רש"י על איוב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


רש"י על איוב · א · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איש היה בארץ עוץ" - פי' בארץ ארם כמה דכתיב את עוץ בכורו מבני נחור (בראשית כב)

"והיה האיש" - אע"פ שהוא לשון עתיד כן דרך לשון עברית ולשון מליצתו והווה האיש ההוא גדול מכל בני קדם בני ארץ המזרחי שארם במזרחו של עולם הוא שנאמר (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מהררי קדם דבר אחר עוץ זה איוב בוז זה אליהוא בן ברכאל הבוזי והרי הוא שאמר (איוב לקמן לא) ובוז משפחות יחתני זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא ד"א בארץ עוץ בארץ שנוטלין ממנו עצות רעות על הקב"ה שנאמר (בראשית י) מן הארץ ההיא יצא אשור ומה עצה נטלו שהיו אומרים לא כל הימנו ליטול את העליוני' וליתן לנו את התחתונים אלא בואו לארץ שנער ששם אלוהות הרבה שנאמר בה (ירמיהו נ) ארץ פסילים היא ונעשה מגדל וראשו מגיע בשמים ונעשה לנו שם (בראשית יא) ואין שם האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג) מה עשה הקב"ה ישב עליהם בדין והעמיד עליהם עדים שנאמר וירד אלהים לראות את העיר ואת המגדל (בראשית יא) וכי צריך ירידה לפני המקום לראות והכתיב עיני ה' משוטטות בכל הארץ (זכריה ד) אלא ללמד הלכה לדורות שאין דנין אלא ע"פ עדי ראייה שנאמר או ראה או ידע (ויקרא ה)

"והיה" - פשוטו כמו ויהי ומשמעו לעבר ולהבא

"תם וישר" - אבל בדברים שבין קונו ובינו לא היה צדיק לכך נאמר וירא אלהים וסר מרע

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבעת אלפי צאן" - הרוב מנה תחילה

"גדול מכל בני קדם" - מדור הפלגה דכתיב ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא) אבל מאברהם אינו כן שהרי באברהם כתיב בו הגדול שנאמר (יהושע יד) ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא היה לו לכתוב אדם גדול ולמה כתב האדם הגדול אלא רמז שהוא אדם גדול שעמד בעשר נסיונות לפיכך כותבין אותו שני ההי"ן ואיוב שנאמר בו גדול לא עמד אלא באחת שנאמר תם וישר וגו' מכל אותו הדור שלא נתפס על אותו עון (סא"א)

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו" - בבית כל אחד ואחד יומו

"ושלחו וקראו" - כמו ושולחים וקוראים שהיו עושין כן תמיד

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי כי הקיפו" - כאשר כלו ימי המשתה נוהג היה איוב בכל סוף שבעת הימים שחזרו ימי חלילתם היה שולח ומקדשם כלומר מזמנם וקראם כמו התקדשו למחר (במדבר יא)

"והשכים בבקר והעלה" - מליצתו שהיה משכים ומעלה עולות לכן כתב בלשון עתיד שהיה נוהג לעשות כן תמיד לסוף כל שבעת הימים

"מספר כולם" - הבנים והבנות

"וברכו" - לשון כינוי כלפי מעלה

"ככה יעשה איוב" - כמו היה עושה מחר כשכתב בדבר ההוה ותדיר פעמים שכתב בו לשון עבר ופעמים ל' עתיד

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי היום" - אותו יום שהיה ראש השנה (שהוא יום תרועה וצוה הקב"ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות הה"ד משוט בארץ)

"ויבואו בני האלהים להתיצב על ה'" - לריב עמו שאין להתיצב אלא על דין שנאמר (ישעיהו ג) נצב לריב ה'

"ויבא גם השטן בתוכם" - לקטרג הבריות

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משוט בארץ ומהתהלך בה" - כן דרכי לשוט ולראות רעים וטובים ושטטתי בכל הארץ ולא מצאתי כאברהם שנאמר בו קום התהלך בארץ (בראשית יג) ואמרו רז"ל שטן לשם שמים נתכוון כדי שלא יהא נשכח לפני אלהינו זכותו של אברהם

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החנם ירא איוב" - בתמיה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הלא את שכת בעדו" - לפי שהוא יודע שאתה רגיל אצלו לעשות לו נסים ופרה ורבה לפיכך עושה צדקות הללו אבל לא ניסית אותו

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואולם" - לו היית נוגע בכל אשר לו

"אם לא על פניך יברכך" - מיד בתמיה ואז

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך" - ד"א ויהי היום אותו היום שחזרו חלילה לאכול בבית אחיהם הבכור

"בני האלהים" - צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו

"להתיצב על ה'" - סביבותיו כמו (בראשית מה) לכל הנצבים עליו

"מאין תבא" - דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות

"משוט בארץ" - כאשר מפורש למעלה ובהגדה דהשותפין הוא

"השמת" - לשון תימה הוא

"תם וישר" - שלם במעשיו

"שכת בעדו" - הגנת בעדו כמחיצה זו כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה) מחיצתו וכל בעד האמור בלשון עברי אינו אלא לשון כנגדו ובפניו כמו וכפר בעדו (ויקרא טז) קנח העון כנגדך ובפניך להיות הכפרה מגן בעדך וכן ה' מגן בעדי (תהלים ג)

"פרץ בארץ" - נתחזקו כמו וכן יפרוץ (שמות א) ומתרגמינן יתקוף זהו פשוטו ורבותינו ז"ל אמרו בהגדה שהטעימם הקב"ה מעין עולם הבא שלאחר חרישת האתונות היו זורעים עם החרישה ורועות האתונות מיד חזיז מן התלם

"על ידיהם" - כמו (במדבר ב) איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותפול שבא" - נתנפלה וחנתה מלכות שבא עליהם כמו (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל

"ואת הנערים" - משרתיך השומרים אותם

"ואמלטה" - אין מליטה אלא לשון השמטה שנשמט מן הצרה

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובנערים" - במשרתים שומרי הצאן מדבר הכתוב

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויפשטו על הגמלים" - זה לשון בזזו בז לפי מנהגם כל זמן שהם מהלכים נדבקים יחד והולכים במארב שלא יבינו בהם ויבריחו את המקנה וכשמגיעים למקום המקנה פושטים במרחב המקנה זה לכאן וזה לכאן לאסוף המקנה והמלאכים הללו שלוחי שטן היו וכדי להקניטו ולהחטיאו בישרוהו תחילה בהפסד מועט ואח"כ בגדול הימנו וכן כולם

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מעבר המדבר" - מצד שני של מדבר והיה הבית מצד זה וזהו לשון עבר במקרא

"על הנערים" - בנים אבל אין צריך להזכיר הבנות

"להגיד לך" - שהיה לו רשות להגיד והיה מת באותו רגע סא"א

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויגז" - תלש כמו (ירמיהו ו) גזי נזרך ומתרגמינן תלישה וכמו (תהלים עא) ממעי אמי אתה גוזי מושכי

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מבטן אמי" - האדמה אשר לוקחתי משם או אמי ממש

"וערום אשוב שמה" - לא בבטן הוא מדבר ומה שמה אל מקום תשובתו ועל שהוא מוכן לכך ולא יחליף החוק לשוב כי אם אל העפר לפיכך לא הוצרך להזכירו

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תפלה" - לא שום שמץ ותפלות נתן על הקב"ה כמו (ירמיהו כג) ובנביאי שומרון ראיתי תפלה

"ולא נתן" - להטיל תפלה ועול אל הקב"ה כמו (שמואל א' יח) נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים