים כדאמרן לעיל גבי מרפסת שלפניה דקה ד' כו':

לאו משום דעבוד דקה כו' - גדר וחמתן יושבין בהר בשיפוע גדר למעלה וחמתן למטה הואיל ושתיהן יושבות בשיפוע צריכות שתיהן דקה בשיפולן וקס"ד שהיו שתיהן מובלעות זו כולה בתוך אלפים של חברתה וקתני בני גדר יורדים לחמתן כו' לאו משום דבני גדר עבוד דקה לפיכך כל יושביה כשרוצין לילך לחמתן מתחילין למנות ולמדוד מחומתה לצד חמתן כשאר עיירות והרי חמתן כולה מובלעת בתחומן והני בני חמתן לא עבוד דקה לשיפולה לפיכך לא הויא עיר ומודדין לכל אחד מפתח ביתו ואלו שבגובהן הקרובין בתוך אלפים לגדר וכולה מובלעת בתחומין נכנסין לה לכולה אבל אם היו יושבין בשיפוליה אין עולין לה:

מטטרגי להו בני גדר לחמתן - מכין והורגין היו בני גדר לבני חמתן:

כי הוו אזלי - בני גדר לחמתן נמי מטטרגי להו בני גדר לבני חמתן:

כולי האי ודאי לא כייפו להו - בני גדר דאפילו בלא מתייהו ליטטרגו להו בני חמתן:

עיר העשויה כקשת הואי - חמתן ובין ב' ראשיה יותר מד' אלפים דאמרינן בריש פרקין מודדין לה מן הקשת כל אחד מפתח ביתו ויתר שלה לצד גדר הלכך יורדין בני גדר לחמתן שהרי מודדין לגדר מחומתה וכל חמתן מובלעת בתחומה ובני חמתן היושבים בקשת ומודדין להן מן הקשת כלה תחומין בראשיה של גדר ואין יכולין ליכנס לה: גדר עיר גדולה וכשעולין בני חמתן לגדר כלתה מדתן בחצי העיר וחמתן עיר קטנה וכשיורדין לה בני גדר כלתה מידתן בסוף העיר והכי קאמר ר' שיהו בני גדר יורדין לחמתן להיות להן כולה כד' אמות ומשלימין להן את השאר אבל גדר עולה לבני חמתן במדת התחום:

רב כהנא מתני הכי - מפרש בהדיא מר אמר הא ומר אמר הא:

מתני' את כל עיר קטנה - לבד מדת תחומין:

נמצא קל תוכה - משום דיורין:

מעל גבה - שאין שם דיורין ואילו נתנו על גבה לא היו לו אלא אלפים ממקום עירובו:

ולמודד שאמרו כו' - ואע"פ שחלוקין חכמים על רבי עקיבא בנותן עירובו בעיר לומר שכל העיר לו כארבע אמות מודין הן בבא מעיר אחרת או ממקום שביתתו וכלתה מדתו של אלפים פסיעות בינוניות אפי' במערה [שיש בה] דיורין שאינו נכנס להלן ממדתו כלום:



גמ' בעיר חריבה - מדיוריה אבל מחיצותיה קיימות סביב לה:

לרבנן מהלך את כולה - דהא שבת באויר מחיצות והוא הדין לר"ע והא דנקט רבנן משום המניח עירובו דבעי למיתני חילוק בין חריבה לישיבה ולר"ע אפי' בישיבה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים:

הניח עירובו בעיר חריבה כו' - דכי אמור רבנן כל העיר לו כד' אמות במיושבת כדתנן בהדיא אימתי בזמן שאין בה דיורין אלמא בחריבה מודו:

ה"נ הא באין בה דיורין מודין ליה:

אינה ראויה לדירה - שנפלו מחיצותיה:

מערת צדקיהו - גדולה היתה והיא שיצא בה צדקיהו לילה מירושלים לברוח מפני הכשדים כדכתיב בירמיה (נב) ותבקע העיר וגו':

אף עיר חריבה - ועל כרחך חריבה מדיורין ולא מחומה דאי מחומה לא הוי תני מהלך את כולה כיון דלא שבת באויר מחיצות (וה"ה ר' עקיבא) ואע"ג דיש חומה קתני שבת ולא קתני הניח:

מני - הא דלא תני הניח:

אי נימא ר"ע - דלית ליה בהניח מהלך את כולה אמאי תני עיר דומיא דמערה למימר דבחריבה קאי:

אפי' ישיבה נמי - הניח לר"ע לא והא ליכא למימר דהא דנקט חריבה משום שבת נקט למימר אע"ג דהיא חריבה היכא דשבת מהלך את כולה הא מאי איריא עיר אפילו תל ונקע וקמה קצורה ושיבולין מקיפות אותה אמרן בפרקין קמא (דף טו.) מהלך את כולה:

אלא לאו רבנן - ושמע מינה בחריבה מודו דהא על כרחך הא דנקט חריבה משום שיורא דשייר ולא תנא הניח נקט לה:

אף מערה ישיבה - ולאשמועינן דאפ"ה שבת אין הניח לא כר"ע:

והא כמערת צדקיהו קתני - ואין שם דיורין [דרין] דהא של מלך היתה א"נ השתא לית בה דיורין:

בבי כנישתא דבי אגובר - בית הכנסת גדול היה וכולו מובלע באלפים של תחום מברכתא והם לא היו חוששין להוליך העירוב עד סופו ולהניחו שם דסבירא להו כרבנן דכיון מונח באויר מחיצות מהלכין את כולו וחוצה לו אלפים:

גוו ביה טפי - העמיקו עוד להעמיד העירוב עד סופו ולהניחו שם:

כי היכי דלישתרו לכו טפי - דהא ממקום העירוב בעיתו למדוד:

פלגאה - חולק על חכמים אתה:

בעירובין לית דחש להא דר' עקיבא - דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב:

פרק שישי - הדר


מתני' הדר עם העכו"ם או עם מי שאינו מודה בעירוב - כותי כדאמר בפרק בכל מערבין (דף לא:):

אוסר עליו - לטלטל מביתו לחצר עד שישכור הימנו רשות שיש לו בחצר:

עד שיהו ב' ישראלים - דרין בב' בתים ואוסרין זה על זה ובאין לערב ביניהן הנכרי אוסר עליהן אבל על היחיד אינו אוסר ובגמרא מפרש . טעמא:

מעשה בצדוקי אחד - קסבר ר"ג צדוקי אינו כעכו"ם ולא דמי לכותי דגרי אריות הן ואינם גרים גמורים אבל צדוקי ישראל הוא ונהפך למינות ואינו מודה בתורה שבעל פה כיון דישראל הוא יכול לבטל רשותו בלא שום שכירות:

מעשה בצדוקי שהיה דר עמנו במבוי - וביטלנו רשותו:

ואמר לנו אבא מהרו והוציאו כליכם למבוי - והחזיקו בו כיון דקדש היום מיד כדי שלא יחזור בו:

עד שלא יוציא - כליו תחילה ויחזור ויחזיק ברשותו ויאסור עליכם וש"מ דאינו כנכרי דאי אגירו מיניה היכי מצי למהדר אע"ג דמפיק לא אסר דהא נקיט דמי:

מהרו ועשו צרכיכם במבוי - מבעוד יום דבשבת לא מהני לכו האי ביטול שמא יוציא ויאסור עליכם דקסבר רבי יהודה אע"ג דהחזיקו בני מבוי במבוי תחילה מצי לאהדורי ביה:

  1. ^ צ"ל דנולו
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/ערובין/פרק_ה"