משנה שביעית ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שלש ארצות - לשביעית.

כל שהחזיקו עולי בבל,

מארץ ישראל ועד כזיב - לא נאכל, ולא נעבד.

וכל שהחזיקו עולי מצרים,

מכזיב ועד הנהר ועד אמנם - נאכל, אבל לא נעבד.

מן הנהר ועד אמנם ולפנים - נאכל, ונעבד.

(ב) עושין בתלוש - בסוריה,

אבל לא - במחובר.

דשין, זורין, דורכין, ומעמרין,

אבל - לא קוצרין, ולא בוצרין, ולא מוסקין.

כלל אמר רבי עקיבה:

כל שכיוצא בו מותר בארץ,

עושין אותו - בסוריה.

(ג) בצלים שירדו עליהם גשמים, וצמחו -

אם היו העלין שלהן שחורים - אסורים.

הוריקו - הרי אלו מותרין.

רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:

אם היו יכולין להיתלש - העלין שלהן אסורין.

כנגד כן, מוצאי שביעית - מותרין.

(ד) מאמתי, מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית? -

משיעשה - כיוצא בו.

עשה - הבכיר,

הותר - האפיל.

רבי התיר,

ליקח ירק במוצאי שביעית - מיד.

(ה) אין מוציאין, מן שריפה, ופירות שביעית -

מהארץ - לחוצה לארץ.

אמר רבי שמעון: שמעתי בפירוש,

שמוציאין - לסוריה,

ואין מוציאין - לחוצה לארץ.

(ו) אין מביאין תרומה -

מחוצה לארץ - לארץ.

אמר רבי שמעון: שמעתי בפירוש,

שמביאין - מסוריה,

ואין מביאין - מחוצה לארץ.

הדף הראשי של משנה שביעית ו

משנה שביעית, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב