רבינו שמשון על מקוואות ב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ספיקו טמא. דאוקי גברא בחזקת טומאה:
בטומאה חמורה. שנטמא באב הטומאה דמטמאתו מן התורה:
טומאה קלה. דרבנן דטומאה זו מדברי סופרים לטמא אדם כגון אכל חצי פרס מדברים טמאים או שתה רביעית משקין טמאין והבא ראשו ורובו כולן משמנה עשר דבר הן כולן בפרק קמא דשבת (דף יג:):
ואפי' טבל. כלומר יש לומר בו ספק טבל בארבעים סאה שהיה מקוה לפנינו ונמצא חסר ואין אנו יודעים אם בשעת טבילה היה שלם ואחר כך חסר אם לאו:
ספיקו טהור. הך סתם משנה רבי מאיר היא דמיקל בטומאה דרבנן ובפרק בכל מערבין (דף לה.) פריך מהכא דר' מאיר אדרבי מאיר:
רבי יוסי מטמא. ואפילו בטומאה דרבנן מחמיר משום דגברא בחזקת טומאה:
תניא בתוספתא (פ"א) מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו בין שמקוה זה ברשות היחיד בין שמקוה זה ברשות הרבים טמאות למפרע ר' שמעון אומר ברשות היחיד תולין ברשות הרבים טהור אמר רבי שמעון מעשה במגורה של דיסקוס ביבנה שנמדדה ונמצאת חסירה והיה רבי טרפון מטהר ורבי עקיבא מטמא אמר רבי טרפון הואיל ומקוה זה בחזקת טהרה הוא עומד לעולם הוא בטהרתו עד שיודע שנטמא אמר רבי עקיבא הואיל וטמא זה בחזקת טומאה עומד לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך שטהר אמר רבי טרפון למה זה דומה למי שהיה עומד ע"ג המזבח ומקריב ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשרה אמר ר' עקיבא למה זה דומה למי שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה אמר ליה רבי טרפון אתה מקישו לבעל מום ואני מקישו לבן גרושה ובן חלוצה נראה למי דומה אם דומה לבעל מום נלמדנו מבעל מום ואם דומה לבן גרושה וחלוצה נלמדנו מבן גרושה ובן חלוצה א"ר עקיבא מקוה פסולו בעצמו ובעל מום פסולו בעצמו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שנפסלו מאחרים מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בבית דין נמנו עליו וטמאוהו אמר לו רבי טרפון עקיבא הפורש ממך כפורש מחייו: פי' בעל מום פסולו ביחיד. בקדושין בפ' האומר (דף סז:) דייקינן האי בע"מ פסולו ביחיד היכי דמי:
עוד תניא בתוספתא (פ"ב) שני מקוואות באחד יש בו מ' סאה ובאחד אין בו טבל באחת מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו טהורות טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות ניטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות תלויות טבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות נטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות ונגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות נטמא באמצע טומאה חמורה וטבל ועשה טהרות תלויות ואם נגעו אלו באלו שניות תלויות וראשונות ישרפו. שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל בא' מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויו' בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו תלויות חזרו שנים טבלו בשניהם אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה הטבול מטומאה חמורה טמא מטומא' קלה טהור אחד הטובל מטומאה חמורה ואחד המיקר הטובל מטומאה חמורה טמא והמיקר טהור אחד הטמא טומאה קלה ואחד המיקר שניהן תלויין למה זה דומה לשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו שנים בשניהם ועשו טהרות באחד יש בו דעת לישאל ובא' אין בו דעת לישאל ברשות היחיד שניהן תלויין ברשות הרבים את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר היקר באחד מהן ועשה טהרות טהורות בשני ועשה ישרפו בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות. הראשונות טהורות. שניות ישרפו שתי נשים שנתעסקו בצפור הראויה להוציא דם כסלע ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע ועל גבי זו כסלע שתיהן מקולקלות. פי' תלויות הן אותן טהרות שעשה. בשני ועשה טהרות טהורות דהרי טבל בשניהם קודם שעשה שניות ועלתה לו טבילה. בד"א בטבל מטומאה חמורה דקי"ל ספיקו טמא אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאין וכל הני דמתניתין. אלו ואלו טהורות דספיקו טהור. הרי אלו מוכיחות דכיון דמונחות ואי אפשר לטהר שתיהן אלא שתיהן תלויות. שניות טהורות דתלינן כל הטומאה בראשונות שנאכלו. ראשונות תלויות דשניות פסולות הן בעלמא ואין מטמאות הראשונות ואכתי ראשונות בספקתן הן עומדות אבל שניות ישרפו ממה נפשך דנטמאו בנגיעת הראשונות לכל הפחות ובסיפא דראשונות טומאה קלה ושניות טומאה חמורה ונגעו אליו באלו הוי איפכא מטעמא דפרישית דשניות תלויות וראשונות ישרפו. אלו ואלו תלויות השתא מחמרינן בטומאה קלה טפי מטומאה חמורה דאטומאה חמורה אמרי' הראשונות תלויות ושניות טהורות והיינו טעמא משום דהכא מעיקרא טומאה קלה ה"ל דאם במים שאובין טבל בסוף אכתי טומאה קלה אית ביה שהרי בא ראשו ורובו במים שאובין הילכך שתיהן תלויות אבל גבי טומאה חמורה ספיקא דטומאה חמורה אזלא לה ומספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. המיקר. כגון אדם היורד להקר במים מפני החום. והמיקר טהור כדפרשינן דמספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. שניהן תלויין. דמגו דתלינן בהאי דהוי ביה טומאה קלה מעיקרא מטעמא דפרישית תלינן נמי באידך. יש בו דעת לישאל דומה למקוה שאוב. ושאין בו דעת לישאל דומה למקוה כשר: ברשות היחיד שניהן תלויין דאי מטהרת ליה לחד מטהרת נמי לאידך: בשני ועשה ישרפו דממה נפשך נטמא שבא ראשו ורובו במים שאובין: שתי נשים איידי דאיירי בשני מקוואות ובשני שבילין נקט נמי שתי נשים ובמסכת נדה מייתי לה בפרק הרואה כתם (דף נח:):
ספק מים שאובין שטיהרו חכמים. כלומר במקום אחד כדתנן במסכת טהרות פרק ד' (מ"ז) אלו ספיקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין:
ספק יש בהן מ' סאה. כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרין קודם שנפלו השאובין דשוב אין השאובין פוסלין אותו:
שיש לו במה יתלה כלומר שיש לו מקום לתלות נפילתם (שגרמו) שלא גרמו בו פסול:
שאין לו במה יתלה. דממה נפשך בהי מינייהו דנפול פסלוהו ולכך שניהם פסולין והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה יתלה היינו משום דשאיבה דרבנן כדאיתא במרובה (דף סז.) ובפרק המוכר את הבית (דף סו:) ואפי' כולו שאוב דרבנן כדמשמע בתוספתא דקתני מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקוואות כשירות כלומר שספק מים שאובין חזקת כשרות למקוה ומדקתני ריקן ולא קתני שהניחו חסר ומצאו שלם שמע מינה דריקם נמי דלא הוה ביה כלום מעיקרו מטהרינן מספק ועוד אמרינן בפרק קמא דפסחים (דף יז:) גבי משקה בי מטבחיא בקרקע טהורין דחזו להטביל מחטין וצינורות והתם כולו שאוב הוא ש"מ מדאורייתא מחזא חזו והא דתניא בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני יכול מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא היא כדאשכחן מעשר פירות וירק דרבנן ודימוע דרבנן ואין עולין באילן דרבנן וכולהו דריש מקרא בתורת כהנים ובספרי וא"ת ואי כולו שאובין דאורייתא כשר אמאי פסלו חכמים שאיבה כלל וי"ל דגזור אטו בכלי ובכלי עצמו לא שרי לטבול דבעינן מקוה דומיא דמעיין שהוא בקרקע ומיהו אי אפשר לומר בשום ענין דכולו שאוב דרבנן מהא דתנן במס' פרה (פ"ו מ"ד) ומייתי לה בפרק שני דזבחים (דף