רש"י על בראשית מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על בראשית · מז · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומקצה אחיו" - מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ולגד אמר ברוך מרחיב גד ולנפתלי אמר נפתלי ולדן אמר דן וכן לזבולן וכן לאשר זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב) מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמרא שלנו

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אנשי חיל" - בקיאין באומנותן לרעות צאן

"על אשר לי" - על צאן שלי

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויברך יעקב" - היא שאילת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים שלודי"ר בלע"ז גריסען

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שני מגורי" - ימי גרותי כל ימי הייתי גר בארץ

"ולא השיגו" - בטובה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויברך יעקב" - כדרך כל הנפטרים מלפני שרים מברכים אותם ונוטלים רשות ומה ברכה ברכו שיעלה נילוס לרגליו לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ תנחומא

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רעמסס" - מארץ גושן היא

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לפי הטף" - לפי הצריך לכל בני ביתם

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולחם אין בכל הארץ" - חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב

"ותלה" - כמו ותלאה לשון עייפות כתרגומו ודומה לו (משלי כו) כמתלהלה היורה זיקים

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשבר אשר הם שוברים" - נותנין לו את הכסף

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אפס" - כתרגומו שלים

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וינהלם" - כמו וינהגם ודומה לו (ישעיהו נא) אין מנהל לה (תהלים כג) על מי מנוחות ינהלני

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשנה השנית" - שנית לשני הרעב

"כי אם תם הכסף וגו'" - כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יד אדוני

"בלתי אם גויתנו" - כמו אם לא גויתנו (ה"ג רא"ם וכן בדפוס ישן ועיין בג"א מיישב גירסא שניה)

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותן זרע" - לזרוע האדמה ואע"פ שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר מכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב וכן שנינו בתוספתא דסוטה

"לא תשם" - לא תהא שממה לא תבור לשון שדה בור שאינו חרוש

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותהי הארץ לפרעה" - קנויה לו

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת העם העביר" - יוסף מעיר לעיר לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ והושיב של עיר זו בחברתה ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיעך שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים (חולין ס)

"מקצה גבול מצרים וגו'" - כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצה גבולה

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הכהנים" - הכומרים כל לשון כהן משרת לאלהות הוא חוץ מאותן שהם לשון גדולה כמו כהן מדין כהן און

"חוק לכהנים" - חק כך וכך לחם ליום

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הא" - כמו הנה כמו (יחזקאל טז) וגם אני הא דרכך בראש נתתי

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לזרע השדה" - שבכל שנה

"ולאשר בבתיכם" - ולאכול העבדים והשפחות אשר בבתיכם

"טפכם" - בנים קטנים

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נמצא חן" - לעשות לנו זאת כמו שאמרת

"והיינו עבדים לפרעה" - להעלות לו המס הזה בכל שנה לחק שלא יעבור

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישב ישראל בארץ מצרים" - והיכן בארץ גושן שהיא מארץ מצרים

"ויאחזו בה" - לשון אחוזה חסלת פרשת ויגש

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויחי יעקב" - למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. ד"א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו (ב"ר צו, א):

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקרבו ימי ישראל למות" - (ב"ר) כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו יצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז בדוד נאמר קריבה אביו חי פ' שנים והוא חי ע'

"ויקרא לבנו ליוסף" - (ב"ר) למי שהיה יכולת בידו לעשות

"שים נא ידך" - והשבע

"חסד ואמת" - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול

"אל נא תקברני במצרים" - סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושכבתי עם אבותי" - וי"ו זו מחובר למעלה לתחילת המקרא שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי ואני סופי לשכב עם אבותי ואתה תשאני ממצרים ואין לומר ושכבתי עם אבותי השכיבני עם אבותי במערה שהרי כתיב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ועוד מצינו בכ"מ ל' שכיבה עם אבותיו היא הגויעה ולא הקבורה כמו (מ"א ב) וישכב דוד עם אבותיו ואח"כ ויקבר בעיר דוד

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישתחו ישראל" - תעלא בעידניה סגיד ליה:

"על ראש המטה" - הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה (שבת יב.; נדרים מ.). ד"א על ראש המטה על שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע, שהרי יוסף מלך הוא ועוד שנשבה לבין הגוים והרי הוא עומד בצדקו: