רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים/ד

(א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי – קִלְּסָן וְרִצָּן, וְעָרְבוּ עָלָיו קָרְבְּנוֹתֵיהֶם.
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם – שֶׁחָטְאוּ לְפָנַי בִּימֵי חָפְנִי וּפִינְחָס.
עֵינַיִךְ יוֹנִים – גְּוָנַיִךְ וּמַרְאִיתֵךְ וְדֻגְמָתֵךְ, כַּיּוֹנָה הַזֹּאת הַדְּבֵקָה בְּבֶן זוּגָהּ, וּכְשֶׁשּׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ אֵינָהּ מְפַרְכֶּסֶת אֶלָּא פוֹשֶׁטֶת צַוָּארָהּ, כָּךְ אַתְּ נָתַתְּ שֶׁכֶם לִסְבֹּל עֻלִּי וּמוֹרָאִי.
מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ... שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים – הַקִּלּוּס הַזֶּה דֻּגְמַת קִלּוּס אִשָּׁה הַנֶּאֱהֶבֶת לֶחָתָן; מִבִּפְנִים לְקִשּׁוּרַיִךְ שַׂעְרֵךְ נָאֶה וּמַבְהִיק כְּצֹהַר וְלַבְנוּנִית, כִּשְׂעַר עִזִּים לְבָנוֹת הַיּוֹרְדוֹת מִן הֶהָרִים וּשְׂעָרָן מַבְהִיק מֵרָחוֹק.
וְהַדֻּגְמָא שֶׁדִּמָּה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְכָךְ, זוֹ הִיא: מִבִּפְנִים לְמַחֲנוֹתַיִךְ וּמִשְׁכְּנוֹתַיִךְ, אַף הָרֵקִים שֶׁבִּיךְ חֲבִיבִין עָלַי כְּיַעֲקֹב וּבָנָיו, שֶׁגָּלְשׁוּ לָרֶדֶת מֵהַר הַגִּלְעָד כְּשֶׁהִשִׂיגָם לָבָן שָׁם. דָּבָר אַחֵר: כְּאוֹתָן שֶׁצָּבְאוּ עַל מִדְיָן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁהִיא בְּאֶרֶץ גִּלְעָד. וְלָשׁוֹן זֶה בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים.
מִבַּעַד – הוּא לְשׁוֹן 'מִבִּפְנִים', שֶׁרֹב "בְּעַד" שֶׁבַּמִּקְרָא – דָּבָר הַמֵּסֵךְ וּמֵגֵן נֶגֶד דָּבָר אַחֵר, כְּמוֹ: "וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם" (איוב ט,ז; "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי" (יונה ב,ז); "הַבְעַד עֲרָפֶל" (איוב כב,יג). וּ"מִבַּעַד" הוּא הַדָּבָר שֶׁהוּא מִבִּפְנִים לְאוֹתוֹ "בְּעַד"; לְכָךְ הוּא אוֹמֵר: מִבַּעַד.
צַמָּתֵךְ – לְשׁוֹן דָּבָר הַמְּצַמְצֵם הַשֵּׂעָר שֶׁלֹּא יַפְרִיחַ לָצֵאת, וְזוֹ הִיא הַשְּׂבָכָה וְהַקִּשּׁוּרִים. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ צַמָּתֵךְ לְשׁוֹן צֹמֶת, שֶׁתְּהֵא הַתָּי"ו מֻשְׁרֶשֶׁת בַּתֵּבָה; שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לָהּ לִהְיוֹת דְּגוּשָׁה כְּשֶׁהִיא נִסְמֶכֶת לְהֵ"א לִפְעֹל בָּהּ פְּעֻלַּת נְקֵבָה אוֹ לְוָי"ו לִפְעֹל בּוֹ פְּעֻלַּת זָכָר; כְּמוֹ תָּי"ו שֶׁל שַׁבָּת, כְּשֶׁהוּא נוֹתְנָהּ לִנְקֵבָה הִיא מֻדְגֶּשֶׁת, כְּמוֹ "חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ" (הושע ב,ג); וְכֵן לְזָכָר, "עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (במדבר כא,י). וְתָי"ו שֶׁל צַמָּתֵךְ, שֶׁהִיא רָפָה, עַל כָּרְחֵנוּ בָּאָה בִמְקוֹם הֵ"א, וִיהֵא שֵׁם הַקִּשּׁוּר 'צַמָּה'. וּכְשֶׁהוּא סָמוּךְ לְתִתּוֹ לְזָכָר אוֹ לִנְקֵבָה, תֵּהָפֵךְ הַהֵ"א לְתָי"ו רָפָה; כְּגוֹן 'שִׁפְחָה' – תֵּהָפֵךְ לוֹמַר 'שִׁפְחָתוֹ, שִׁפְחָתָהּ', וְכֵן 'אָמָה' – 'אֲמָתוֹ, אֲמָתָהּ'; 'עֶרְוָה' – 'עֶרְוָתוֹ, עֶרְוָתָהּ'; וְכֵן זֶה: 'צַמָּה' – 'צַמָּתוֹ', 'צַמָּתָהּ', 'צַמָּתִי', צַמָּתֵךְ.
שֶׁגָּלְשׁוּ – שֶׁנִּקְרְחוּ; "גִּבֵּחַ" (ויקרא יג,מא) מְתֻרְגָּם 'גְּלוֹשׁ'. כְּשֶׁהַבְּהֵמוֹת יוֹרְדוֹת מִן הָהָר, נִמְצָא הָהָר נִקְרָח וּמְמֹרָט מֵהֶם.

(ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת וְגוֹמֵר – אַף קִלּוּס זֶה בִּלְשׁוֹן נוֹי אִשָּׁה.
שִׁנַּיִךְ – דַּקּוֹת וּלְבָנוֹת וּסְדוּרוֹת עַל סִדּוּרָן, כְּצֶמֶר וְסֵדֶר עֵדֶר הָרְחֵלִים הַבְּרוּרוֹת מִשְּׁאָר הַצֹּאן בְּקֶצֶב וּמִנְיָן, נִמְסָרוֹת לְרוֹעֶה חָכָם וְהָגוּן לִזָּהֵר בְּצַמְרָן, שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן לִכְלֵי מֵילַת, וּמְשַׁמְּרִין אוֹתָן מֵעֵת לֵדָתָן שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ הַצֶּמֶר, וְרוֹחֲצִין אוֹתָם מִיּוֹם אֶל יוֹם.
שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת – לְשׁוֹן מְתֹם: "אֵין מְתם בִּבְשָׂרִי" (תהלים לח,ד), כְּלוֹמַר תְּמִימוֹת, אינטירי"ש [entires = שלמות] בְּלַעַז.
וְשַׁכֻּלָה – שׁוּם שְׁכוֹל וּמוּם אֵין בָּהֶם.
וְנֶאֱמַר הַדֻּגְמָא הַזּוֹ עַל שֵׁם גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, הַכּוֹרְתִים וְאוֹכְלִים אוֹיְבֵיהֶם בְּשִׁנֵּיהֶם סְבִיבוֹתָם; וַהֲרֵי הֵם מִתְרַחֲקִין מִן הַגָּזֵל שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמִן הָעֲרָיוֹת, שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ בַּעֲבֵרָה. וְנֶאֱמַר קִלּוּס זֶה עַל שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ שֶׁצָּבְאוּ עַל מִדְיָן בְּקֶצֶב וּמִנְיָן, שֶׁלֹּא נֶחְשַׁד אֶחָד מֵהֶם עַל הָעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (במדבר לא,מט); וְאַף עַל הִרְהוּר הַלֵּב הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן (שהש"ר כאן; שבת ס"ד ע"א). וְאַף עַל הַגָּזֵל לֹא נֶחְשְׁדוּ, שֶׁהֵעִיד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב: "וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל... וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" וְגוֹמֵר (במדבר לא,יא-יב) וְלֹא הִבְרִיחַ אֶחָד מֵהֶן פָּרָה אַחַת אוֹ חֲמוֹר אֶחָד.

(ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ – נָאוֹת לְהַבְטִיחַ וְלִשְׁמֹר הַבְטָחָתָם, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַמְּרַגְּלִים לְרָחָב הַזּוֹנָה, שֶׁאָמְרוּ לָהּ: "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי" וְגוֹמֵר (יהושע ב יח), וְשָׁמְרוּ הַבְטָחָתָם.
וּמִדְבָּרֵךְ – דִּבּוּרֵךְ. וַהֲרֵי הוּא מִגִּזְרַת "הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירוֹת" (יחזקאל לג,ל); "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה'" (מלאכי ג,טז), פרלידי"ץ [parlediz = דיבור] בְּלַעַז.
רַקָּתֵךְ – הִיא גֹּבַהּ הַפָּנִים, שֶׁקּוֹרִין פומיל"ש [pommels = בליטות הלחיים^[1]] בְּלַעַז, אֵצֶל הָעֵינַיִם, וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא קוֹרִין אוֹתוֹ "רוּמָנֵי דְּאַפֵּי" (ע"ז ל' ע"ב). וְדוֹמִין לְפֶלַח חֲצִי רִמּוֹן מִבַּחוּץ, שֶׁהוּא אָדֹם וּסְגַלְגַּל. הֲרֵי קִלּוּס בְּנוֹי אִשָּׁה.
וְהַדֻּגְמָא פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: רֵיקָנִים שֶׁבִּיךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן.
מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ – מִבִּפְנִים לְקִשּׁוּרַיִךְ.

(ד) כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ – קוֹמָה זְקוּפָה, נוֹי בְּאִשָּׁה.
וְהַדֻּגְמָא כְּמִגְדַּל דָּוִד, הוּא מְצוּדַת צִיּוֹן, שֶׁהוּא מְקוֹם חֹזֶק וְעֹפֶל וּמִבְצָר, כָּךְ הוּא צַוָּארֵךְ, זוֹ לִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁהָיְתָה חָזְקָן וּמִבְצָרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאוֹתוֹ הַמִּגְדָּל בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, בָּנוּי לְנוֹי, לִהְיוֹת הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, לִלְמֹד צוּרוֹתָיו וְנוֹי מְלֶאכֶת תַּבְנִיתוֹ. וְהוּא מִגִּזְרַת: "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ" (איוב לה,יא); וְהַתָּי"ו בְּתַלְפִּיּוֹת כְּמוֹ תָּי"ו שֶׁבְּ"תַרְמִית" (ירמיהו ח,ה) וּבְ"תַבְנִית" (שמות כה,ט).
אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו – כָּךְ מִנְהַג הַשָּׂרִים לִתְלוֹת מָגִנֵּיהֶם וְשִׁלְטֵיהֶם בְּכָתְלֵי הַמִּגְדָּלִים.
שִׁלְטֵי – אַשְׁפּוֹת שֶׁנּוֹתְנִין בָּהֶם חִצִּים, כְּמוֹ: "הָבֵרוּ הַחִצִּים מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים" (ירמיהו נא,יא). וְדוֹמֶה לוֹ לִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּשָּׁם הוֹרָאָה יוֹצְאָה, שֶׁהַתּוֹרָה מָגֵן לְיִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ לוֹמַר: אֶלֶף הַמָּגֵן – כְּמוֹ 'מָגֵן הָאֶלֶף', עַל שֵׁם "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" (תהלים קה,ח).
כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים – מָצִינוּ שֶׁהַתַּלְמִידִים נִקְרָאִים עַל שֵׁם חִצִּים וּשְׁלָטִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם" (תהלים קכז,ד-ה).

(ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ – הַמֵּינִיקוֹת אוֹתָךְ; זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן.
כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה – דֶּרֶךְ צְבִיָּה לִהְיוֹת יוֹלֶדֶת תְּאוֹמִים; כָּךְ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, שְׁקוּלִים זֶה כָּזֶה. דָּבָר אַחֵר: שְׁנֵי שָׁדַיִךְ – עַל שֵׁם הַלּוּחוֹת. תְּאוֹמֵי צְבִיָּה – שֶׁהֵם מְכֻוָּנוֹת בְּמִדָּה אַחַת, וַחֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת עַל זוֹ וַחֲמִשָּׁה עַל זוֹ, מְכֻוָּנִין דִּבּוּר כְּנֶגֶד דִּבּוּר: "אָנֹכִי" כְּנֶגֶד "לֹא תִרְצַח", שֶׁהָרוֹצֵחַ מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. "לֹא יִהְיֶה לְךָ" כְּנֶגֶד "לֹא תִנְאָף", שֶׁהַזּוֹנֶה אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, דֶּרֶךְ אִשָּׁה הַמְּנָאֶפֶת, "תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים" (יחזקאל טז,לב). "לֹא תִשָּׂא" כְּנֶגֶד "לֹא תִגְנֹב", שֶׁהַגּוֹנֵב סוֹפוֹ לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר. "זָכוֹר" כְּנֶגֶד "לֹא תַעֲנֶה", שֶׁהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מֵעִיד שֶׁקֶר בְּבוֹרְאוֹ, לוֹמַר שֶׁלֹּא שָׁבַת בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית. "כַּבֵּד" כְּנֶגֶד "לֹא תַחְמֹד", שֶׁהַחוֹמֵד – סוֹפוֹ לְהוֹלִיד בֵּן שֶׁמַּקְלֶה אוֹתוֹ, וּמְכַבֵּד לְמִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו.
הָרֹעִים – אֶת צֹאנָם בַּשּׁוֹשַׁנִּים, וּמַדְרִיכִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ נוֹחָה וִישָׁרָה.

(ו-ז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם – עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַחַמָּה.
וְנָסוּ הַצְּלָלִים – הִיא עֵת שָׁרָב וְחֹם הַיּוֹם, אֲנִי אַצִּילֵךְ, וְאַתְּ עֲרֵבָה עָלַי.
הַיּוֹם – הוּא הַשֶּׁמֶשׁ; וְכֵן: "לְרוּחַ הַיּוֹם" (בראשית ג,ח); וְכֵן: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר" (מלאכי ג,יט). וּמִשֶּׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, אֵלֶךְ לִי בְהַר הַמּוֹרִיָּה, בְּבֵית עוֹלָמִים. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה. כְּלוֹמַר: מִשֶּׁחָטְאוּ אָז לְפָנַי לְחַלֵּל אֶת קָדָשַׁי וְלִנְאֹץ מִנְחָתִי בִימֵי חָפְנִי וּפִינְחָס, אֶסְתַּלֵּק מֵעֲלֵיכֶם וְאֶטֹּשׁ מִשְׁכָּן הַזֶּה וְאֶבְחַר לִי בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, בְּבֵית עוֹלָמִים. וְשָׁם כֻּלָּךְ יָפָה... וּמוּם אֵין בָּךְ (פסוק ז) וְאֶרְצֶה שָׁם כָּל קָרְבְּנוֹתַיִךְ.

(ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה – כְּשֶׁתִּגְלוּ מִלְּבָנוֹן זֶה, אִתִּי תִּגְלוּ, כִּי אֲנִי אֶגְלֶה עִמָּכֶם.
אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי – וּכְשֶׁתָּשׁוּבוּ מִן הַגּוֹלָה, אֲנִי אָשׁוּב עִמָּכֶם. וְאַף כָּל יְמֵי הַגּוֹלָה, בְּצָרָתֵךְ לִי צָר; וְעַל כֵּן כָּתַב: אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, כְּשֶׁתִּגְלוּ מִלְּבָנוֹן זֶה – אִתִּי תָּבוֹאִי, וְלֹא כָתַב: "אִתִּי לִלְבָנוֹן תָּבוֹאִי"; לוֹמַר, מִשְּׁעַת יְצִיאַתְכֶם מִכָּאן עַד שְׁעַת בִּיאַתְכֶם כָּאן, אֲנִי עִמָּכֶם בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּצְאוּ וְתָבוֹאוּ.
תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה – בְּקַבְּצִי אֶת נִדָּחַיִךְ, תִּסְתַּכְּלִי וְתִתְבּוֹנְנִי מַה שְׂכַר פְּעֻלָּתֵךְ מֵרֵאשִׁית הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמַנְתְּ בִּי: לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, וּמַסָּעוֹתַיִךְ וַחֲנִיּוֹתַיִךְ עַל פִּי, וּבִיאָתֵךְ לְרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, שֶׁהָיוּ מְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת, סִיחוֹן וְעוֹג. דָּבָר אַחֵר: מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, הַר הוּא בִּגְבוּל צְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּשְׁמוֹ אֲמָנָה, וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה טוּרֵי אֲמָנוּן, וְהֹר הָהָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "מִן הַיָּם הַגָּדוֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר" (במדבר לד,ז). וּכְשֶׁהַגָּלֻיּוֹת נִקְבָּצוֹת וּמַגִּיעוֹת שָׁם, הֵם צוֹפִים מִשָּׁם וְרוֹאִין גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׂמֵחִים וְאוֹמְרִים הוֹדָיָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה.

(ט) לִבַּבְתִּנִי – מָשַׁכְתְּ אֶת לִבִּי אֵלַיִךְ.
בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ – הַרְבֵּה דֻּגְמוֹת טוֹבוֹת שֶׁבִּיךְ; לוּלֵא הָיְתָה בִּיךְ אֶלָּא אַחַת מֵהֶן הָיִיתִי מְחַבְּבֵךְ בְּיוֹתֵר, וְכָל שֶׁכֵּן בְּכֻלָּן. וְכֵן: בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ, בְּאֶחָד מֵרְבִידֵי עַנְקֵי קִשּׁוּטַיִךְ; הֵם תַּכְשִׁיטֵי מִצְוָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר: בְּאַחַד עֲנָק, בְּאֶחָד מֵאֲבוֹתַיִךְ, הוּא "אֶחָד הָיָה" (יחזקאל לג,כד), מְיֻחָד, וְזֶה אַבְרָהָם הַנִּקְרָא עֲנָק: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים" (יהושע יד,טו).

(י) מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ – כָּל מָקוֹם שֶׁהֶרְאֵית לִי שָׁם חִבָּה, יָפֶה הוּא בְּעֵינַי: גִּלְגָּל, שִׁילֹה, נוֹב וְגִבְעוֹן, וּבֵית עוֹלָמִים. הוּא שֶׁיָּסַד הַבַּבְלִי, "מְנוּחָה וּשְׁאָר וִעוּדִים": "מְנוּחָה", זוֹ יְרוּשָׁלַיִם; "וּשְׁאָר וִעוּדִים", מָקוֹם שֶׁנִּתְוַעֲדָה שָׁם שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל.
וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ – שֵׁם טוֹב.

(יא) נֹפֶת – מָתוֹק.
תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ – טַעֲמֵי תּוֹרָה.
וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ – מִצְוֹת הֲגוּנוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּשַׂלְמוֹתַיִךְ: צִיצִית, תְּכֵלֶת, בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, אִסּוּר שַׁעַטְנֵז.

(יב) גַּן נָעוּל – עַל שֵׁם צְנִיעוּת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין פְּרוּצוֹת בָּעֲרָיוֹת.
גַּל נָעוּל – יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן מַעְיָן, כְּמוֹ: "גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת" (יהושע טו,יט). וְיֵשׁ לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן שַׁעַר, וְהוּא לָשׁוֹן אֲרַמִּי, בַּתַּלְמוּד (ברכות כ"ח ע"א): "טְרוֹקוּ גַּלֵּי".

(יג) שְׁלָחַיִךְ – אֶרֶץ יְבֵשָׁה קְרוּיָה בֵּית הַשְּׁלָחִין, וְצָרִיךְ לְהַשְׁקוֹתָהּ תָּמִיד; וּשְׂדֵה בֵּית הַבַּעַל יָפֶה הֵימֶנָּה. וְכָאן קִלֵּס הַיָּבֵשׁ: שְׁלָחַיִךְ הֲרֵי הֵן מְלֵאִין כָּל טוּב, כְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים. וְזֶה עַל שֵׁם קְטַנִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מַרְטִיבִים מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים.
כְּפָרִים עִם נְרָדִים – מִינֵי בְּשָׂמִים הֵם.

(טו) מַעְיַן גַּנִּים – כָּל זֶה מוּסָב עַל "שְׁלָחַיִךְ" (פסוק יג), וּמְקַלְּסָן כְּמַעְיָן הַמַּשְׁקֶה אוֹתָן.
וְהַדֻּגְמָא: עַל שֵׁם טְבִילוֹת טֹהַר שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל טוֹבְלוֹת.
וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן – מִמְּקוֹם נְקִיּוּת, בְּאֵין עֲכִירַת טִיט.

(טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן – אַחַר שֶׁעָרַב עָלַי רֵיחֵךְ וְנוֹי מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ, אֲנִי מְצַוֶּה אֶת הָרוּחוֹת צָפוֹן וְתֵימָן לְהָפִיחַ בְּגַנֵּךְ לָצֵאת רֵיחֵךְ הַטּוֹב לְמֵרָחוֹק.
וְהַדֻּגְמָא: עַל שֵׁם שֶׁהַגָּלֻיּוֹת מִתְקַבְּצוֹת, וּמִכָּל הַגּוֹיִם מְבִיאִים אוֹתָם מִנְחָה לִירוּשָׁלַיִם, וּבִימֵי הַבִּנְיָן יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִקְבָּצִים שָׁם לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים. וְיִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִין: יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ – אִם אַתָּה שָׁם, הַכֹּל שָׁם.

הערות

1. כמה כתבי־יד גורסים פומייל"ש pomeils ואחד טנפל"ש (קרי: טינפלי"ש) tenples ("צדעיים").