כה:) נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזין כשרין זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין דבר שאין מקבל טומאה כשרין ואמרינן בפרק שני דזבחים (שם) מנא ה"מ אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא אמר קרא אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא והאי קרא גבי מקוה כתיב ומייתי מיניה ראיה למים חיים אל כלי דגבי פרה משום דמשמע קרא שכל הויות יהו על ידי טהרה ולא על ידי דבר המקבל טומאה שמע מינה דשאיבה דאורייתא לכל הפחות כולו שאוב ואפשר דשאיבה שעל ידי כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה דפסלי מקוה כדאיתא בפרק קמא דשבת (דף טז:) אפילו כולו שאוב דרבנן דהוייתן על ידי טהרה והא דפריך בפרק המוכר את הבית (דף סו:) מכלל דשאיבה דאורייתא בתמיה דמשמע דליכא שום שאיבה דאורייתא מדלא מוקי לה בכולו שאוב דאורייתא משום דסתמא קתני צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה דמשמע כדקיימא לן אפי' בשלשה לוגין בסוף וההיא דפסחים (דף יז:) דבקרקע טהורין דחזו להטביל משום דאי אפשר בלא המשכה דכי נפלו מיא ארצפה מימשכי אילך ואילך והוה ליה כשאובה שהמשיכוה כולה דטהורה וההיא דמקוה שהניחו ריקן לא דמיא כלל דהתם טעמא כדקתני שחזקת המקוואות כשרות דהכי פירושה דסתם מקוה עשוי לטבול בו ומספיקא תלינן להכשיר דחזקת העושה מקוואות עושהו בכשרות ותדע דקתני סיפא צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה כלומר שהפסול מוכיח שיש לתלות בזה כמו בזה וחזקת המקוואות כשרות לא שייך הכא אבל כי איכא רוב מקוה כשר מספק שמע מינה דלא טהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה אלא דוקא היכא דאיכא רוב מקוה כשר דמשם ואילך שאיבה דרבנן דמדאורייתא ברובא בטל ועוד בברייתא שהבאתי לעיל דקתני שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות אי כולו שאוב דרבנן הוה לנו לטהר מספק כי היכי דשרינן ספק מים שאובין למקוה אלא שמע מינה כולה שאוב דאורייתא ובירושלמי דריש פרק בתרא דמסכת ע"ז משמע דמודו כותאי בשאיבה דפסולה מכלל דהויא דאורייתא ויש לדחותה ולקמן אפרשנה בפ' שמיני:
תניא בתוספתא [פ"ב] שני מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן וידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו הריני יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים נפלו שלשת לוגין לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו אין יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים אחד יש בו מ' סאה ואחד אין בו הריני אומר לתוך של מ' נפלו אחד שאוב ואחד שאינו שאוב הריני אומר לתוך של שאוב נפלו ב' מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואין ידוע לתוך אי זה מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרים לו שלא יטבול בא' מהן ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה ספק מים שאובין למקוה למה זה דומה למי שנטמאת אחת מידיו ואינו ידוע אי זו היא אומר לו שלא יעשה טהרות באחת מידיו ואם עשה טהרות טהורות מפני שזה ספק ידים: פי' ואחר כך נפלו שניים שלשת לוגין אחרים. למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים ואידך כשר להקוות עליו: אין יכול לתלות. ושניהם פסולין: ואחר כך ירדו גשמים ונתמלאו. נמצא שיש כאן שני מקוואות אחד כשר ואחד פסול והיינו מתני' דלעיל דרבנן מטהרין ורבי יוסי מטמא וצריך לטבול שנייה ומודה דאם עשה טהרות טהורות כדקאמרינן נמי לעיל דלטמא נמי טהור:
בתחלה. שהמקוה לא היה בו מים כלל כשנפלו בו רביעית שאובין ואחר כך נתמלא מי גשמים:
על פני המים. היינו בסוף שהיה בו כבר מים הרבה:
תניא בתוספתא (רפ"ג) גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהן גדורין על גבי כלים ורבי אליעזר מכשיר שאין המים שאובין פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו. פי' בור של גת ואין הסיד שבשוליו מחזקת מים ולא הגיסטרא שהיא משוקעת בקרקעיתו ונמצאו כל המים גדורין ומחזקין מחמת הגיסטרא שהיא כלי ומתוך כך חשיבי ליה רבנן כשאוב. ורבי אליעזר מכשיר כיון דבנפילתן למקוה לא היו שאובין:
של לוג לוג. בכל גומא:
עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר. דהוה ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו:
כמקוה סמוך למקוה. כמקוה כשר הסמוך לשאוב שזה עומד בכשרותו וזה עומד בפסלותו והכא נמי המים שבגומות כעומדין בפני עצמן חשיבי ולא כמעורבין:
ור"ש מכשיר. משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחר:
תניא בתוספתא (שם) היה בראשו שלשת לוגין מים שאובין וירד וטבל במקוה ויש בו מ' סאה כשר סחטן לתוכו פסול הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשת לוגין במקוה כשר עקרו מתוכו פסול ורבי שמעון מכשיר עד שיתכוין לתלוש: פי' ויש בו ארבעים סאה. מלבד מים שבראשו כשר דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו: סחטן לתוכו דארבעים סאה שבמקוה מכוונת היו וכשעלה מן הטבילה סחט שערו לתוך המקוה להשלים ארבעים סאה לפי שחסרו בטבילתו: פסול דמקוה חסר מים תלושים פוסלים אותו. והיינו טעמא נמי דסגוס. סגוס הוא בגד של צמר עב כדפרישית באהלות (פי"א) ובכלים (פכ"ט) והיה אותו סגוס שרוי במים וכשהטבילו במקוה של מ' סאה מכוונות אע"פ שזבו ממנו לתוכו שלשת לוגין מים לא פסלוהו וכשעלה מן המקוה וחסרו הארבעים סאה וזבו מימי הסגוס לתוכו פסול ור"ש מכשיר דלא חשיבי שאיבה כיון דלא נתכוין לתלישת המים ועוד יש לפרש דהא דקתני ויש בו מ' סאה היינו עם שלשת לוגין שבראשו דמים שבשערו אין פוסלין את המקוה אלא אדרבה מצטרפים להשלימו לארבעים סאה כדאשכחן בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) ובסוף פרק שני דחגיגה (דף יט.) אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ומיהו לא דמי כלל דהתם בשלא נעקר מן המקוה:
אם עונת גשמים היא. כלומר שימטיר:
אם יש בו כמעט מים בבור ישבר. ויפלו המים מן הקנקנים לבור שהמשכה היא כיון דמתורת כלים שבורים נופלים לבור:
ואם לאו. שאינה עונת גשמים אי נמי שאין מים בבור לא ישבר דאם אינה עונת גשמים למה ישבר אם לעשות מקוה מהנך מים קסבר ר"א דשאיבה שהמשיכוה כולה או רובה פסולה אבל כשהיא עונת גשמים ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים וכשאין בו מים כלל נמי לא ישבר אע"פ שהיא עונת הגשמים פן יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה ור"א לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלין בתחלה ויש משניות שכתוב בהן אם עונת גשמים היא או אם יש בו כמעט מים בבור וליתא דלא גרסינן או:
רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר. דקסבר דשלשת לוגין הוא דפסלי בתחלה ולא רביעית ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשת לוגין קודם שבירה ואע"ג דלאו עונת גשמים היא ישבר דיכול להמשיך עד שיעור מקוה דקסבר שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ופלוגתא היא בסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) אלא דהתם לא מצינן שיכשיר מאן דבעי רבייה אלא כשקדמה רבייה להמשכה ושמא לא שנא: ובתוספתא משמע דאין חילוק כמו שאפרש לקמן בפרק ד' אמתני' דמים שאובין ומי גשמים שהיו מתערבים בחצר ובעוקה:
או יכפה. שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור אלא נשפכים לצד אחר ומשם נמשכים לבור וקצת תימה הני קנקנים שנתמלאו מים אם ירדו גשמים לתוכן ונתמלאו הא לאו שאיבה היא כיון דלאו לכך נתכוין אלא לנגבן כדמוכח בפרק קמא דשבת (דף טו:) גבי מניח כלים תחת הצנור דבית הלל מטהרין בשכח ואמרינן התם דהניחן בשעת פיזור עבים דברי הכל טהור לא נחלקו אלא שהניחן בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ואפ"ה קתני סתם ומודים בשכח בחצר שהוא טהור ושמא יש לחלק דהתם בשנפלו מאליהן למקוה אבל הכא דעירה לבור אחשובי אחשבינהו:
הסייד. אומן הסד את הבור בסיד כי ההיא דתנן במסכת אבות (פ"ב) בור סיד שאינו מאבד טיפה ובפרק לא יחפור (דף יז.) דתנן או סד בסיד ודרכו להביא לבור את הסיד בעציץ לסוד את הבור ואותו בור היו בו מים כשרים ושכח שם העציץ ונשתקע לתוך המים ונתמלא אם היו המים צפין על גביו כל שהו ישבר שלא נשאבו המים דכל שעה הם מעורבין אבל אם היה מעלה העציץ בידיו היו נפסקין ונעשין תלושין ואם לאו לא ישבר ובשאינה עונת הגשמים דאם היה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר כדאמרן ולרבי יהושע בכל ענין ישבר דיכול להמשיך כדפרישית:
המסדר קנקנים בבור ונתמלאו. אע"פ שבלע הבור את מימיו ואין מים בבור אלא אלו שבקנקנים ה"ז ישבר כר' יהושע דאמר דאין רביעית פוסל ומשבר את הקנקנים ועושה מקוה לכתחילה:
תניא בתוספתא [פ"ג] ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר ר' יוסי אומר משום ר' יהושע אף יטה ובלבד שלא יטביל ויערה וכן היה ר' יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול הולכין עם הקרקע כשר לגיון העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזילפו בידיהן ורגליהן ג' לוגין למקוה כשר ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר: פי' ישבר ולא יטה: אף יטה. היינו יכפה דמתני' ומתני' ר' יוסי היא ואליבא דר' יהושע: ובלבד שלא יטבול ויערה. שלא יטול גרסינן כלומר שלא יטול בידיו ויערה: עם הקרקע דהיינו המשכה שמערה חוץ למקוה והם נמשכים למקוה: לגיון חיל: וזילפו בידיהן וברגליהן ג' לוגין למקוה כשר. עם הקרקע קאמר:
בטיט. שהמים צפין על גביו מטבילין לר' יהושע ולר"א אין מטבילין מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט ומיהו איצטרופי מצטרף להשלים למ' סאה כדאמרינן בסוף פרק קמא דסוכה (דף יט:) טיט הנדוק מצטרף למ' סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה ומיהו בקונטרס פי' שם והטובל בו במקוה שכולו טיט לא עלתה לו טבילה ואין זה יוכיח דה"נ כולו אויר פסול אלא במקום שמצטרף ומועיל להכשיר את מקוה מים למ' סאה קאמר דלא עלתה לו טבילה וקצת קשה דבפ' שני דזבחים (דף כב.) גבי כל כיור שאין בו כדי לקדש ממנו ד' כהנים אין מקדשין בו ואמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אי למעוטי טיט הנדוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' לרביעית נמי ואי דאין פרה שוחה ושותה הימנו אפי' למקוה נמי אין משלים והשתא היכי שביק כל הני שיעורי דר"מ ור' יהודה ואבא אלעזר ושאר תנאי דמתני' ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהכי תלו טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי [אין] שוחה ואין שייך לומר נחזי אנן דאין כל הפרות שוות והא דמשמע פרק כל הבשר (דף קו.) דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לאו בנפסלין מחמת טיט איירי אלא בצלולין ומשום דמסרחי ונמאסין לא חזו לשתיית בהמה:
בפי חבית (בפי חבית) פי' היורד בפי חבית ואינו מתעכב: הגה"ה וה"ר משה פי' כעין סילון החבוי בתוך הקרקע ופירש הסילון דרכו להיות צר ואם יורד דרך שם הוא טיט שמטבילין בו ע"כ: