רמב"ם על שביעית ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על שביעית · ו · >>

שביעית פרק ו[עריכה]

משנה א[עריכה]

יש מי שקורא אמנם, והוא "אמנה", ויש מי שקורא "אמנום".

ועניין לא נאכל, ולא נעבד - שאסור לנו עבודת הארץ ההיא, ואם תעבד על ידי אחר, אסור לאכול ממה שתוציא.

ושאמר נאכל, אבל לא נעבד - רוצה לומר שאינו מותר עבודתה, ואם נעבדה, יהיה כל הצומח בה נאכל בקדושת שביעית.

ושאמר נאכל, ונעבד - שמותרת עבודתה בשביעית, והצומח בה יאכל בלא קדושת שביעית, אלא כמו שיאכלו פירות כל שנה:

משנה ב[עריכה]

כבר פירשנו בפרק ששי מדמאי שסוריא הם הארצות שכבש דוד, ובארנו לשם לאי זה טעם לא נתחייבו בהם כל המצוות.

אבל אסור לנו להתעסק בהם, בדבר המחובר לארץ בשנה שביעית, ואף על פי שהוא מותר לשם, כדי שלא יניחו בני אדם ארץ ישראל וישכנו שם, והוא מה שאמר בטעם זה, "כדי שלא יהיו הולכים ומשתקעין שם".

ודברי רבי עקיבה אמת:

משנה ג[עריכה]

הוריקו - נעשו ירוקין. וכל זמן שהם ירוקין, כאילו הם מן הפרי עצמו, ומותר לאכלן.

ואם השחיר מה שצמח מהם, יהיה כאילו צמח בארץ, ויחשבו כפירות שביעית, וזה עניין מה שאמר אסורין.

ורבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, שאם נתלשו העלין מהם, ונשארו הם ולא נעקרו עם העלין, יהיה דינם כדין הצומח בארץ, כמו פירות שביעית.

וכנגד כן, במוצאי שביעית מותרין - רוצה לומר כשיהיו בזמן שיכולין לעקור העלין, וישארו הבצלים בעצמן ולא יעקרו, מותר לאכול הבצל ההוא במוצאי שביעית, שאינו מפירות שביעית.

ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:

משנה ד[עריכה]

משיעשה כיוצא בו - משיצמח כמו המין ההוא.

ובכיר - הוא הממהר לצאת בתחילת מוצאי שביעית.

ואפיל - הוא המתאחר, שנשאר מפירות שנה שביעית שעברה.

והלכה כרבי:

משנה ה[עריכה]

שמן שריפה - הוא שמן תרומה שנטמא. ונקרא "שמן שריפה", שאינו ראוי אלא לשריפה.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה ו[עריכה]

כל זה מבואר.

ואין הלכה כרבי שמעון: