רמב"ם על נידה ח
ראו גם נוסח המשנה נידה ח רמבם
נדה פרק ח
[עריכה]למה שאמר כנגד בית התורפה טמאה, ביאר המקום אשר הוא כנגד בית התורפה. אמנם עקבה, הנה אפשר שיקרב באבר ממנה. אמנם גודלה, הוא אצבע מאצבעות רגליה, הנה אי אפשר בו זה. אמנם אמרו על ראש גודלה טמא, לפי שאנחנו נאמר שלפעמים יוטף עליו הדם בעת לכתה וזה אפשר, וכן התבאר בתלמוד.
ומבפנים - הוא המקום המדובק בעת האסף הרגלים והשוקיים אחד מהן לאחרת, והאדם עומד.
ואמרו על הצדדים מכאן ומכאן - רוצה לומר מה שיטה אל הפנים, או מה שיטה אל השדרה מן הירכיים והשוקיים בעת התחברם כמו שסיפרנו.
ובית יד של חלוק - מבואר.
והפליון - הוא האזור אשר יחגרו בו:
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אף על פי שאם לא הרגה ונמצאת כגריס של פול, הנה פחות ממנה תולה במאכולת, ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד והרגה בפרעושים ובכינים וכיוצא בהם ומהם הוא זה הכתם, והוא היפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת הרי זו תולה ואם לא הרגה אינה תולה. רבי חנינא אומר, שאם הרגה הנה היא תייחס אליהם זה הדם ואפילו היה בתכלית הגודל, ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעל החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא.
ותולה בבנה ובבעלה - אם הלכו בדם או היה בהם מכה, ואף על פי שהוא לא תאמת שהיה מהם, לפי שהם הנה יגעו בה והיא לא תדע לא תשים כוונתה בזה.
ופירוש להתגלע - להתקלף, והיא מלה עברית "ולפני התגלע הריב"(משלי יז, יד), פירוש קודם התגלות והתפרסמות כמו שביארנו.
ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:
כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שטומאת כתמים מדרבנן.
וזאת ההלכה כולה מבוארת:
כבר ידעת שעד הוא הבגד אשר תקנח בו את עצמה.
ואם נמצאת בו טיפת דם משוכה, נאמר שהוא ממנה ובעת שקנחה את עצמה נתלה בו זה הדם, ותהיה כגון רואה כתם. אמנם אם היה מקום הדם עגול, אין זה מקנוחה אבל מכנה שנהרג שם תחת הכר וכיוצא בזה. ותנא קמא אומר, ואולי הוטף על העד טיפה לבד.
והלכה כרבי אליעזר ברבי צדוק:
משנה נידה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב