עיקר תוי"ט על שביעית ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על הברטנורא) ז"ל הר"מ יש מי שקורא אמנה והוא אמנה ויש מי שקורא אמנום. ומ"ש והוא אמנה רומז לפסוק תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד) וכן פרש"י שם שאמנה הוא הר ההר:

(ב) (על המשנה) אבל לא כו'. ודוקא במחובר אבל בתלוש עושין כמו בסוריא דבסמוך דאי לא תימא הכי אם כן לתני ארבע ארצות לשביעית דיש לסוריא דין לעצמה. הר"מ והר"ש:

(ב)

(ג) (על המשנה) דשים כו'. שלא כסדר מלאכתן הם שנויים דעימור קודם הדישה והזירוי ועוד דדריכה שהיא בענבים מכניס בין מלאכות שבתבואה:

(ג)

(ד) (על המשנה) אסורין משום גדולי שביעית ויאכלם בקדושת שביעית. אי נמי אסורים אפילו באכילה כדין ספיחים:

(ד)

(ה) (על הברטנורא) ואף על גב דבירק אזלינן בתר לקיטה מכל מקום חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית. הר"ש:

(ו) (על המשנה) האפל פירש מקום האפל דתלינן וכו' כמ"ש הר"ב:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ז) (על הברטנורא) ויטמאו. תוי"ט בשם הפירוש: