רבינו שמשון על מקואות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבינו שמשון · על מקואות · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

מי גבים. מלשון (ישעיה לג) כמשק גבים. ולחשוף מים מגבא (שם ל) רקקין שיש בהן מים:

שתה טמא ושתה טהור טמא. לפי שנפלה טיפה מפיו לתוך הגבא ושמא שתאה הטהור ונטמא דהשותה משקין טמאין פוסל את התרומה כדאיתא בפ"ק דשבת (דף יג.) גבי שמנה עשר דבר ואע"ג דרביעית בעינן כדתנן במעילה (דף יז:) כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית כשבאתה הטיפה טמאה בפיו טימאה כל משקה פיו ואותה טיפה לא סלקא לה השקה בגבא דמיירי בשאין בו ארבעים סאה כדקתני סיפא ועל ידי נגיעת הטמא אין מי הגבא מיטמאין עד שיתלשו כדקתני בתוספתא:

מילא בכלי טהור טמא. משום דחיישינן לאותה טיפה כדפרישית ונטמאו כל המים שבכלי והכלי עצמו נטמא שזהו משמונה עשר דבר האוכלין והכלים שנטמאו במשקין:

ואם לא הדיח טהור. בתוספתא מפרש טעמא ור"ש פליג בסיפא דבין הדיח בין לא הדיח טמא ואכולהו קאי והנך תלת בבי חד טעמא לכולהו:

תניא בתוספתא [רפ"א] א"ר נחמיה מפני מה אמרו אם לא הדיח טהור מפני שאין המים שבגבא עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו הגביהן רבו הטהורין על הטמאין ומפני מה אמרו אם הדיח טמא הוכשרו המים שבידו ונטמאו וטמאו את הככר ר"ש אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא שאני אומר שטיפת המים טמאים נוגעת בככר. גבא שנפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב נפל לתוכו שמן אע"פ שהקפהו הרי זה טמא לפי שאי אפשר לצאת ע"י צחצוחי שמן יין של תרומה שנפל ע"ג פירות ידיחם והם מותרין וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרין נפל על גבי יין וקפה אותו יין מותר נפל על גבי הציר יקפנו כדי שיבטל טעם שמן שבו: פירוש הגביהו הככר כלומר כשהגביהו נמי הככר לא הוחשבו מים שבו להקל טומאה מן הטיפה ונתבטלה הטיפה ברוב הטהורין אבל כשהדיח הוחשבו והוכשרו מים שבידו לקבל טומאה מן הטיפה ולא נתבטלה בהן אלא אדרבה נטמאו וטמאו את הככר ור"ש סבר דאפילו לא הדיח טמא משום דשמא לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ע"ג הככר וטמאתו. גבא. לשון יחיד גבים לשון רבים: הולכין אחר הרוב. דאם רוב מים תורת מי גבא עליהם ואם רוב משקין טמאין. אע"פ שהקפהו. שקפה השמן והסירו מעל גבי המים. ידיחם. הפירות. והן מותרים. לזרים. נפל ע"ג יין. אותו שמן של תרומה. וקפה השמן מעליו אותו יין מותר לזרים ולא חיישינן לצחצוחי שמן:

משנה ב[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ג[עריכה]

ר"ש אכולהו קאי וטעמא דהנך תרי בבי כטעמא דקמייתא כדפרישית:

משנה ד[עריכה]

ושתה טהור טהור. כדאמרי' שאין עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו:

אחד מי גבים מי בורות מי שיחין. כלומר כל הנך מים דחשיב הכא שוין לכל הדינים דתנינן הכא עד מעלה השניה:

מי תמציות שפסקו. בתוס' (פ"א) מפרש אלו הן מי תמציות שלא פסקו כל זמן שהגשמים יורדים וההרים בוצצים כלומר כל זמן שיתמצו המים ומבצבצין ומבעבעין:

הקרובים לעיר ולדרך טמאים. דחיישי' שמא שתה טמא או מילא בכלי טמא:

תניא בתוספתא [שם] חזקת הטיט וגממיות שבפתחי חנויות שברשות הרבים בשעת הגשמים הכל טהור פסק גשמים הרי הן כמי שפיכות שבשווקים הולכין אחר הרוב. מי שפיכות ומי גשמים שנתערבו בין בכלים בין בקרקע טמאים ר' יהודה ור"ש אומרים בכלים טמאים בקרקע טהורין פסקו הגשמי' הקרובים לעיר ולדרך טמאין והרחוקים טהורין עד שילכו רוב בני אדם במה דברים אמורים בגבא שאפשר לו לשתות ולא יהו מקום פרסות רגליו נכרות אבל גבא שאי אפשר לו לשתות עד שיהו מקום פרסות רגליו נכרות ומצא שם פרסות רגלי אדם פרסות רגלי בהמה גסה טמא מקום פרסות רגלי בהמה דקה טהור גבא שאין בו מ' סאה ונפלו לתוכו פחות משלשת לוגין מים שאובין כשרין לחולין לחלה ולתרומה וליטול הימנו לידים וכשרין להקוות עליהם. פי' חזקת הטיט כמו חקיקות הטיט והוא בור שיח ומערה דתנן במי שפיכות שבשווקים: הולכין אחר הרוב דתנן במסכת מכשירין פ"ב (מ"ג) מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור כלומר וכי היכי דהתם אזלינן בתר רובא הכא נמי הכא בגבא: שאפשר לו לשתות בלא הכרת פרסה יש לנו לטמאו' אע"פ שאין פרס' ניכרת בו אבל גבא שא"א לשתות אא"כ פרס' ניכרת טהור דאם אית' דשתה הית' ניכרת בו מקום פרסת אדם או מקום פרסת בהמה גסה: פחות משלשת לוגין מים לאו כלום הוא וכמאן דליתנהו דמו:

להקוות. להמשיך למים עד שישלימו מ' סאה וכשרים לטבילה: ה מאימתי טהרתן. של רחוקים וקרובים משירבו וישטופו בתוספתא מפ' כיצד:

תניא בתוספתא (פ"א) גבי שאין בו מ' סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים וכשרין להקוות עליהן ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים רבו אע"פ שלא שטפו וכדברי ר"ש שטפו אף על פי שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים וכשרים להקוות עליהן וכיצד רבו אע"פ שלא שטפו כדברי בית הלל מקוה שהוא מחזיק ארבעים סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפל לתוכו פחות מג' לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפל לתוכו כ"א סאה של מימי גשמים טהורין מפני שרבו וכיצד שטפו אע"פ שלא רבו כדברי רבי שמעון מקוה שהוא מחזיק כ' סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפלו לתוכו פחות מג' לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפל לתוכו סאה אחת של מימי גשמים טהורים מפני ששטפו וכמה שטפו כל שהן נפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי ב"ש וכדברי ב"ה רבו אע"פ שלא שטפו וכדברי ר' שמעון שטפו אע"פ שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן עד שיצא ממנו מלואו ועוד ואיזהו מלואו ועוד מקוה שהוא מחזיק עשרים סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין וירדו מי גשמי' ונתמלאו לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד דבר מועט למעט שלשה לוגין. מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב ונפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים ופסולין להקוות עליהן פחות משלשת לוגין אפילו כולן טמאין כיון שנפל לתוכו קורטוב אחד של מימי גשמים טהורין וכשם שטהורין לטבילה כך טהורין לכל דבר. פי' מלואו י"ט סאה שבו ועוד מעט יותר. כדי שלא ישארו בו שלשת לוגין.

משנה ה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ו[עריכה]

מי תמציות שלא פסקו. למעלה פירשתי:

ושתה טהור טהור. דמים טמאים שנפלו שם נטהרו וזו היא המעלה דהני דלעיל לא עלתה טבילה למים הטמאין ואילו הכא עלתה אבל אין כשרין לטבילת אדם וכלים וידים:

תניא בתוספתא (שם) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו שמטבילין בהן את המים ולא מטבילין בהן אדם וידים וכלים זה הכלל כל מקוה שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלין בו ואלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין פסקו גשמים וההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות פסקו מלהיות בוצצין הרי הן כמי גבאין החופר בצד הים בצד הנהר במקום הבצין הרי הן כמי תמציות החופר בצד מעיין כל זמן שהן באין מחמת המעיין אע"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמציות. פי' כמי תמציות. שלא פסקו. הרי הן כמעיין דמטהר בכל שהוא אע"פ שאין בו מ' סאה פסקו מלהיות מושכין אית דגרסי הרי הן כמי גבאים:

משנה ז[עריכה]

טובלין. בו אדם:

ומטבילין בו. כלים:

שוה למקום לטהר באשבורן. לא בזוחלין:

להטביל בו בכל שהוא. ולא בעי מ' סאה כמקוה דאע"ג דבטלו רביעות דמקוה כדאמרינן בפ' ג' מינים (דף לח.) מכל מקום כל שהוא דמעיין לא בטלו והכי נמי תניא בת"כ בסוף פרשת ויהי ביום השמיני מעיין מטהר בכל שהוא ומקוה במ' סאה ואסמכתא בעלמא היא התם דמדאורייתא סגי במקוה ברביעי' אלא משום דתקון רבנן מ' סא' נקטיה ואפ"ה קתני מעיין בכל שהוא:

תניא בתוספתא (שם) מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהוא יכול להלך מתחלתו: פי' ריבה עליו והרחיבו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים זוחלין במקומות שלא היו זוחלין מתחלה אין אותן מקומות כשרין אלא באשבורן אבל מ' סאה ודאי לא בעו כדאמרן במקום שהיה מהלך מתחלה מטהר אפי' בזוחלין:

משנה ח[עריכה]

מים מוכין. במס' פרה פ"ח (מ"ט) תנן אלו הן המוכין המלוחין והפושרין:

זבין ומצורעין ומי חטאת כולהו כתיב בהו מים חיים: