רש"י על בראשית מז
<< · רש"י על בראשית · מז · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"אנשי חיל" - בקיאין באומנותן לרעות צאן
"על אשר לי" - על צאן שליפסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
"שני מגורי" - ימי גרותי כל ימי הייתי גר בארץ
"ולא השיגו" - בטובהפסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
"ולחם אין בכל הארץ" - חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב
"ותלה" - כמו ותלאה לשון עייפות כתרגומו ודומה לו (משלי כו) כמתלהלה היורה זיקיםפסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
"בשנה השנית" - שנית לשני הרעב
"כי אם תם הכסף וגו'" - כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יד אדוני
"בלתי אם גויתנו" - כמו אם לא גויתנו (ה"ג רא"ם וכן בדפוס ישן ועיין בג"א מיישב גירסא שניה)פסוק יט (כל הפסוק)
"ותן זרע" - לזרוע האדמה ואע"פ שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר מכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב וכן שנינו בתוספתא דסוטה
"לא תשם" - לא תהא שממה לא תבור לשון שדה בור שאינו חרושפסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
"ואת העם העביר" - יוסף מעיר לעיר לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ והושיב של עיר זו בחברתה ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיעך שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים (חולין ס)
"מקצה גבול מצרים וגו'" - כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצה גבולהפסוק כב (כל הפסוק)
"הכהנים" - הכומרים כל לשון כהן משרת לאלהות הוא חוץ מאותן שהם לשון גדולה כמו כהן מדין כהן און
"חוק לכהנים" - חק כך וכך לחם ליוםפסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
"לזרע השדה" - שבכל שנה
"ולאשר בבתיכם" - ולאכול העבדים והשפחות אשר בבתיכם
"טפכם" - בנים קטניםפסוק כה (כל הפסוק)
"נמצא חן" - לעשות לנו זאת כמו שאמרת
"והיינו עבדים לפרעה" - להעלות לו המס הזה בכל שנה לחק שלא יעבורפסוק כז (כל הפסוק)
"וישב ישראל בארץ מצרים" - והיכן בארץ גושן שהיא מארץ מצרים
"ויאחזו בה" - לשון אחוזה חסלת פרשת ויגשפסוק כח (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
"ויקרבו ימי ישראל למות" - (ב"ר) כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו יצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז בדוד נאמר קריבה אביו חי פ' שנים והוא חי ע'
"ויקרא לבנו ליוסף" - (ב"ר) למי שהיה יכולת בידו לעשות
"שים נא ידך" - והשבע
"חסד ואמת" - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול
"אל נא תקברני במצרים" - סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)פסוק ל (כל הפסוק)
פסוק לא (כל הפסוק)
"וישתחו ישראל" - תעלא בעידניה סגיד ליה:
"על ראש המטה" - הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה (שבת יב.; נדרים מ.). ד"א על ראש המטה על שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע, שהרי יוסף מלך הוא ועוד שנשבה לבין הגוים והרי הוא עומד בצדקו:
<< · רש"י על בראשית · מז · >>
