משנה מקואות א ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק א · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נפלו מים טמאים ושתה טהור, טמא.

נפלו מים טמאים ומילא בכלי טהור, טמא.

נפלו מים טמאים ונפל ככר של תרומה, אם הדיח, טמא.

ואם לא הדיח, טהור.

רבי שמעון אומר, בין שהדיח בין שלא הדיח, טמא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְשָׁתָה טָהוֹר, טָמֵא. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וּמִלֵּא בִכְלִי טָהוֹר, טָמֵא. נָפְלוּ מַיִם טְמֵאִים וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אִם הֵדִיחַ, טָמֵא. וְאִם לֹא הֵדִיחַ, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בֵּין שֶׁהֵדִיחַ בֵּין שֶׁלֹּא הֵדִיחַ, טָמֵא.

נוסח הרמב"ם

נפלו מים טמאים ושתה טהור טמא נפלו מים טמאים ומילא בכלי טהור טמא נפלו מים טמאים ונפל כיכר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור רבי שמעון אומר בין שהדיח ובין שלא הדיח טמא.

פירוש הרמב"ם

הודיענו גם כן שיטמאו אלה המים אשר אין בהם ארבעים סאה במשקין טמאין אם נפלו בהם כמו שיטמאו באדם טמא ובכלים טמאים ועיקר אחד מקובץ עמהם שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון עד אלה המים שבקרקע כמו שביארנו ויאמר ר' שמעון אחר שיטמאו אלה המים אמנם יהיו כמשקין טמאין אשר יטמאו לרצון ושלא לרצון וישובו מי הגבא כולן כן ויטמאו לרצון ושלא לרצון ולכן בין הדיח ובין שלא הדיח טמא ובתוספתא נתן סבה למאמרו ר' שמעון כשאמר שאני אומר לסוף שטיפת המים טמאים נוגעים בככר וחכמים ימשכו סברתם ויאמרו שאלה המים אשר בקרקע לא יטמאו אלא לרצון ויהיו הטמאים כמו שיהיה במשקין או בזולתם ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש רבינו שמשון

ר"ש אכולהו קאי וטעמא דהנך תרי בבי כטעמא דקמייתא כדפרישית:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נפלו מים טמאים - הכא אשמעינן שמי גבאים הללו מקבלין טומאה על יד משקין טמאין שנפלו בהן:

רבי שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הדיח - אכולהו קאי ר' שמעון, בין אטומאה שבאה מחמת אדם, בין מחמת כלי, בין מחמת משקין, בכולהו סבירא ליה בין הדיח בין שלא הדיח טמא הככר. וטעמא דרבי שמעון, שאני אומר שטיפת המים טמאים שנפלו מפי הטמא או מן הכלי או מן המשקין טמאין, לבסוך כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ההיא על הככר וטמאתו. ואין הלכה כרבי שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

[רש"א בין כו'. כתב הר"ב שטפת מים טמאים [וכו']. וכן הוא בפי' הרמב"ם בשם התוספתא. ומ"ש שם לסוף שטפת כו' בנא"י נמחק לסוף. וכן ראיתי בתוספתא דליתא. וקשיא לי תיבת טמאים שהל"ל טמאה. וגם ק"ל הלשון דאח"כ שכתב לבסוף כשנפלו. ובזה נ"ל שצ"ל כשנשטפו]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' ר"ע ז"ל הכא אשמעי' שמי גבאים הללי מקבלין טומאה ע"י משקי' טמאי' שנפלו בהן. לשון הר"ס ז"ל קשה ולמה לא קבלו טומאה לעיל מהטפה מפי הטמא דמ"ש זה מזה ורבינו שמשון ז"ל לא כתב כן והרמב"ם ז"ל כתב שיקבלו טומאה הוא הולך לפי שיטתו שאלו המי גבאים שוה דינם אם נפלה הטפה בהם או משקי' טמאים או שנגע בהן טמא הכל אחד לענין שצריך שיהא לדעתו כל זה ופי' נפלו משקין טמאי' לדעתו שנפלו בכונה אבל אם הוא שלא בכונה אפי' נפל לתוכן מת טהורין כדקתני בסמוך עכ"ל:

בסוף פי' ר"ע ז"ל צריך להיות לבסוף כשנפלו כל המים מן הככר נשתיירה הטפה וכו':


פירושים נוספים