משנה שביעית ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שלש ארצות - לשביעית.

כל שהחזיקו עולי בבל,
מארץ ישראל ועד כזיב - לא נאכל, ולא נעבד.
וכל שהחזיקו עולי מצרים,
מכזיב ועד הנהר ועד אמנם - נאכל, אבל לא נעבד.
מן הנהר ועד אמנם ולפנים - נאכל, ונעבד.


(ב) עושין בתלוש - בסוריה,

אבל לא - במחובר.
דשין, זורין, דורכין, ומעמרין,
אבל - לא קוצרין, ולא בוצרין, ולא מוסקין.
כלל אמר רבי עקיבה:
כל שכיוצא בו מותר בארץ,
עושין אותו - בסוריה.


(ג) בצלים שירדו עליהם גשמים, וצמחו -

אם היו העלין שלהן שחורים - אסורים.
הוריקו - הרי אלו מותרין.
רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
אם היו יכולין להיתלש - העלין שלהן אסורין.
כנגד כן, מוצאי שביעית - מותרין.


(ד) מאמתי, מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית? -

משיעשה - כיוצא בו.
עשה - הבכיר,
הותר - האפיל.
רבי התיר,
ליקח ירק במוצאי שביעית - מיד.


(ה) אין מוציאין, מן שריפה, ופירות שביעית -

מהארץ - לחוצה לארץ.
אמר רבי שמעון: שמעתי בפירוש,
שמוציאין - לסוריה,
ואין מוציאין - לחוצה לארץ.


(ו) אין מביאין תרומה -

מחוצה לארץ - לארץ.
אמר רבי שמעון: שמעתי בפירוש,
שמביאין - מסוריה,
ואין מביאין - מחוצה לארץ.


הדף הראשי של משנה שביעית ו