עירובין נז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דל ארבע דתחומין וארבע דקרנות כמה הוי תמניא תילתא הוו מי סברת ברבועא קאמר בעיגולא קאמר כמה מרובע יתר על העגול רביע דל רביע פשו לה שיתא ושיתא מכ"ד ריבעא הוי רבינא אמר מאי רביע רביע דתחומין רב אשי אמר מאי רביע רביע דקרנות אמר ליה רבינא לרב אשי והא סביב כתיב מאי סביב סביב דקרנות דאי לא תימא הכי גבי עולה דכתיב (ויקרא א, ה) וזרקו (בני אהרן) את הדם על המזבח סביב ה"נ סביב ממש אלא מאי סביב סביב דקרנות ה"נ מאי סביב סביב דקרנות א"ל רב חביבי מחוזנאה לרב אשי והא איכא מורשא דקרנתא במתא עיגולתא והא ריבעוה אימור דאמרינן חזינן כמאן דמרבעא רבועי ודאי מי מרבענא אמר ליה רב חנילאי מחוזנאה לרב אשי מכדי כמה מרובע יתר על העגול רביע הני תמני מאה שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא הוי אמר ליה ה"מ בעיגולא מגו רבוע אבל באלכסונא בעינא טפי דאמר מר כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא:
מתני' אנותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר וח"א לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים עושה קרפף את שתיהן להיות אחד וכן ג' כפרים המשולשין אם יש בין שנים חיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד:
גמ' מנא הני מילי אמר רבא דאמר קרא (במדבר לה, ד) מקיר העיר וחוצה אמרה תורה תן חוצה ואחר כך מדוד:
וחכ"א לא אמרו וכו':
איתמר רב הונא אמר בנותנין קרפף לזו וקרפף לזו חייא בר רב אמר קרפף [א'] לשתיהן תנן וחכמים אומרים לא אמרו קרפף אלא בין ב' עיירות תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא מאי קרפף תורת קרפף ולעולם קרפף לזו וקרפף לזו ה"נ מסתברא מדקתני סיפא אם יש לזו ע' אמה ושיריים ולזו ע' אמה ושיריים עושה קרפף לשתיהן להיות אחד שמע מינה לימא תיהוי תיובתיה דחייא בר רב אמר לך חייא בר רב
רש"י
[עריכה]
דל - לצורך מגרש ד' מן התחומין שהרי אלף לכל צד להלן העיר ועל פני העיר אלף הוא דהוי כמדת העיר הרי אלף על אלף מגרש לכל צד וכן לקרנות הא תמניא:
כמה מרובע יתר כו' - לפי שחשבת בעיר מרובעת הוצרכת על כרחך לתת מגרשיה בריבוע סביב לפיכך עלו לשמונה אלפים חשוב העיר עגולה ומגרשי' עגולין והרי הן ג' אלפים על ג' אלפים עגולין ואילו היו מרובעין הוו ט' ח' למגרש והתשיעי לעיר עכשיו שהכל עגול נתמעט רביע העיר ורביע המגרש:
ופשו להו שיתא מגרש ושיתא מכ"ד - הניתנין ללויים לבד העיר ריבעה הוי שאע"פ שישוב העיר עגולה ומגרשיה עגולין מ"מ לענין חלק הלוים ולענין תחומי שבת אנו מוסיפין להם ריבוע ונותנין לה תחומין אלף רוחב למדת העיר לכל צד והאורך אלפים וקרנותיהן למלאות פגמיהן אלפים על אלפים הרי סך הכל ה' אלפים על ה' אלפים מרובעין אלפים תחום לכאן ולכאן והעיר אלף בינתים דהוו להו תחומין תמניא וקרנות שיתסר נמצא מגרש רביע התחומין והקרנות:
רבינא אמר - לעולם כדמעיקרא במתא מרבעתא ובתרי אלפי אתרי אלפי דהוו להו תחומין שיתסר וקרנות שיתסר ומגרש מנייהו תריסר ומאי רביע דקתני בתחומין דקאמר נמצא מגרש דתחומין רביע דתחומין וקרנות דמגרש דתחומין תמניא כדאמרינן מעיקרא והוא ריבעא דתלתין ותרין:
רב אשי - נמי כרבינא מוקי לה במתא מרבעתא דתרי אלפי אתרי אלפי ומאי נמצא מגרש רביע דקתני ה"ק מגרש דקרנות הוי רביע דקרנות דשיתסר דקרנות הוי רביע המגרש:
והא סביב כתיב - בקרא גבי מגרש ותנא כי רהטא דקרא נקט ותנא: ל"א רב אשי ס"ל דאין נותנין מגרש אלא לקרנות העיר אלף על אלף הלכך לעולם בין העיר גדולה בין העיר קטנה מגרש שלה רביע [דלעולם] הקרנות שיתסר ומגרש ד':
והא איכא מורשא דקרנות - למאי דאמרן לעיל כמה מרובע יותר כו' דמדדינן מגרש בעיגולא וקשיא ליה לרב חביבא כיון דתניא מרבע את העיר הרי היא מרובעת וכי יהבא מגרש בעיגול אלף סביב לה נמצאו קרנות העיר אוכלין בתוך המגרש ואין כנגד הקרנות אלף מגרש:
במתא עגולתא - דלית לה מורשא דקרנתא:
אימור דאמרינן חזייה כמאן דמרבעא - לענין להוסיף לה תחומין בין להילוך שבת בין לענין נתינת לוים אבל רבועי ודאי לא מרבענא כלום הוספנו בתים בתוספת ריבועא שימעטו את נוי המגרש:
הני שמונה מאות - בתמיה דקתני לעיל נמצאו תחומין משתכרין במה שהנחנו טבלא באלכסון ח' מאות אמה והלא אין עודף האלכסון אלא מפני הריבוע דדבר עגול אין לו אלכסון והמרובע יש לו אלכסון וכמה מרובע יותר על העגול רביע ורביעא אייתו עלה מלבר שהוא חלק שלישי מלגו:
והני שית מאה ושיתין ושבע נכי תילתא דאמתא הוו - דהיינו תילתא דאלפים:
ה"מ - הוא דרביע יותר עליו ותו לא ה"מ בעיגולא דנפיק מגו ריבוע כי אמרינן רביע ה"מ בעלמא כל היכא דאיירי בעגול הנעשה מתוך המרובע זה הריבוע יותר על העגול שאנו עוסקין במדת החלל כולו כמה נשכר כל החלל בתוספת זו בין בהיקיפו בין בחללו לא נשכר אלא רביע שהרי עיר עגולה אלפים הקיפה ו' אלפים כדילפינן בפ"ק (דף יד.) מוקו שלשים באמה יסוב אותו וגו' ועיר מרובעת היקיפה ח' אלפים וכן למדת חללה אם באת לחלק התוספת לפי חשבון לכל העיר לא רבתה המדה על מה שבתחילה אלא רביע דהכי קים להו לרבנן שהמרובע יותר על העגול רביע:
אבל באלכסונא - כלומר אבל כאן שאנו עוסקין לידע כמה ניתוסף הילוך האלכסון בשביל רבוע זה שהוספנו איכא טפי מרביע לפי שכל הרבוע הזה שהוספת נתנו לקרנותיה ולא נשתכרו בו אמצעי העיר כלום שמתחילה אלפים ועכשיו אלפים והשכר הזה רובו לחודן של קרנות ומיעוטו לסמוך להן מכאן ומכאן לפי האלכסון יותר על הרבוע:
מתני' נותנין קרפף לעיר - כשבא למדוד התחומין אין מודדין מן החומה אלא מרחיק ע' אמה ושיריים כחצר המשכן ומתחיל למדוד:
קמ"א ושליש אמה - היינו ב' קרפיפות:
להיות אחת - והיוצא ללכת דרך חברתה חוצה לה מודד מחומת חברתה ואילך:
וכן ג' כפרים המשולשין - מפרש בגמרא:
גמ' תן חוצה - קרפף:
תוספות
[עריכה]
מאי רביע רביע דתחומא. קסבר דאין מגרש לקרנות ורב אשי סבר דאדרבה אין מגרש אלא לקרנות ולא לתחומין (ומה שפרש"י דרב אשי איירי במתא דתרי אלפי לא נהירא דבכל עיר בקרנות הוי מגרש רביע):
כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי ' באלכסונא. ואין החשבון מכוון שאם תחתוך טבלא של עשר על עשר שתי וערב יהיו בה ד' טבלאות של ה' על ה' ועשה ריבוע בפנים שילך באלכסון של ארבע טבלאות תמצא בריבוע הפנימי נ' אמות על אמה שהרי הוא חציו של חיצון שהוא ק' ואם אין באלכסון של ה' אלא כמו שעולה בחשבון אמתא ותרי חומשי באלכסונא אז לא היה לו להיות בריבוע הפנימי אלא מ"ט אמות על אמה כדין ז' על ז' והאלכסון נמי של ריבוע הפנימי לא היה לו להיות עשר אלא ט' אמות וד' חומשין אלא יש מעט יותר מאמתא ותרי חומשי באלכסונא:
רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. נראה לר"י דדוקא בשתי עיירות נותנין קרפף לזו וקרפף לזו לרבנן דכמו שלר"מ עיר דוקא דהא קרא קדריש ה"ה לרבנן דב' עיירות דוקא אבל עיר ובית אין נותנין להם שני קרפיפות אלא דוקא אם הוא תוך שבעים אמה ושיריים לעיר מתעברת לעיר וכן אם יש בית אחר תוך ע' אמות ושיריים לאותו בית של עיר אחת יכולין לעשות בורגנין כמו שירצו כדאמר בעושין פסין (לעיל דף כא.) אתיתו מברניש לבי כנישתא דדניאל דהוו תלתא פרסי כו' אמאי סמכיתו אבורגנין כי נפק אחוי ליה מתוותא דמבלען בתוך ע' אמה ושיריים והשתא אתי שפיר הא דבשמעתא דא"ל רב ספרא לרבא הני בני אקטיספון דמשחו להו תחומא מהאי גיסא דארדשיר הא מפסקא דיגלת דהוו טפי מקמ"א אמות ושליש השתא מזכיר שליש וקמ"א אמה דהוי ב' קרפיפות משום דאיירי בב' עיירות וגבי רבא נקט דאחוי ליה אטמהתא דשורא דמבלען תוך תחום בשבעים אמה ושיריים דלחבר לעיר צריך שיהיה תוך ע' אמה ושיריים ונראה דאפי' בית ובית בלא עיר נותנים להם קרפף אחת לשתיהן דאי לא תימא הכי עיר שאין לה חומה במה יתחברו כאחת אם לא ע"י שמובלעים יחד תוך ע' אמה ושיריים דאין סברא להצריך שיגעו זה לזה ולפ"ז לרבי חייא בר רב דאמר קרפף אחד לשתיהן לאו דוקא הא דקאמרי רבנן ב' עיירות דהוא הדין בית ובית אלא אגב דנקט ר' מאיר עיר אחת נקטי רבנן ב' עיירות והא דתניא בריש
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ה (עריכה)
כד א מיי' פכ"ח מהל' שבת הלכה א', סמ"ג לאוין סו, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ח סעיף ה':
כה ב מיי' פכ"ח מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ח סעיף ו':
ראשונים נוספים
אמר אביי משכחת לה נמי במתא דהיא אלפא אאלפא כו' אביי נמי על הדרך הראשונה שחשבנו א' לשמועה. מיהו אביי לא חשב חשבון מדידת העיר בכלל אלא התחום והקרנות בלבד. וכך פירושו העיר היא אלף על אלף תחומיה מכל צד אלפים ארך ברוחב אלף כמדת העיר נמצאו תחומיה בד' רוחות אלפים על אלף לכל רוח שמונת אלפים אמה אבל הקרנות הן בכל קרן אלפים על אלפים. כיון שבמזרח אלפים ובצפון אלפים צריך טבלא אלפים על אלפים למלאות מקום הקרנות מד' זויות הלכך קרנות כולהו כמה הוו ט"ז אלף נמצאו הקרנות והתחום כ"ד אלפים אמה ומגרש סביבות העיר ד' אלפים אמה ומן הקרנות ד' אלפים נמצא הכל ח' אלפים (בסר) [חסר] מהן (הרביע) [הריבוע] אלפים אמה נשארו ו' אלפים נמצאו ו' אלפים (כ"ד) [מכ"ד] אלף של תחומין ושל קרנות [ריבעא הוי].
רבינא אמר מאי רביע דתחומין רבינא דברי אביי [קמפרש]. וה"ק לא תימ' דאביי דאמר משכחת לה במתא דהיא אלפא אאלפא בהדי אלפא במתא קאמר אלא בר ממתא. ומאי רביע. רביע דתחומין הוא דקאמר. בא רבא לפרק דרך אחרת וא' האי דקתני נמצא מגרש רביע רביע דקרנות כי לעולם הקרנות הן י"ו אלף ומגרש הקרנות אלף מכל קרן שהן ד' אלפים נמצא לעולם מגרש הקרנות (רביעם) [רביע]. והאי דכתיב אלף אמה סביב דקרנות כדכתיב וזרקו את הדם על המזבח סביב.
והוא סביב הקרנות ואחרי שהשלימו פי' דברי ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי חזרו להקשות על הא דתניא נמצאת העיר משתכרת ת' אמה לכאן ות' אמה לכאן.
והא איכא מורשא מורשא דקרנתא דעדיפי טפי מהאי שיעורא כדאמרינן בכל אתרא בעינן טפי משום מורשא דקרנתא. ודחינן הכא במאי עסקינן במתא עגילתא ואקשינן והא (דבעינן ד') [ריבעוה].
ופרקינן אימור דאמרינן כו'. אלא הוספנו על זו העיר זה השיעור. ואקשינן מכדי עגילא הוא כדקאמרת ואוספינן עלה כדי ריבועא מאבראי שיהא הוא ורבועו ד' כמה (מארבעה) [מרובע] יתר על העיגול רביע. כשתחשוב רביע של אלפים להיות הן ורבוען ד' כגון אלף וחמש מאות תוסיף עליהן ת"ק נמצאו הן ורבוען ד' חלקים כל חלק ת"ק נשארו מן האלפים ת"ק וריבועם (ת"ק) [דת"ק] מאבראי (קס"ד פחות שליש הכל קס"ז. ות"ק תרס"ז ועל זה הדרך רביע ת"ק הנשארים מן האלפים קס"ו פחות) [קס"ז פחות שליש] נמצאו הכל אלפים ושש מאות וששים ושבע אמה פחות שליש אמה ופרקינן בריבוע הכי נמי אבל בהילוכא בעינן טפי דאמר מר כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וכיון דהכי מסקנא דשמעתא פרישנא מרישא על הדין אורחא דפרקינן ומוקמינן לה:
מתני' נותנין קרפף לעיר כו'. אתמר ב' עיירות קרובות זו לזו מערבה כנגד מזרחה של חברתה.
רב הונא אמר נותנין קרפף לזו וקרפף לזו. פי' נותנין לכל אחד [שבעים אמה] ושירים. שהן בית סאתים ואם אין בין ב' עיירות הללו יתר מזה השיעור נחשבות שתיהן עיר אחת וכל אחת נותנין לו תחומה לזו במזרח חברתה ולזו במערב חברתה מחוץ לעיר הקרובה לה במאה וארבעים אמה ואחת ושליש אלפים אמה. וחייא בר רב אמר אין נותנין אלא קרפף אחד לשתיהן.
מנא ה"מ אמר רבא דאמר קרא מקיר העיר וחוצה, תן חוצה ואח"כ מדוד: ואף ע"ג דלא אתפרש שיעור דחוצה כמה הוי, מ"מ כיון דהאי חוצה הוי רחוב לעיר וכחצר לה דמיא, נתנו בו חכמים שיעורם כחצר המשכן. וכן כתב הראב"ד ז"ל. לכאורה משמע דהאי מנא הני מילי לר' מאיר קאמר, דאי לרבנן הא לא יהבי קרפף לעיר אחת, וא"כ איכא למידק היאך לא שאלו כאן בגמרא ורבנן האי קרא מאי עבדי לה כדאמרינן בעלמא. ועוד דרבנן אי אית להו חוצה, אפילו לעיר אחת נמי, ואי לית להו, קרפף לשתים מנא ליה לרב הונא מיהא דקאמר קרפף לזו וקרפף לזו. ושמא נאמר בזו דלשתים סברא הוא משום דדחיקא תשמישתייהו. אבל בירושלמי [ה"ב] מצאתי דאפילו רבנן דרשי ליה נמי מהאי קרא ושניהם מקרא אחד דרשו, דגרסינן התם: רב הונא בשם רב ר' מאיר ורבנן מקרא אחד הן דורשין, ר' מאיר דריש מקיר העיר וחוצה, מה ת"ל וחוצה, מכאן שנותנין קרפף לעיר. רבנן דרשי וחוצה מה ת"ל מקיר העיר, מכאן שאין נותנין קרפף לעיר. ונראה פירושו רבנן דרשי וחוצה אלא שהתורה אמרה מקיר העיר, כלומר: לעיר אחת מקיר העיר ולא תתן לה חוצה. ולפי זה רבא בין לרבנן בין לר' מאיר קאמר הכא בגמרין דשניהם מקרא זה דרשו.
חייא בר רב אמר קרפף אחד לשתיהן: וא"ת לחייא בר רב מאי שנא עיר, דאפילו שני בתים שהם תוך שבעים אמה ושירים מודדין מן החיצון, דהא עיר אע"פ שאין לה חומה מודדין לה מן החיצון ואע"פ שלא הגיע בית בבית כההיא דלעיל (נה, ב) דצריפין ואהלי. י"ל דלחייא בר רב אין הכי נמי דלא שני להו לרבנן בין עיירות לבתים, ואיידי דנקט ר' מאיר עיר נקטי רבנן עיירות. ועוד דמשום דבעי לאפלוגי אחדא אמרי אין נותנין אלא לשתים, ולעולם לאו משום חשיבות דעיירות דהוא הדין לבתים. ומיהו לר' מאיר עיר דוקא, דהא מקיר העיר קא דריש ועיר ולא בית. ואי נמי יש לומר דלחייא בר רב לעיירות נותנין קרפף שלם, אבל לבתים לא עד דמבלעי חמש בתוך שבעים אמה ושירים.
רבינא אמר מאי רביע רביע דתחומין: פי' לא ניחא ליה לרבינא לאוקומ' במתא עגילתא כאוקמת' דאביי ורבא ואתא לפרושה בעיר מרובע' דהויא תרי אלפי על תרי אלפי שיש בעיר ד' אלפים מרובעי' ויש בתחומיה שיתסר אלפי' ד' לכל רוח ועם סקרנות ל"ב אלפים מרובעי' כדאי' לעיל. וכדקתני שהמגרש רביע היינו שהוא רביע כל התחומין והקרנו' מלבד העיר בחלק שהמגרש נוטל בתחומין לבדם בלא קרנו' כי אין המגרש תופס בקרנו' כולם וכי כתיב אלף אמה סביב היינו סביב לד' רוחו' העיר מלבד הקרנות. אשתכח שהמגרש יש לו אלף אמה סביבו' העיר דהוו להו תרי אלפי לכל רוח שהם ח' אלפי' לד' רוחו' דהוו להו הני שמנת אלפי' דמגרש רביע כל התחומי' וקרנותיה' שהם ל"ב אלפי'. והיינו דקאמר מאי רביע רביע דתחומין כלומר רביע כל התחומין השלמי' דהיינו עם קרנותיה' ממה שנוטל המגרש מן התחומין לבד' בלא קרנות כי אין לו קרנות כלום.
רב אשי אמר מאי רביע רביע דקרנות: פירש רב אשי לא ניחא ליה באוקמתא דרבינא נמי משום דמוקי' לה בקרתא דהויא תרי אלפי על תרי אלפי דוקא ולא פחות ולא יותר ואתא איהו ופירשה בכל עיר שבעול' בין גדולה בין קטנה בין שהיא עגולה בין שהיא מרובע' וקא פריש כי אין המגרש נוטל חלק אלא בקרנות לבד שנוטל בהם אלף בכל קרן כדאמרי' בכלה שמעתין. ולעול' אתה נותן בתחומי העיר בכל קרן וקרן אלפי' על אלפי' מרובע בין שתהא עיר גדול' או קטנ' או שהיא עגולה או מרובעת כי התחומין מרובעין הם נמצא שיש בכל קרן טבל' של אלפי' על אלפי' שהם ד' אלפים מרובעות נוטל מהם המגרש אלף אחד דהיינו רבע' ואמרו ליה לרב אשי היאך אתה אומר שאין המגרש נוטל אלא בקרנו' בלבד דהא אלף אמה סביב כתיב ופירש סביב דקרנות כדכתיב התם וזרקו את הדם על המזבח סביב שאינו אלא סביב דקרנות:
והא איכא מורשא דקרנתם: פי' שאמרנו למעלה כי אע"פ שרבענו את העיר אין המגרש נוטל אלף אמה שלו אלא בעיגול וא"כיחסר מן המגרש מורשי הקרנו' שיש לעיר כשרבענו אותה דקס"ד השתא כי כשהתנא רבע את העיר כך הניחה מרובעת לבני העיר: ופרקי' דנהי דאמרי' דרואין אותה כאלו היא מרובע' כדי להוסיף בתחומי הלויים לשדו' וכרמים אבל לא הנחנו אותה לבני העיר אלא עגולה כמות שהיתה:
והיינו דא"ל אימר דאמרי' חזייה כמאן דמרבעא מי רבעיוה: תו אקשי' אמאי דקתני לעיל שהתחומין משתכרין ברבוע' שמונה מאות לכאן ושמנ' מאו' לכאן דהיינו שמנה מאות לכל קרן כדפרשנא לעיל וקס"ד דבעי' לומר שהם משתכרין שמנה על שמנה מאות מרובע' ומשום הכי פרכי' דהא לא אפשר דמכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע מלבר שהוא שליש מלגאו ותלתא דתרי אלפי הוא שית מאה ושתין ושבע נכי תלתא כי כשתעשה מב' אלפי' ג' חלקי' יהא בכל חלק מהם תרס"ו נכי תלת'. ופרקי' דהתם הואי בתרייתא כשאד' מחשב כל השטה שהוא מרויח אבל באלכסונה בעי' טפי דאמר מר כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה פי' ואנחנו חשבנו למעלה מה שמשתכרין תתומי העיר במדת ארכם באלכסונו של מרובע. וכיון שהקרן מרובע משני אלפים על שני אלפים משתכר ד' אלפים חומשים שהם שמנה מאו' אמה כי כל חמש מאו' חומשים הם מאה אמה: ובכל ד' אלפים חומשים יש שמנה חומשים ת"ק חומשים:
מתני' נותנין קרפף לעיר: פי' עיר שאין לה שום בי' חוץ לחומתה תוך ע' אמה ושיריי' לעשות ממנו עיבור לעיר נותנין לה בבקעה שלפניו שיעור קרפף של ע' אמה ושיריי' שיהא לה לעיבורה ומודדין מן המקו' ההוא ולהלן אלפים אמה של תחומין. וחכמים אומרים כו' פי' שאם הם קרובו' זו לזו כשנותנין להם קרפף אחד או שתי קרפפו' כפלוגתא דאפליגו אמוראי בש"ס לא ישאר ביניהן פסי חוץ לקרפף נותנין להם קרפף לדון את שתיהן כעיר אח' שמודדין לשתיהן תחומיהן מחומת חברתה החיצונה אבל לעיר אח' שאין אחר' קרובה לה כמו שאמרנו אין נותנין קרפף כלל. ולרבנן הא דתנן דערים שעבורה של עיר כעיר וכן הא דתנן לקמן הנותן את עירובו בעבורה של עיר דמשמע שיש עיבור לעיר אח' היינו שיש לה בית חוצה לה תוך ע' אמה ושיריים שעושין אותו עיבור לעיר וכדאי' בריש פרקין אבל לרבי מאיר אין לך עיר בעולם שלא יהא לה עיבור. ומיהו אפי' לרבי מאיר אין נותנין קרפף אלא לעיר שאין לה עיבור מעצמה וה"ס לרבנן בשתי עיירו' וכן ג' כפרים כו' בש"ס מפרש לה. גמרא תן חוצה ואח"כ מדוד: ומשמע להו לרבנן דאין חוצה פחו' מע' אמה ושיריים כחצר המשכן. וק"ל רבנן מאי עבדי ליה להאי חוצה וכ"ת דדרשי ליה לשתי עיירו' דוקא הא מנא להו דהא מקיר העיר כתיב. ויש שפירשו דרבנן לא דרשי מחוצה כלל. ובין שתי עיירו' מסברא קאמרי לה משום דדחיקא תשמישיהם אבל בירושלמי אמר רבי מאיר ורבנן מקרא אחד הם דורשים. רבי מאיר דריש מקיר העיר וחוצה מה ת"ל מקיר העיר מכלל דלעיר אחת מודדין מקיר חומתה או מעבורה ואין נותנין לה קרפף וכי כתיב חוצה היינו לשתי עיירו':
וחכמים כו': רב הונא כו' חייא בר רב כו' פי'. אבל קרפף שלם נותנין לשתיהן לעשו' שתיהן כאח' והיינו דאיכ' בין עיירו' לבתי' דאלו בבתי' דעלמא אמרי' לעיל גבי יושבי צריפין שמודדין להם מפתח בתיהן משום דלא קביעי הא אלו קביעי מודדין להם מן החיצון אלא דהתם הוא כשהבי' האתד תוך ע' אמה ושיריים של חבירו אבל בעיירו' נותנין להם קרפף שלם בין זו לזו בשתיהן עיירו' אבל לא לב' בתים ולא לעיר ובית ומשו' דנקט ר"מ עיר דלדידיה ודאי אין נותנין עבור אלא לעיר נקט תנ' לרבנן ב' עיירו' אבל ה"ה לעיר והבי' ראיה לדבריו מהא דאמרי' בפ"ק דסוכה בי' שאין בו ד' אמו' על ד' אמו' אין עושין אותו עבור בין שתי עיירו' והה"ד אם בשאין בין שתי עיירות אלו אלא שיעור קרפף אחד לחייא בר רב או שיעור שתי קרפפו' לרב הונא למה לי שום בית בלאו הכי נמי מתעברו' שתיהן להיו' אחד אלא על כרחיך כשיש ביניהם יותר מן השיעור הזה ואלו היה ביניהן בית שיש בו ד' אמו' על ד' אמו' היו עושין ממנה עיבור של שתי עיירו' כגון בורגנין הבאין תוך ע' אמה ושיריים. מ"מ למה לי למנקט בין שתי עיירות לימא שאין עושין אותו עיבור לעיר למדוד ממנה ולהלן אלא ודאי ה"ק שאין עושין אותה דין עבור שבין שתי עיירו' דאלו בית שיש בו ד' אמות על ד' אמו' היה נעשה עבור לעיר להיו' כשתי עיירו' לרבנן שנותנין קרפף לשתי עיירות ואין נותנין קרפף לעיר אחת ולרב הונא כדאי' ליה ולחייא בר רב כדאי' ליה ודוק' לעיר ובית אבל לשני בתים אין נותנין קרפף שלם ולדבריו הא דתנן במתני' שמעברין את העיר בגדודיות וכיוצא בו מיירי אפי' בשיש שיעור קרפף שלם בין שתיהן. ולא נהיר' דהא כיון דבשום דוכת' לא קאמר לרבנן עבור אלא בין שתי עיירו' משמע דעיירו' דוקא. ותו דהא לפי שטת הירושלמי לרבנן מקיר העיר וחוצה נפקא להו ואי משום ההיא דמסכ' סוכה י"ל דלא דק וה"ה דמצי למנקט שאין עושין אותה עבור לעיר אלא משום דמיירי בשיש ביניהם יותר משיעור קרפף דאפילו לרבנן אין עושין עבור בין שתיהן נקט הא נמי דאפי' יש ביניהן בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין עושין ביניהן עבור שעושין חכמים בין שתי עיירו' דעלמא. ורשב"ם ז"ל כתב דסתם גרסי' ואין עושין אותו עבור לעיר וכך גורסין בירוש' בפי':
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ה (עריכה)
המשנה השניה והכונה לבאר על אי זה צד נותנין לעיר קרפף למדוד הימנו ולהלן אלפים אמה והוא שאמר נותנין קרפף לעיר וכו'. פי' כבר ביארנו שכל שיש חוץ לעיר בתים או שאר בנינים בין מיושבים בין חרבים כל שהם סמוך לה בתוך שבעים אמה ושירים מונין מהם ובלבד שיהיו ראויים לדירה ואפי' היו הרבה רחוקים זה מזה כל שהם זה בתוך שבעים אמה ושירים לזה מונין מן האחרון אעפ"י שהיה רחוק מן העיר כמה פרסאות אבל כשאין שם שום בנין חוץ לעיר אלא קרקע פנוי חלקו במשנה זו אם נותנין לעיר מן הקרקע הפנוי שבעים אמה ושירים להיות לעיר כקרפף ולמדוד מהם ולהלן או אם מודדין מקיר העיר דוקא. והוא שאמרו נותנים קרפף לעיר כלומר כשבא למדוד התחומין מודד מסוף שבעי' אמה ושירים ולהלן דברי ר' מאיר וחכמי' אומרי' אין נותנין קרפף אלא לשתי עיירות ר"ל שתי עיירות הסמוכות זו לזו שאם אין בין שתיהן אלא שבעי' אמה ושירים בלבד הרי הן כעיר אחת להיות בני האחת מודדין מסוף האחרת שמאחר שתשמישן רחוק באמצען רואין אותו ריוח כאלו הוא מלא בתים. ונחלקו בגמרא רב הונא [וחייא] בר רב לדעת רבנן שמודים בנתינת קרפף לשתי עיירות אם נותנין להם שני קרפפים אם לאו [שלדעת ר"ה] אעפ"י שלעיר אחת אין נותנין כלום לשתי עיירות הסמוכות מיהא נותנין קרפף לכל אחת וכל שאין מזו לזו אלא קמ"א ושליש שהן שבעי' אמה ושירים לזו וכן לזו מודדין בני הראשונה מסוף האחרונה. ומה שאמר במשנה זו וחכמי' אומרי' אין נותנין קרפף אלא לשתי עיירות. שמשמען של דברים קרפף אחד לשתי עיירות. פירושו תורת קרפף ולעולם קרפף לזו וקרפף לזו. ואם כן סוף משנה זו שאמרו בה שאם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים שאותו קרפף עושה את שתי העיירות כאחת אף לדעת חכמים היא. וחייא בר רב סובר שלא הודו חכמי' בתורת קרפף אלא קרפף אחד לשתי עיירות. וסוף המשנה ר"ל אם יש לזו וכו' ולזו וכו' ר' מאיר היא. אלא שאני תמה לדעת חייא בר רב מה הוצרכו חכמי' ללמד ששתי עיירות סמוכות בשבעים אמה ושירים נעשה האויר שבינתין קרפף והרי כל בית דירה שאין בינה ובין העיר אלא שבעים אמה ושירים מצטרף לעיר ומודדין מן הבית ולהלן ומי גרע עיר הסמוכה משאר בתי דירה. ושמא לא נאמרה לדעתו אלא בבית מתוך שהיא טפלה לעיר. או שמא סובר שאין נותני' קרפף שלם ר"ל שבעים אמה ושירים גמורות אלא לעיירות אבל לא לבית דירה אלא בית דירה צריך שתהא דוקא בתוך שבעים אמה ושירים כדין גדודיות על הדרך שיתבאר למטה.
ומה שאמר אחר כן וכן שלשה כפרי' המשלשי' אם יש בין שנים החיצוניים קמ"א ושליש עושה אמצעי את שלשתן להיות אחד (למדת) [לדעת] חכמים היא ופשוטה מוכחת כחייא בר רב ושנפרש משלשי' שיהו מסודרים בשליש עד שלא יהא מזה לזה אלא כשיעור שמחברו לחבר זה בצד זה כגון זו # וכל שאין בין שנים החיצוניים אלא קמ"א ושליש אויר מלבד בנין הכפר האמצעי הרי אין בין אמצעי לאחד משל קצוות אלא שבעים אמה ושירים והוא קרפף אחד לשתי עיירות. ולדעת רב הונא שסובר נתינת שני קרפיפי' אף לדעת חכמי' שאין כאן צורך לאמצעי מפרש ענין הכפרים להשמיענו בהם קולא אחרת אף לדעת חכמי' ושליש זה לדעתו הוא שאין עומדין זה בצד זה אלא משולשים כמין סגול שהשלישי עומד כנגד אמצע האויר שבין השנים אעפ"י שיש הרבה ממנו להם יתר ממה שאין לשנים מזה לזה כגון זו # ומפרש משנתנו כל שאלו אתה מכניס אמצעי ביניהם אין בין זה לזה אלא קמ"א ושליש עושה קרפף את שתיהן להיות אחד. ופי' הדברי' שאעפ"י שהיה בין הראשונים יותר מקמ"א ושליש כל שאלו הכנסת האמצעי ביניהם אין בין אחד מן הראשוני' לאמצעי אלא קמ"א ושליש רואין אותו כאלו הוא ביניהם ונעשו שנים הראשוני' כאחד אעפ"י שאין זה השלישי בתוך קמ"א לאחד מהם הואיל והוא בתוך האלפים אמה שלהם עד שכל אחד מהשנים יכולין לילך בו בשבת הרי אותו כפר שלישי העומד בצד ריוח שבין השנים עושה את שלשתן אחד הואיל ויש בגופו ארך ורחב בכדי שכשראיתו מונח בין השתים לא נשאר אויר בינו וביניהם יתר מקמ"א ושליש וזה שביארנו דוקא בשהשלישי להם בתוך אלפים פרשו בגמרא שאעפ"י שבעיר העשויה כקשת אמרוה אף ביתר מאלפים בין קשת ליתר הואיל ואין בין שני ראשיה ארבעת אלפים התם איכא בתים ר"ל בקשת והדר בו יכול לבא ליתר דרך בתי הקשת אבל בזו אין בתים בין חיצון לאמצעי.
וכן שאלו בגמרא כמה יהא בין חיצון לחיצון. והעלו שאפי' היה ביניהם ארבעת אלפים אמה כל שהכפר האמצעי גדול כל כך שכשהכנסתו בינתים ממלא את הריוח עד שלא נשאר בין אחד מהקצוות לבינו אלא קמ"א ושליש עושה אותם אחד ואעפ"י שבעיר בקשת אמרו שאם יש בין שני ראשיה ארבעת אלפים אין מודדין לה מן היתר אלא מן הקשת התם ליכא למימר עליוה שהבא לבנות אינו בונה ומוסיף באמצע הקשת כנגד היתר אלא בונה ומוסיף ברגלי הקשת אבל כפרים אלו עתידים לבנות ביניהם וריוח שביניהם עשוי למלאת. וגדולי המפרשי' נוטים בשמועה זו להחמיר ולומר שזה שאמרנו שכל שאם הכנסת את השלישי בין השנים וכו' אין אומרין כל שאלו הכנסתו וכו' ואין בין אחד מהם לאמצעי אלא בין החיצוניים ממש כלומר שכל שאלו הכנסתו ממלא הוא ריוח שבנתים עד שלא נשאר ביניהם ר"ל בין שנים הראשונים אלא קמ"א ושליש רואין כאלו שם הוא ואעפ"י שאלו היה שם ממש היינו מתירים קמ"א ושליש מכאן וקמ"א ושליש מכאן עכשו שאינו שם ממש דיינו שנקל ונאמר רואין את האמצע כאלו הוא ביניהם וימעט את הריוח אבל שנקל עוד ונתן לו קרפף באמצע מעכשו לא ואף גדולי הדור נסכמים בה. וראיה לדבריהם מה שהוא אומר שנים החיצוניי' והרי השלישי כשראיתו מונח בין השנים אינו נקרא חיצון אלא שלדעת ראשון זה שהוא קוראו חיצון על שם הדרך שהוא מונח בו שכל שהם בדרך הזה אתה יכול לקרוא את כלם חיצוניים:
זהו ביאור המשנה וצריך אתה לידע אם הלכה כר' מאיר אם כרבנן ואם תמצא לומר שהלכה כחכמים אם כדעת רב הונא ואם כדעת חייא בר רב. ותדע שרוב פוסקי' פסקו כר' מאיר ונותנין קרפף לעיר אחת חדא ממה שאמרו הלכה כדברי המיקל בעירוב. ועוד ממה שאמרו בגמרא מנא הני מילי דאמ' קרא מקיר העיר וחוצה תן חוצה ואחר כך מדוד. וזו ודאי לדעת ר' מאיר היא שהרי לא הזכירה אלא עיר אחת וכדכתי' מקיר העיר. ומכל זו אינה ראיה שאף לדעת חכמי' אפשר לפרשה כלומר מנא הני מילי ר"ל ליתן קרפף אם לאחת לר' מאיר או לשתים לרבנן. ואעפ"י שבתורה הזכירתו בעיר אחת לדעת חכמי' מפרשי' אותו בשתים כלומר פעמים מקיר העיר לעיר אחת. וזהו שאמרו בירושלמי רב הונא בשם רב ר' מאיר ורבנין מקרא אחד הם דורשין אלא שהם מביאין עוד ראיה ממה שאמרו בנדרים הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה ואסור ליכנס לעיבורה דכתי' ויהי בהיות יהושע ביריחו. מאי ביריחו אילימא יריחו ממש והא כתי' ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא לאו בעיבורה אלמא שאף לעיר אחת נותנין עיבור ואעפ"י שאפשר לפרשה בבורגנין הראויים לדירה מכל מקום סתם נאמרה ואף מקום הפנוי במשמע ועוד דעיבורה דומיא דתחומה ואם לא כן נמצאת מיקל בנדרים דאורייתא ומחמיר בתחום שבת דרבנן שהרי לדעתך מותר ליכנס בעיבורה של מקום פנוי ומכל מקום גדולי המפרשי' נוטים לפסוק כחכמים אם מטעם יחיד ורבים אם מטעם שנחלקו רב הונא וחייא בר רב על דבריהם ולדעת זה בשתי עיירות מיהא שמודים חכמים מתורת קרפף ראוי לפסוק כרב הונא ליתן קרפף לזו וקרפף לזו בין שתיהם ולא חוצה להם לדעת רבנן חדא שרב הונא גדול וזקן היה אצל חייא בר רב וחייא בר רב כתלמיד אצלו כמו שנזכר בערכין ועוד שפשוטה של משנה מוכחת כדבריו שהדברים נראין בסוף המשנה ר"ל אם יש לזו וכו' שהוא תשלום דברי חכמים וכן כפרים המשולשים כלה רבנן היא ולא נצטרך להעמיד סופא כר' מאיר וסופא דסופא לרבנן ואעפ"י שהקשינו לו מכפרים המשלשים כבר תירצה ולאו שנוייא דחיקא היא שהרי כבר פרשה ר' חנינא כן וכן ממה שאמרו בסוגיא זו ששאלו על ארדשיר וקטיספון שהן סמוכות זו לזו ובני זו מודדן מסוף האחרת ותמהו ממה שהיו רואין שנהר היה ביניהן מפסיק ביתר מקמ"א ושליש והוא הדין בלא נהר אלא שמעשה שהיה כך היה ולא שיהא נהר נחשב ביתר ממה שאינו אלמא שאלו לא היה מפסיק אלא כשיעור שני קרפפות לא היה תמה על כן. ואעפ"י שאמרו בתשובת השאלה אחוי ליה אטמאתא דשורא דמבלען בדגלת בתוך שבעי' אמה ושירים ור"ל מקומות הראויים לדירה ונראה דוקא משום דמבלען בשבעים אמה ושירים הא טפי לא אינו כן אלא שמעשה שהיה כך היה. וגדולי הדור פירשו שהרבה היו שם ומובלעות כל אחת לחברתה בתוך שבעים אמה ושירים אעפ"י שהאחרונה רחוקה מן העיר יותר מקמ"א ושליש וכן בא ללמד דדוקא שהם בתוך שבעים אמה ושירים מפני שאותם אטמאתא הם כעין גדודיות וכל שהוא כיוצא בזה צריך באמת להיותם בתוך שבעים אמה ושירים שאין נותנין קרפף שלם ר"ל שבעים [אמה] ושירים גמורות אלא לעיירות או לבית דירה גמורה לדעת קצת אבל לא לגדודיות שאין בהן בית דירה אעפ"י שראויים לדירה אלא צריך שיהו בתוך שבעים אמה ושירים ולמי שפוסק כר' מאיר בשתי עיירות נותנין להם קרפפין ביניהם וקרפף לכל אחת חוצה לה מן הצד השני.
ושלשה כפרים המשלשים שעושין שלשתם כעיר אחת הואיל וכחצובא הן עומדין ואנו רואין אותם כעיר אחת הרי הן כעיר עגולה ורואין אותה כאלו היא מרובעת ומשתכרין בזויותיה וכן כתבוה גדולי המפרשי' ואף הם כתבו בדיני הקרפף שלא אמרו למדוד קרפף אלא מקיר העיר כגון עיר מרבעת אבל עיר עגולה שהוצרכנו לרבעה אין אומרין למדוד קרפף מתוספת הרבוע. ומקצת רבני צרפת כתבו שלא סוף דבר ליתן קרפיפות בין שתי עיירות או בין עיר לכפר אלא אפי' בין עיר לבית. ומביאים ראיה ממה שאמרו בראשון של סוכה [ג:] בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות שאין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות והיאך אתה מפרשו אם שבין שתי העיירות יתר משבעים אמה ושירים לחייא בר רב או יתר מקמ"א ושליש לרב הונא וצריך בית לעשות אחת. מה לו לומר בין שתי עיירות יאמר שאינו בית לעשותו עיבור לעיר ומתוך כך פירשו שם אין נותנין לו דין עיבור שבין שתי עיירות שאלו היה לו ארבע על ארבע נעשה חבור לעיר לדונם כאלו הם שתי עיירות ליתן להן קרפף לדעת חכמים אם קרפף אחד לחייא בר רב ואם קרפף לזו ולזו לרב הונא. אלמא שאף בין בית לעיר נותנין קרפף. ויש חולקי' בה שלא ליתן קרפף אלא לעיר לר' מאיר או לעיירות לרבנן וגורסין שם במסכת סוכה אין עושין אותו חיבור לעיר וכן יראה לדעת זה שאין נותנין קרפף לעיר שמדדו לה מן הנפש או מן הבורגן ודומיהן ליתן קרפף ממנו ולהלן אלא דוקא מקיר העיר. ואם תאמר לדעת ר' מאיר מה שיש בה נפש ובורגן לעיר שאין לה אלא קרקע פנוי מכל מקום בבורגנין אם היה הרבה זה תוך לזה בתוך שבעים ושירים מודדין מן האחרון ואף בזו אין נותנין מבורגן לבורגן קרפף שלם ר"ל שבעים אמה ושירים אלא אינן חבור זה לזה אלא אם כן מובלעות בתוך שבעים ושירים שהן כאלו הן אחת:
ויש מי שאומ' בדיני שמועה זו שלא ליתן קרפף לעיר שהוקפה ולבסוף ישבה אלא לעיר שישבה ולבסוף הוקפה שכל שהוקפה ואחר כך ישבה אין מודדין לה אף מחומתה אלא מיישובה והיאך מודדין לה קרפף והוא שאמרו בפרק פסין עיר חדשה מודדין לה מישיבתה ישנה מחומתה ואי זו היא וכו' חדשה שהוקפה ולבסוף ישבה ישנה שישבה ולבסוף הוקפה. וגדולי הדור משיבין עליה שהרי יריחו סתמה הוקפה ולבסוף ישבה היתה כסתם כל העיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון והרי היה לה עיבור עד שממנה למדנו לעיבור העיר שהיא כעיר לענין גדר ולא חלקו בה בין הוקפה תחלה לישבה תחלה ומתוך כך פירשו שלא אמרו בחדשה למדוד מיישובה אלא בשחומתה רחוקה מיישוב הבתים הרבה יותר מכדי עיבורה של עיר ואלו ישנה אפי' היתה חומתה רחוקה מישובה יותר מכדי עיבור רואין אותה כאלו היא מלאה בתים ומודדי' מחומתה או שמא בחדשה אין מודדין היא וקרפיפה אלא מישיבתה וכן עיקר. וזהו מה שנראה לנו בפסק משנה זו וסוגיא שלה ומה שבא עליה בגמרא כבר ביארנוהו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה